שנה: 2005

אתמול ביקרנו במפעל “עלית” שבנצרת עילית.

דבר ראשון, הביקור נתן אליבי טוב לשם של המפעל ושל היישוב. היה לי חשד מסויים שהיה קשר בינהם, אבל המפעל נוסד ברמת גן, כך שהוא לא קרוי על שם היישוב. היישוב אכן נמצא מעל נצרת הערבית (קווי גובה), כך שטיפשי לחשוב שהיישוב נקרא על שם החברה. אפילו לטעון שזו היתה סיבה לבחור את מיקום המפעל הנוסף אי אפשר – המפעל בנצרת עילית היה של חברה שייצרה שוקולדים אותה “עלית” קנתה. וכך הלכה לה תיאוריה יפה.

לגבי המפעל עצמו – נראה שיש להם מדיניות מאוד חמורה של אי אכילה מכל סוג שהוא על רצפת הייצור. בניגוד למה שאנשים חושבים, אני לא חושב שזה קשור לזה שהם “מתקמצנים” על מה שמבקרים לוקחים. יש בסוף “פינת טעימות” שבה אין כל הגבלה על כמה לוקחים. אפילו כשמישהיא מהקבוצה טענה שמה שהם אורזים זה לא הוופלים שהיא אוכלת בד”כ, המדריך לקח קופסה שיוצרה בזו הרגע, והלך איתה כל הדרך עד לפינת הטעימות לפני שהוא פתח אותה. נראה לי יותר שהסיבה למדיניות קשורה בהיגינה, ועל כך אין אלא לברך.

מה שעוד היה לי מוזר זה רמת המיכון. יותר נכון, רמת אי-המיכון. ה”אגוזי”ם נספרים ביד לתוך שקיות, הוופלים מועברים ביד לעגלה ומשם לחיתוך. היה שם אפילו מישהו שכל תפקידו הוא ליישר את העוגות שיוצאות מהקירור (אי אפשר לארוז עוגה כשהיא עדיין חמה) מספיק כדי שמכונת האריזה לא תתבלבל.

עוד דבר שקצת הפליא אותי הם אחוזי הפסולים הגבוהים. לא לדאוג – כל הפסולים שאנחנו ראינו היו פסולים בגלל סיבות אסטטיות. עדיין, כמות ממש גבוהה (אני מעריך שמעל 5%) מרוב מוצרי השוקולדת שראינו אתמול לא הגיעו לאריזה. נראה לי, בעין בלתי מקצועית, שאפשר היה להוריד את האחוזים האלו, אבל כמובן שיכול להיות שסתם נדמה לי.

מה שכן, הם מגיעים למיחזור גבוה. נראה די הגיוני שכאשר הם חותכים עיגולים מרצועת שוקולד כדי להכין מטבעות אז ממה שנשאר הם ייצרו רצועה חדשה. רק קצת פחות מפתיע היה לראות שכאשר יש בועת אויר בתוך חטיף שוקולד יתיכו אותו ויחזירו אותו לייצור.

הרבה יותר מפתיע היה לגלות שכאשר ביסקוויט נשבר ממחזרים אותו. מסתבר שמביסקוויטים מפוררים הם מייצרים אבקה שבה הם משתמשים כדי להעשיר מוצרים אחרים שלהם. אם ביסקוויטים זו מטרה ברורה למיחזור כזה, שהרי הם, בסך הכל, חתיכת בצק, לגלות שגם מטורטית (ביסקוויט, קרם אגוזים וציפוי כהה) הם מייצרים עיסה שמשמשת להעשרת קרמים. נו טוב, למדנו. אולי בגלל זה הם לא משקיעים בלהוריד את אחוזי הפסולים שלהם. הם ממילא צריכים את הרכיבים.

שתי פיסות סטטיסטיקה משעשעות:
– ביסקוויט נאפה במשך 2 דקות
– רצועת הבצק של הוופל נאפת במשך 2 שניות(!)

בכלל, להערכתי, מעל 60% משטח המפעל משמש רק לפסים נעים שכל מטרתם הוא לשנע פיסות של אוכלקינוחים בזמן שממתינים שהן יתקררו.

לסיום, עלי לציין שוופל שנאכל 10 דקות אחרי שגמר להאפות טעים עשרות מונים יותר מאשר וופל שנקנה בחנות. לא בטוח ששווה נסיעה לנצרת עילית רק בשביל לגלות את פיסת האינפורמציה הקטנה הזו, אבל בכל זאת.

ולסיום, משהו טכנולוגי. בתחילת הביקור קיבלנו סרט תלת מימדי. חוץ מהעובדה שתוכן הסרט קצת מוציא את התיאבון (אולי זו מטרתו), והלקח הנלמד ממנו שווה שינון (אושר קונים באמצעות ממתקים של “עלית”), האיכות הטכנולוגית היתה זוועתית.

הטכנולוגיה לסרט תלת מימדי בה השתמשו היתה של שני מקרנים. כל מקרן מוציא אור מקוטב. כדי לראות את הסרט כל אחד לובש משקפים מקוטבים, שבהן כל עין מקבלת מישור קיטוב של 90 מעלות ביחס לשניה. התוצאה היא שעין אחת רואה מה שמקרן א’ מוציא, בעוד השניה מוציאה את מה שמקרן ב’ מוציא. כל עין רואה תמונה אחרת, והתוצאה היא תמונה תלת מימדית.

כל זה עובד מצויין, בתנאי שאין הבדל של עשירית שניה בין המקרנים. אם יש הבדל של עשירית שניה בין המקרנים, התוצאה היא מבלבלת במקרה הטוב, וגורמת לכאב ראש במקרה הרע. התמונה הופכת כל הזמן מתלת מימדית לשתי תמונות שונות לגמרי, וחוזרת אחרי עשירית תמונה. מאוד מאוד מטריד. בסוף כל שלושתינו הסרנו את המשקפיים והסתכלנו על שתי התמונות אחת על השניה כמו שהן. לא הסתכלתי מה עשו אנשים מהקבוצות האחרות.

חבל, מכיוון שהטכנולוגיה להקרנת שני סרטים בצורה מסונכרנת לא נראית לי יותר יקרה מהטכנולוגיה לצילום ועריכה של סרט תלת מימדי מלא באנימצית מחשב משולבת אנשים. סתם מישהו לא חשב עד הסוף (חוץ מהתסריטאי, שלא חשב בכלל).

לסיכום – מומלץ בחום לבקר, אבל מומלץ בחום לאחר בעשר דקות כדי לפספס את הסרט.

שחר

לפני הרבה שנים היה בבעלותי מחשב בשם “אמיגה”. זה כמובן לא מדוייק. הוא עדיין בבעלותי, ואני כרגע בתהליך של לאסוף חלקי חילוף מחברים כדי להשמיש אותו לטובת מוזיאון המחשבים הישנים, אבל זה כבר לא רלוונטי.

האמיגה היה מחשב בעל ארכיטקטורה מאוד יוצאת דופן. במובנים רבים, הוא האבא של כל המאיצים הגרפיים של ימינו. המחשב פעל בצורה מבוזרת לחלוטין, כאשר המון מהפעולות שבמחשבים שפויים מקודדות בצורה קשיחה בחומרה, או מבוצעות ע”י המעבד הראשי, בוצעו שם ע”י מעבדים ייעודיים.

אחת התוכנות המעניינות יותר, מבחינת אופי פעולתה, היתה מדמה של מחשב מאק לאמיגה. למאק ולאמיגה היה, באותם ימים, את אותו המעבד (68000 של מוטורולה). המדמה הזה השיג ביצועים של 120% ממאק באותה מהירות שעון!

איך? התשובה היא, הוא לא דימה כלום. במקום לדמות מחשב מאק, הוא פשוט תיכנת את האמיגה להיות מאק. מכניסים את הקוד הנכון לתוך יחידת התצוגה, ומבנה הזכרון של האמיגה לצורך תצוגה נהייה זהה לזה של המאק. טוענים את ה-rom של המאק לזכרון, ומחליפים כמה פונקציות, וזהו. שיפור הביצועים בא מזה שהפנו כמה מפונקציות הגרפיות של המאק, שבמקור בוצעו ע”י המעבד המרכזי, לביצוע ע”י יחידות העזר.

היתה רק בעיה אחת, קוסמטית לחלוטין. התצוגה של המאק מאותם ימים (שחור לבן בלבד) כללה רקע שחור. במילים אחרות – כל התצוגה מיחוץ לאיזור שבו בפועל הציגו דברים היתה שחורה. מצד שני, בתוך האיזור המעניין, לבן נחשב צבע הרקע. האמיגה לא תמך במבנה תצוגה שכזה. התוצאה – הרקע ב-AMax (שם המדמה) היה לבן במקום שחור. לא מפריע לעבודה, אבל לא יפה בעין.

יום אחד, סתם ככה עקב בהייה במסך, חשבתי על דרך לפתור את הבעיה. המדובר היה בפתרון אלגנטי, יפה, ושלא דורש כמויות אדירות של זכרון או כוח עיבוד. פתרון פשוט ויפה, אבל שמשתמש בפקודה לא כל כך ידועה של אחד ממעבדי העזר.

ולא עשיתי עם זה כלום.

אחרי כמעט שנה, AMax פירסמו שהם קיבלו פתרון לבעיה. מי שנתן להם את הפתרון זכה מהם לפרס צנוע.

מוסר השכל:
אף פעם אל תניחו שמה שהמצאתם הומצא בעבר, רק בגלל שחשבתם על זה
אף פעם אל תתנו לזה שאולי מישהו אחר חשב על זה לעצור אתכם
מצד שני, אף פעם אל תקחו כמובן מאליו את האפשרות שאתם לבד
תמיד הניחו שאם אתם לא תעשו עם משהו שום דבר, מישהו אחר כבר יעשה.

שחר

היום החלטתי לבדוק מי עוד יושב באותן קטגוריות של rsyncrypto ב-freshmeat. בפרט, עניין אותי לדעת מי יושב על החיתוך של מערכות גיבוי עם הצפנה. היו תשע תוצאות, שהשניה מבניהם היא rsyncrypto (המיון הוא על פי מדד שמכונה “פופולריות”. אם אני זוכר נכון, הוא תלוי בשאלה כמה אנשים עשו מינוי כדי לדעת מתי יוצאות גרסאות חדשות).

תוצאה מספר שלוש התגלתה כתוכנה בשם “murk, שעושה בדיוק את אותו הדבר ש-rsyncrypto עושה. התוכנה יותר ותיקה מ-rsyncrypto, אבל הוציאה פחות גרסאות.

התחלתי להסתכל על קוד המקור. חלק מהדברים בנויים שם יותר יעיל (ביצועים), והיה בתוכניות שלי כבר מזמן להכניס שינויים מסוג דומה. חלק מהדברים שם בנויים הרבה פחות יעיל (שימוש בפונקצית החלטה לא איטרטיבית, מה שאומר סריקה של כל המרחב כמה פעמים עד שמגיעים להחלטה על מעבר בלוק). בסך הכל, עקרון הפעולה של murk מאוד דומה לזה של rsyncrypto, אבל התוכנה כולה, לדעתי, בנויה פחות טוב (ובכל מקרה, פחות מתאים לצרכים של לינגנו) מאשר rsyncrypto.

אני עכשיו תוהה – האם זה טוב שלא ידעתי על קיומה (למרות שחיפשתי – לא יודע למה פיספסתי) לפני שהתחלתי, או שבסה”כ עדיף ככה?

בכל מקרה, שלחתי מייל למתחזק של murk שמפנה את תשומת ליבו לעובדה שגם הפרוייקט שלי שם. אם אני מתכוון לגנוב רעיונות ממנו, למה שהוא לא יגנוב ממני?

בנושא אחר, ניגשתי לאתר של rsync, כדי לראות אם יש טעם לבקש קישור אלי. בעודי עובר על האתר כדי לראות אם יש מקום שבו הגיוני לבקש לשים את הקישור, מצאתי את דף הקישורים החיצוניים.

למרבה הצער, כנראה שאין לי בכלל טעם לבקש שיוסיפו אלי קישור, מהסיבה הקצת איזוטרית שכבר יש אחד.

הפתעות הפתעות כל הזמן.

שחר

זהו, אחרי מעל שלושה חודשים של פיתוח, ותוך הפגנת המון סבלנות מצד החברה שלי, הצלחתי לשחרר אתמול את rsyncrypto גרסה 0.16.

כל מי שלא מעורה, rsyncrypto הינה תוכנה שמצפינה קבצים. היא משמשת כחלק ממנגנון הגיבויים של לינגנו. למי שבאמת לא מעורה, לינגנו היא החברה שהקמתי.

הדבר שמייחד את rsyncrypto הינה היכולת להצפין את הקובץ, כך שהוא לא קריא מבלי שיש לכם מפתח לפתיחתו (אחד משני מפתחות, למעשה. יש מפתח נפרד לכל קובץ, ויש מפתח “מסטר” שפותח את כל הקבצים שלכם). טוב, זה לא באמת יוצא דופן. מה שיוצא דופן הוא שגם אחרי שהצפנתם את הקבצים, אם אתם חוזרים על ההצפנה עם אותו הקובץ אחרי שעבר שינוי קל, לא כל הקובץ המוצפן משתנה.

באופן פורמלי טהור, מדובר בהחלשה של מערכת ההצפנה. באופן פרקטי, הדבר אומר שניתן להעביר את הקובץ עם השינויים לשרת אחר תוך שימוש בכמות מאוד קטנה, יחסית, של נפח תעבורה. כלי אחד כזה נקרא “rsync, ומכאן שמו של rsyncrypto.

מה שמייחד את גרסה 0.16, הוא גם הסיבה שלקח מעל שלושה חודשים ושתי בטות כדי לשחרר אותה, זה הצפנה גם של שמות הקבצים. מטעמים פרקטיים, לא רציתי שכל הקבצים הפתוחים יישמרו בקובץ אחד גדול. אפשר לעשות את זה דיי בקלות עם rsyncrypto, אבל זה מקטין את הגמישות בפתיחת הקבצים אחר כך. על כן, rsyncrypto שמר מבנה עץ של הקבצים שהוא מצפין שהוא מראה של מבנה הקבצים הפתוח.

לדבר הזה יש חסרונות כאשר מדובר בשירות כמו מנגנון הגיבויים של לינגנו, לדוגמא, גם אם הקבצים עצמם לא קריאים. תחשבו על משתמש בשירות שהוא עורך דין. גם אם לא ניתן לקרוא את המסמכים שהוא מגבה, זה שמישהו יכול לראות שיש לו מגירה בשם “Documents”, בתוכה מגירה בשם “Clients”, בתוכה מגירה בשם “IBM”, ובתוכה מגירה בשם “Microsoft merger agreement.doc” (דוגמא היפוטתית לצורך ההדגמה) יכול לעשות נזק רב.

גרסה 0.16 מצפינה את שמות הקבצים. אני חושב שהמשפט הזה, כשלעצמו, לא מדוייק. מה שבפועל עושים זה מגרילים רצף אקראי של תווים, ומקצים אותו לקובץ שמצפינים. מה שמצפינים זה את הרשימה של המיפויים – קובץ X נקרא עכשיו Y.

למעשה, החל מגרסה זו אני מרגיש ש-rsyncrypto מתאים לשימוש לקהל הרחב. עד עכשיו הלקוחות של מנגנון הגיבוי היו לקוחות של לינגנו ממילא, שהסברתי להם את המגבלות ו”לקחו את הסיכון”. עם השקת הגרסה הזו, אני מרגיש שהמוצר בשל מספיק לשימוש של כולם. יש עוד בדרך שני שיפורים משמעותיים ליכולות של rsyncrpto, אבל הם לא חשובים כמו השינוי הזה. במובנים מסויימים מדובר פה בגרסה הראשונה של המוצר.

הקישור למעלה וברשימות. כולכם מוזמנים להוריד ולחוות דעה.

שחר

היום, ברגעים אלו ממש, אני לא נמצא במילואים. אני לא עושה שמירות בחור נידח אי שם בדרום הארץ.

זה, כשלעצמו, לא חדש במיוחד. גם אתמול וגם שלשום לא הייתי במילואים. למעשה, כשאני חושב על זה, עבר הרבה זמן מאז שכן הייתי במילואים מאיזשהו סוג. מה שמיוחד בהיום זה שהייתי אמור להיות במילואים. יש לי צו והכל.

בתחילת השבוע התקשרה קצינת המילואים שלי ושאלה אם אני רוצה לדחות את המילואים. כפי שאמר עורך הדין שלי – זוהי הצעה מקבלת: אין שום סיכוי שאני לא אקבל אותה.

אז זכיתי בחודש של חופש, פחות או יותר.

ובנושא אחר – עברתי את שלב ה-Policy and Procedures, למרות שזה משום מה לא מופיע כאן. אני אתחיל לעבוד על השלב הבא ברגע שאני אצליח לשחרר גרסה של rsyncrypto. כרגע אני עסוק בלהתקין Windows 2000 בתוך VMWare כדי לפתור את שארית בעיות של הגרסה לחלונות. הגרסה ללינוקס כבר מבצעת את כל מה שהיא אמורה תוך הצפנת שמות הקבצים.

שחר

עידכונון:
עורך הדין שלי מהפוסט לעיל העיר שהצעה כזו נקראת “הצעה מזכה” – היא מזכה את מי שמציעים לו, מבלי שהוא צריך להתחייב בתמורה לכלום. בנוסף לתיקון ולתודה, אני מוסיף הפניה לאתר שלו לרשימות, ולו רק בגלל שיש לו אתר מענין ורלוונטי. לכל מי שלא מכיר את האתר של חיים רביה, הוא דן במשפט אינטרנטי וקצת בתוכנה חופשית.

היום מתקיים כנס Go-Linux השלישי. את זה של 2003 אני עזרתי לארגן, ואף הנחתי בו מסלול. זה של 2004 אורגן ברגע האחרון, ותרמתי לו הרצאה אחת (לדעתי בינונית יחסית למה שאני רגיל לתת, בגלל שניסיתי להתאים אותה לסוג הקהל).

השנה קמתי בבוקר. הסתכלתי על לוח ההרצאות. החלטתי שעדיף לי להמשיך לאחד הלקוחות הקבועים שלי על פני אפילו להסתובב במזדרון ולחלק כרטיסי ביקור.

אם מישהו שהיה שם יספר איך היה, אני אקרא. בהתחשב ברמת העומס, ובתוכן הכנס, אני לא מצטער על זה בנתיים.

שחר

טוב, אז גם אני כותב פוסט בנושא.

אין לי שום כוונה לטחון את היחס בין מיקרוסופט ללינוקס, את המשמעויות של הביקור, או כל נושא נדוש אחר. אני כן רוצה לנצל את ההזדמנות כדי לנסות להבין, ביחד עם מי שיטרח להגיב, מה כן ומה לא עשתה מיקרוסופט למען עולם המיחשוב. זה בא בעיקר אחרי ששמעתי את מוטי קירשנבאום, שהנחה חלק מהביקור של ביל, מדבר ברדיו על כך שאין ספק שהאדם הביא למהפיכה, ושהוא לא התעשר סתם, אלא ממשהו שהוא ממש עשה.

מי שרוצה מוזמן לראות בפוסט הזה המשך של הפוסט הזה.

טענה:

בזכות מיקרוסופט יש היום מחשב על כל שולחן עבודה ובכל בית

בניסוח טיפה אחר – מיקרוסופט שינתה את עולם המיחשוב.
עוד ניסוח – “אתה יכול לדמיין איך היה נראה העולם שלך בלי חלונות?”

האם הטענה נכונה? אני חושב שהדבר הראשון שצריך לשאול את עצמינו הוא האם באמת מדובר פה במשהו חיובי? האם חיינו באמת טובים יותר כתוצאה מזה שכל בן אדם יכול, ובעיקר צריך, לדעת להשתמש במחשב, בין אם הוא רוצה בכך ובין אם לאו?

אין לי ספק שהעובדה שאמא שלי יכולה לתקשר עם האחיין שלי בן השנתיים, שגר בצרפת, כך שהוא עושה “מחיא מחיא כפיים” בכל פעם שהוא רק עובר ליד המחשב היא חיובית. מצד שני, האם ערמת הוירוסים, הפריצות למחשבים, גניבות הזהות וכולי שוות את זה? אולי אפילו יותר חשוב, האם ההתמכרות לאימיילים, הצורך בשניים, שלושה ויותר מחשבים בכל בית (ואני לא מדבר על מטורפים כמוני שהחזיקו כמות כזו של מחשבים כבר לפני עשר שנים) היא דבר חיובי?

בואו נניח, לצורך הדיון, שכן. האם אנו צריכים להגיד תודה למיקרוסופט על זה? מערכת המחשב שלנו מורכבת מכמה רכיבים משמעותיים. אילו כוללים את מערכת ההפעלה (ניהול זכרון ותהליכים), מערכת החלונאות (חלונות, עכבר, איקונים), והיישומים הבסיסיים כיום (דפדפן, דואר אלקטרוני, מערכת מסרים, שיתוף קבצים, הצגת סרטים ומוסיקה ועיבוד תמלילים). אנא הוסיפו לי אם שכחתי משהו. מכל הנ”ל מיקרוסופט אחראית להמצאתם של…. אף אחד. אף לא אחד מהם. כולם המצאות של מישהו אחר. ניתן לטעון, לכן, שאם לא היתה מיקרוסופט, חווית השימוש במחשב שלנו לא היתה שונה באופן מהותי. להיפך, ניתן לטעון, בגלל הטקטיקות הידועות של מיקרוסופט, היינו כבר יכולים להיות היום במצב הרבה הרבה יותר מתקדם, אילו רק היה משתלם למישהו להכנס לשוק שהיום חסום בפני שחקנים שהם לא מיקרוסופט.

מנגד, ישנה שאלה אחרת. האם באמת היו מתחרים? אנחנו יודעים שמיקרוסופט הרגה הרבה מהתחרות לא רק באמצעות bundling, אלא גם באמצעות השקעת משאבי פיתוח מאוד משמעותיים. האם התחרות היתה נוצרת גם אחרת?

באופן אישי, אני חושב שכן. יותר מזה, אני חושב שאם מיקרוסופט היתה מנסה להתחרות באמצעות משאבי פיתוח בלבד, למתחרים היה זמן להשתפר בעצמם, מה שהיה מביא הן להמשך התחרותיות של השוק, ומכאן גם לשיפור החוויה של כולנו.

אני לא טוב במיוחד, אבל אם יש למישהו טענות אחרות לגבי למה צריך לנשק את רגלי החברה או מייסדה, בין אם הוא מאמין בהן בעצמו ובין אם הוא רק שמע אותן, אנא פרסמו בתגובות.

ובנושא קרוב אך לא זהה. גל מור כתב מאמר תחת הכותרת “ביקור גייטס – אסון תקשורתי”. לטענתו, היו כמה שאלות מאוד נוקבות שהיה צריך לשאול את ביל גייטס כשהיה פה. אני טוען שאין טעם. אני יכול לתת לגל את התשובות שהוא היה מקבל. הכל צפוי וידוע מראש, גם אם אני לא מאמין למילה אחת מזה. בואו ננסה. הנה השאלות של גל, בצירוף התשובות שאני חושב שהוא היה מקבל אם הוא היה שואל אותן:
1. מה הרגשתך בדבר חיסול שוק מעבדי התמלילים הישראלי (דוגמת אינשטיין, תמר, וורדמיל, דגש,קיו-טקסט ואחרים) על ידי מעבד התמלילים WORD?

התשובה שהוא כנראה היה נותן זה “על אילו מעבדי תמלילים אתה מדבר?”, אבל אם הוא היה מכיר את הסצנה הוא היה אומר ש”כשאנחנו התחלנו לשווק את חלונות, אף אחד לא רצה לכתוב יישומים. אז באתי אל מערך הפיתוח של מיקרוסופט ואמרתי להם “תכתבו יישומים”. ויצא שאנחנו כתבנו את היישומים הטובים ביותר, שאכן הצליחו מעבר למתחרים”. הוא בוודאי לא היה אומר שום דבר על צירוף Word לכל מערכת הפעלה שנמכרה עם מחשב חדש במחיר מגוחך עד שהמתחרים מתו, ואז העלאת המחירים בצורה דרסטית.

2. ומה דעתך על חיסול שוק הדואר האלקטרוני העברי על ידי האקספלורר (לינגו, לוטוס נוטס ואחרים)?

שוב פעם, התשובה שלו, סביר להניח, תהיה משהו בסגנון של “היתה תחרות, התחרות היתה תחרות הוגנת, ואנחנו ניצחנו כי היינו הכי טובים”.

3. האם לדעתך על החברה לעמוד בהתחייבות שנתנה לממונה על ההגבלים העסקים בישראל מחודש דצמבר 1999 לפיה עליה ליישם בישראל את כל המגבלות המוטלות על פעילותה בארה”ב?

פה באמת אני מתפלא על גל. “אנחנו עומדים בהתחייבויותינו תמיד, בכל המישורים. מיקרוסופט משתפת פעולה עם כל הגופים המבקרים, הן בארצות הברית והן באירופה. אנחנו נמצאים בדיאלוג מתמיד לפתרון כל בעיה שצצה. אין צורך בפיקוח נפרד בארץ, מכיוון שאנחנו עומדים בתנאים גם כך”. אתה הרי לא באמת מצפה שהוא יגיד לך שהם עדיין בודקים כמה רחוק אפשר למתוח את החבל בלי לעורר סנקציות, שהם מצליחים להתנער מרוב האמצעים שהטילו עליהם כדי לוודא שהם לא הורגים תחרות, מתוך תירוץ של שמירה על “הקניין הרוחני שלנו”, שהוא תוצר של פעילות לא חוקית, אבל אז מה?

4. מדוע מיקרוסופט אינה מיישמת את המגבלות המוטלות עליה באירופה ובארה”ב גם בישראל?

“אנחנו עומדים בכל המגבלות המוטלות. אנחנו נמצאים בשיח מתמיד עם הגופים המפקחים, ומתקנים כל מה שהם רואים כחריגה, גם אם אנחנו לא חושבים שהיא כזו”. כל איש marketing מתחיל יודע איך לענות על שאלות כאלו.

5. האם נכון שמיקרוסופט מכרה לממשלת ישראל משך שנים, חבילות תוכנה במחיר גבוה יותר מהמחירים אותם גבתה מארגונים אחרים בישראל?

“אנחנו דואגים למחירים הוגנים לכל לקוחותינו. אין בישראל מדיניות מחירים יוצאת דופן, ואנחנו לא מפלים בין לקוחותינו”. אז מה אם אני שמעתי את המנמ”ר של קופ”ח כללית אומר מחיר מפורש לגבי כמה הוא משלם על עמדה של מיקרוסופט, כולל הכל, והמחיר היה נמוך משמעותית ממה שהממשלה שילמה?

6. האם לדעתך מיקרוסופט מרכזת בישראל מונופול בתחום מערכות ההפעלה והתוכנות המשרדיות?

“הנוכחות שלנו בשוק היא כתוצאה מהעובדה שאנחנו מייצרים מוצרים בהם אנשים רוצים להשתמש.”

7. מדוע מיקרוסופט לא נותנת שירות מלא לתוכנות ישנות שהוציאה ומכריחה אותנו על ידי כך לרכוש תוכנות חדשות?

“מיקרוסופט מצווה לתת ללקוחותיה את התוצרים הטובים ביותר, בצורה הטובה ביותר. אין דרך לתת שירות טוב על מוצר כאשר קיים טוב ממנו בשוק. ייצרנו את תוכנית ה-Software Assurance בדיוק כדי לוודא שלקוחותינו מריצים את הגרסאות הטובות ביותר בשבילם”. אז מה עם SA יקר יותר בכ-30% מאשר קניית התוכנה, ואז מה אם הם לא משדרגים כלום במסגרת ההסכם, כי לא יצאו תוכנות חדשות?

8. האם החברה מממנת את שירותי המלשינון של ארגון BSA?

“ה-BSA הינו איגוד שמייצג מספר חברות מהמובילות בעולם התוכנה, ומיקרוסופט היא אחת מהן. האיגוד גם מייצג את נובל, אדובי ואחרות. פעילות האיגוד עצמו היא בלתי תלויה”. אז מה אם נמצא שה-BSA לוחץ על אנשים לעזוב תוכנות של מתחרים של מיקרוסופט, גם אם אלו חברות שחברות אף הן ב-BSA.

בקיצור, אני חושב שהשאלות של גל הן נאיביות, בעיקר בגלל שהן שאלות שכל איש שיווק מתחיל יודע איך להתחמק מהן.

מה שכן, יש לי כמה שאלות משלי. אני, למעשה, אשמח לשאול אותן מישהו מייצג ממיקרוספט. למישהו יש את האימייל של דני ימין, המנכ”ל החדש?

שחר

במשך שלושת הימים האחרונים אני מבלה את כל הזמן שלא מוקדש למחויבויות החגים ללכתוב תשובה לשאלון בן 30 שאלות לגבי נהלים שונים שקשורים בלהיות מפתח דביאן.

מזמן, מזמן לא עשיתי מבחנים מהסוג הזה.

זהו, נגמר. שלחתי את התוצאות, ונקווה שנעבור לשלב הבא. בעוד שמנהל החשבון שלי הבטיח לי שהשלבים הבאים גם הם מעצבנים, לפחות הם יותר טכניים.

שחר

נ.ב.
החיוך זה רק בגלל שזה נגמר, למקרה שהיה לא ברור.

דילמה לא כל כך קשה כמו דילמות אחרות שהתדיינתי בהן בעבר, אבל עדיין דילמה. מה קורה כאשר לקוח, אחד שהוצאת לו חשבונית על עבודה, ושיש לו עוד חשבוניות שאתה אמור להוציא לו על עבודות שכבר ביצעת, מתקשר ומודיע לך שהוא לא קיבל השקעה שהוא אמור היה לקבל, שכתוצאה מכך הוא בבעיה לשלם אפילו את המשכורות של העובדים שלו עצמו, ושכתוצאה מכך הוא לא יכול לשלם את החשבוניות שלך?

יותר גרוע, מה קורה אם הוא מבקש ממך עוד עבודה?

מסתבר שבחוקי מדינת ישראל יש סדר מסויים של הנושים על חברה. כל חריגה מהסדר הזה היא משהו שעלול להכניס את בעלי החברה למחוייבות אישית לחובותיה, ועל כן יש נטיה בקרב חברות המנוהלות תקין שלא לחרוג.

כאשר חברה נקלעת לחובות, הנושים מסודרים בסדר מסויים. הסדר הוא:
1. העובדים
2. הבנקים
3. בעלי החוב הכלליים (הספקים)
4. בעלי המניות

אסור לחברה לשלם לנושה בקבוצה מסויימת לפני שהסדרו חובות החברה כלפי הנושים בקבוצות הגבוהות יותר. חריגה מכלל זה הינה עילה להרמת מסך, שפירושה שהדירקטוריון מחוייב באופן אישי בעבור חובות החברה.

עכשיו לי, בתור נושה מקבוצה 3, יש בעיה. אם אני מסרב לעשות כל עסק נוסף עם החברה, הרי שאולי אני אקבל את הכסף שמגיע לי (דרך הוצאה לפועל), אבל איבדתי לקוח. מצד שני, אם אני מוכן לדחות את קבלת הכסף הזה, הרי שיש סיכוי שאני לא אראה אותו לעולם.

ומה עם עבודות נוספות? לקבל תשלום במניות? באופציות? במזומן (בהנחה שהחברה מסוגלת להמציא אותו)? בסך הכל, העדר מתן שירותים נוספים לחברה מגדיל את הסיכוי שהם באמת לא יצליחו לגייס את הכסף, מה שגם פוגע בסיכויי לקוח שלי (לא נחמד), וגם מקטין את הסיכוי לראות את הכסף שהם כבר חייבים לי.

בקיצור, אני מאחל לכולם פה שלא יעמדו בפני הדילמה הספציפית הזו.

שחר

נ.ב.
אני יודע שאני צריך להגיד תודה שאחרי מעל שנתיים של פעילות זו הפעם הראשונה שאני נתקל בבעיות גביה אמיתיות. זה לא שלא היו בעיות גביה בעבר, אלא שהן היו יותר ברמה של לקוח שמחליט להערים קשיים. שם היה גם צד שלישי שתרם לחוסר התקשורת הכללית, למרות שבדיעבד החלטת הלקוח הסופי להערים קשיים היתה יותר הגורם מאשר התוצר לחוסר התקשורת הכללי. לא שקיבלתי התנצלות, אבל זה כבר באמת ברמה של להסיק לקחים ולהמשיך הלאה.

מצד שני, פה אנחנו במצב אחר לגמרי. באמת באמת מדובר במקרה של “לא יכול”. אין לי פה שום סיבה לפקפק באנשים שמאחורי הגופים, גם אם באמת יש פה מצב מאוד לא סימפטי. למרבה המזל, לא מדובר פה בחוב שמאיים למוטט את לינגנו. אולי הייתי מדבר אחרת אם הייתי יותר תלוי בחוב הספציפי הזה.

ש.

לפני כמה זמן הסתובבו ברשת סט שלם של בדיחות מסוג מסויים (אנימציות). לפני כמה ימים נזכרתי בהן, והלכתי לחפש אותן שוב.

והנה, את הבדיחה המוצלחת ביותר מהסט (לדעתי) הכותב משך. במקום שבו היא היתה נשארה רק הודעה שפה פעם היתה הבדיחה. באסה. מכיוון שרציתי להראות אותה לכמה אנשים, החלטתי לעשות מעשה. קיבלתי את כתובת האימייל של היוצר, ושלחתי לו בקשה לקבל העתק של האנימציה.זה היה מייל מאוד מאוד מתחנף, אבל לדעתי הוא הרוויח אותו ביושר.

ולמרבה ההפתעה, הוא ענה לי תוך פחות מחצי שעה, ושלח לי את מה שביקשתי. בקשתו היחידה היתה שלא להתחיל להפיץ את זה בעצמי (אני לא יודע אם הכוונה היתה לקובץ האנימציה עצמו או ללינק למקום החליפי שהוא שלח לי). כדי לעמוד בתנאים האלו, לא זו בלבד שאני לא אפיץ את האנימציה, אני גם לא אגלה מהי האנימציה האמורה. צר לי.

כל מה שכן יש לי להגיד זה שפניות מנומסות יכולות לעבוד.

שחר