חודש: דצמבר 2005

דבר ראשון, עדכון אישי. כן, אני במילואים. כן, הם (כנראה) עומדים להיות קלים מאוד יחסית לשמירות, אבל עדיין התנתקות כואבת מהדברים הבוערים שאני צריך לעשות. בקיצור, לא לרחם עלי, לא לקנא בי. הסיבה שאני לא יודע בוודאות זה שיצאתי לחופשה קצרה מייד עם סיום שלבי הקליטה של המילואים (מטווח וכו’). אני חוזר מחר, והפוסט הקודם שלי על העדר העדכונים בעינו עומד.

אני יודע שזה ישן, נתקלתי בזה רק היום. התפרסם ב-NRG על זה שהאנציקלופדיה של YNet מבקשת מאנשים לכתוב בשבילה ערכים, אבל לא מציעה תשלום. אני יודע שזה נכון, כי זה קרה גם לי.

כפי שאולי חלקכם יודעים, אני כתבתי את הערכים של לינוקס, תוכנה חופשית, ושל ה-FSF באנציקלופדיה של YNet. עשיתי את זה בתקופה שהאנציקלופדיה עדיין היתה חופשית לשימוש לכולם, כדי שלא יהיו שם כתובים ערכים שהם שטויות גמורות. הייתי צריך לחתום על טופס שנותן להם זכויות להשתמש בזה בצורה חופשית, והם פירסמו את זה ונתנו קרדיט. עד כאן הכל בסדר. אחרי הכל, זה אני ששלחתי להם את הערכים. אף אחד לא הכריח אותי.

אחרי כשנה הם פנו אלי (אני לא זוכר מי בדיוק), אמרו שהם מאוד מרוצים מהערכים שכתבתי להם, ושאלו אם אני ארצה לכתוב ערכים על המחשב האישי, על יוניקס ועל, תחזיקו חזק, מיקרוסופט.

אמרתי שאני חושב שערך על מיקרוסופט שנכתב ע”י “מנכ”ל לינגנו ייעוץ קוד פתוח בע”מ” לא עומד להשמע טוב במיוחד. לגבי האחרים, אמרתי להם שקצת בעייתי לי העובדה שהם לא משלמים לי מחד, אבל גובים כסף מאידך (כן, אותה התלונה). למעשה שאלתי את הבחורה אם וויקיפידיה לא מייתרת אותם, בעצם. על זה היא ענתה בנחרת בוז קלה. מבחינתם, וויקיפידיה היא בכלל לא גורם מתחרה.

ציינתי בפניה שהם בעצם מבקשים ממני לכתוב ערך עבור אנציקלופדיה שאני לא מסוגל לראות בה את הערכים שלי עצמי. היא אמרה שהיא יכולה לברר אם הם יכולים כן לתת לי מינוי באנציקלופדיה בתמורה לעבודתי (בניגוד לתגובה שלהם בכתבה, ששם הם טענו שמינוי לאנציקלופדיה הוא מובן מאליו למי שכותב).

מעבר לשאלות העקרוניות,כגון האם נכון לא לשלם כסף למי שאתה מנצל את עבודתו כדי להרוויח כסף בעצמך, אפשר לראות באנציקלופדיה בבירור את התופעה של אי קהל קוראים קטן שגורר אי-התייעלות. לצורך הדוגמא, הערך שלי על לינוקס דיבר על התביעה של SCO כנגד IBM, ודיבר על “נכון להיום (2004)…”. מאז קרו הרבה דברים בחזית הזו, אבל הערך לא התעדכן. דבר כזה לא סביר שהיה קורה בוויקיפידיה (אבל קורה הרבה באנציקלופדיות מנייר, מצד שני).

בקיצור, אני עדיין מאמין גדול יותר בקונספט של וויקיפידיה (על אף הקשיים).

שחר

נא לא למכור את המדינה עבור ממחזרי מתכת בהעדרי.

יש סיכוי טוב שאני אחזור לחופש או שניים במהלך התקופה, אבל לא סביר שאני אכנס לעדכן כאן.

שחר

במסגרת מנגנוני הגיבוי יש הרחבות ל-Posrgresql שאנחנו עושים כדי לתמוך במערכת מאחורה. החלטתי שעל אף שזו תוכנה שעומדת להיות מותקנת על שלושה או ארבעה מחשבים בלבד, נייצר לה חבילת התקנה.

אם כבר, אז כבר, מוודאים שהחבילה עוברת את הבדיקות האוטומטיות של דביאן לתקינות. אחת התוכנות שמבצעות בדיקות נקראת “linda”, וזה מה שיש לה להגיד היום על החבילה שלי:

sun@sunlap:~/sources/lgbackup$ linda lgbackup-pg_1.0.dsc
Yay, it's Christmas. Did you get me a present?
sun@sunlap:~/sources/lgbackup$

שחר

אחד מהמוצרים שאני עובד עליהם הוא, בעצם, הפצת לינוקס שלמה בסגנון embedded (דהיינו – עם יכולות עדכון אטומיות מרחוק וכדומה). בניגוד לעולם ה-embedded, ההפצה הזו כוללת X (סביבה גרפית) והכל.

השתמשתי ב-X.Org גרסה 6.8.2. בניגוד לרוב תוכנות ה-open source בנות ימינו, את X.Org 6.8.2 בונים באמצעות makefile יחיד, בלי כלי קונפיגורציה (מחליפים קבצים) ובלי יכולות לשנות קומפיילר וכדומה. לקח קצת זמן להתאים את הסביבה המאוד לא סטנדרטית הזו אל תוך סביבת הבנייה שלי. אחרי מספיק עבודה, זה הצליח.

ולפני כמה ימים יוצאת לה גרסה 7.0 של התוכנה. מה ההבדל המרכזי? סביבת בניה סטנדרטית. זה פשוט לא הוגן שעד שאני יושב ופותר את כל הבעיות שקשורות בסביבת הבניה המאוד קפריזית של X.Org, אז הם נזכרים להוציא גרסה רגילה.

נו טויב. אני מניח שמוטב מאוחר מאשר כלל לא.

שחר

התקופה הקרובה (כמו גם האחרונה) עומדת להיות עמוסה במיוחד. לאור הנ”ל רציתי להתנצל בפני קוראי הקבועים על כך שבחודש הקרוב לערך אני צפוי לעדכן פה אפילו פחות מאשר בדרך כלל. זה לא שאין לי מה לכתוב. פשוט עומס עבודה גדול במיוחד, משולב עם קצת מילואים באמצע, פירושם שאני כנראה לא אצליח להגיע לכתוב פה בזמן הקרוב.

עמכם הסליחה

שחר

דרך אגב, בהמשך לפוסט הקודם בנושא, ניסיתי היום למצוא מילים של שיר בגוגל. אחרי שלא מצאתי כלום, התחלתי לצמצם את מילות החיפוש, עד שמצאתי. מישהו יודע האם צורת המקור + למד של “אמר” מאויתת “לומר” באופן רשמי, או שזה רק עוד תהליך לשוני שקורה בימים אלו?

בלי לאמר מילה.

אריאנה מלמד, בכתבה שנעה בין כועסת לבוכה, מלינה על השתלטותה של המליה “לשים” על כל פועל אחר, כמעט.

יש לי חבר בלשן, ואחרי שיחות איתו אני לפעמים יוצא עם כמה תובנות מאוד מעניינות על השפה העברית בפרט, ועל שפה בכלל. הנה כמה טענות של אותו חבר, ואריאנה מוזמנת לשנות או לא לשנות את דעתה בנידון:
– שפה מתפתחת מלמטה, מהרחוב. מילים וביטויים חדשים נוצרים, ואז מתים או הופכים לחלק מהשפה.
האצולה הבריטית של היום מדברת את שפת הרחוב של לפני מאתיים שנה.
– שפה לא סובלת יתירות. כאשר יש יותר מידי מילים עם משמעויות דומות מידי, חלקן ימותו, וחלקן יקבלו משמעות שונה.

בקיצור, בין אם האצולה הלשונית אוהבת את התהליך ובין אם לאו, השפה מתפתחת והכיוון שהיא הולכת הוא לביטול המיניות של מספרים, ביטול פעלי הלבישה הנפרדים, ועוד שינויים שנראים מוזרים למי שמדבר את ה”עברית התקנית”. להזכירכם, האקדמיה ללשון עברית קיבלה את “לַבְּרִיאוּת”, אני חושב שאין ספק שהכיוון הוא לתת לשפה לעקוב אחרי הכיוונים שהעם לוקח אותה, בין אם אריאנה מלמד (או אני) אוהבים את הכיוון ובין אם לאו.

שחר

באמת מצטער על הכותרת הסנסציונית, אבל אני מוצא את עצמי יותר ויותר ביומיים האחרונים מראה בהתלהבות לאנשים חצי מעונינים חלון עם שני טאבים, שאחד מהם ריק והשני מחולק לחצי לבן וחצי עם כפתור אחד. אני חושב שהגיע הזמן להפסיק להציק למכרי הקרובים ולהתחיל להתעלק על הנפשות הטועות שקוראות את הבלוג שלי.

אז ככה – התחלתי ללמוד wxWidgets. זוהי ערכת פיתוח שמאפשר ייצירת ממשקים חלונאיים (GUI) בצורה שאינה תלויית פלטפורמה, כאשר הממשקים יוצאים במראה מקומי על כל פלטפורמה. בעברית, כותבים קוד פעם אחת, הוא נראה כמו תוכנת GTK על לינוקס, כמו תוכנת Windows רגילה על חלונות, וכמו תוכנת OsX על מאק. לא מזה אני מתלהב.

מה שכן מלהיב אותי זו הצורה שבה מייצרים את החלונות (אם רוצים, כמובן). הצורה המסורתית היא לשבת עם עורך WSIWYG (‏What you see is what you get) ולמקם כפתורים על המסך. על פניו, זו הצורה האידאלית לעשות את זה. הבעיה מתחילה ברגע שבו החלון שבו נמצאים הכפתורים צריך גם לשנות את גודלו. בצורה המסורתית, כל הכפתורים ממוקמים יחסית למערכת צירים שמתחילה בפינה השמאלית עליונה של החלון. אם החלון גדל, מה שיקרה זה שכל הכפתורים ישארו במקומם, וייווצר שטח מת מימין ומלמטה לאיזור המכופתר. כך זה ב-Visual Basic, כך זה ב-Visual Studio, וכך זה היה תמיד.

כדי להתמודד עם הבעיה, המתכנת צריך לכתוב כמויות לא קטנות של קוד שמבין מתי היה שינוי גודל של החלון, ומשנה את מיקום הכפתורים ו/או את גודלם בהתאם. יוצא שאחרי שמיקמנו את כל הכפתורים בצורה יפה וגרפית, אנחנו צריכים לכתוב עוד לא מעט קוד שגם ידע לנהל הן את המיקום והן את הגודל של כל כפתור וכפתור. בסיכומו של דבר, יותר טוב מאשר לנהל הן את המיקום הראשוני והן את הגודל, אבל לא בהרבה.

השיטה של wxWidgets מזכירה קצת HTML. במקום לספר למערכת אילו כפתורים יש ואיפה הם נמצאים, אנחנו מספרים למערכת מהו המבנה העקרוני של החלון. אנחנו יכולים לייצר אזורים אנכיים ואזורים אופקיים, ולהגדיר היררכיות (לדוגמא, איזור אנכי שמגדיר “שורות” יורדות, שבו יש אזורים אופקיים שמגדירים כל “שורה”, ובתוך אחת השורות אפשר עוד למקם איזור אנכי לכפתורים ספציפיים). החלק הבאמת יפה הוא שברגע שהגדרנו את זה כך, המערכת עצמה תדע אלו כפתורים להגדיל ואלו להזיז כאשר גודל החלון משתנה. היא גם תדע מהו הגודל המינימלי שהגיוני להגדיר לחלון. במילים אחרות, סט שלם של ניהול שהיה כאב ראש מאוד גדול ומאוד לא קשור למה שהתוכנה בעצם עושה נחסך לנו.

רק למען ההגינות, נראה כאילו בגרסה שעכשיו מיקרוסופט מנסה לדחוף של ‎.Net הם הכניסו משהו מאוד דומה. מכיוון שנראה כאילו שב-wxWidgets יש את זה כבר כמה שנים, תזכרו מי העתיק ממי….

שחר

אתה כותב תוכנה, אתה משחרר אותה לעולם. אחד החסרונות היחידים של תוכנה חופשית היא שאתה לא יודע מה קורה לה אחרי אותה נקודה.

משהו אני כן יודע. את rsyncrypto הורידו מ-Source Forge כבר 91 איש בגרסת קוד המקור, ועוד 88 איש בגרסת החלונות. מתוך כלל האנשים בדביאן שהדליקו את מערכת המעקב (popcon), ‏15 איש שידרגו אותו כאשר יצאה גרסה חדשה, ו-9 ממש משתמשים בו באופן תדיר. מה זה אומר? לא ברור. המצב הוא, עדיין, שהתוכנה נמצאת אי שם. ירצו, יקחו. לא ירצו, לא יקחו.

אבל יש פה משהו שמזכיר סיפור ידוע. ילד אחד לא דיבר. שנים עברו, והילד לא מוציא מילה אחת מהפה. פתאום, בגיל חמש, כשמכינים אותו לגן, הוא פתאום אומר “אמא, השוקו קר”. שמחה וששון בכל הבית, וכולם שואלים אותו למה הוא עד עכשיו לא הוציא מילה מהפה. התשובה: “עד עכשיו הכל היה בסדר”.

היום בלילה קיבלתי שאלה על רשימת התפוצה לגבי באג ידוע בספריה בה אני משתמש. עם הבאג כבר פניתי למתחזק של הספריה, שפתר אותו. בדביאן, שם אני מתחזק את הספריה, הבאג כבר פתור.

מסתבר שאפשר להפעיל את rsyncrypto גם על לינוקסים אחרים, ומישהו נתקל בבאג. זה כיף לראות שאנשים נהנים מהתוכנה שלך, אבל זה קצת חבל לי שאני שומע על זה רק כשיש באגים. אני מניח שאין מה לעשות בנידון.

שחר
נ.ב.
אני אפילו לא ידעתי שאפשר להריץ את rsyncrypto על לינוקסים אחרים. אני חשבתי שרק דביאן מכילה את השינוי ב-gzip ש-rsyncrypto צריך כדי לעבוד. מסתבר שהידע שלי כבר מזמן לא רלוונטי, והשינוי הנדון נפוץ לפחות ב-RedHat/Fedora וב-Suse.

ש

הבוקר התפרסם בגלי צה”ל שעופר גלזר, בעלה של שרי אריסון, מוציא רשיון טייס. הבעיה? יש חוק שאוסר על מתן רשיון טייס, וגם על החזקת רשיון טייס, על מי שהורשע בפלילים.

אז חלילה לי מלהגן על מישהו שמטריד מינית אנשים. מה שכן, מעניינת אותי סיבת החוק. על פניו, מה הקשר בין העובדה שעופר גלזר הטריד מינית שתי נשים לבין יכולתו להטיס מטוס בבטחה? אם בית העונש הנכון למי שמטריד מינית זה שלילת רשיון הטייס שלו, הרי שבית המשפט הוא זה שצריך להחיל את העונש. שלילת רשיון טייס ללא שום שייכות לעבירה הרלוונטית נראית לי כמו החלטה שרירותית ולא הגיונית.

אל תבינו אותי לא נכון. אני בהחלט חושב שיש מצבים שבהם אסור לתת למישהו להחזיק הגהים ביד. מישהו שרשיון הנהיגה שלו נשלל, לדוגמא, צריך, לדעתי, לוותר גם על רשיון הטייס שלו. מי שלא יודע להיות אחראי בנהיגה, אין שום סיבה שיתקוף אותי מלמעלה. באותו עניין, אין לי בעיה עם זה שמי שנמצא מחזיק סמים יהיה מחוייב בבדיקת סמים כתנאי לקבלת רשיון. באמת אין לי חשק שמישהו שהתגובות שלו איטיות בגלל צינגלה יתחיל לתפעל מטוס.

אבל שלילה לכל מי שהורשע בפלילים, מאיזשהו סוג ובלי קשר לשאלת “איזו עבירה” היא פשוט ענישה כפולה.

שחר

דבר ראשון, לכל מי שלא שמע, לפני זמן מה מכרה חברת IBM את ייצור המחשבים שלה (אני לא סגור אם את כולם, או רק את הניידים) לחברת לנובו.

לפני זמן מה עלה הצורך לקנות מחשבים ניידים חדשים ללינגנו. בהתחלה הייתי משוכנע שזה לא עומד להיות thinkpad (הסדרה של IBM לשעבר), אבל הסתכלות על השוק הראתה לי מצב קצת עגום:
HP – מדיניות התיקונים שלהם, בין אם בתוך ובין אם אחרי תקופת האחריות, היא “תסדרו לבד”. לא מתאים למחשב עסקי, לא מתאים לאף אחד.
Dell – עבדתי קצת עם המחשבים שלהם בזמן האחרון, ולא התלהבתי מתמיכת הלינוקס שלהם. כמו כן, המחשבים עצמם עשו עלי רושם הרבה פחות עמידים לאורך זמן.
מה שמשאיר Thinkpad או חסרי שם. לא כל כך ששתי ללכת על חסרי השם. אז קניתי Thinkpad.

נציין בהערת אגב שיש לי Thinkpad בן מעל שנתיים, והוא עובד מצויין. פעם אחת נשרף לו ספק (יותר נכון, קבל בתוך הספק. קניתי ספק חדש. בדיעבד הסתבר לי ש-IBM הוציאה recall על ספקים שנמכרו עם אותו דגם מחשב שיש לי, באותה התקופה, בגלל אותה התקלה. המספר הסידורי של הספקים ב-recall שונה, אבל אני מניח שאם היה לי זמן וכוח הייתי יכול לקבל חזרה את עלות הספק). כמו כן, לאחרונה הלך לו ה-DVD של המחשב לעולמו. חוץ משני הנ”ל, המחשב הינו סוס עבודה (גם אם קצת איטי יחסית לתקופתינו).

ומה אגיד – ה-Thinkpads החדשים הינם קצת אכזבה.

נתחיל בדברים הלא רלוונטים.

קניתי R50e. באופן משונה, על המחשב עדיין כתוב, בצורה הרגילה, “IBM Thinkpad”. המחשב מגיע עם דיסק של 60GB. מתוך כל המקום הפנוי, 4.5GB הלכו על מה שמכונה service partition – מחיצה שבה נמצאת תוכנה שיודעת לשחזר את מערכת ההפעלה. עוד 2GB הלכו על גרסאות ניתנות להתקנה של כל התוכנה שהגיעו מותקנות עם המחשב, ושל קבצי ההתקנה של חלונות שלא מגיעים ב-CD נפרד (מגירות בתוך המחיצה הראשית). במחיצה הראשית של חלונות היו קבצים במשקל כולל של 6.5GB. אם נניח עוד 800MB לחלונות עצמו, הרי שיש עוד מעל 3GB שאני לא יודע על מה הלכו. מכיוון שממילא סביר להניח ש-XP יעצבן אותי מעבר ליכולת השימוש שלי מאוד בקרוב, יש סיכוי טוב שאני אשתמש בקבצים שציינתי קודם כדי למחוק אותו להתקין 2000 במקום.

בצד החיובי, התקנת לינוקס עברה ללא כל בעיות. כל החומרה, כולל כרטיס הרשת האלחוטי המובנה, זוהתה ללא שהייתי צריך לעשות כל פעולה ידנית. הדבר היחידי שכן הייתי צריך לעשות במיוחד זה להתקין את ה-driver של המקשים המיוחדים (שליטה על עוצמת קול וכפתור ה-“Access IBM”, שפותח לי konsole חדש ).

ועכשיו לבעיה האמיתית. הגימור של המחשב נמוך, בצורה משמעותית וניכרת לעין, מהגימור לו באנו לצפות מ-IBM. המחשב מיוצר, באופן בולט, באיכות נמוכה יותר. זה מאוד חבל, בגלל ש-IBM היו פעם עם עיצוב שהיה חסר תחרות מבחינת החשיבה שמאחוריו.

כמה דוגמאות שראיתי בנתיים. את המחשב הישן שלי פותחים באמצעות שני זיזים שצריך להזיז, ואז להרים את המכסה. על פניו, מדובר בעיצוב שדורש שתי ידיים כדי לפתוח את המחשב. מסתבר שלא – כל זיז שהוזז מהמקום לא יחזור להנעל עד שהמכסה לא ייפתח וייסגר פעם אחת. זה אומר שאפשר לפתוח זיז אחד, ואז את השני, ואז להרים את המכסה. כמו שאני מתאר את זה, זה נשמע שביר, אבל שנתיים וחצי של שימוש לא הראו בו שום אותות של שחיקה.

המחשב החדש מגיע עם זיז אחד בלבד, וטקסט גדול שאומר “One hand operation”. כנראה שמישהו לא ידע על היכולות של הקודמים. כך או כך, את המחשב החדש צריך שתי ידיים כדי לפתוח. את הזיז אמנם אפשר לפתוח עם יד אחת, אבל הציר של המסך חזק מידי (או שמשקל המחשב נמוך מידי). בלי להחזיק את גוף המחשב ביד השניה, לא ניתן לפתוח אותו.רק הזמן יגיד מה יקרה לאורך זמן.

עוד בעיה, והפעם בעיה שממש ממש מטרידה אותי. לקח לי טיפה זמן לנסח לעצמי מה היא. המקלדת של המחשב לא איכותית. אנשים שעובדים הרבה עם המקלדת, כמוני, יודעים שלכל מקלדת יש מגע משלה. יש מקלדות רכות ויש קשות. כמעט לכל מקלדת יש היום מעין “קליק”. פעם הקליק היה ממש נשמע (זה אפילו היה הסמל המסחרי של… IBM). היום הקליק לא נשמע, אבל מורגש. התנגדות המקש ללחיצה לא אחידה לאורך הלחיצה. זה מאוד חשוב, הן לצורך הגנה על הידיים מכאבי הקלדה, והן לצרוך מהירות ההקלדה. מקלדת לא איכותית היא משהו שמרגישים באצבעות.

פעם קניתי מקלדת מתקפלת לפאלם פילוט. זוהי קופסא בערך בגודל של הפאלם עצמו. הקופסא היא בעצם מקלדת שמקופלת לארבע, ונפתחת למקלדת בגודל מקלדת לאפ-טופ רגילה. ההפתעה הכי גדולה שלי מהמקלדת המאוד דקה הזו היתה שהיא היתה מקלדת עם קליק. איכות הקלידים שם לא היתה פחות טובה מאיכות הקלידים של מקלדות לאפטופ לפחות.

המקלדת של ה-Thinkpad החדש היא ללא קליק. אני מקליד עליה, ואני מתעצבן. אין לי מושג מה אני עומד לעשות עכשיו עם המחשב. אולי אני אחזיר אותו, אולי אני פשוט אעביר אותו למישהו אחר. כך או כך, אני לא חושב שאני אוכל להשתמש במחשב הזה לצרכי פיתוח, שזו היתה הסיבה שבגללה קניתי אותו.

יש לי עיצה אחת לחברת IBM – אל תתנו ללנובו לשים את הלוגו שלכם על המחשבים שלהם. זה רק יוציא לכם שם רע.

ולכל האחרים, אני לא בטוח שהדוגמאות האלו הן לא אינדיקציה לירידה משמעותית בעלויות הייצור ע”י שימוש ברכיבים זולים יותר. עד להודעה חדשה, ההמלצה שלי היא לא לקנות מחשבים ניידים שנושאים את השם “IBM”.

שחר