יום: 5 באוקטובר 2004

יש דף שאלות ותשובות ב-http://www.400monkeys.com/God/. חשוב לקרוא את האותיות הקטנות בתחתית העמוד.

שחר

יש הבדלי תרבות מהותיים בין אנשים שמתעסקים בתוכנה חופשית לאנשי מחשבים “רגילים”. אני חושב שהמקום שבו ההבדל הוא הכי בולט מתבטא בלחצן שלוחצים עליו כשעונים לאימייל.

אנשי מחשבים בד”כ ילחצו על “Reply”. אנשי קוד פתוח בד”כ ילחצו על “Reply to all”.

כאשר אתה עובד בקהילה, אתה רגיל לשתף את הקהילה בתכתובת. באופן אישי, אני רואה בקשות תמיכה ל-OLE DB, למשל, שנשלחות לרשימת התפוצה נענות על ידי, ואני משתדל שבצורה מהירה. בקשות תמיכה שנשלחות אלי באופן פרטי, לעומת זאת, נראות בעיני כחוצפה. מדוע מישהו חושב שאני צריך להקדיש מזמני כדי לעזור לו?

לכן, מאוד חשוב לי שדיונים שמתחילים ברשימות תפוצה פתוחות גם ימשיכו ברשימות תפוצה פתוחות. הדרך הכי קלה לעשות את זה (לדעתי) היא ע”י זה שלוחצים “Reply to all”. לא כולם מסכימים איתי לגבי זה בקהילת הקוד הפתוח (היי עירא), אבל אין ויכוח לגבי זה שדיונים צריכים להשאר פתוחים במידת האפשר.

מצד שני, כשאני מדבר עם אנשים שאינם שוחים בקוד הפתוח, אני ניתקל יותר ויותר בזה שהם לוחצים של “Reply”. ברוב רשימות התפוצה שאני מנוי עליהם, דבר כזה מוציא מהתכתובת את כל מי שהיה בה עד כה, כולל את רשימת התפוצה.

אני לא בטוח מה זה אומר. בשבילי, אם מישהו שולח לי מייל עם העתקים למישהו אחר, אני מניח שהוא רוצה שאותו מישהו אחר יקבל גם את התשובות. לא ללחוץ על “Reply to all” נראה בעיני כמו חוסר נימוס, גם אם לא מדובר בתוכנה חופשית או ברשימות פומביות. אולי מישהו שמכיר את השיקולים לטובת ההתנהגות השניה יוכל להאיר את עיניי.

שחר

שלושה גברים עומדים ומשתינים בבית שימוש בבניין משרדים מפואר בחברת היי-טק ידועה. הראשון מסיים וניגש לכיור, רוחץ את ידיו ביסודיות, מוציא מטלית נייר אחת ומנגב אותן ביסודיות ואז זורק לפח, מוציא עוד מטלית נייר אחת וממשיך לנגב ולאחר מכן עוד אחת ועוד אחת עד שהוא משוכנע שידיו יבשות לחלוטין ואפילו מתחת לציפורניים. לתמיהת שני חבריו הוא אומר, “אצלנו במיקרוסופט מלמדים אותנו להיות מאוד מאוד יסודיים ולשמור על הניקיון!”

השני מסיים וניגש לרחוץ את ידיו, הוא מוציא מטלית נייר אחת ומנגב את ידיו ביסודיות מרובה גם מתחת לציפורניים ומשתמש בכל ס”מ מרובע של המטלית עד שהוא מסיים וזורק אותה לפח. מסתכלים עליו חבריו ולתמיהתם הוא אומר: “אצלנו באינטל מלמדים אותנו לא רק להיות מאוד יסודיים ולשמור על הניקיון אלא גם יעילים וחסכניים עד כמה שאפשר!” שני חבריו מנידים ראשם בהתפעלות.

השלישי מסיים להשתין ויוצא מחדר השירותים. למבטי הבוז של שני הקודמים הוא מגיב: “אצלנו בלינוקס מלמדים אותנו לא להשתין על הידיים !!!

צחקתם?

אני לא. בפעם הראשונה ששמעתי את הבדיחה הזו היא סופרה על חיילות שונים של חיל הרגלים האמריקאי. כבר אז היא היתה יותר פוגעת מאשר מצחיקה. עצם העובדה שהבדיחה עברה מלוחמים לאנשי מחשבים מבלי שהשתנה בה כלום מעידה שזו בדיחה שאנשי קהילה מספרים לעצמם כדי לטפוח לעצמם על השכם. לא תודה. אני בכלל לא מדבר על זה שאף לינוקסאי שמכבד את עצמו לא היה אומר “אצלינו בלינוקס”.

מה שלא מונע מיותר ויותר מחברי לחשוב שהבדיחה הזו מצדיקה הפרה של בקשה מאוד ברורה שחזרתי וביקשתי מכל חברי – לא לשלוח לי בדיחות לאימייל. את הבדיחה הזו קיבלתי במהלך השנה וחצי האחרונות מכל מיני אנשים, שוב ושוב, כשכל אחד חושב שזו בדיחה מאוד מקורית, ואני בטח אהנה ממנה.

תעשו לי טובה, ואל תעשו לי טובות כאילו.

שחר

אנא הביטו בתמונה הבאה:


ואני שואל אתכם – זו תמונה של חנון? לצורך ההשוואה, יש ברשותי תמונה מוקדמת יותר:

וגם:

(למי שלא מזהה – מצד שמאל למטה).