שלושה גברים עומדים ומשתינים בבית שימוש בבניין משרדים מפואר בחברת היי-טק ידועה. הראשון מסיים וניגש לכיור, רוחץ את ידיו ביסודיות, מוציא מטלית נייר אחת ומנגב אותן ביסודיות ואז זורק לפח, מוציא עוד מטלית נייר אחת וממשיך לנגב ולאחר מכן עוד אחת ועוד אחת עד שהוא משוכנע שידיו יבשות לחלוטין ואפילו מתחת לציפורניים. לתמיהת שני חבריו הוא אומר, “אצלנו במיקרוסופט מלמדים אותנו להיות מאוד מאוד יסודיים ולשמור על הניקיון!”
השני מסיים וניגש לרחוץ את ידיו, הוא מוציא מטלית נייר אחת ומנגב את ידיו ביסודיות מרובה גם מתחת לציפורניים ומשתמש בכל ס”מ מרובע של המטלית עד שהוא מסיים וזורק אותה לפח. מסתכלים עליו חבריו ולתמיהתם הוא אומר: “אצלנו באינטל מלמדים אותנו לא רק להיות מאוד יסודיים ולשמור על הניקיון אלא גם יעילים וחסכניים עד כמה שאפשר!” שני חבריו מנידים ראשם בהתפעלות.
השלישי מסיים להשתין ויוצא מחדר השירותים. למבטי הבוז של שני הקודמים הוא מגיב: “אצלנו בלינוקס מלמדים אותנו לא להשתין על הידיים !!!
צחקתם?
אני לא. בפעם הראשונה ששמעתי את הבדיחה הזו היא סופרה על חיילות שונים של חיל הרגלים האמריקאי. כבר אז היא היתה יותר פוגעת מאשר מצחיקה. עצם העובדה שהבדיחה עברה מלוחמים לאנשי מחשבים מבלי שהשתנה בה כלום מעידה שזו בדיחה שאנשי קהילה מספרים לעצמם כדי לטפוח לעצמם על השכם. לא תודה. אני בכלל לא מדבר על זה שאף לינוקסאי שמכבד את עצמו לא היה אומר “אצלינו בלינוקס”.
מה שלא מונע מיותר ויותר מחברי לחשוב שהבדיחה הזו מצדיקה הפרה של בקשה מאוד ברורה שחזרתי וביקשתי מכל חברי – לא לשלוח לי בדיחות לאימייל. את הבדיחה הזו קיבלתי במהלך השנה וחצי האחרונות מכל מיני אנשים, שוב ושוב, כשכל אחד חושב שזו בדיחה מאוד מקורית, ואני בטח אהנה ממנה.
תעשו לי טובה, ואל תעשו לי טובות כאילו.
שחר
תשמעו בדיחה
מאת
די אנטיפת אתה…
אם אתה רוצה להגדיר את זה ככה.
או, מצד שני, יכול להיות שפשוט נמאס לי שהחברים שלי שולחים לי ג’אנק למרות בקשותי הנישנות שלא יעשו כן.
אפשר לטעון שדי אנטיפטים החברים שלי, שלא מוכנים לכבד את בקשתי.
שחר
ואני תוהה, לאיזו בדיחה יש זקן יותר ארוך- לבדיחה הזו על המשתנה, או לבדיחה עם המטוס שהלך לאיבוד (אתה בטח מכיר אותה)?
מה שנחמד בבדיחה הזאת זה הגמישות שלה (אפשר לקרוא לה בדיחה פתוחה): בקלות אפשר לשנות אותה לחברי מפלגות או קבותו אתניות וכו’
אבל זה עדיין לא מצחיק