אני מאוד אופתע (לטובה) לשמוע שמישהו שממש מתרגש ממה שקרה שם קורא את הבלוג שלי, אבל החלטתי להתייחס בכל זאת.
לכל מי שלא קרא ב-ynet, הנציג הפלסטיני לגרסה הכלל ערבית של “כוכב נולד” הפסיד. לא עקבתי אחרי התוכנית, אין לי מושג עד כמה הוא מוכשר, או עד כמה יריבו הלובי מוכשר. עדיין, זה לא מפתיע אותי.
לדעתי:
זה לא היה הפסד ענייני – זה לא בגלל שהוא פחות מוכשר
זה לא היה הפסד פוליטי – זה לא בגלל שהערבים לא אוהבים את הפלסטינאים
זה, לדעתי, היה הפסד גיאוגרפי, או יותר נכון, דמוגרפי. יש יותר לובים.
תחרויות שבהן הציבור הרחב קובע את תוצאת התחרות לא ניתן לעשות בין ציבורים בגדלים שונים. זה פשוט לא עובד. התחרות הישראלית, למשל, עבדה בגלל שכל המתחרים שיתפו בינהם את אותו מגזר המצביעים הפוטנציאלים. (אני כמובן אומר שהיא עבדה במובן הרחב של המילה). במקרה של תחרויות בין ארצות, אבל, זה פשוט לא עובד. למדינה שלה יותר תושבים יש ייתרון מובנה בתחרות, עוד לפני שהתחרות החלה. רק ייצירת הזדהות של הרבה מהמדינות האחרות עם המועמד השני יכולה להטות את הכף פה.
הפלסטינים ניסו לייצר הזדהות כזו, ע”י הכנסת פוליטיקה לתוך התחרות. הם ניסו להציג את זה בתור “משהו טוב שקורה לעם הפלסטיני בתקופה קשה”. מסתבר שהגישה הזו לא עובדת טוב במיוחד מחוץ לשטחים שבהם יש ריכוז פלסטיני. כנראה שלא ראינו המון ערבים ממצרים יוצאים מגדרם ושולחים SMSים לזכות המועמד הפלסטיני “בשם במאבק”, ובטוח שלא ראינו הרבה לובים עושים את זה. מכאן שתוצאות התחרות, גם אם לא היו ממש צפויות, לפחות לא צריכות להפתיע אותנו.
מה המסקנה? שככה לא בונים תחרות. אין מסקנה אחרת.
שחר