יום: 5 באוגוסט 2004

חשוב מאוד! מחר אוגוסט פינגווין. בואו בהמוניכם.

שחר

אני מאוד מאמין במה שאני עושה. אני רוצה שלינוקס יצליח בארץ, ואני שמח לעזור למי שצריך עזרה. אני משתדל לכתוב בפורומים, הן של wine והן של אנשי לינוקס בארץ, ומשתדל לענות על שאלות של אנשים שם.

מצד שני, אני גם מתפרנס ממתן בדיוק אותן התשובות על בדיוק אותן השאלות. כדי ליישב את הסתירה הזו, קבעתי לעצמי כלל. מי שהשאלה מספיק בוערת לו כדי שירים אלי טלפון וישאל אותה, שישלם. בוודאי שמי שרוצה שאני אהיה זמין לו לתשובות, שישלם.

הבעיה היא שנוצר מצב קצת אבסורדי. אנשים רוצים רק מספר קטן של שאלות, שייקחו “חמש דקות”. הם לא שואלים את עצמם איך אני אמור להתפרנס אם אני אשקיע רק חמש דקות בתשובות לשאלותיהם.

הדרך המקובלת להתמודד עם הבעיה הזו היא ע”י כך שקובעים זמן מינימום. שיחת טלפון נחשבת כמינימום של חצי שעה, גם אם זמן השיחה בפועל הוא פחות. ברור לי לחלוטין שיש לקוחות קטנים שרואים את מחיר השעה, רואים את דרישות המינימום, ואומרים לעצמם “אני לא יכול לעמוד בזה”. מאוד צר לי עליהם. אני באמת באמת רוצה לעזור להם. הבעיה היא שאם אני מפסיק את מה שאני עושה (עבודה) כדי לענות להם לטלפון, שיחת הטלפון שלהם עולה לי בהכנסה. אם אני לא אחייב אותם עליה, יוצא מצב אבסורדי שבו אני משלם כסף על הזכות לעזור להם.

מצב שני, שהוא הקשה יותר, הוא לקוחות שמשוכנעים שהם מצאו את מכרה הזהב הבא. הם מדברים איתך על הרים וגבעות, ועל איך שהם יכבשו את העולם. מצד שני, אין להם איך לשלם לך על בדיקת היתכנות של שעתיים, והם מצפים שתעבוד עבור מניות בחברה שלהם. אני חייב להודות שלאילו יותר קל לי להגיד “לא”.

אז מה נשאר. אני נותן את התעריפים שאני מאמין בהם. אני כבר השלמתי עם זה שאין פסול בזה שלפעמים עבודה לא יוצאת אל הפועל. אני מנסה להסביר את הסיבות להחלטות. בסופו של יום, אבל, אני עדיין מצטער על כל אילו שלא הסתדרו בגלל שאני נתתי מחיר שהוא מעל התקציב שלהם.

שחר

נ.ב.
תסתכלו מה הפתרון שלי לצער שלי – אני מבזבז עוד זמן על לכתוב פה פוסט על זה….

מי אמר שבני אדם הם יצורים הגיוניים.
ש.