פטנטים, זכויות יוצרים, וקניין רוחני בכלל

הקטגוריה נקראת “קניין רוחני”, והיא כוללת בתוכה ארבעה סוגים כלליים של “קניין”. לא אחד ולא שניים כבר טענו, אבל, שלקרוא לזה “קניין רוחני” זה שם מטעה, וגורם לחלק מהצרות שבהן אנחנו נמצאים.

הסוגים של קניין רוחני:

1. זכויות יוצרים
2. פטנטים
3. סימני מסחר
4. סודות מסחריים

הרעיון הכללי הוא שכל סוג של קניין רוחני נותן כוח מסויים למחזיק אותו, ותמיד הוא מצד שני מוגבל. ככל שהכוח חזק יותר, ההגבלה חזקה יותר.

הרעיון מאחורי הקניין הרוחני הוא אחיד – שוק חסר חוקים לחלוטין עלול להגיע למצב שבו יש תמריצים שליליים לפתח דברים חדשים. מכיוון שאנחנו, כחברה (society( מעוניינים שדברים חדשים יפותחו, אנחנו מעוניינים לתת לגופים המפתחים נופש מוגבל מהשוק חסר החוקים, כתמריץ לכך שיפתחו דברים חדשים.

עניין המוגבל פה הוא לא סמנטי. הוא בעל משמעות מאוד חשובה. אם הסייגים לתחרות לא היו מוגבלים, היינו אולי מעודדים חדשנות, אבל החדשנות הזו היתה נחלת הפרט. הסיבה שאנחנו כחברה נותנים את זכויות הקניין הרוחני היא שאנחנו רוצים שהחדשנות תהפוך לנחלת הכלל.

בואו נראה אילו זכויות מקנה כל סוג של קניין רוחני, ומהן המגבלות עליו:

סימן מסחר (Trademark)

זהו כנראה הקל ביותר להבין. אם רשמתי סימן מסחר, יש לי את הזכות הבלעדית להחליט למה יתייחס אותו הסימן. אם רשמתי את סימן המסחר “Lingnu”, והחלטתי שהוא מתייחס לחברה שלי, אסור לאף אחד אחר לבוא ולטעון ש-Lingnu היא החברה שלו, או מוצר אחר שאותו תחום עיסוק.

חשוב להבין שהסכות הנ”ל לא נותנת לי בעלות מוחלטת על המילה. למשל, אם מישהו מפרסם שהחברה שלו “יותר טובה מלינגנו”, הרי שהוא אמנם משתמש בסימן המסחר שלי, אבל כל עוד הוא אכן מתייחס לחברה שלי, אין לי יכולת להגביל אותו מלעשות כן.

המגבלה ששמו על קניין רוחני זה הינה שאסור לרשום כסימן מסחר מוגן שם שהוא שם כללי, חסר ייחוס לחברה מסויימת. למשל, לפני הרבה שנים היתה חברה לייצור גלידות בארץ. באופן יותר פרטני, הם נהגו לייצר גלידות מעוצבות על מקל. האקדמיה ללשון עברית מכנה את סוג הגלידה הזו “שלגונים”. לחברה, שסביר להניח שהיה לה שם מסחר רשום, קראו “ארטיק”. מטבע הדברים, רק השלגונים של ארטיק נקראו “ארטיק”.

שנים עברו, החברה נעלמה לה, וארטיק הפך לשם נרדף לשלגון. היום, אף אחד לא יכול לרשום סימן רשום על “ארטיק” – זהו שם כללי. גם אם החברה לא היתה נעלמת, אם “ארטיק” הופך להיות שם כללי לשלגון, החברה מאבדת את הסימן הרשום שלה. זו לא סכנה תיאורטית. חברות פלאפון ומטרנה, למשל, נמצאות בסכנה כזו היום.

סוד מסחרי

זוהי זכות אפילו יותר מובנת מאשר קניין רוחני. בעברית פשוטה, אם הגדרתי מידע מסויים בתור סוד מסחרי, ועשיתי מאמצים סבירים כדי לשמור עליו בסוד, אסור לאף אחד לפרסם אותו. המגבלה נמצאת בגוף ההגדרה – אני חייב לעשות מאמץ לשמור את הסוד סודי.

זכויות יוצרים

כאן אנחנו מתחילים להגיע לנושאים השנויים במחלוקת. זכויות היוצרים, או “זכויות ההעתקה”, כפי שנקראות ביתר דיוק באנגלית, נותנות ליוצר של יצירה כלשהי את הזכות להחליט כמה העתקים של יצירתו ייעשו. בפרט, הן נותנות ליוצר לדרוש תגמול כספי עבור יצירתו.

הרעיון הוא מאוד פשוט. אם אני יצרתי שיר, סיפור, ציור, תוכנת מחשב או תכנון ארכיטקטוני, היצירה נמצאת בשליטתי. אנחנו מדברים לא רק על הקנבס שעליו מצוייר הציור, אלא על הצורה והצבע של משיכות המכחול. במילים אחרות, לא רק הציור עצמו, אלא גם כל ההעתקים שלו. אם תקחו את הציור ותשנו אותו, תקבלו מה שמכונה “ייצירה נגזרת” – ייצירה חדשה, הזכאית לזכויות יוצרים משל עצמה, אבל שדורשת את אישור בעל זכויות היוצרים המקורי.

הסיבה להגנה הזו היא המחשבה, שייתכן שהיא מוטעית, שללא היכולת לקבל תמריץ כספי, יוצרים לא ייצרו דברים חדשים. דברים חדשים הם אינטרס של כלל החברה, ולכן אנו רוצים לעודד יוצרים ליצור. כדי לאזן את המונופול המוחלט שיש ליוצרים ביצירותיהם, הגבילו בזמן את זכות השליטה הזו. אחרי 25 שנה, היצירה מפסיקה להיות רכוש היוצר, והופכת להיות רכוש הכלל (נחלת הכלל).

וכאן התחילו הצרות. חלק מהיוצרים היותר יצירתיים גם התעשרו בזכות כך. זה, כשלעצמו, דבר חיובי ורצוי. הבעיה היא שעם הכסף באה גם שליטה. יוצרים כמו דיסני ראו את טווח 25 השנה מתקרב והולך, והתחילו לחשוש שהחתול שמטיל ביצי זהב יעוף להם מבין הידיים. הם ניצלו את את הכסף שרכשו (בזכות) כדי לבנות לובי חזק, שגרם לקונגרס להאריך את תקופת ההגנה. מאז שנוסד חוק זכויות היוצרים בארצות הברית הוארכה תקופתו, והוארכה עוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם. ההארכה האחרונה היתה לתקופה של 95 שנה (במקרה של חברה).

מה שיותר מפתיע בהארכות החוזרות הוא הרטרואקטיביות שלהם. זה לא שיצירות חדשות מקבלות ארכה גדולה יותר. כל היצירות הקיימות אף הן מקבלות הגנה לתקופה יותר ארוכה. כיצד הארכת ההגנה על יצירות מ- 1923 תעודד יצירה חדשה? אם למי מקוראי יש תשובה, אשמח לשמוע.

כל מי שנחרד מהרעיון שהיוצר לא יוכל להנות מפירות יצירתו, מוזמן לעשות את התרגיל המחשבתי הבא:
בן כמה Windows 3.11? המערכת יצאה לשוק אי שם בשנות השמונים המאוחרות של המאה הקודמת. לצורך הדיון, בואו נניח 1988. במילים אחרות, היום אנחנו כבר 18 שנה אחרי יציאת המערכת לשוק. כמה הכנסות יש לחברת מיקרוסופט מהמערכת הזו? האם יש פה מישהו שחושב שהם מרוויחים יותר מאשר 1000$ בשנה על מכירות חלונות 3.11? האם באמת מיקרוסופט תסבול קשות אם בעוד 7 שנים אפשר יהיה להעתיק את חלונות 3.11 ללא רשותה, ולעשות בו שינויים?

אפשר לחזור על אותו התרגיל עם שירים, ציורים, וכל יצירה אחרת. ברוב המוחץ של המקרים, אחרי 10 שנים היצירה נתנה את מירב ההכנסות שהיא עומדת לתת. מקרים כמו החיפושיות או אלוויס הם יוצא הדופן, לא הכלל. אם כך, תגידו, אז למה לדיסני כל כך להתעקש על הארכת חוקי זכויות היוצרים? מה יש להם להפסיד? התשובה תמונה ביצירות הנגזרות.

ב- 1923 שיחרר דיסני את הסרט המצוייר הראשון בעולם. הוא נקרא “Steamboat Willie”. הראו בו עכבר שר אגב נהיגת סירת קיטור במעלה הנהר. העכבר הזה גדל לימים להיות “מיקי מאוס”. אם “Steamboat Willie” יהפוך לנחלת הכלל, כל אחד יוכל לצייר ולהפיץ סיפורים שמכילים את מיקי, ולטעון שהעיצוב מבוסס על אותו Willie. לדיסני לא תהיה יכולת למנוע חיקויי מיקי. על שום כך כל המהומה.

אבל אולי זה רק הוגן? למה שלא ירוויחו ממיקי מאוס? כאן נכנס לתמונה השימוש הלקוי במונח “קניין”. אם אנחנו מתייחסים אל זכויות היוצרים כאל קניינו של המחזיק, ברור שיש לו זכות להנות ממנו כל עוד הוא מכניס לו כסף.

אבל לא בקניין מדובר. מדובר פה ברשיון זמני שניתן ליוצר להרוויח כסף מיצירתו, על חשבון זכותו הבסיסית של שאר הציבור להנות מהיצירה. המניעים המקוריים מאחורי חוק זכויות היוצרים היו שיצירה שבה ליוצר מונופול אינה תורמת לחברה, ולכן הושמה הגבלה בזמן על משך המונופול. מרגע שהגבלת הזמן מוארכת לתקופות לא סבירות, היצירה אינה משוחררת, והחברה כולה סובלת.

האם זו באמת תמונה כל כך קשה? למה אני כל כך בטוח שאי שיחרור יצירה לנחלת הכלל יפגע ביצירתיות? בואו נחשוב על זה כך. ללא public domain רחב ועשיר, היצירות הבאות כנראה לא היו באות לעולם:
אף תרגום של התנ”ך, סיפור הפרוורים, אף אחד מסרטי דיסני המצויירים המודרניים (למעט “מלך האריות”), כל ספרות הפנטזיה, ועוד ועוד ועוד. ללא יכולת נטולת סיכון וסיבוך ליצור בלי חשש מתביעות, כל תהליך היצירה מאט ואף עוצר. ראיתם סרט טוב לאחרונה?

אבל אם אתם חושבים שזה רע, חכו עד שאני אכתוב על פטנטים……

שחר