יום: 29 באפריל 2004

רמת העיתונות היא ירודה. זה כבר מעבר לעיתונאי כזה או אחר. זו תופעה גורפת.

יש “אתיקה” בלתי כתובה, שאומרת שאתה לא שואל שאלות קשות מידי בראיון עיתונאי. יש יוצאים מין הכלל. פוליטיקאים, למשל, עלולים להחשף לשאלות יותר קשות מאשר רוב האנשים שמגיעים לשבת מול עיתונאי. אבל ככלל, גם אם אתה ראש הפיתוח של החברה שמייצרת את המוצר עם היסטורית האבטחה הגרועה ביותר שקיימת, שהיחס שהיא נותנת לאילו שמנסים לגרום לה לתקן את מוצריה נע בין זילזול, דרך התעלמות, וכלה בתביעות משפטיות, עדיין יתנו לך לדבר על אבטחת מידע בלי להתקל בשאלה קשה.

לא ישאלו אותך איך מסתדרת טענתך שהבעיות שמדווחות מתוקנות מייד עם זה שחברות מסויימות מראות בעיות שכבר מעל שנה לא מתוקנות. לא ישאלו אותך למה הכרזת בקול גדול שאתם מתכוונים להביא את המוצרים לכיוון של פחות סוכריות ויותר אבטחה, אבל כל מוצריכם עדיין מחלקים סוכריות ולא מאובטחים. לא מתעמתים עם המרואיין.

אם זה היה בגלל איזשהו פחד ממיקרוסופט, הייתי אומר “ניחא”. אני חושש שהבעיה פה היא עמוקה יותר. הבעיה היא שהעיתונאים פשוט לא מבינים בחומר שאותו הם אמורים לסקר. עיתונאים לא יכול לשאול שאלות קשות, כי הוא בד”כ לא יודע אילו שאלות לשאול, וכשהוא שומע על שאלה טובה לשאול, הוא בד”כ לא יודע איך להעריך את התשובה.

וכאשר סופסוף יש מראיין שמכיר את החומר עליו הוא שואל, התוצאה היא בד”כ תשובות נבוכות, מגומגמות, והרבה “אני לא יודע”, כפי שקרה בראיון עם ואלנטי בפוסט הקודם שלי.

http://www-tech.mit.edu/V124/N20/ValentiIntervie.20f.html

קצת רקע – לפני כארבע שנים התעוררנו (פעילי התוכנה החופשית) וגילי שכשנתיים לפני זה העבירו בארצות הברית חוק קטן בשם “Digiral Millenium Copyright Act”, או DMCA. זהו חוק בעייתי איך שלא הופכים אותו, אבל החלק שאני מדבר עליו כרגע הוא סעיף האוסר על עקיפת כל אמצעי אפקטיבי שמפקח על גישה למידע מוגן זכויות יוצרים.

בואו נתחיל עם שאלה מעניינת:
אם עקפתי אותו, איך האמצעי יכול להחשב אפקטיבי?

אבל נעזוב את זה. בשנת 2000 הנושא עלה לכותרות בעקבות תוכנה בשם “DeCSS”, שאיפשרה לשים DVD מוצפן בכונן, ולקבל את תוכנו בצורה לא מוצפנת. התוכנה הופצה עם קוד מקור, תחת ה-GPL. בעקבות זה יצאו תביעות משפטיות עם עשרות נמענים, רובם לא באיזורי הכיסוי של החוק בכלל.

צריך להבין את הבעיה עם החוק הזה. זהו חוק שעבר בקונגרס בטענה שמטרתו להלחם בתופעת שיתוף הסרטים. זוהי טענה לא הגיונית. מטרתו היא לקחת פעולה שהיום היא לא חוקית, ולהפוך אותה לעוד יותר לא חוקית ע”י זה שמוציאים מחוץ לחוק את היכולת לחקור את האפשרות לבצע אותה.

מצד שני, בואו נראה אילו דברים חוקיים לחלוטין הפכו לבלתי חוקיים, לפחות בארצות הברית, כתוצאה מהחוק הזה.
1. אסור לייצר נגן DVD לבד, בלי לקנות את הטכנולוגיה מחברות ההפצה. תחרות חופשית כבר לא מילה חשובה בארצות הברית.
2. מותר לייצר העתק לצורך גיבוי של סרט שקניתם, אבל אסור להשיג, או לפתח את הטכנולוגיה הדרושה כדי לעשות את זה. מותר להחזיק אותה, אבל שמישהו יסביר לי איך אפשר להחזיק טכנולוגיה שלי שמותר להשיג או לפתח אותה?

נציג של עיתון מקוון הצליח להשיג ראיון קצר עם המנהל של איגוד הסרטים בארה”ב, ג’ק ואלנטי. הראיון נמצא בראש הפוסט. בראיון הזה,ואלנטי מראה בורות עמוקה ומרשימה לגבי ההשלכות של הדברים שהוא דוחף להם. שווה קריאה.