עוד דיון על זכויות יוצרים בכנסת, גם הפעם ללא DRM

היום הייתי בעוד דיון בנושא זכויות יוצרים בכנסת. הדיון הגיע לסעיף 52 להצעת החוק. אנחנו כבר בתחום של החוק שמדבר על “הפרות”. סעיף 52, באופן ספציפי, מדבר על האמצעים לביצוע הפרה:

52. המייצר או המחזיק חפץ שייעודו עשיית עותקים של יצירה, כדי שהחפץ ישמש לעשיית עותקים שהוא יודע או עליו לדעת שהם עותקים מפירים של אותה היצירה, מפר את זכות היוצרים.

הסיבה המרכזית שאני הלכתי לא היתה הסעיף הזה כמו שהוא, אלא תוספת שביקשה הפדרציה לתקליטים להכניס בו. התוספת הלכה כך:

1. עקיפה של אמצעי טכנולוגי הינה הפרה של זכות יוצרים. לצורכי חוק זה – ‘עקיפה של אמצעי טכנולוגי’ פירושה עקיפתה של טכנולוגיה, התקן או רכיב אשר, במהלך הדברים הרגיל, נועדו למניעתן או הגבלתן של אחת או יותר מהפעולות ביצירה אשר יוחדו לבעל זכות היוצרים ללא הרשאתו, ע”י בקרת השימוש ביצירה באמצעות אמצעי גישה אליה או בתהליך הגנה אחר כדוגמת קידוד או באמצעי בקרה על העתקה
2. ייצור, יבוא, שיווק, מכירה, הצעה למכירה או להשכרה או החזקה לצורכי מסחר של התקן, מוצר או רכיב שהוא –
1. הוצג, פורסם, או שווק לשם עקיפה של אמצעי טכנולוגי, או;
2. שאין לו שימוש מסחרי למטרה משמעותית, פרט לשם עקיפה של אמצעי טכנולוגי, או;
3. תוכנן, יוצר או מותאם בעיקרו על מנת לאפשר ו/או להקל על עקיפת אמצעי טכנולוגי
1. הסרתו של מידע לניהול זכויות, או ביצוע שינוי בו, ללא הרשאת בעל זכויות היוצרים מהיצירה הינה הפרה של זכות יוצרים.
2. הפצה, יבוא לצרכי הפצה, שידור, ביצוע פומבי או העמדה לרשות הציבור, ללא הרשאה, של עותקים של תקליטים בידיעה שהמידע לניהול הזכויות הוסרו או שבוצע בהם שינוי ללא הרשאת בעל זכויות היוצרים.

לצרכי חוק זה – ‘מידע לניהול זכויות’ פירושו מידע המשמש לזיהויים של התקליט, מפיק התקליט, המבצע והביצוע, בעלי הזכויות בתקליט ובביצוע או מידע לגבי תנאי השימוש בתקליט ובביצוע או כל ספרה או קוד המתייחסים למידע כזה, כאשר מידע כזה מחובר לטביעה של התקליט ו/או של הביצוע או לגבי העברה ו/או להעמדת התקליט לרשות הציבור.

במילים אחרות, הפדרציה לתקליטים ביקשה ממשרד המשפטים להכניס הגנות דוגמת ה-DMCA לחוק. אני הלכתי כדי להתנגד, במקרה שהנושא יעלה לדיון גם בוועדה עצמה.

אלא שהנושא לא עלה. נציג הפדרציה לתקליטים לא ביקש את התוספת.

לא זו בלבד שהנושא לא עלה, מזכירת הוועדה הקריאה התנגדות כתובה לסעיף 52 בהצעה שאומרת שצריך להבהיר את השימוש המפר של המכשיר, ושהמכשיר עצמו לא יכול להיות מפר כשלעצמו. אני ביקשתי להבהיר, בצורה דומה, שעמותת “המקור” מבצעת לעיתים העתקות בכמויות מסחריות של תקליטורים, ולא ייתכן שעצם החזקת מכשיר המשמש להעתקה המונית תהיה הפרה. אני משוכנע שח”כ כחלון לא קרא כך את משמעות הסעיף, כמו גם עו”ד עמית אשכנזי, הנציג של משרד המשפטים. לא מעט מחברי הכנסת הנוכחים (נכחו ארבעה סך הכל) כן קראו כך את הסעיף. בהצבעה על הסעיף היו שניים בעד ושניים נגד, מה שאומר שהסעיף לא עבר. ח”כ כחלון הציע להחזיר את הסעיף למשרד המשפטים לצורך ניסוח מחדש, וההצבעה היתה שניים בעד ושניים נגד, מה שאומר שאפילו זה לא עבר. באופן תיאורתי, סעיף 52 נמחק מהצעת החוק.

באופן מעשי יותר, גם כחלון וגם משרד המשפטים רשמו התנגדות, מה שאומר שבהחלט ייתכן שהסעיף יעמוד להצבעה בכנסת וייכנס בכל מקרה.

אני חייב להודות שלמרות שסעיף 52 המקורי הוא קצת מטריד, הוא סעיף שאפשר לחיות איתו.

סך הכל, לא ניתן היה לבקש שילך יותר טוב. הדבר היחידי שמטריד עכשיו הוא השאלה “מאיזו דלת עומדים לנסות להכניס לנו את ה-DMCA בפעם הבאה”?

שחר