הפוסט הזה הוא קצת חזרה על פוסט שכתבתי כבר בעבר על איציק מרדכי. אם קראתם את הפוסט ההוא, אתם יכולים לוותר על הפוסט הזה :-). לאלו שלא הלכו לקרוא את הפוסט הישן שלי (לפני שנה וחצי), נזכיר שיש מושג שנקרא “סמל”. הסמל הוא לא הדבר עצמו, אלא המשמעות שאנשים משייכים אליו. על סמל חייבים להגן.
אני חושב שיקשה עלינו למצוא משהו שהוא יותר “סמל” מאשר מוסד הנשיאות במדינת ישראל. אחרי הכל, תפקידים אופרטיביים אין לו….
אבל סמל מוסד הנשיאות, בדיוק כמו כל סמל אחר, תלוי באנשים שממלאים את הסמל בתוכן. הנשיאות היא לא מוסד ממלכתי אם מי שמכהן בה איננו ממלכתי. אני מניח שזו הסיבה שמקימי המדינה בחרו לתפקיד הזה אנשים בעלי שיעור קומה, כמו חיים ויצמן. בעוד שאין ספק שויצמן היה דמות מפתח בהקמת מדינת ישראל, הרי שתרומתו בתחום המדע (המצאת תהליך הפקת אצטון) היתה, גם היא, גורם לכך שהמשרה הוצעה לו. לראיה, בן גוריון הציע את תפקיד הנשיא השני לאלברט איינשטיין, שדחה אותו, ובכך הוכיח שנית שאכן היה גאון.
אבל, כמו שקורה לעיתים קרובות, אחרי שהראשונים יוצקים משמעות אל תוך סמל, מגיעים אנשים שיותר מאשר הם תורמים לסמל, הסמל תורם להם. אני חושב שמעטים האנשים שחושבים שאחיינו של הנשיא הראשון, עיזר ויצמן, תרם להדרת סמל מוסד הנשיאות. עם כל הכבוד לעממיות של ויצמן הצעיר, פליטות פה נגד נשים, הומואים ואחרים לא מוסיפות כבוד, לא לאומר ולא למוסד שאותו הוא אמור למלא בכבוד.
מה שמביא אותנו אל פרשת קצב.
משה קצב נאבק כרגע בהאשמות מאוד חמורות. היועץ המשפטי מזהיר שאלא אם כן יצוץ משהו משמעותי בשימוע, הוא מתכוון להגיש כתב אישום. יש כבר לא מעט חברי כנסת שמוכנים לבקש את הדחתו. אין ספק שלבן האדם יש, כרגע, הרבה מאוד עניינים שטורדים את מנוחתו.
מנגד עומדת לה חזקת החפות. אסור לזלזל בחזקת החפות. גם כאשר הכל מסביב מתפורר בגלל רקבון השחיתות, עדיין חייבים להתעקש על חזקת החפות, מסיבה אחת מאוד פשוטה. ללא חזקת החפות, האשמה הופכת להרשעה, ואדם ישר עלול למצוא את עצמו במצב שבו חייו נהרסים ומטה לחמו נעלם, רק בגלל שמישהו, אולי מושחת בעצמו, החליט להתנקם בו. עם כל הכבוד לתחקירי התקשורת, בית משפט הוא המקום היחידי שבו לאדם יש את ההזדמנות האמיתית לתקוף את העדויות נגדו, ולהביא עדויות משלו. עד שבית משפט לא הכריע, חייבים לראות אדם כאילו הוא חף מפשע, במידה רבה בעיקר אם משרתו רמה.
והנה, למרות כל הנ”ל, אני טוען שהוא צריך להתפטר, ובהעדר התפטרות שלו, להיות מודח. הנה הסיבה: הוא, כרגע, לא במצב לבצע את תפקידו בצורה שמכבדת את הסמל שעליו הוא אמור להגן. למעשה, אשם או לא אשם, הוא מבזה את הסמל כל עוד הוא נשאר בתפקיד. זה לא קשור באשמה שלו. זה אפילו לא בדיוק קשור בטעויות התקשורתיות שלו (למרות שאלו מאוד לא תרמו). מרגע שנשיא של מדינה הופך להיות בדיחה של נשיא אחר, יש לכל המדינה בעיה.
הנה הדרך שבה, לדעתי, קצב היה צריך לנהוג. כאשר החקירה במשטרה אך החלה, הוא היה צריך לבוא לוועדת הכנסת ולהגיד שלא ראוי למדינת ישראל שחוקרים של המשטרה יגיעו אל בית הנשיא. לאור הנ”ל, הוא מבקש מהוועדה נבצרות זמנית עד למועד ההחלטה על הגשת כתב אישום, שאז הוא יתפטר אם יוגש כתב אישום. לבקש נבצרות זמנית עכשיו זה מעט מידי, ומאוחר מידי.
מרגע שקצב הנשיא היה יוצא מהתמונה, לקצב האיש היתה את כל הזכות לדרוש פרטיות על מהלך החקירה, להנות מחזקת החפות, לא להתייחס להאשמות וכל שאר הזכויות שעומדות לנחקר בעבירה פלילית חמורה. מעבר לאהדה הציבורית שמהלך כזה היה מביא אליו, זה גם היה מנטרל את כל הבעיות שקצב טוען שהיו בחקירת המשטרה. קצב היה מגן על הסמל שהוא מוסד הנשיאות, ובמידה שאכן היה מנטרל את החשדות נגדו, גם היה יוצא צח כשלג מבחינה ציבורית. ההתנהגות של קצב בכל הפרשה עד כה לא היתה התנהגות של נשיא, ולו רק על שום כך, קצב צריך ללכת.
שחר
טוב לדעת שיש עוד מישהו שזוכר את חזקת החפות פרט אלי. אני, אגב, מפחד ממה שיקרה אם באמת העלילו על קצב, למרות שזה מה שאני רוצה להאמין בו.
רציתי לומר hear hear! אבל יש עדיין נקודה בעייתית בכל הסיפור הזה. תפקיד הנשיא הוא תפקיד מוזר כזה שאי אפשר לחזור אליו לאחר שהתפטרת. מה יקרה אם איכשהו, בכל זאת, קצב יצא זכאי?
אפשר לטעון שחצי שנה לפני תום הכהונה זה ממילא לא משנה, אבל אם זה היה קורה לפני ארבע שנים, מה אז? השלכת אדם ממשרתו כדי שיגן על עצמו בבית המשפט, ולאחר שיצא זכאי הוא איבד את האפשרות לחזור אותה משרה, כי היא משרת הנשיא.
מה שיוצא מכל הסיפור הזה זה שהיועמ”ש הפך שוב, כמו במקרה ברק ורבין ופרשת חשבון הדולרים, לרשות השופטת, שכן החלטתו להגיש כתב אישום (כמו החלטת ברק כיועמ”ש לא להגן על רבין בפרשת חשבון הדולרים) כמוה כפסק דין, אשר עבור משרת הנשיא, שוללת ממנו את חזקת החפות שכן היא שקולה לכפיית פיטורין על הנשיא.
אז נכון, הנשיא הוא סמל. אבל על סמלים צריך להגן. אפשר לטעון שהוא עשה חוכא ואיטלולה מעצמו אתמול בהתקפתו משולחת הרסן על התקשורת אתמול, אבל אפשר באותה נשימה לטעון שהתקשורת לא שמרה על הסמל הזה בשביל כולנו, וגזרה על עצמה איפול במחיר חקירה שקטה (ואולי, אני מודה, פחות אפקטיבית של הפרשה). סמל לפעמים עושה שטויות, וזה עצוב כשזה קורה, אבל כשהשטויות שלו הופכות לכותרות ראשיות כי התקשורת קופצת עליהן כמוצאת שלל רב, מה לנו כי נלין?
כנראה שבעידן התקשורתי שלנו אין יותר משמעות לסמלים ולשמירה עליהם. סמל הוא מקור לסמכות, ומי מכבד סמכות בימינו, כשהסמכות נחשדת באונס?
אתה צודק.
גם בנוגע לחובה של קצב להתפטר וגם לחזקת החפות.
הצרה שבאמת, היום כל אישה כמעט יכולה לבוא ולטעון “נאנסתי” וזה התחום שהכי קל להעליל בו עלילות.
מצד שני, אין שום ספק שאסור לנשיא שנחשד בעבירות שכאלה להמשיך ולכהן, כי אז המסר יהיה שזה “בסדר” לאנוס, בעיקר נשים שבאות לעבודה בגופיה…
בכל אופן, חשבתי לי, שאולי הפתרון הוא לחוקק חוק שיקבע ענישה כפולה למי שמעליל בזדון על אחר.
כלומר, אם מישהו מעליל על שכנו שגנב כלב, הרי המעליל צריך לקבל כפל העונש שהיה מקבל הקורבן שלו, לולא התגלתה העלילה.
זה כנראה יעצור קצת את כל אלה שחושבים שלהעליל על מישהו זו אחלה נקמה.
(ד”א, אישית, אני מאמינה שהוא זיין את כל הנשים הללו, אבל מרצונן ומתוך זה שהן ציפו לקבל ממנו תמורה – קידום, משרה וכו’ ולא מתוך זה שהוא הכריח אותן או איים עליהן, ומשהוא לא סיפק את הסחורה – ואחרי שהוא הגיש תלונה נגד א’ על סחיטה והיא “החזירה” לו בהאשמת אונס, הן קפצו גם על עגלת הנקמה)
אני לא מסכים בכמה מישורים.
דבר ראשון, שים לב מה טענתי שהוא צריך היה לעשות. הוא צריך היה, כשהפרשה רק התפוצצה, לבקש נבצרות זמנית. לא להתפטר – להיות נבצר. אם זה היה קורה, ולא היה מוגש כתב אישום, הוא היה יכול לחזור ללא בעיה לתפקיד.
לעניין התפטרות עם הכוונה להגיש כתב אישום: בניגוד למצב שבו הוגשה נגדך תלונה, שזה מצב שכל אחד יכול להגיע אליו ללא שום מעשה רע מצידו, החלטה של הפרקליטות להגיש כתב אישום היא משהו שאמור להיות מגובה בעובדות פחות או יותר מוצקות. לא מגישים כתב אישום (בתיאוריה) אלא אם יש תשתית ראייתית שבה הפרקליטות משוכנעת שהיא תצליח להשיג גם הרשעה. אם כובד הראיות נגד אדם כל כך חזק, אני חושב שזה מוצדק לבקש ממישהו שנושא משרה ציבורית בכירה שלא לערב את המדינה בנושא, ולבקש ממנו לטפל בעניין לבדו.
לעניין הסמל – נושא התפקיד הוא זה שעליו מוטלת החובה לשמור על טוהר הסמל. לא אף אחד אחר. אם אני, בתור חבר ועד “המקור”, אקלל חברות של תוכנה קניינית, אתבטא בגסות כלפי אחרים או אריב עם הקהילה שלי כל הזמן, זו התדמית שמגיעה לעמותה/לעומדים בראשה. כל כמות שהיא של התעלמות, העלמת עין או הסתרה לא ישנו את העובדה שזוהי התדמית שמגיעה, בצדק, לעמותה במקרה כזה.
כל עוד התקשורת מדווחת אמת, ולא מתייחסת בצורה שונה לעבירות דומות בגלל מניעים לא רלוונטיים (כמו נטיותו הפוליטית של העורך), אני לא חושב שנכון לבוא אליה בטענות. סמלי השלטון במדינה נמצאים בפשיטת רגל בגלל מעשיהם של המחזיקים בהם, לא בגלל התקשורת.
שחר
ואני אנקוט בצעד הבא: אני מסכים שהוא היה צריך להתפטר, וזה מגוחך שהוא מתבצר. אני מאמין שעכיו הכנסת צריכה על המהלך הזה להוסיף לו השפלה על ההתבצרות המוזרה הזו ולפטר אותו לפני שיספיק להתפטר. מעבר לזה הייתי דואג, אם וכאשר יצא אשם במשפטו, לנשלו מכל זכויות היתר שדאג להכין לעצמו, לשכה ונהג והכל, ולהשאיר אותו עם הפנסיה המינימלית שמגיעה לאזרח שהיה עובד מדינה כל השנים, או מה שלא יחליט בית המשפט להיות מקבילה של נישול אלוף בצה”ל מדרגותיו עד כדי טוראי ושיחרורו בבושת פני מצה”ל.
וכל זה במקביל לשינוי מאסיבי בחוק יסוד נשיא המדינה או ביטולו לאלתר. המצב כרגע בזבזני ולא הגיוני.
מרגי, אני ממליצה לך בחום לעלעל מעט בבלוג הזה של mybody, אף הוא בישרא: http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=238310
אולי זה יוציא אותך קצת מהאטימות והזחיחות הפנטסטיות שלך.