ההצבעה על הצעת חוק 892 – סינון אתרי אינטרנט היום – קריאה ראשונה

למי שלא שמע, על הנושא, הצעת חוק 892 של ח”כ אמנון כהן מש”ס מבקשת לאפשר לשר התקשורת להורות לספקי האינטרנט לחסום אתרים מסויימים למעט אצל אותם משתמשים שביקשו שלא להחסם.

כתבתי כבר בעבר על למה כל הרעיון של “המדינה אומרת לי איך לחנך את הילדים שלי” הוא רעיון רע, ולא מתאים למדינת ישראל.

היום תתבצע ההצבעה על הקריאה הראשונה של החוק. כתבתי כבר בעבר למה זה מבחן יותר משמעותי מאשר ההצבעה הטרומית.

איגוד האינטרנט מעלה סוגיה שהיא מאוד חשובה – בנוסח הנוכחי כתוב ששר התקשורת יכול להוסיף קריטריונים על פי ראות עיניו, ללא פיקוח של הכנסת או הציבור. אני רוצה שלכל הפחות החלק הזה יעלם מהחוק.

אני רוצה להעלות סוגיה אחרת, אבל. שוב, סוגיה יותר עקרונית, ופחות תלויה בניסוח הספציפי של החוק הזה. הסוגיה היא סוגיית ההתייחסות הנפרדת לאינטרנט.

בדיון בכנסת אתמול (הפרידו את הדיון ואת ההצבעה) אחד מהדוברים בעד החוק העלה את ההשפעה שיש לאלימות על הילדים. הוא נתן דוגמא לילד שרצח בעקבות סרט טלויזיה שהוא ראה. בעצם הטיעון אנחנו יכולים לראות את הבעיה. אם הבעיה היא אלימות או סקס, הבעיה היא אלימות או סקס בכל מדיום. אין שום דבר שמייחד את האינטרנט מהטלויזיה או מחנות ה-DVD הקרובה למקום מגוריכם. אחת הבעיות עם החוק הזה היא שהוא מתייחס לאינטרנט כאל מדיום מיוחד, כאילו רק בו אתרי פורנו משפיעים לרעה על “הילדים”. במידה רבה בגלל אותה התייחסות מיוחדת, גם נוצרים בחוק הזה שוליים שאינם כוללים את עצם העניין, ושם הרי הבעייתיות האמיתית בחוק.

אילו החוק הזה היה נמשך, ובמקומו מוגשת היתה הצעת חוק הקוראת להגביל צריכת פורנו ע”י ילדים בכל מדיום שהוא, אזי החוק היה פחות בעייתי מבחינת השוליים שלו.

כמובן שאילו זה היה תוכנו של החוק, היבטי חופש הביטוי היו צצים באופן בולט, וקשה לי להאמין שהחוק היה עובר במתקונת שמזכירה, באיזשהו אופן, את מה שהחוק הנוכחי אומר. במילים אחרות, ע”י זה שהצעת החוק 892 מתמקדת באינטרנט, היא מסיטה את תשומת הלב מהחלק הבעייתי, כאילו באינטרנט אפשר לחסום תכנים לא רצויים בלי לחסום גם תכנים אחרים. אותה הסיבה שבגינה אנחנו לא דורשים מנעולים על הטלויזיה, על מכונות השכרת ה-DVD ועל מגזינים היא הסיבה שהחוק הזה אסור לו לעבור.

ההצבעה בקריאה ראשונה תהיה היום. בואו נראה מי בוחר להתעלם מהבעיות ולהצביע בעד.

שחר