מחשבות על חטיפת העיתונאי

עיתונאי ישראלי שעובד עבור CNN נחטף ברשות הפלסטינית. אם נוסיף לזה את העובדה שמדובר בערבי ישראלי, אנחנו מקבלים תופעה מאוד מדאיגה.

לא, אני לא מדבר פה על חופש העיתונות. אין פה שום דבר חדש בהקשר הזה. אם עיתונאי הולך לסקר במקום מסוכן, הוא עלול לא לחזור, בדיוק כמו כל אחד אחר.

מה שכן בד”כ היה קורה זה שעיתונאים היו מקבלים חסינות מפעילות עויינת. זה לא בגלל איזשהו כבוד למקצוע מצד אנשים שמכל בחינה אחרת הם טרוריסטים. זוהי מחשבה כלכלית פשוטה. תקוף עיתונאים, וקנית לך אוייב בדמות התקשורת. זה עלול לפגוע בבסיס שממנו אתה חי. אירגון טרור שתוקף עיתונאים, ככלל, יורק לבאר ממנה הוא שותה. זהו אינטרס כל כך חזק שאפילו עיתונאים ישראלים שאינם ערבים, ושמסקרים עבור רשתות שאינן זרות, בד”כ נהנים מהחסינות הזו.

וזה מה שכל כך מדאיג אותי. אם הטרור הפלסטיני הגיע לרמה שבה אפילו על האינטרסים שלו עצמו הוא לא יכול להגן יותר, אזי איך נפתור את הבעיות? משא ומתן מתקיים בין צדדים שרוצים לשפר את מצבם. אם אחד הצדדים לא מעוניין לשפר את מצבו, המשא ומתן לא יהיה אפקטיבי.

שחר

מאת

שחר שמש

מייסד–שותף וחבר ועד בתנועה לזכויות דיגיטליות מייסד שותף בעמותת „המקור”. פעיל קוד פתוח. מפתח שפת התכנות Practical

3 תגובות בנושא “מחשבות על חטיפת העיתונאי”

  1. לא נראה לי שיש גוף ששמו "הטרור הפלסטיני", נראה שזה יותר אנרכיה כזו, כל אחד עושה מה שהוא רוצה.

  2. למיטב ידיעתי העיתונאי שנחטף הוא דרוזי (הוא אולץ ע"Hי חוטפיו לקרוא לכל הדרוזים לא לשרת בצה"ל)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Bear