פעילויות, ביקורת וסתם רשמים על עמותת “המקור”.
היום הייתי בעוד דיון בנושא זכויות יוצרים בכנסת. הדיון הגיע לסעיף 52 להצעת החוק. אנחנו כבר בתחום של החוק שמדבר על “הפרות”. סעיף 52, באופן ספציפי, מדבר על האמצעים לביצוע הפרה:
- המייצר או המחזיק חפץ שייעודו עשיית עותקים של יצירה, כדי שהחפץ ישמש לעשיית עותקים שהוא יודע או עליו לדעת שהם עותקים מפירים של אותה היצירה, מפר את זכות היוצרים.
להמשיך לקרוא עוד דיון על זכויות יוצרים בכנסת, גם הפעם ללא DRM
הנה, עברו אך שבועיים מאז שציינתי בסיפוק לחיוב את ספק האינטרנט שלי, והיום מתפרסם שהם לא ימשיכו להתקיים כישות עצמאית עוד זמן רב.
להמשיך לקרוא אקטקום מפסיקה להתקיים!
הייתי היום בדיון של ועדת הכלכלה של הכנסת לגבי חוק זכויות היוצרים החדש. הסיבה המרכזית שהייתי שם היתה שהיה סיכוי שינסו לדון ב-DRM. הסיכוי לא היה גבוה, אבל העדפתי להגיע על פני להתחרט אחר כך.
כצפוי, לא דנו ב-DRM. כן דנו בסעיף 19 לחוק, הוא, כנראה, הסעיף החשוב ביותר – סעיף השימוש ההוגן.
להמשיך לקרוא דיון חוק זכויות יוצרים, בלי DRM אבל עם עמיר בניון
כן, זה מה שקורה כשאתה חוזר אחרי יום מתיש של לשמוע עורכי דין צועקים, ואחר כך לעבוד, ובסוף מנסה לכתוב סיכום.
הייתי היוםביום שלישי בוועדת הכלכלה בדיונה על חוק זכויות היוצרים המתוקן, סעיפים 24 (שימוש הוגן בתוכנה) ו-26 (שליחה באמצעות רשת האינטרנט).
סיכום קצר – אני מותש לגמרי.
סיכום נוסף – לא משתלם להיות מנומס.
להמשיך לקרוא ועדת הכנסת היוםהשבוע (עודכן)
כמו שהתפרסם כבר בלא מעט מקומות, הרשימה של “המקור” נכנסה ל(עוד) flame war. הראשון מאז שאני חבר ועד.
להמשיך לקרוא איך (לא) להתנהג בתוך flame war
טוב, כמו שעוד לא הספקתי לעדכן פה, החל מיום ראשון אני בועד של עמותת “המקור”. כמו שאני חושב שדווקא כן הספקתי לכתוב, העמותה סובלת מבעיות מורל. בעוד שאני לא בטוח שהועד בכלל ואני בפרט מסוגלים לפתור בעיות מהסוג הזה, אני מתכוון לנסות. העמותה חשובה לי, ואני לא רוצה לראות אותה מתפוגגת.
עוד לא הספקנו להעביר את זכויות החתימה על חשבון הבנק, וכבר צצה משימה חשובה. כל ח”כי מרצ הגישו הצעת חוק דמויית DMCA האמריקאי הידוע לשמצה (סיקור ב-NRG, YNet והארץ, לרשימה חלקית ביותר). בצד החיוב, לא ברור עד כמה ההצעה הזו רצינית. לא ברור שהיא מסוגלת לעבור אפילו קריאה ראשונה. זו הצעת חוק פרטית (כלומר – לא של הממשלה), מה שמקנה לה מעמד של הצעה סוג ב’ מלכתכילה. אם זה לא מספיק, קיימות אינדיקציות מסויימות לזה שהצעת החוק נמשכה. אנחנו מנסים לברר האם זה המצב.
מסתבר שצריך להסביר על מה מדובר, למה המלחמה בהצעה הזו כל כך חשובה, ומה שיותר חשוב, מה הקשר של ההצעה הזו לעמותת “המקור”.
הצעת החוק הזו לא בדיוק באה לנו (או, לפחות, לי) בהפתעה. כבר מעל שש שנים שארצות הברית מנסה ללכת על פי הכלל שאומר “Misery likes company”. אם לנו יש הצעת חוק טיפשית שגורמת נזק, הנזק יהיה הרבה פחות ברור אם נגרום להרבה מדינות אחרות לאמץ את אותה ההצעה. לאור הנ”ל, זה היה רק עניין של זמן עד שהצעת חוק כזו תונח על שולחן הכנסת. אני רוצה להודות מאוד למשה הלוי (הלמו) על כך שגילה עירנות ומצא את ההצעה.
לפני שאני מגיע לנקודה עצמה, הרשו לי להגן על החוק החשוב ביותר בספר החוקים של מדינת ישראל. זהו החוק שדן בשאלה איך נבחרים המחוקקים, והוא הסיבה שיש לנו בכלל, בלי משאבים כספיים עצומים, סיכוי לחסום את החוק הזה. החוק נקרא “חוק מימון המפלגות”, והוא לחלוטין לא מוערך מספיק. בזכות החוק הזה, חברי כנסת לא חייבים את כהונתם לאיגודים מסחריים גדולים. בזכות החוק הזה, אם נפגשת עם חבר כנסת והסברת לו את המצב, הוא לא רק יבין, אלא גם, הרבה פעמים, יפעל על פי ההבנה.
ועכשיו לעניין:
בתמצית, החוק מכיל כמה סעיפים:
בכל אחת מהנ”ל יש בעיות, וברובן, הבעיות בעלות השלכות ישירות על תוכנה חופשית. בואו נתחיל:
יש שתי בעיות עם הסעיף הזה. הראשונה, וכנראה הקטנה יותר, היא “מה פירוש רשות מפורשת“. כשאני מפיץ את הליבה של לינוקס, אני קיבלתי לזה רשות. הרשות ניתנה באמצעות רשיון התוכנה. במקרה של לינוקס – ה-GPL. הוא מתיר להפיץ את התוכנה. מה שהוא לא עושה זה מתיר לי להפיץ את התוכנה ברשת שיתוף קבצים. במילים אחרות, יש פה רשות, אבל היא לא מפורשת. כנראה שזו התקטננות מצידי, מכיוון שלא סביר שאיזשהו בית משפט יגיד לי שלא קיבלתי רשות מפורשת, ועל כן מעשי בלתי חוקיים.
הבעיה החמורה יותר בסעיף זה נובעת מהאיסור על הורדה. אני יכול להבין למה אסור לי להציע יצירה מוגנת ללא אישור. הורדה של יצירה מוגנת, מצד שני, אמורה היתה להיות מכוסה ע”י מס מיוחד שמוטל על קלטות (ואני חושב גם על תקליטורים) ריקים. מטרת המס היתה, במפורש, לכסות את “אבדן ההכנסה” של בעלי זכויות היוצרים מהשימושים שחוק זכויות היוצרים מתיר במפורש – העתקה לצורך שימוש פרטי. הנה, החוק החדש בא להשאיר את המס על כנו (מצויין בחוק במפורש) מחד, אבל לאסור על העתקה לצורך שימוש פרטי מאידך.
כאן מתחילות לבוא לידי ביטוי ההשלכות הספציפיות על תוכנה חופשית. למעשה, הסעיף הזה אוסר הפצה של נגנים שמאפשרים להציג חומר שלא מוגן ב-DRM. בפרט, כמובן שכל הנגנים החופשיים נהיים בלתי חוקיים תחת הצעת החוק הנידונה.
DRM זו טכנולוגיה טיפשית ומתנשאת, שלמעשה לוקחת מידי הלקוח את זכות השימוש ביצירות שהוא קנה. זהו, כשלעצמו, דבר בעייתי. ליצור חוק שבפועל מחייב שכל יצירה תהיה מוגנת ב-DRM הוא דבר טיפשי שבעתיים.
בסעיף זה כל ההסתייגויות שציינתי לגבי הסעיף הקודם עדיין תקיפות, אבל יש איתו בעיות נוספות.
הסעיף מנוסח כך שאם לתוכנה קיים שימוש מפר, התוכנה כולה לא חוקית. זה אומר שתוכנה יכולה להיות עם אלף שימושים ואחד, אבל אחד מהם מפר, ועל כן התוכנה כולה לא חוקית.
הסעיף הזה כל כך כללי, שהוא מכסה גם:
דפדפן (אפשר להוריד בו שירים)
מערכת הפעלה (אפשר לשמוע באמצעותה שירים)
מחשב
במילים אחרות, כמעט לכל תוכנה שהיא יש שימושים מפרים. ההצעה, אפילו נתעלם מהבעיות שהזכרתי בסעיף הקודם, היתה צריכה להתייחס לתוכנות שלהן “אין שימושים משמעותיים לא מפרים”.
סעיף זה קיים בתוך ה-DMCA תחת הכינוי “Safe harbour” – נמל מבטחים. הוא מבטיח לספק האינטרנט חסינות מפני תביעות משפטיות בשל עברות שעשו לקוחותיו, ובלבד שהוא פועל לניתוק התוכן שמפר בצורה, פחות או יותר, מיידית.
וכאן טמונה הבעיה הגדולה. לספק אין אמצעים סבירים לדעת האם תוכן הוא אכן מפר. הוא נאלץ לסמוך על קביעת מודיע ההודעה על התוכן המפר. בארצות הברית סעיף זה משמש להשתקת ביקורת, הורדת תוכן שלא מוצא חן בעיני המתלונן וסתימת פיות כללית. על פי מחקר 50% מהפניות הן של מתחרים כלפי מתחריהם, ו-30% מהודעות ההפרה אינן חוקיות בצורה זו או אחרת.
בארצות הברית, בניגוד לבארץ, כאשר שולחים הודעת הפרה, מתחייבים שם שתוכנה נכון תחת איום של שבועת שקר. החוק המוצע לא דורש אפילו את הדרישה הפשוטה הזו (שכפי שראינו, אני עוזרת).
לסיכום, החוק מנוסח בצורה כוללנית מידי, לא מתחשב בתוצאות הלוואי האפשריות, ומסכן את כל יצרני התוכנה בכלל, ואת התוכנות החופשיות בפרט.
שחר
עדכון:
שכחתי לשים הפניה לדף הוויקי שדן בחוק ובהשלכותיו מטעם העמותה.
שחר
כמו שהודעתי לרשימת התפוצה, אני עכשיו מרגיש מספיק טוב כדי להכניס את ראשי ללוע הארי, ולרוץ לוועד. אני מרגיש שהעמותה נמצאת על סף להתדרדר למשהו שקיים רק בכוח האינרציה, ואני רוצה לנסות לעשות משהו בנידון. לא בטוח שאני יכול, אבל העמותה חשובה לי מידי מכדי שאני סתם אתן לה להתמוסס.
אני מזמין את כל קוראי הבלוג שלי (ולפחות החברים ב”מקור”) להגיע לאסיפה. יום ראשון הקרוב, 6 וחצי, בניין שרייבר באוניברסיטת ת”א.
ראו הוזהרתם – כמעט כל השערים סגורים, כך הכניסה היא כמעט אך ורק דרך שער 8, שזה כמובן אומר ללכת לא מעט. מצד שני, מה לא עושים כדי להגיע לאסיפה של המקור, לא? רק לצורך הדוגמא, באסיפה שלא התקיימה שבוע שעבר (לא היה קוורום) אני טיפסתי מעל אחד השערים, תוך ליכלוך מסיבי של מכנסי.
בואו בהמוניכם
שחר
אני יודע, לא עדכנתי פה הרבה בזמן האחרון. לפני כחודש עברתי את הטיפול הכימותרפי האחרון, ואני לאט לאט חוזר לפעילות פחות או יותר מלאה. זה אומר שבשבועיים האחרונים אני עובד במלוא המרץ כדי להשלים פערים ולפצות על ארבעה חודשים של כשירות מאוד מאוד חלקית לעבודה.
אחד מהדברים שעליהם אני עובד במלוא המרץ הינו ארגון של כנס “אוגוסט פינגווין“. שלומי פיש לקח על עצמו לארגן אותו במקור. לפני כחודש וחצי הוא הכריז שהוא נאלץ להפסיק, ואני החלטתי שאני “מספיק בריא” כדי להרים את זה בעצמי. אני חייב לציין שבאמצעות מזל ורצון טוב של הרבה אנשים, לפחות תוכן הכנס לא סבל מהעובדה שהוא, לכל צורך ועניין, אורגן ברגע האחרון. לדעתי יש שם תוכן מעניין לכל מי שמתעניין בנושא. הדבר היחידי שבאמת סבל מהעובדה שהכנס אורגן מאוחר הוא הפרסום.
ועל כן אני פונה אליכם, קהל קוראי. אנא הפיצו את השמועה על הכנס. יש לנו שבוע עד לכנס, וחבל שאנשים לא יגיעו רק בגלל שלא ידעו עליו.
בתודה,
שחר
דבר ראשון – היום יום ההולדת ה-33 שלי. מזל טוב לי!
טוב, אולי “מזל טוב” זה לא התיאור של החודש האחרון. השבוע אובחנתי סופית עם סרטן לימפה מסוג “הודג’קינס“. למעשה, מאז הפוסט הזה אני כל הזמן אצל רופאים ובאיבחונים.
הצפי הוא לסיכויי החלמה מאוד מאוד גבוהים, אבל בהחלט צפויה לי לפני תקופה לא קלה. אני חושב שמה שצריך להגיד זה “שיהיה לך מזל טוב משהיה עד כה” 
גם ברכות של “ליומולדת הבא בריא” יתקבלו בברכה.
לקוראי הקבועים – הבלוג הזה לא עומד להפוך לבלוג של תיאור המחלה. זה היה ועודינו בלוג בנושא לינוקס ותוכנה חופשית. למי שמעוניין להתעדכן מה קורה איתי במישור האישי, פתחתי בלוג נוסף. עד עכשיו הוא היה בעילום שם, מכיוון שלא היתה לי ביד דיאגנוזה סופית. עכשיו אפשר כבר לגלות שמדבור בי. הבלוג הוא “איזה דג“, על שם הבדיחה הידועה. אשמח אם את ההתיחסויות למחלה תבצעו שם. רק ראו הוזהרתם – היו כבר תלונות שהבלוג ההוא “רפואי מידי”.
בנושא לא לגמרי בלתי קשור, אבל כן קשור לנושאי הבלוג, אני מושך את מועמדותי לחברות בועד “המקור”. אני חושש שיש לי דברים יותר קרובים לבית להתעסק בהם בזמן הקרוב. עכשיו צריך למצוא דרך לנסח את הפניה לרשימת התפוצה של “המקור” כדי להעביר את המסר הבא:
– קודמי למשיכת מועמדות ניצלו את הבמה כדי להעביר ביקורת על הועד הנוכחי
– משיכת המועמדות שלי לא קשורה לתפקוד הועד הנוכחי
– מה שלא אומר שאין לי ביקורת
בקיצור, אני רוצה למשוך את מועמדותי מבלי שחברי הועד הנוכחי או מבקריהם יוכלו להשתמש בהודעה בתור קרדום לחפור בו. נצטרך לנסח משהו בזהירות.
שחר
עדכון:
הוספתי ברשימות קישור קבוע לבלוג השני שלי. באותה הזדמנות כבר החלטתי להפסיק להיות סנוב ולתת קישור לבלוגים אחרים שאני קורא באופן קבוע.
לכל מי שלא מעורב בדיונים בזמן האחרון, הפוסט הזה מתייחס לעמותת המקור. הוא מיועד לחברי הקהילה, למרות שכמובן שכולם מוזמנים לקרוא.
העמותה הוקמה בתחילת 2003, מתוך ראיה שאומרת שיש דברים שחייבים גוף חוקי כדי שייעשו. הסיבה שאני יודע את זה היא פשוטה – אני הייתי שם. אני הייתי חבר ועד בועד הראשון, אצלי בבית נערכה האספה הראשונה שנכנסה לפרוטוקול, אני זה שרדף אחרי הבנקים כדי להשיג את רשימת הטפסים שצריך, אישורי העו”ד וכו’. 100 השקלים שלי, דמי חבר על השנה הראשונה, הם שפתחו את חשבון הבנק. בעוד שלחלוטין לא פעלתי לבד, ואני לא זכאי לנכס לעצמי את מלוא הקרדיט על קיום העמותה, הרי שאני כן הייתי אחד הכוחות הפעילים ביותר בשנת הפעילות הראשונה של העמותה.
ובעוד שהרוב המוחץ של חברי העמותה, וחברי קהילת הקוד הפתוח בכלל, מעריכים את העובדה, הרי שיש גם את אלו שאוהבים לקטר.
אל תבינו אותי לא נכון. חלק מהאתגרים שהצבנו לעצמנו לאורך השנה הראשונה היו אתגרים שלא היינו מודעים להם מראש. אחד האתגרים המשמעותיים ביותר היו העובדה הפשוטה שהיתה פעילות תוכנה חופשית ענפה בארץ עוד לפני שהקמנו את העמותה. בגדול, ניתן היה להגיד שהיו שלוש קהילות שונות.
הקבוצה הראשונה, וכנראה שהגדולה ביותר, היתה חברי רשימת התפוצה “Linux-IL”, עם פעילויות ומפגשים פיזיים (בעיקר חייפוקס). לשם גם אני “השתייכתי”. תכונה מאפיינת – דיונים באנגלית וחוסר סבלנות ל-Newbies. הקבוצה השניה היתה של הקהילה שהתאספה סביב האתר “whatsup. השלישית היא מפעילי אתר הפינגווין.
אני לא יודע להגיד אם היו מאפיינים בולטים לחברי שתי הקבוצות האחרות. אני יכול להגיד לכם שאופי הפעילות המאוד שונה של הקהילות, כמו גם התנהגות קצת סנובית של אנשי Linux-IL (התבטאה במיוחד במלחמות על האם שפת הדיבור ברשימות התפוצה של המקור תהיה באנגלית או לא, והאם זה בכלל לגיטימי שיהיו מיילים באנגלית/בעברית) לא עזרה לדברים.
במהלך אותה השנה נאלצנו להתייחס בהמון חשדנות לכל יוזמה חדשה. זו היתה השנה שבה קרה כנס Go-Linux הגדול, וזכינו להרבה התעניינות מחברות מסחריות (אנשים ומחשבים, IBM, Sun, CA ועוד הרבה). היתה דרושה הרבה זהירות כדי להבין את הדרך הנכונה לעבוד מול החברות האלו בצורה שבה אנחנו לא מוותרים על העקרונות שלנו מחד, כן מפיקים משיתוף הפעולה עם החברות תועלת, וגם נותנים להם ערך חזרה (כדי שגם הם יהיו מעוניינים בהמשך שיתוף הפעולה). אני אפילו לא יודע להגיד אם מצאנו את הדרך האופטימלית.
אני רואה את זה לזכותינו שבסוף שנה וחצי לערך של פעילות הפכה “המקור” באמת לגוף שאליו מסתכלים פעילי התוכנה החופשית בארץ כגוף שמייצג אותם. לו רק במובן זה, היתה כהונת הועד הראשונה הצלחה.
אלא שלאורך כל הדרך היו קשיים. הרבה מאוד אנשים הרשו לעצמם לעמוד בצד ולהעביר ביקורת. אין בזה שום דבר פסול כשלעצמו, ואני אהיה האחרון שיטען שפעילות הוועד או העמותה (ולמרבה הצער, בשנה הראשונה לא היה הבדל בין השניים) היתה חפה מבעיות. כאשר אנשים לא מנוסים בהקמת ובניהול עמותה מנסים להרים עמותה, עם דרישות שקיפות ברמה שהן, יש בעיות. מוצדקות או לא מוצדקות התלונות, התוצאה הסופית היא שאחרי הכהונה הראשונה של הועד הוא כולו, כאיש אחד, החליט לא לגשת לתקופת כהונה שניה. היו לזה סיבות מלבד יחס הקהילה, כמובן, אבל קשה לי להגיד שזה לא היה רכיב חשוב בנושא.
אבל עד כמה שהמצב אז היה קשה, המצב היום הפך להיות בלתי אפשרי. התגובות שאנחנו רואים מהקהילה הן ללא שום פרופורציות. ההתנהלויות של הדיונים על רשימות התפוצה גורמות לעוד ועוד אנשים לעזוב את הרשימות, וגם בסופו של דבר לעזוב את הרשימה. אני לא אכחיש שהרעיון עלה גם במוחי.
המצב כרגע הוא שרשימות הדיונים מלאות בדיונים לא עניינים, מלאי עלבונות אישיים ומלחמות. אני יודע שכל מי שקורא את הרשימות הרלוונטיות חושב “אלעד אפרת”, אבל אני לא חושב שהוא מקור הבעיה (למרות שהוא בהחלט סמן ימני שלה). על כל דבר שהוא אולי טעות בעיני מישהו יש עשרות דיונים פומביים יותר או פחות שמשתמשים במילים קשות ובוטות. אם זו טעות אמיתית אז נראה שכל הקהילה כאילו קמה על הרגליים. במצב כזה לא ניתן לעשות כלום.
אל תבינו אותי לא נכון. אני חושב שנעשו, וגם נעשות, שגיאות בניהול העמותה. אני אבל חושב שהועד הנוכחי, כמו גם כל הועדים הקודמים, היה מלא באנשים טובים ששמו מטרה נכונה מול עיניהם. לא היה שם אחד עד היום שהשתמש בתפקיד כמקפצה אישית, או שניסה להסיט את פעילות העמותה למקום לא ראוי. לאור זאת, אני חושב שחברי העמותה שמעוניינים שהעמותה תמשיך לתפקד חייבים למתן את הביקורת. סביבת הפעילות היום היא כזו שהעמותה לא מסוגלת לעשות כלום.
אני יודע שאפשר לטעון, ואני אפילו אומר את זה בעצמי, שועד העמותה היה צריך לדעת לתעל את הביקורת ואת הפעילות טוב יותר. הנקודה היא שאם אנחנו באמת מאמינים ביושרם של חברי הועד (ואני מאמין), ובתמימות כוונותיהם (וגם בזה אני מאמין), אזי אנחנו צריכים לפעול כדי לעזור להם לעשות את תפקידם. זה נכון, לחברי הועד יש חובות כלפי חברי העמותה, אבל מעצם האמונה במטרות העמותה זה צריך להיות האינטרס של חברי העמותה לעזור לעמותה ולועד לתפקד. זה לא אומר שאין מקום לביקורת, כל עוד היא לא נעשית בצורה שמנטרלת פעילות.
הפוסט הזה כבר יצא ארוך, אז אני אפילו לא אתייחס בו לנושא שבגללו התחלתי לכתוב אותו. אני כן אצא בהכרזה הבאה.
לאור העובדה שאני רואה את העמותה שאני עזרתי להקים בסכנת קריסה, ולאור העובדה שאני חושב שיש לי מה לעשות כדי למנוע, או לפחות להקטין, את הסכנה, אני מגיש בזאת את מועמדותי לכהונה בוועד העמותה.
שחר