בואו נתחיל מהתקטננות. לא קרה כאן מהפך. המפלגה שהחזיקה את השלטון לפני הבחירות היתה “קדימה”. המפלגה שסביר להניח שתרכיב את הממשלה הבאה תהיה, אף היא, קדימה. כל מי שקורא למה שקרה כאן “מהפץ” (על שום הלחם של “מהפך” ו-“מפץ”) לא יודע מה פירוש המילה “מפץ”.
מה שקרה כאן זה שמעט מפלגות גדולות הפכו להרבה מפלגות קטנות. זוהי, בדיוק, ההגדרה של “מפץ”.
עכשיו בואו נראה מה קרה כאן במובן היותר עמוק:
הדבר הכי מפתיע, כנראה, היה הדבר הבא:
1. הליכוד איבד את הבכורה מבין מפלגות הימין.
הליכוד איננו, יותר, מפלגת הימין הגדולה ביותר. זוהי שאלה מעניינת האם גרם לזה הסחף של הליכוד לכיוון המרכז (בין השאר מכורח היותו מפלגת שלטון), הקריעה של חלקים נרחבים מהמנגנון של הליכוד לטובת “קדימה”, או השחיטות. כך או כך, העובדה נותרת בעינה שלפחות בכנסת ה-17 יכול אביגדור ליברמן לטעון לכתר “מפלגת הימין הגדולה ביותר”.
האם השינוי יתמיד עד הכנסת ה-18? זה מאוד תלוי מה יקרה עכשיו בליכוד. לדעתי, אם הם ינקו את השורות, יאחדו את השורות, יגדירו היטב את האידיאולוגיה שלהם וידאגו שהמנגנונים של המפלגה מתפקדים, ליברמן לא יצליח לשמור על ההישג שלו גם בבחירות הבאות.
כמובן שחלק מזה יהיה גם מושפע ממה יקרה מסביב. אם תהיה עוד התנתקות/התכנסות/עקירה/פינוי מרצון בכוח/נחישות ורגישות/נסיגה חד צדדית, סביר שהמחנה הימני יטה לזוז עוד ימינה, וליברמן ישמור על כוחו. אם הצעדים הבאים יהיו פחות חד צדדיים, הן כלפי הפלסטינאים (לא סביר לאור הממשל שם) והן כלפי המתנחלים (לא סביר לאור הרוחות הנושבות שם, אבל יש עוד זמן), בהחלט ייתכן שליברמן יאבד מכוחו.
מה שמביא לשאלה הבאה:
האם תיתכן בעתיד ממשלה בראשות “ישראל ביתנו”?
התשובה שלי – בכנסת ה-17 – אין על מה לדבר. בכנסת ה-18 – לא סביר.
למה לא? האידאולוגיה של ליברמן לא מספיק ממלכתית, והחשיבה שלו היא יותר מידי בכיוון של מפלגת אידאולוגיה ללא פשרות. עד שהוא לא יסכים להתגמש, הוא יצטרך לקבל 61 מנדטים כדי להקים מפלגה.
2. קצת בהקשר זה – אהבתי את תגובת ראש מפלגת הגמלאים. הוא אמר שהם בנו על להיות מפלגה סקטוריאלית. עם 7 מנדטים הוא ביקש פסק זמן כדי לגבש מצע רחב יותר, בנושאים הפוליטיים. זהו משהו שמאוד נכון לעשות, ונחשב מאוד לא נכון להגיד בריש גלי. כל הכבוד.
אם מישהו מהם קורא את הבלוג שלי, הנה דעתי על מה שיהיה נכון להם לעשות. שלא יגבשו דעה בנושאי מדיניות החוץ והסכמי השלום. זוהי ביצה שאי אפשר לצאת ממנה. במקום זה, שירחיבו את המצע שלהם בנושאים שקשורים בנושא המקורי שלהם. אם זה דאגה לפנסיה אצל אנשים שהם עוד לא פנסיונרים, אם זה דאגה לאנשים שלא יכולים לעבוד עקב גילם (מי יעסיק היום בן אדם בן 61?), ואם זה להתרחב לנושאים חברתיים אחרים רחבים יותר. בכל הנושאים המדיניים הייתי ממליץ להם או להחליט שאין למפלגה דעה, או לתת חופש הצבעה לחברי הכנסת שלה.
הסבר קצר על מה זה אומר “אין למפלגה דעה”. הדבר אומר שהם עושים את עצמם יותר אטרקטיביים במשא ומתן קואליציוני ע”י זה שהם מתחייבים מראש להצביע עם הקואליציה במקרה שהם בפנים (בלי תכתיבים), ונגד הקואליציה במקרה שהם בחוץ. זאת, ללא התחשבות בדעת חברי הכנסת בנושא.
כמו כן, אני שותף לדעתם של הפרשנים שרפי רשף מלקט כל בוקר בגלי צה”ל. בעוד שהמפלגה והמצע שלה אמיתי, ההצבעה לה היתה קיקיונית/פורימית. היא לא תשמור על כוחה בכנסת הבאה, כמעט לא משנה מה היא תעשה בכנסת הזו.
3. מחיקת מפלגות הביניים המסורתיות
כאשר ראיינו את טומי לפיד לגבי מצבה העגום של שינוי בסקרים, הוא טען שהרבה מהאנשים שעזבו את שינוי לטובת קדימה יחזרו כאשר ההייפ מקדימה ירד קצת. ובכן, ההייפ מקדימה ירד, אבל שינוי לא קיבלה חזרה את הקולות שלה.
למרבה הצער, לא התפרסמו כמות הקולות שקיבלו המפלגות שלא עברו את אחוז החסימה, כך שאנחנו לא יודעים כמה קיבלו עלה ירוק, הירוקים, שינוי וחץ. עדיין, די ברור שהפילוג בשינוי לא עזר לה או לחץ (וגם לא הספאם שהם שלחו). גם הירידה המשמעותית של מרץ היא מעניינת.
לסיכום – אני הבעתי את דעתי כבר בעבר (למרות שאני לא זוכר אם בפורום הזה) שאחת הבעיות הקשות יותר של הפוליטיקה הישראלית היא שבוחרים מפלגה שתנהיג, ואז לא נותנים לה לעשות את מה שהיא רוצה.
אני חושב שהפרדה של הרשות המבצעת (קריא – הממשלה) מהרשות המחוקקת (הכנסת) היא נחוצה, כמו גם מתן סמכות מלאה לראש הממשלה לקבוע לעצמו את הממשלה.
במילים אחרות, אני חושב שמערכת שבה יש שני פתקים היא רצויה. בניגוד למערכת שהיתה פה עד לפני כמה שנים, ראש הממשלה לא צריך להיות מאושר ע”י הכנסת, ולא צריך לאשר בכנסת את הממשלה שלו. הוא כן יצטרך את אישור הכנסת לחוקים שהוא מנסה להעביר, אבל דברים שלא דורשים חקיקה יוכלו להתבצע ללא התככים הנוראיים שהם מחוייבים המציאות היום עבור כל דבר שהממשלה רוצה לעשות.
כמובן שיש אינדיקציות שגם זה לא יעבוד במאה אחוז. הן בליכוד והן בעבודה ראינו כבר שהרבה מהבעיות שהיו לראש הממשלה באו מתוך המפלגה שלו. יכול להיות שזה באופינו, ולזה אין לי תשובה.
שחר
.
).