מוניתי כחבר קבוע בוועדת תקינה “עברית במערכות מחשב” של מכון התקנים

מוניתי כחבר קבוע בוועדת תקינה 2109 – עברית במערכות ממוחשבות ואינטרנט

עקב סיבות טכניות לחלוטין, אני חבר מטעם איגוד האינטרנט ולא מטעם “המקור”, אני מקווה שציבור הקוראים יסמוך עלי שאני אעשה את עבודתי נאמנה גם כך.

כרגע עובדים על עדכון לתקן של פריסת מקשים עברית, עם דגש על נסיון להעביר את סימני הניקוד למקום קצת יותר שפוי, כך שאנשים ממש יוכלו למצוא אותם. לפני שאתם קופצים – כן, אנחנו מודעים ל-lyx, וזהו מקור השראה מרכזי למדי.

שחר

הפחד משתק

לפני כמה ימים פנה אלי, דרך המלצה של עורך דין, לקוח לצורך ייעוץ בנושא GPL. כמובן שאני לא אכנס לשם הלקוח, סוג המוצר או מהות הייעוץ, אבל, בקווים כלליים, אני יכול לתאר מה המצב שלהם.

לחברה (נקרא לה “יהודה הובלות בע”מ”, או, בקיצור, “יהודה”) יש מוצר חומרה. למוצר יש, כמו כל מוצר בימינו, קושחה (firmware) ששמורה על זכרון flash פנימי, מתחברת בחיבור usb למחשב, ומופעלת באמצעות דרייבר שיהודה כתבו לחלונות. מישהו עשה reverse engineering לדרייבר, וכתב דרייבר לקרנל של לינוקס עבור החומרה. על פי מיטב הבנתי, הדרייבר הזה הוא חלק מהקרנל ה-vanilla.

יהודה החליטו לעשות תיקונים בדרייבר החופשי (באגים, דברים שלא הובנו נכון במהלך ה-reverse engineering וכו’), כדי שהדרייבר ללינוקס יהיה באיכות יותר טובה. כאן נכנס החשש. החברה מוכנה לחלוטין לשחרר את התיקונים שהם עשו לדרייבר תחת GPL (למעשה, זה מה שהם מעדיפים שיקרה), אבל לא רוצים שהרשיון יחול על הקושחה שלהם.

מבחינה חוקית ומעשית, ברור שמה שהחברה רוצה לעשות נמצא כל כך עמוק בתוך התחום המותר, שהשאלה פה היא כמעט לא קיימת. מכיוון שהקושחה לא נכתבה כדי לתקשר עם לינוקס, אלא עם חלונות, ומכיוון שהדרייבר ללינוקס אפילו לא נכתב על ידם, הרי שברור למדי שאין לאף אחד שום סיבה לבוא אליהם בטענות. יותר מזה, מכיוון שכל מה שהם עושים פה זה, בעצם, לשפר מוצר GPL, הרי שלאף אחד גם אין אינטרס לבוא אליהם בטענות.

עדיין, מעניין להסתכל איך התפיסה לגבי רוחב הרשת שה-GPL מטיל מעכבת אנשים חברות מלשחרר דברים. כנראה שאנחנו צריכים, או בצורה יזומה, או על ידי זה שניתן למידע לחלחל, להראות לחברות שלא נפגע בהן רק בגלל שהן מחליטות להיות חלק מהקהילה.

נקודה למחשבה
שחר

עוד רגע גאה בחייו של מנהל פרוייקט קוד פתוח

באג מספר 544471 בדביאן, כנגד fakeroot.

בן אדם נתקל באחת המגבלות של fakeroot. קלינט אדמס, זה שכתב את fakeroot, ממליץ לו לנסות את fakeroot-ng. הוא חוזר עם התשובה ש-fakeroot-ng אכן פותר את הבעיה.

שחר

מתרגמים – אנא המנעו מהכנסת מילים גסות

לכל המתרגמים באשר הם, בעיקר של תוכניות טלויזיה. התרגום לעברית של השם “Zion”, שנהיה, משום מה, פופולרי לאחרונה בארצות הברית, הוא “ציון”. כן, כמו שם מדינתנו הקטנה. לא, זה לא במקרה. הוא לא, עד כמה שהדבר מפתה, “זיון”. המילה השניה שמורה לאקטים מיניים ולנגנים של מיקרוסופט.

מדהים שדווקא בישראל יטעו בדבר שכזה.

לתשומת ליבכם.

שחר

לכו להצביע

אם אתם לא מצביעים, אתם בעצם מחלקים את הקול שלכם לכל המפלגות (לא בצורה שווה). כמעט בוודאות זה כולל מפלגות שלא הייתם רוצים לראות בכנסת (בוודאי לא בזכות הקול שלכם).

גם אם גשום (וגשום. איזה כיף!).

גם אם אתם לא בטוחים למי להצביע.

למעשה, גם אם כל מה שאתם רוצים זה לתת קול שלילי למפלגות מסויימות (ככה)

אם אתם לא מצביעים היום, אתם מאבדים את זכותכם להתלונן עד הבחירות הבאות.

לכו להצביע!

שחר

תזכורת חשובה לכל חוגגי הסילבסטר

לכל מי שנוהג לספור אחורה את עשר השניות האחרונות של השנה, שימו לב. הדקה האחרונה של השעה האחרונה של היום האחרון של החודש האחרון של שנת 2008 היא דקה של 61 ואחת שניות (דרך סלאשדוט). השעון (אמור, תיאורתית, אני לא מכיר שעון שבאמת עושה את זה) יראה 23:59:59, ואחר כך 23:59:60, ורק אחר 00:00:00 של היום החדש של השנה החדשה. לאור הנ”ל, את המספר “עשר” יש לצעוק כאשר השעון מראה 23:59:01, ולא 23:59:00 כנהוג בשנים רגילות.

שימו לב לתאם את העובדה הזו עם בן/בת זוגכם, כדי להמנע מטעויות מביכות.

מוגש כשירות לציבור מטעם המכון לאסטרונומיה לא רלוונטית
שחר

נ.ב.
בקריאה חוזרת של ההודעה, נראה שיש לי טעות קטנה. את השניה מוסיפים בשעה 23:59:60 על פי שעון UTC, מה שאומר שהשניה נוספת בפועל בשעה עשר בלילה על פי שעון ישראל. אין בעיה לספור לאחור על פי השיטה הרגילה, אולם זיכרו לכוון את השעונים בהתאם.

שיחה שנשמעה אתמול

במקדונלדס בהרצליה פיתוח.

בחור ניגש להזמין, ומבקש ארוחה עם כל ההגדלות. הקופאית מבשרת לו שזה עולה 43 שקלים. הוא שואל מה עוד הוא יכול לקחת. הקופאית שואלת אותו לאיזה סכום הוא מנסה להגיע. הוא אומר לה “50”. היא מתחילה להציע תוספות מתוספות שונות (שתיה מיוחדת וכו’), והוא אומר לא. הוא תוהה לגבי להזמין צ’יפס, ואז נזכר שאחד כבר מגיע עם הארוחה.

בשלב זה אני (תמיד מנסה לעזור) מציע לו לקחת גלידה. הוא אומר “לא, אני שומר”.

תיאוריה שלי – נתנו לבחור סיבוס עם הגבלה של 50 שקלים, שזה לא מספיק לארוחה שלמה ברוב המסעדות הנורמליות באיזור (צריך להוסיף בין ארבעה לשמונה שקלים), אז הוא החליט לאכול איפה שזה כן מאפשר, אבל לנצל את כל התקציב, עד הסוף.

שחר

Bear