לינוקס ותוכנה חופשית

כן, כן. סנונית ראשונה של שלום נצפתה היום ממש, בכתבה של ynet. כמו תמיד בדברים חיוביים, מדובר במקרה עצוב. מקרה מוות.

האירוע הינו מותה, בגיל מופלג למדי, יחסית, של התדמית ש”גוגל תמיד זמין”. הכתבה מתארת את זה שגוגל היה לא זמין זמן מה במהלך אתמול בגלל וירוסים שתקפו אותו (יותר נכון – השתמשו בשירותיו ללא רחם).

את סימני השלום לא שאבתי מהכתבה, אבל. את סימני השלום שאבתי מהתגובות. בניגוד לרפלקסים המצופים מכתבה בנושא וירוסים, לא היו התגובות התלהמות חסרת בסיס של תומכי לינוקס כנגד מתנגדיו. נכון לרגע כתיבת שורות אילו, היתה תגובה אחת (מס’ 30), שבאופן מנומס למדי תהה מישהי האם גוגל לא רצים על לינוקס, ואם כן, איכה נפגעו. תגובה מנומסת באותה מידה (מס’ 38) של מישהו שמסביר את ההבדל בין להדבר בוירוס לבין להיות מותקף ע”י אחד.

לא לדאוג, ימות המשיח טרם הגיעו. תגובה מס’ 44 מראה לנו פנאת אחד שהצליח לחדור את מחסום הסולידריות עם גוגל, ולהשחיל מסר פוליטי מנומק היטב. “לינוקס, שמינוקס, דרעק אחד גמור”. קצר אך תמציתי. אמנם לא הצלחתי למצוא התייחסות לסוגיה אצל אף אחד לפניו, אבל אני בטוח שמר א. נונימי הגיב מסיבות טובות.

ועל כן, כל מה שיש לי לאמר הוא – אם הצלחנו לעבור את זה, אולי שלום עם הפלסטינאים לא בלתי אפשרי כמו שזה נראה כרגע?

שחר

אני יודע, כבר פורסם בסלאשדוט, אבל בכל זאת.

רשיון התוכנה החופשית GPL עמד במבחן בית משפט. במילים אחרות, הקולות (הדיי חלושים) שטענו שמחזיקי זכויות היוצרים אינם רשאים להגיד לך שאסור לך לעשות כרצונך ביצירה שלהם, הקולות האילו התגלו כטועים.

שלב חשוב, אבל צפוי, בדרך של תוכנה חופשית לקראת “התמסדות”.

הפעם של Linspire, עד לאחרונה – Lindows.

אני חייב להודות שבניגוד לפרסומות של נובל, הפעם כן יש איזשהו חן בצורה שהדברים מובאים, כמו גם מסר חיובי.

מצד שני, יכול להיות שלינספייר פשוט החליטו לשחק באש. בפעם האחרונה שמיקרוסופט תבעו אותם, קופת לינספייר התעשרה בעשרים מליון דולר. אני אחזור – התובע שילם לנתבע 20 מליון דולר במסגרת הצעת הפשרה. אני אשאיר לקורא האינטיליגנטי לחשב עד כמה התביעה היתה מוצדקת.

שחר

יאללה, עוד מאמר ב-YNet, מאת גדי מאיר, מנהל המו”פ בחברת ידאג בע”מ, ספקית פתרונות מיקרוסופט. במילים אחרות, מדובר במישהו שפרנסתו תלויה ביכולתו למכור תוכנות של מיקרוסופט. אין קל מלהאשים אותו בכך שהוא מעוות את המציאות. לכן אני אמנע מלהעלות את הטענה הזו.

בואו נתייחס למה שהוא אומר:
1. אין מערכת הפעלה בטוחה לגמרי. הדרך להיות בטוח זה באמצעות כמה פתרונות אפשריים:
רומנטי: להתנתק מהרשת
סטטיסטי: להתחבא במקום בו לא מחפשים אותך – מקובל במיוחד אצל הרעשנים הקולניים הילדותיים הפנאטיים שמתמשים בלינוקס
הפתרון השלישי (זה שכולם בוחרים בו).

גדי מביע תמיהה על כך שבצורה לא מובנת אנשים לא דואגים לשמור את המערכות שלהם מעודכנות. כל שיש לי להגיד על כך הוא – לא כולם משתמשים בפס רחב. לא כולם מודעים, ואילו שכן מודעים – מפחדים.

אין מערכות בטוחות לגמרי. עדיין, מבול הבעיות שצץ במיקרוסופט בזמן האחרון לא נראה כאילו שדועך. קצב גילוי הבעיות הוא כן אינדיקטיבי לכמות הבעיות הכוללת, והעובדה שהבעיות חוזרות על עצמן באותם איזורים של הקוד מראה שמיקרוסופט לא מוכנה, או לא יכולה, לתקן את הבעיה מהשורש.

אולי SP2 של XP יפתור את הבעיה, אולי לא. בכל מקרה, נראה לי שמאמרו של גדי היה קצת חד צדדי, ומאוד משתלח.

שחר

ע”פ פוסט מאתמול של עידו לא אמין, אתר 441 נסגר. כוחותינו יצאו לבדוק.

כמובן, האתר מעולם לא עבד על מוזילה כמו שצריך. הדף הראשי הקצה frame שהיה הרבה יותר מידי קטן מכדי שיעבוד. הדרך לגשת לאתר היתה ישירות לקובץ ה-FLASH שביצע את העבודה בפועל. לאור העדות המטרידה בדבר סגירתו של האתר, החלטתי לבדוק. להלן התוצואות:


אנא עיזרו ילדים לצייר המבולבל. כמה שגיאות אתם מוצאים בתמונה למעלה?

1. הטקסט בראש הדף מסביר ש”למען הסר ספק, אתר זה אינו של חברת בזק”. מצד שני הטקסט למטה מסביר ששם המתחם הוא כן של חברת בזק.
2. הטקסט למטה מסביר שפעילות האתר תופסק. מצד שני, ברור מהתמונה שחיפוש שם ע”פ מספר טלפון עדיין עובד.
3. הכתובת שניתנה עבורי לא מעודכנת.

אני חושב שמכל הנ”ל, 3 מרגיז הכי הרבה. מה אתם חושבים?

שחר

מצטער – פוסט לחלוטין לא קשור לתוכנה חופשית.

לפני כמה ימים היתה לי שיחה עם אבא שלי בנושא פריצקי ושות’. אני הבעתי זעזוע עמוק מהתדרדרות מצב השחיתות בארץ.

קצת רקע – אבא שלי עלה לארץ מעירק בשנות החמישים. למרות שהוא ידע לקרוא ולכתוב (בעברית) מגיל 5, היו לו מורים שהחליטו שהוא אדיוט מכיוון שהוא לא אשכנזי. אפשר בהחלט לקרוא לו מישהו שהכיר את מדינת ישראל הצעירה “מלמטה”.

מסתבר שבעיניים הקצת ציניות של חבר באוכלוסיה היותר מקופחת של מדינת ישראל של שנות החמישים והשישים נקלטו שחיתויות, רמאויות, מינוי מקורבים, ועוד תופעות שהיו חמורות לא פחות ממה שאנחנו מגלים היום. בעודי כותב שורות אילו אני נזכר איך שהשב”כ, באיזור שנות השישים המאוחרות (או שמא שנות השבעים המוקדמות) הפסיק לבצע האזנות סתר ליריבים הפוליטיים של מפא”י.

במילים אחרות, נראה, על פניו, שמה שמשתנה בתקופה האחרונה אילו לא הנורמות המוסריות של נבחרינו ושל שועי העם, אלא הרגישות של העיתונאים לתופעות האילו, והלגיטימציה שלהן בקרב העם. במילים אחרות, בהחלט ייתכן שמבול השחיתויות שיוצאות לפני השטח בשנים האחרונות הינן סימפטום של שיפור הנורמות, ולא, כפי שנדמה, להיפך.

נקודה למחשבה

שחר

גל מור הסתכל על קזית ועל Suse Live CD 9.1. הוא מגיע למסקנה שלינקוס הרבה הרבה הרבה יותר ידידותית מבעבר, אבל עדיין לא להתקנה ע”י משתמש מתחיל.

אין לי הרבה מה להוסיף, חוץ ממשהו שדיי מובן למשתמשי לינוקס, וגם לכל מי שהיה צריך אי פעם להתקין מערכת חלונות בעצמו – אף התקנה של אף מערכת הפעלה לא עוברת באמת באמת חלק, לעולם. התקנת מערכת הפעלה מכל סוג שהוא היא פעולה שאינה מומלצת למשתמשים מתחילים. המצב בלינוקס טוב יותר מאשר אצל חלק מהאחרים.

רק לצורך ההשוואה, במספר הימים האחרונים אני מתקין Windows XP על מערכת VMware, ומנסה לגרום ל-Outlook 2003 לדבר עם מערכת IMap (שמותקנת על מחשב VMware אחר). מספר הפעמים שראיתי את Outlook קורס, נתקע, תוקע את המערכת (באג ב-VMWare), וסתם לא מגיב כבר נהייה גבוה מאוד. אני חייב להמליץ לכל מי ששמע שלינוקס זה לא ידידותי, פשוט לבוא ולנסות

שחר

או – למה להשתמש רק בתוכנות קוד פתוח כדי לפרוץ למערכות חלונות.

תקציר – כאשר פורצים למחשב, בד”כ משאירים עליו תוכנה שמטרתה לאפשר כניסה חוזרת נוחה בלי לעבור את כל תהליך הפריצה שוב. תוכנה כזאת מכונה “root kit”.

ישנן כמה תוכנות ידועות לחלונות שהפורצים חסרי המעוף (script kiddies) משתמשים בהן כדרך טבע. אחת מאותן התוכנות מכונה “Optix Pro”. כיאה לתוכנה רצינית, התוכנה מוגנת סיסמא, כדי שלא של מי שמתמש באותה התוכנה יוכל לגנוב לכם את המחשבים שאתם עמלתם ביושר לגנוב מבעליהם החוקיים.

עכשיו לקטע המשעשע. קיימת סיסמא שעובדת על כל ההתקנות של התוכנה, לא משנה מה הסיסמא שנבחרה. במילים אחרות, כותב Optix יכול להשתמש בכל מחשב שכל אחד פרץ אליו, אם הותקן עליו Optix. בשפה המקצועית נקראת פרצה שכזו “דלת אחורית”.

דלתות אחוריות אינן נחלתן הבילעדית של תוכנות למשתמשי אינטרנט פליליים. ידועים מספר מיקרים של דלתות אחוריות ממש, ושל שמועות על דלתות אחוריות. השמועה העקשנית ביותר (וכנראה לא נכונה) קשורה למפתח קריפטוגרפי שמוטמע במערכות חלונות. גרסה שדלפה עם נתוני debug הראתה ששמו של המפתח הינו NSA Key, מה שגרם לכולם לתהות האם מיקרוסופט שמה בחלונות מפתח ציבורי שמאפשר ל-NSA לפרוץ למחשבים. אני, באופן אישי, לא מאמין לתיאורית הקונספירציה הזו, אבל האמת העצובה היא שלעולם לא נדע.

וזאת עלינו לדעת. בעוד שדלתות אחוריות אינן נחלתם הבילעדית של תוכנות שמשמשות למטרות פליליות, הן כן נחלתן הבילעדית של תוכנות קוד סגור. אין, ופשוט לא ניתן להכניס, דלת אחורית לתוכנה שעליה ידוע הכל. אחת הדוגמאות שממחישות את העובדה הזו בצורה הטובה ביותר הינה דלת אחורית במסד הנתונים “Interbase” של בורלנד. מסד הנתונים היה קנייני, ובשלב כלשהו מישהו הכניס אליו דלת אחורית. שש שנים הדלת האחורית ישבה שם, ולפחות בן אדם אחד יכול היה להכנס לכל התקנה של המערכת, בכל מקום בעולם. פחות מחצי שנה אחרי שהמערכת שוחררה כקוד פתוח, הדלת האחורית נמצאה ונסגרה.

הבעיה עם דלתות אחוריות כאילו היא שהם לא נשמרים מספיק בסוד. אנחנו לא יודעים כמה אנשים ידעו את הסיסמא שמכניסה אתכם לכל מערכת של בורלנד, אבל אנחנו כן יודעים שהסיסמא של Optix הסתובבה במשך מספר חודשים לפחות לפני שהנושא התגלה. בקיצור – אין לנו על מי לסמוך.


שחר

כל מילה נוספת מיותרת.

בקצרה – כחלק מניסוי של מערך האבטחה בשדה תעופה בקנדה, החדירו קופסאת ריבה מלאה בחומר נפץ פלסטי למזוודה, ובדקו אם כלבי ההרחה מוצאים אותה.

בעיה מספר אחת – הכלבים לא מצאו אותה.


בעיה מספר שתיים – החומר הוחדר למזוודה הלא נכונה – מזוודה של נוסע.


בעיה מספר שלוש – מי שהחדיר את חומר הנפץ לא הצליח למצוא אותו אחר כך.



כל הסיפור התגלה כאשר הנוסע הגיע הביתה, פתח את המזוודה, ומצא חומר נפץ פלסטי בפנים. מסתבר שלא רק בארץ יודעים להיות שלומיאלים.

שחר

להלן מייל שקיבלתי. המייל מתייחס, כנראה, לדיון שהיה ברשימת התפוצה Linux-IL, במסגרתה שאלתי “איך עושים” משהו בלינוקס. להלן המייל בהשמטת כתובת האימייל המפורשת, אבל פרט לזה מדובר בציטוט מדוייק:

מכיוון שאני חושב שחלק מקוראי מתעסקים בייעוץ, ובייעוץ לקוד פתוח, יש כמה דגשים שניתן להוציא ממכתב זה. בעיקר לגבי איך לא למכור את עצמך.
1. תמיד תציגו את עצמיכם. מכתב פניה לעשיית עסקים צריך שיהיה טיפה יותר רציני מאשר שתי שורות. יותר גרוע, אין לי מושג עד עצם הרגע מי היה זה שפנה אלי, מהם כישוריו, ואיך אני יודע שהוא אכן מסוגל להביא את מה שהוא הבטיח (אין לי מושג גם מה הוא הבטיח, אבל זאת חלק מאותה הבעיה). בקיצור – אף אחד לא ישלם לכם על עיניכם היפות.
2. נסו לשדר רצינות ואמינות. כתובת מייל שנמצאת בשם המתחם “unixwarez” לא עונה על ההגדרה הזו. מייל של שתי שורות לא עונה על ההגדרה הזו. מייל שלא ידוע מה שם הכותב שלו בוודאי ובוודאי שלא עונה על ההגדרה הזו.
3. תבהירו מה אתם מציעים, וכמה אתם מעוניינים לקבל על זה. החיים הם קשים – מי שמציע את ההצעה צריך להיות זה שמציע את המחיר. שאלות כמו “כמה אתה מוכן לשלם על זה” אינן שאלות שמפגינות רצינות.

אני מקווה שנקודות אילו יעזרו במעט לאילו שצריכים לשלוח מכתבים מסוג זה.

שחר