לינוקס ותוכנה חופשית

דיווח ראשון מהשטח. בתחרות ההאקינג שנערכה באוגוסט פינגווין השנה הפסידה הקבוצה הכחולה, בראשותי, לקבוצה האדומה.

אם אתם קוראים על זה ב”הארץ” ביום ראשון – שתדעו על מה מדובר.

פיספסתי את כל ההרצאות המעניינות בגלל זה, אבל היה ממש כיף.

שחר

חשוב מאוד! מחר אוגוסט פינגווין. בואו בהמוניכם.

שחר

אני מאוד מאמין במה שאני עושה. אני רוצה שלינוקס יצליח בארץ, ואני שמח לעזור למי שצריך עזרה. אני משתדל לכתוב בפורומים, הן של wine והן של אנשי לינוקס בארץ, ומשתדל לענות על שאלות של אנשים שם.

מצד שני, אני גם מתפרנס ממתן בדיוק אותן התשובות על בדיוק אותן השאלות. כדי ליישב את הסתירה הזו, קבעתי לעצמי כלל. מי שהשאלה מספיק בוערת לו כדי שירים אלי טלפון וישאל אותה, שישלם. בוודאי שמי שרוצה שאני אהיה זמין לו לתשובות, שישלם.

הבעיה היא שנוצר מצב קצת אבסורדי. אנשים רוצים רק מספר קטן של שאלות, שייקחו “חמש דקות”. הם לא שואלים את עצמם איך אני אמור להתפרנס אם אני אשקיע רק חמש דקות בתשובות לשאלותיהם.

הדרך המקובלת להתמודד עם הבעיה הזו היא ע”י כך שקובעים זמן מינימום. שיחת טלפון נחשבת כמינימום של חצי שעה, גם אם זמן השיחה בפועל הוא פחות. ברור לי לחלוטין שיש לקוחות קטנים שרואים את מחיר השעה, רואים את דרישות המינימום, ואומרים לעצמם “אני לא יכול לעמוד בזה”. מאוד צר לי עליהם. אני באמת באמת רוצה לעזור להם. הבעיה היא שאם אני מפסיק את מה שאני עושה (עבודה) כדי לענות להם לטלפון, שיחת הטלפון שלהם עולה לי בהכנסה. אם אני לא אחייב אותם עליה, יוצא מצב אבסורדי שבו אני משלם כסף על הזכות לעזור להם.

מצב שני, שהוא הקשה יותר, הוא לקוחות שמשוכנעים שהם מצאו את מכרה הזהב הבא. הם מדברים איתך על הרים וגבעות, ועל איך שהם יכבשו את העולם. מצד שני, אין להם איך לשלם לך על בדיקת היתכנות של שעתיים, והם מצפים שתעבוד עבור מניות בחברה שלהם. אני חייב להודות שלאילו יותר קל לי להגיד “לא”.

אז מה נשאר. אני נותן את התעריפים שאני מאמין בהם. אני כבר השלמתי עם זה שאין פסול בזה שלפעמים עבודה לא יוצאת אל הפועל. אני מנסה להסביר את הסיבות להחלטות. בסופו של יום, אבל, אני עדיין מצטער על כל אילו שלא הסתדרו בגלל שאני נתתי מחיר שהוא מעל התקציב שלהם.

שחר

נ.ב.
תסתכלו מה הפתרון שלי לצער שלי – אני מבזבז עוד זמן על לכתוב פה פוסט על זה….

מי אמר שבני אדם הם יצורים הגיוניים.
ש.

התפרסם כבר דיי מזמן ב-ynet (ולפני זה ב”על השרון”). הסתכלות מאוד מעניינת על הצורה שבה הבן אדם חושב.

הרבה נטפלו כבר לשיטה שלפיה הוא מפטר בכל שנה 5% ממצבת כוח האדם שלו. אני לא מתכוון לדבר על זה. אני באמת חושב שזה מדבר בשם עצמו.

אני כן מתכוון להתייחס למשפט אחר שהוא אמר בכתבה, משפט שכנראה יותר מייצג את החשיבה של מיקרוסופט העולמית:
“הפילוסופיה שמאחורי החברה היא קפיטליסטית ותחרותית, פילוסופיה שגם אני מאמין בה ושהיא דרך חיים עבורי. מבחינתי, כמו שסטיב באלמר אומר, התגלמות הקפיטליזם היא לעשות כל מה שאתה יכול כדי לנצח את המתחרים שלך.“.

הכתב מנסה להעביר את הנקודה שצורמת גם לי במשפט הזה, ואריה מתחמק ע”י זה שהוא נתפס לסמנטיקה. כן מעניינת אותה דעת הקוראים, אבל. מה נשמע לכם יותר פוגע במתחריך. זה שהמנכ”ל שלך מקלל ומגדף בעיתונות, או זה שאתה מנצל את כוחך המונופוליסטי כדי להכריח צדדים שלישים להחרים את המתחרה? אני אתן לך רמז, אריה. אחד הוא, במקרה הגרוע, עילה לתביעה אזרחית, ועל השני החברה שאתה מהלל הורשעה בדין פלילי.

מעבר לסמנטקה, אבל, יש פה ראיית עולם שהיא עמוקה יותר. מטרת חברה קפיטליסטית הינה להרוויח כמה שיותר כסף מהשוק. יש הבדל דק, אך מאוד משמעותי, בין זה לבין “לנצח את המתחרים שלך”. כשכל מה שאתה רוצה זה לנצח את המתחרים שלך, זה אומר שאתה מפסיק לשפר את המוצר שלך אם אין מוצר טוב יותר שמתחרה בך. מה שיותר גרוע, לפחות עד כמה שראייתו של אריה סקופ מגעת, וכנראה גם של ביל גייטס, זה אומר שמותר לעבור על החוק, אם זה למען המטרה (ניצחון המתחרים).

נקודה שאנשים שוכחים – מיקרוסופט לא יצאה זכאית מהמשפטים הרבים שניהל משרד המשפטים של ארצות הברית נגדה. כל אחד ואחד מהשופטים שבפניו היא עמדה הרשיע אותה. הדבר היחידי שמיקרוסופט הצליחה להתחמק ממנו זה עונש.

אולי כדאי שנפסיק להניח שמי שלא נענש לא נמצא אשם. נראה לי שזה עלול לעזור לנו גם כשאנחנו שופטים את נבחרי הציבור שלנו בארץ.

שחר

כתבה ב-Daily Maily. לחסרי הסבלנות מבינכם – מה אתם חושבים נמצא מאחורי הדלתות הבאות:

?

תשובה: מומחי אבטחת המידע של סימנטק, שיכולים להיות שם מבודדים מהעולם במשך 60 יום.

יש לי רק תהייה אחת. האם מטרת קירות חצי מטר בטון מזויין להגן על מומחי אבטחת המידע של סימנטק מהעולם, או להגן על העולם ממומחי אבטחת המידע של סימנטק?

שחר

עוד אחד מ-Daily Maily. משרד התקשורת רוצה להגביל את תעריפי הקישוריות שחברות הסלולר גובות. למי שלא יודע, תעריפי הקישוריות הינם התעריפים שחברות הסלולר גובות מהחברות האחרות על היכולת לשלוח שיחות פנימה.

חברות הסלולר מאיימות שהמחיר החדש הוא מחיר הפסד, והן עכשיו ייאלצו להעלות מחירים של שיחות יוצאות.

אני חושב שכל המהלך הוא רעיון מצויין, גם אם אכן מדובר במחירי הפסד. אני אסביר.

הרעיון של שוק חופשי הוא שתנאי תחרות מחייבים את החברות לחשוב על טובת הלקוח, אחרת הלקוחות יעזבו אותם והם יתחילו להפסיד כסף. זאת שיטה נהדרת, שעובדת מצויין, אבל יש לה חסרון אחד. לשיטה הקפיטליסטית של שוק חופשי לחלוטין יש נטיה, בתחומי עיסוק מסויימים, לייצר מונופולים וקרטלים.

הבעיה עם מונופולים (חברת חשמל, מיקרוסופט) וקרטלים (חברות הדלק, הבנקים) היא שאין שם יותר אינטרס לחשוב על טובת הלקוח. אם הלקוח חייב לקנות ממך (מונופול), או שהברירה היחידה שלו היא מישהו שנותן את אותם התנאים כמוך (קרטל), הרי שאין לך שום מניעה לגבות איזה מחיר שאתה רוצה, באילו תנאים שאתה רוצה. עדיין ייקנו ממך.

הפתרון של מדינת ישראל (פתרון סטנדרטי) הוא להכריז שקרטלים זה דבר לא חוקי. מונופול זו בעיה קשה יותר. יש מקרים שבהם אין ברירה אלא שיהיו מונופולים. לכן החוקים לגבי מונופולים הם אחרים. מותר שיהיו מונופולים, אבל יש דברים שלחברות רגילות מותר לעשות, ולמונופולים אסור. למשל – חברה רגילה יכולה לקבוע את מחיריה כרצונה, מכיוון שהתחרות תמנע ממנה לקבוע את המחיר גבוה מידי. למונופול אין גורם מוריד מחיר, ולכן מחירי כל המונופולים הם, בהגדרה, בפיקוח ממשלתי.

ברור לכולם שהחוק הזה, נחוץ ככל שיהיה, הוא בעייתי. לכן, כל פעולה שמונעת את הווצרות המונופול מלכתכילה עדיפה על פיקוח נכון על המונופול אחרי שנוצר. בגלל זה, בעיני, עדיף לממשלה לקדם תוכנות קוד פתוח עד לנקודה שמיקרוסופט כבר לא תהיה מונופול על פני להטיל מגבלות מחמירות על מיקרוסופט. זה שהממשלה לא עושה את זה או את זה, זו כבר בעיה אחרת.

אבל חזרה לתעריפים הסלולריים. בשוק הסלולרי אין מונופול, וגם אין קרטל. אם זה המצב, אז מה הבעיה? הבעיה היא שזה שוק שהתנהלות חופשית מידי שלו תביא להווצרות מונופול. הדרך לזה היא דרך תעריפי הקישוריות.

הרעיון של תעריפי הקישוריות הוא גאוני בפשטותו. אם אני, לצורך הדוגמא, פלאפון, אני יכול, באמצעות תעריפי הקישוריות, לקבוע מחיר שונה למנוי פלאפון שמתקשר לרשת שלי ולמנוי אורנג’, בזק או סלקום שמתקשר לרשת שלי. על ידי כך, אני יכול לתת תמריץ שלילי לכל מי שלא מנוי שלי, ובכך להמריץ אנשים להיות מנויים שלי.

יותר יפה אפילו מכך – אם יש לי מספיק מנויים, לא תהיה לשאר האנשים ברירה, והם יהיו חייבים לשלם את המחירים הגבוהים של להתקשר לרשת שלי מרשת אחרת, או להפוך למנויים שלי. במילים אחרות – קביעה חופשית של תעריפי הקישוריות נותנת ייתרון למי שכבר הכי גדול. מצב כזה הוא בעייתי, מכיוון שאז הגדול גדל, הקטנים קטנים, ונוצר מונופול.

מצד שני, ברגע שמקבעים את תעריפי הקישוריות, הדרך של חברות הסלולר להרוויח היא ע”י קביעת מחירים לשיחות יוצאות. אם נניח ששיחות נכנסות גורמות להפסד כסף, הרי שככל שיש לך פחות שיחות נכנסות, ויותר שיחות יוצאות, אתה מפסיד פחות כסף, ויכול לקבוע את עלויות השיחות היוצאות נמוך יותר.

אבל למי יש פחות שיחות נכנסות מאשר יוצאות? תשובה – ככל שיש לך פחות מנויים, ככה יש לך פחות שיחות נכנסות. במילים אחרות, שיטת התעריף החדשה נותנת ייתרון למי שפחות גדול. ייתרון כזה מבטיח תחרותיות בשוק, והוא טוב לכולם.

לאור כל הנ”ל, אין לי אלא לקוות שהשינוי החדש ייעבור, גם אם תעריפי הקישוריות הינן במחיר הפסד.

שחר

פורסם ב-daily maily. עורכי הסקר ערכו סקר בין משתמשי מערכות הפעלה שונות עד כמה הם סובלים מבעיות אבטחה. משתמשי לינוקס סבלו מבעיות אבטחה באופן משמעותי פחות מאשר משתמשי חלונות. מסקנת עורך הסקר – לינוקס יותר בטוחה.

אז הנה תגובתי – הסקר הזה אינו יותר משמעותי לגבי העולם האמיתי מאשר הסקרים שמיקרוסופט עורכת. מזה אי אפשר להסיק כלום, וגם מזה לא. אם תסתכלו על שלב המסקנות, נקל לראות שעורך הסקר ידע מה הוא רוצה למצוא, עוד בטרם התחיל לשאול את השאלות. לדידי, הסקר הזה אינו יותר משמעותי מאשר הסקר של Aberdeen שמצא שללינוקס יש יותר חורים, או המאמר של גדי מאיר שמסביר למה זאת אשמת המשתמשים שחלונות נפרצת.

יש רק הבדל אחד בין הסקרים, והוא הבדל משמעותי. הסקר הזה, לפחות, לא בודק נתונים אקראיים. הוא בודק ישירות את התוצר הסופי. במילים אחרות, גם אם אנחנו לא יכולים להשיק ממנו ש”לינוקס יותר בטוחה”, ובוודאי שלא “הרבה עיניים גורמות לזה”, אנחנו כן יכולים לראות שנכון להיום, לינוקס יותר בטוחה לשימוש יומיומי. במילים אחרות – תוצאות הסקר הגולמיות, בניגוד להפניות האחרות, שימושיות. המסקנות פחות.

שחר

הבהרה חשובה:
אין לי כל תלונות לגבי המסקנות של הסקר. גם אני מאמין שתופעת העיניים הרבות תורמת לבטיחות הקוד. אני רק לא רואה איך המסקנה הזו נובעת מתוך הסקר שנערך. במילים אחרות – יש פה מקרה של סוקר שמנסה לאשש את מה שהוא מאמין בו ממילא באמצעות סקר שבודק תוצר לא קשור.

אמא שלי הרגע גילתה שמאז פברואר 2001 לבזק יש תוכנית שבה הם משאילים לכם את המודם, במקום להחכיר לכם אותו.

ההבדל – מצד אחד אתם משלמים 20 שקל פחות כל חודש.
מצד שני – המודם בחכירה נמצא באחריות, לעומת המודם בהשאלה שגם.

אין צד שני. זה סתם יותר זול, בלי חסרונות. כמובן שאפשר גם לקנות את המודם:
משלמים יותר חד פעמי, משלמים אותו הדבר כל חודש, ולא מקבלים אחריות על המודם. ברור שזה יותר טוב.

בקיצור, אם אתם חוכרים – תתקשרו עכשיו ל- 199 ותבקשו לעבור מסלול. אם קניתם, כנראה אבוד לכם. תהנו.

שחר

ציטוט מדוייק:

כמו שאתם רואים, פרקתי את תסכולי על IRC, והיו לכך הדים.

שחר

לפיתוח תוכנה חופשית יש גם צדדים מתסכלים.

יש מצב מאוד נפוץ בקרב משתמשי המחשבים בארץ. במונחי חלונות, הכוונה היא למצב שבו ה-system locale הוא עברי (כדי שתוכלו לכתוב בעברית), אבל ה-user locale הוא אנגלי (כדי שלא יכניס לכם שמות ימים בעברית).

במונחי לינוקס, LANG הוא אנגלי, אבל LC_CTYPE הוא עברי. Wine לא ידע למפות מהשני לראשון כמו שצריך. פשוט, נכון?

הגשתי תיקון, שנדחה. כשבררתי למה, גליתי שניסיתי לתפוס יותר מידי. הגשתי תיקון שני, וזכיתי לתגובה הבאה מאת מישהו שבאמת מבין בנושאים האילו. אם תעקבו אחרי השירשורים, תראו איך אני מנסה עוד ועוד להבין על מה מדובר (כאשר, בשלב זה, התיקון כבר נכנס, ואכן פתר את הבעיה).

בשלב כלשהו ניסיתי לייצר שירשור חדש, במטרה למקד את הדיון. כלום!

יש משפט שאומר “כשאתה מתווכח עם אדיוט, שים לב טוב טוב שהוא לא עושה את אותו הדבר”. אני כבר באמת באמת התחלתי לחשוד שזה המצב פה.

לאחר שסוף סוף הצלחתי לשכנע את דמיטרי שיש באמת שני locales בחלונות, הוא מסביר שהוא עדיין לא השתכנע, ושאני צריך לכתוב בדיקות לבעיה שלא קיימת. בשלב זה, למרבה השמחה, התערב אלכסנדר, שהוא הסמכות העליונה בנושא Wine מתוקף היותו היחידי בעל הרשאות לשנות את הקוד בפועל.

הרבה כאב ראש, הרבה זמן מבוזבז.

משה צדקה אמר פעם ש- “flame wars הם המקבילה של עולם התוכנה החופשית לביזבוז הזמן של ישיבות בעולם העסקי”. אמנם לא הגענו בשירשורים האילו להעלבות אישיות, כך שאי אפשר לקרוא לזה “flame war”, אבל עדיין אפשר לראות למה היתה הכוונה.

שחר