שבט מנשה – לא יהודים

קטע לא קטנוני ולא קשור. כל מי שמבין טיפה יכול לראות שבני שבט מנשה הם לא יהודים. אנחנו יהודים – בני שבט יהודה. אפילו אם נקבל את כל טענותיהם, הם מנשים, לא יהודים.

שחר

נ.ב.
אין בקטע זה כל אמירה פוליטית. אין פה נסיון לטעון לזכות או אי זכות של בני מנשה להגיע לארץ, או כל טענה אחרת.

האמת על הבית הלבן יוצאת לאור

ספק הודעה לעיתונות, ספק תמליל של נאום של בוש: http://www.whitehouse.gov/news/releases/2004/08/20040805-4.html

פסקה חמישית מהסוף. תרגום חופשי לעברית:
“אויבינו הם יצירתיים ורבי תושיה. כך גם אנחנו. הם לעולם אינם מפסיקים לחשוב על דרכים חדשות לפגוע בארץ הזו. גם אנחנו לא.“

פליטת פה, או שהאמת סוף סוף יצאה לאור?

שחר

A Freudian slip is when you mean one thing, but say your mother

הצליח למיקרוסופט

רציתי להגיד ח.ח. הנתונים אומרים ששרת SBS שלהם מהווה אחוזים ניכרים מהשוק לעסקים קטנים (ע”פ דיילי מיילי הבלתי נלאה).

זהו במאת שרת שמתומחר אגרסיבי, ומביא הרבה פונקציונליות במקום אחד. באמת כל הכבוד.

כדי שלא תחשבו שנכנסתם לבלוג הלא נכון בטעות, אני אציין שאני עדיין חושב, ואף עשיתי אתכם את התחשיב, שבשורה התחתונה לינוקס יותר זול. עדיין, צריך לתת את הכבוד המגיע.

שחר

תחרות Hacking – סיכום?

וואו, זה היה נושא שנוי במחלוקת. זה התחיל מתיאור שלי את התחרות, המשיך מתיאור של אבירם, שבו הוא מסביר למה לדעתו זה היה נכון לא לקבל את הפתרון השנוי במחלוקת שלנו, כמו גם הסבר בבלוג של מולי, שבמקור קרא לי “sore loser”, אבל למרבה השמחה הוריד את ההתקפות האישיות אחרי שהבהרתי לו שאכן נפגעתי.

כשאני קורא את שני ההסברים לגבי למה הם לא אהבו את הפתרון, אני עדיין רואה את אותה הסיבה הבסיסית שהצגתי לראשונה. הם תיככנו אתגר יפיפה, שכלל קרנל עם שינוי שמטרתו למנוע שינוי בקובץ מסויים. כיאה למארגני תחרות, הם תיכננו פיתרון מסויים. ואז, אחרי כל המאמץ הזה, הקבוצה נתנה להם פתרון שהיה בכיוון שהם חשבו שהם סגרו (בגלל זה הם שינו את מערכת הקבצים בשימוש), וגילו שהם לא סגרו מספיק טוב. בספר שלי, בעיקר בתחרות שלוקחת את המונח Hacking כ”מישהו שאוהב למצוא פתרונות מקוריים”, זה היה אמור להיות פתרון ברמה גבוהה יותר, לא נמוכה יותר.

הסיבה היחידה, לדעתי, שהם לא אהבו את הפתרון הזה היא שהוא דרש מאיתנו, בסדרי גודל, פחות מאמץ מאשר הפתרון שהם התכוונו אליו. אילו היינו מוצאים פתרון שלא היה משנה את הקובץ המקורי, אבל שהיה כרוך בייצירת מערכת קבצים minix חדשה, mount שלה על קרנל נקי, ייצירת הקובץ כמו שהם התכוונו, שינוי ה-Magic של המערכת, והחלפתה על המערכת של מולי, סביר להניח שהם היו מקבלים אותו. זאת, למרות שהפתרון הזה לא פותר את הבעיה יותר מאשר מה שעשינו בפועל פותר אותה. ההבדל היחידי הוא שאז היינו מתאמצים מאוד לפתור, ולא עושים קולות של “נו, לא הזזתם לנו”.

בגלל זה אני חושב שפסילת הפיתרון היתה לא במקום. היא, לדעתי, לא קרתה בגלל שהפתרון היה לא טוב, אלא בגלל שהוא היה הרבה יותר קל ממה שהמארגנים חשבו שהוא יהיה.

לגבי טענתו של מולי שהוא יכול לכתוב rootkits ברמה של מה שמופיע ב-rootkit.com. אני מאמין לו. באמת. הנקודה שניסיתי להעביר לא היתה שהוא לא מסוגל. מה שניסיתי להעביר זה שגם אם הוא היה עושה את זה, וגם אם הוא לא היה שם את קוד המקור על המכונה, וגם אם הוא לא היה משאיר דלת אחורית במגבלות שהוא שם על הקרנל, עדיין היינו פותרים. במילים אחרות – הפתרון שלנו היה עובד, והיינו מגיעים אליו באותן 15 דקות, גם אם רמת האתגר היתה עולה לרמה שמולי מגדיר בבלוג שלו כ”בלתי אפשרית”.

כל כוונתי היתה להגיד שהפתרון הפשוט היה טוב יותר. מולי, אם הבנת שאני מזלזל בכישורי ה-kernel hacking שלך, קבל את התנצלותי. לא לזאת היתה כוונתי.

שחר

סיכום תחרות האקינג של אוגוסט פינגווין

לפני שאני מתחיל לתאר מה קרה בתחרות אני רוצה לציין נקודה שכדאי שתשב טוב טוב בראש של קוראי – פוסט זה נכתב ע”י מי שהפסיד. יש לראות את כל מה שנכתב באור זה.

עוד הייתי רוצה להגיד מספר מילים על הקבוצה המנצחת. מבחינות רבות היתה זו הקבוצה האידאלית. שלושה אנשים שאף אחד מהם אינו קוטל קנים בלינוקס, ומצד שני אנשים צנועים שלא סובלים מעודף אגו, ולכן יכולים לראות מישהו אחר מחזיק את המקלדת. הם ניצחו, וניצחו ביושר ובזכות. הגיע להם לנצח.

(מימין לשמאל – עדי סתו, עמוס שפירא וצפריר כהן. התמונה צולמה ע”י שושנה פורבס).

התחרות


מטרת התחרות היתה לעמוד במשימות כמה שיותר מהר. היינו יכולים לנצח בהפרש גדול אם היינו זוכרים את הנקודה הקטנה הזו. נו, טויב.

Stage 2


משימה מספר אחת, שהוצגה ע”י אבירם עוד בתוך האולם, היתה לשנות את תוכנו של קובץ מ-Locked ל-Unlocked. בדברי הסיכום אבירם אמר שהוא ציפה שהמשימה הזו תיקח כשעה. אין לי מושג למה. לי היה ברור מה עומד לצפות לנו על המכונה עוד לפני שיצאתי מהאולם, ומהזמן שלקח לקבוצה השניה נראה שגם להם היה דיי ברור.

הרעיון היה לשנות את הקובץ ‎/etc/stage2.tmp, שאמר משהו בסגנון של:

This is the door to Stage 2:
Status: Locked



הטריק – הקובץ, על מערכת ext2, הכיל flag שנקרא “immuteable”. זה אומר שלא ניתן לשנות אותו. היה צורך להשתמש ב-chattr כדי לבטל את הדגל, ואז ניתן היה לשנות אותו. מכיוון שרק שמעתי על האופציה הזו עד היום (אתמול), הייתי צריך לקרוא את דף ההסבר כדי לוודא איך משתמשים בפקודה. When all else fails – read the manual.

למה Stage2? בגלל שהיה גם שלב מקדים. הסיסמא שניתנה לנו היתה למשתמש “root”. המשתמש הנ”ל היה מחוסר הרשאות. המשתמש “nobody” היה מחוסר סיסמא, ובעל מספר משתמש 0. למי שלא מבין ביוניקס – nobody בעצם היה root. אפילו מארגני האתגרים לא ראו לנכון לקרוא לזה “מכשול”.

בסופו של דבר נפתרו שני השלבים הראשונים תוך מספר דקות, ע”י שתי הקבוצות. למעשה, שנינו פתרנו את השלב באותו הזמן. הצעה לסדר היום – כולם כבר יודעים על immuteable. מכיוון שאין לו שום שימוש אחר מלבד לעבוד על אנשים, אני מציע להוציא אותו לגמלאות.

Stage 3


במובנים מסויימים, השלב הזה היה גולת הכותרת של התחרות. המטרה היתה לחזור על הפעולה, אולם הפעם על הקובץ “‎/usr/local/august/stage3.tmp”. הקובץ ישב בתוך מערכת קבצים שהיתה loopback mounted לתוך קובץ – דהיינו – מערכת הקבצים ישבה בתוך קובץ, ולא ישירות על הדיסק. לקח מספר 1 – לגבות את הקובץ לפני שמתחילים לעבוד עליו. כמו כן, מערכת הקבצים היתה minix, מערכת יוניקסית לחלוטין, אבל לא מקובלת בעולם הלינוקס (או בכלל יותר).

מעצם העובדה שהמארגנים הדגישו את העובדה שמולי מעורב בעניין, היה ברור שהבעיה פה היא קרנל שהם שינו. עדיין, אנחנו בחרנו ללכת במסלול הסטנדרטי של טיפול בבעיות מסוג זה. יש נהלים מקובלים לטיפול במכונות שידוע שטיפלו בהם.

נסיון פשוט לערוך את הקובץ עם vi גרם לכך שתוכן הקובץ אופס לחלוטין. לקח מספר 2 – מארגני התחרות לא מאמינים במקום לטעויות. אוקיי – בשלב הזה גיבינו את הקובץ שממנו באה מערכת הקבצים. בשלב הבא ניסינו לערוך את הקבצים במקום אחר, ותחת שמות שונים מעט. לפחות חלק מהנסיונות אף הן נכשלו. אני לא במאה אחוז סגור על זה, אבל נראה לי שיותר נסיונות נכשלו ממה שהיו צריכים, אבל באגים ב”תיקון” של מולי רק עזרו לנו בהמשך, כך שאל לי להתלונן. בכל מקרה, היה ברור ש-“cp” לא בדיוק מעתיק, ו-“mv” לא בדיוק משנה שם.

בשלב הזה יש שתי אופציות. האחת היא שמישהו שיחק עם הכלים cp ו-mv, והשניה היא שמישהו שיחק עם הקרנל. רק כדי לוודא שזה לא המקרה הראשון, עשינוי שתי בדיקות. הראשונה היא להריץ mv עם strace, מה שאישר שהפונקציות הנכונות בקרנל נקראות. השניה היתה להריץ חיפוש אחר עוד קבצים שנקראים mv. מכיוון ש-locate צריך מידע על הקבצים, והמידע לא היה קיים, הרצנו את הפקודה לעדכן את המידע (updatedb). לא השתמשנו במידע הזה בסוף – strace נתן לנו את מה שהיינו צריכים, אבל המידע הזה כן עזר לנו בשלב הבא.

אחרי שידענו את מה שהיה ברור מראש, שהקרנל שונה, עשינו את מה שכל מי שלמד על טיפול במחשבים שפרצו אליהם מונחה לעשות דבר ראשון, ואת מה שמארגני הכנס טענו שמותר, אבל שלא יעזור – עשינו reboot מ-CD שאנחנו סומכים עליו. באופן ספציפי – עלינו מהדיסק שחולק באוגוסט פינגווין של שנה שעברה.

בשלב הזה בדקנו שמתוך ה-CD הזה אנחנו יכולים לייצר קובץ תחת המסלול הנ”ל, שמכיל את המידע הנכון. חזרנו אל המערכת המקורית, וחיפשנו את הקובץ. הוא לא היה שם! בעודינו מגרדים בראשינו, הבנו שעשינו mount למערכת minix מעל הקובץ שעמלנו לשנות. עשינו unmount, והראנו לשופטים (המעט נבוכים) שהקובץ שונה בהצלחה. הזמן – בערך רבע שעה מתחילת השלב.

הערה חשובה
נתתי את ההערה הזו כבר למעלה, אבל חשוב לחזור עליה כאן. התיאור כפי שנכתב פה נכתב ע”י חבר בקבוצה שהפסידה.

לדעתי, בשלב הזה השופטים לקו מעט בשיקול דעתם. הם ייצרו פה מערכת מתוחכמת לשמירת הקובץ משינויים, ולא כל כך רצו לראות פתרון “low tech” לבעיה. הם הסבירו לנו שזה טכנית פותר את השלב, אבל דחקו בנו להמשיך לנסות למצוא את הפתרון ה”נכון”.

וכאן נכנסנו לתסבוכת. היה לנו ברור שיש פה קרנל שמישהו (קריא – מולי) שיחק איתו. רק כדי לוודא את הנקודה, החלפנו עוד פעם ל-CD, וניסינו את הפעולה עוד פעם, הפעם עם הספריות והתוכנות ששייכות למערכת האתגר. במילים אחרות – ניסינו את זה שוב, רק הפעם עם קרנל שאנחנו סומכים עליו, אבל כל השאר מהמערכת ה-hacked. באופן מאוד ברור, זהו הקרנל שגרם לבעיה.

בשלב הזה התחלנו לנסות כמה כיוונים במקביל. דבר ראשון, חיפשנו את השרשרת “Stage3” בתוך קוד המקור של הקרנל שהיה על המכונה (מתוך ההנחה, המוצדקת בדיעבד, שקוד המקור שם זהה לקרנל שמותקן על המכונה בפועל). החיפוש לא הניב כל תוצאה. ניסינו עוד סוגים של דרכים להביא את התוכן הנכון אל הקובץ. בסופו של דבר (כשלוש דקות אחרי שהקבוצה השניה פתרה את האתגר), ומבלי שאנחנו יודעים למה, זה עבר והקובץ שונה.

בדיעבד הסתבר שהקבוצה השניה עלו על הטריק (אמרתי שמגיע להם, או לא אמרתי?). הם חיפשו “august” בקובצי הקונפיגורציה של הקרנל. משם הם מצאו את הקובץ עם השינויים, ובו היה מתועד שהשינוי תקף רק בחודש אוגוסט. הם שינו את השעון על המכונה לחודש אחר, ועשו את השינוי. המארגנים טענו שגם זה לא הפתרון שהם התכוונו אליו, אבל אנחנו נצטרך לשאול אותם למה הם התכוונו.

Stage4


ההנחיות בשלב זה אמרו שיש קובץ במקום לא ידוע על הדיסק, עם שם דומה לשמות הקודמים, אבל מוחלף למשהו יותר 1337. הקובץ מוצפן, אבל המפתח לא נמצא על מערכת הקבצים. בקובץ יש הוראות להשלמת השלב.

את הקובץ מצאנו ע”י הפקודה locate, אותה הכנו בשלב הקודם. הקובץ היה /usr/share/doc/liboaf0/S74g3.tmp. הקובץ היה מוצפן ב-PGP, וgpg אמר לנו שהמפתח הינו מפתח ElGamal, ונתן את הזיהוי שלו.

בשלב הזה היינו מעט תקועים. אחת ההצעות שעלתה היתה ש”לא במערכת הקבצים” פירושו ב-Swap. חיפוש על כל ה-Swap לא העלה מפתח. הצעה נוספת שלא צלחה היתה ב-MBR. אפילו בזכרון ה-CMOS ניסינו. הרצנו חיפוש אחר הזיהוי של המפתח על כל הדיסק, כמו גם חיפוש אחרי PGP (חייב להופיע במפתח אם מישהו רוצה להאמין שנוכל למצוא אותו במסגרת התחרות). שום דבר.

בשלב הזה התחיל שלב ההצעות החוזרות. אנשים הציעו את שם הכנס, שם התחרות, כתובת כרטיס הרשת, ועוד הצעות שונות, ובעיקר משונות. מפתח ElGamal הינו מפתח ציבורי שחייב לקיים חוקים מתמטים מסויימים. לא כל רצף ביטים יכול להיות מפתח, ולכן לא סביר שאף אחד מהנ”ל יתאים. בשלב זה התייאשנו וביקשנו רמז. קיבלנו את התשובה שהרמז יגיע רק אחרי שעה. בשלב זה שלפתי חפיסת קלפים כדי לעשות קצת קסמים (שלא עשיתי), וגם תרמתי את כרטיס הגלידה שלי למישהי שלא קיבלה אחד בכניסה, וקניתי לעצמי שתיה. גלית ימיני מ”הארץ” שאלה אותי ביציאה אם פתרנו, ועניתי לה שאנחנו מחכים לרמז.

אחרי 45 דקות, וכשהסתבר שהקבוצה השניה תקועה באותה מידה, אחרי שחיפשה באותם המקומות, קיבלנו מיני-רמז – המפתח נמצא ברשת. התחלנו לסרוק את הרשת ולחפש עוד מחשבים. מצאנו רק את המחשב של נועם, שהשגיח על התחרות. אחרי טיפה נסיונות נועם התעורר, וביקש שבבקשה נעזוב את המחשב הפרטי שלו מהבית, ושהמפתח לא נמצא שם. ייאמר לזכותו שלא היתה הרבה פאניקה בקולו. עוד קצת חיפושים מצאו את המפתח המיוחל בשירות chargen, שרץ על המכונה שלנו. לאף אחד, כולל למארגנים, אין הסבר מדוע חיפוש על הדיסק לא מצא אותו. אבירם הסכים איתי שההגדרה של “לא במערכת הקבצים” היתה בעייתית.

פיענוח הקובץ נתן לנו סיסמה, ושלח אותנו להשתמש ב-back door על המחשב השני כדי למחוק אותו. בשלב זה עשיתי החלטה שאולי עלתה לנו בתחרות. במקום ישר ללכת למחשב השני, אמרתי “בו ננסה למצוא את הדלת האחורית על המחשב שלנו”. כמובן שישר גם החלפנו סיסמאות, וגם הורדנו את כרטיס הרשת. בשלב כלשהו באו המארגנים והורו לנו להעלות את כרטיס הרשת חזרה, למרות שזה לא היה אסור ע”פ תנאי התחרות המקוריים.

משום מה לא מצאנו ב-netstat אף אחד מאזין. הלכנו לסרוק את המחשב שלהם, אבל לא הספקנו למצוא את הפורט הפתוח שהתוכנה שהם דרשו שלא נהרוג השאירה. הקבוצה השניה הספיקה כן למצוא אותו, ולמחוק לנו את המחשב. הפסדנו בהפרש של דקות בודדות.

סיכום

א. היה כיף. לפני ואחרי הכל – זה מה שהכי חשוב.
ב. התחרות היתה מאוד מאוד צמודה. בסה”כ שתי הקבוצות ניסו לפתור את אותם האתגרים באותן הדרכים. אנחנו שלחנו מישהו למחשב שלהם בערך באותו הזמן שמישהו שלהם התיישב על המחשב שלנו.

אתגר הקרנל, לדעתי, לא תוכנן כראוי. זה לא שאני לא מעריך טיפול במכונה מתוך הקרנל. זה פשוט שיחסית לדברים שנתקלים בהם על מכונות אמיתיות שפרצו אליהם, מה שמולי עשה זה תרגיל לילדים בגן. טיפולי קרנל בעולם האמיתי מעלימים מהעולם ה-userland כל זכר לתהליכים, קבצים, מקום על הדיסק, פורטים מאזינים, ועוד. הם יכולים לפתוח back door על כתובת IP פיקטיבית, אשר מגובה בכתובת MAC פיקטיבית, תוך שהם מריצים מערך TCP פיקטיבי. לעומת הדברים האילו, מה שמולי עשה מחוויר לחלוטין. טעימות ניתן לקבל באתר http://www.rootkit.com. לאור הנ”ל, הדבר היחידי שניתן לעשות למכונה שידוע ששיחקו איתה הוא להפסיק להשתמש בשום תוכנה שבאה ממנה. כל פתרון אחר הינו עבודה בעיניים ונידון לכשלון.

הקבוצה השניה בחרה לנחש “august”, מילה שמולי לא הסתיר. אנחנו בחרנו לנחש “Stage3”, מילה שמולי בחר כן להסתיר. מטרת ההסתרה לא ברורה לי כל כך, מכיוון שאם הוא היה רוצה, הוא היה יכול לגרום לזה שלא נוכל למצוא את זה בכלל. יכול להיות שאני לא מבין משהו בהליכי התכנון, ויכול גם להיות שמישהו פה פשוט ניסה להיות חכם, ולאו דווקא הגיוני בהקשר של תחרות. בדיעבד היינו צריכים להגיד למארגנים שהפתרון הראשון שלנו הוא הפתרון, ולהמשיך הלאה.

למרות כל הביקורת, חשוב לי להדגיש – זאת הייתה תחרות כייפית, ואני רוצה להודות לאבירם, מולי, נועם ואחרים שארגנו אותה.

אני גם רוצה לברך את עמוס, עדי וצפריר, חברי הקבוצה המנצחת. עמדתם באותם האתגרים שאנחנו עמדנו בהם, ועמדתם בהם יותר בכבוד מאיתנו. הפעם ניצחתם, אבל עוד נפגש 🙂

שחר

Bear