לינוקס ותוכנה חופשית

כפי שכבר כתבתי בעבר, משרד התקשורת רוצה להוריד את מחירי הקישוריות ל-15 אגורות, קבוע לכל המפעילים, רווח או הפסד. לדעתי זה צעד נכון.

כדי להתרשם עד כמה זה צעד נכון, המאמר הבא ב-NRG אומר, בין השאר, שמירס היא היחידה שבעד. הסיבה, בדיוק כפי שאמרתי, היא שהם מעריכים שזה יאפשר להם לגדול.

לכו על זה, משרד התקשורת.

שחר

אוקיי, אז האמת היא שבמקור באתי לכתוב מכתב תגובה עוקצני למאמר “סליחות פיקטיביות” ב-Ynet. במאמר, גיא כהן מבקש סליחה פיקטיבית בשם מיקרוסופט (את שמה הוא מאיית “מייקרוסופט”), הזבלנים, ואנשי הקוד הפתוח. רציתי לכתוב סליחה בשם עיתונאי ועורכי מדורי המחשבים, על הבורות, חוסר העומק, וחוסר ההבנה בתחומים אותם הם מסקרים, ועל זה שהם מעתיקים הודעות לעיתונות מטעם בלי טיפה של התעמקות או ביקורת.

ואז הבנתי משהו. יום כיפור זה לבקש סליחה באמת. לא באופן סרקסטי בשם מישהו אחר, בעוד אתה יודע שהוא לא מסכים עם הביקורת שלך ולא מתכוון לשנות מדרכו. יום כיפור זה לבקש סליחה אמיתית משלך.

אז בשם קהילת הקוד הפתוח, אותה אני לא מייצג, אני רוצה לבקש סליחה אמיתית. סליחה על זה שאנחנו מאוד קולניים ביחס למספרינו האמיתיים באוכלוסיה. סליחה על זה שאנחנו דורשים מחברות מסחריות להתנהג כאילו שיש ערכים יותר חשובים בעולם מכסף. סליחה על זה שבשמינו מגיבים אנשים (ב-ynet ומקומות אחרים) תגובות אינפנטיליות, לא רלוונטיות, פוגעות ושלא מכבדות את הקורא.

ובעיקר, סליחה מחברת מיקרוסופט. סליחה שאנחנו מסתכלים על חברה שמורכבת ממכלול עצום של אנשים, שחלקם הגדול הוא מיקצועי ואיכותי, כאילו הם בן אדם אחד שעושה הכל בכוונה. סליחה שאנחנו מזלזלים בכל מוצר חדש שלכם, עוד לפני שיצא לשוק ולפני שהסתכלנו עליו. סליחה שאנחנו לא נותנים לכם קרדיט על דברים טובים שאתם עושים, גם אם אנחנו לא מסכימים עם הדרך (והמלחמה בספאם היא דוגמא מצויינת). לסיום – סליחה מהצוות הטכני שלכם, מהמפתחים ומהבודקים. אתם עושים עבודה מאוד מקצועית בפני תנאים שמי כמונו יודעים שהם קשים. עם כל יכולת חדשה שמוספת למוצר, גוברת התחושה שאכן מדובר בנס שהמוצר עושה משהו בכלל, וזה רק בזכות מתודולוגיות פיתוח ומקצועיות שלכם.

בברכת שנה טובה לכולנו

שחר

לא, זה לא קשור למטריקס. זה אפילו לא קשור ללינוקס, תוכנה חופשית, או מחשבים.

כל הקיץ אכלתי תפוחים שכונו “סמית”, אבל היו כמעט מתוקים. אתמול, בשעה טובה, חזרו תפוחי הסמית’ האמיתיים, אילו החמוצים, לירקנים.

האמת – התגעגעתי.

שחר

אוקי, לא נחזור על גוף הידיעות. כל העולם ואישתו מפרסמים את ה”אסטרטגיה החדשה של סאן”. רק כדי לצאת ידי חובה – המאמר ב-ZDNet, המובאה שלו ב-GrokLaw, והדיווח ב-WhatsUp.

בקצרה, מסתבר שלסאן יש אסטרטגיה ברורה והחלטית איך לא להגיע לכינוס נכסים. הם יטענו שלינוקס זה רד-האט, ואז יטענו שרד האט זה פחות טוב מסאן. הם גם יטענו שזה שמערכת ההפעלה באה מאותו הספק כמו החומרה זה יותר טוב, וכל האחרים הפסיקו עם זה, כך שסאן זו הברירה היחידה בתחום הזה.

נו טויב.

רוב התגובות שראיתי לכתבה היו תגובות כועסות על ה”בגידה” של סאן. חברה, סאן היא חברה מסחרית, והיא עושה מה שהיא חושבת שיביא לה כסף. פעילותה בתחום הזה נראית, על פניו, חוקית, ולכן אין להלין עליה בהקשר הזה. אני, אילו הייתי בעל מניות בסאן, הייתי מטיל בספק את החוכמה באסטרטגיה הזו. הם אומרים שהם ימכרו יותר בזול מאשר אינטל. מה? הם לא שמים לב לאיפה השוק הולך כבר מעל עשור? רמז – זה לא אל סאן, זה מסאן. כמו כן, לטעון באוזני לקוחות ש-IBM, HP ו-Dell לא משלבות מערכות הפעלה עם חומרה יותר בלי להדרש לשאלה למה הן לא עושות את זה נשמע לי כמו ראייה קצרת טווח.

אבל זו, כשמסתכלים על זה, הסיבה לכל המהלך בעצם. אחד המגיבים ב-whatsup שאל למה אילו תמיד חברות גוססות שעושות מהלכים מהסוג הזה. התשובה, במונחי תורת המשחקים, מכונה “צל העתיד”. אני אסביר.

תורת המספרים דנה בבחירות ובהחלטות על בסיס תועלת אישית. אחד המשחקים המוכרים יותר, בשם “דילמת האסיר”, הוא דוגמא מצויינת. במשחק כל שחקן אמור לעשות בחירה בין “לקיים הסכם” או “לבגוד”. שיווי משקל נאש מראה שיש רק אופציה אחת לשני השחקנים – לבגוד. כל אופציה אחרת היא לא הגיונית. אלא מה? אם פתאום המשחק לא נהייה חד פעמי, אלא משחק שמשחקים שוב ושוב, פתאום קיימים הרבה מאוד שיווי משקל, ובחלקם הגדול לאף אחד משני השחקנים לא משתלם לבגוד.

מה ההבדל? ההבדל הוא שכאשר המשחק הינו משחק חוזר, שחקן א’ יכול להעניש את שחקן ב’ על בגידה בתור הבא. במילים אחרות, התקבולים מבגידה הם לא רק התקבולים מהתור הנוכחי, אלא צל העתיד מאיים על השחקן ששוקל לבגוד מתגובת שותפו למשחק.

בספר “הגן האנוכי”, ריצ’רד דאקינס מביא דוגמא לתחרות שנערכה בין אסטרטגיות אוטומטיות שמשחקות את דילמת האסיר. מה שהתגלה זו תופעה מדהימה. הוא חילק את האסטרטגיות לשתי קבוצות. האסטרטגיות הנחמדות והלא נחמדות. נחמדות פירושו אסטרטגיות שלעולם לא יבגדו בשותף ששיתף איתן פעולה עד כה. הסיבה לחלוקה היא פשוטה – אם שתי אסטרטגיות נחמדות משחקות אחת עם השניה, לא תהיה בגידה לאורך כל המשחק. התוצאה של התחרות היתה מעניינת. כמעט כל האסטרטגיות הנחמדות ניצחו את כל האסטרטגיות הלא נחמדות. במילים אחרות, מעצם זה שהחלטת לא לבגוד אם לא בגדו בך קודם, הרווחת מספיק ממשחק מול האחרים שהחליטו אותו הדבר, כדי להבטיח לך נצחון על כמעט כל מי ששיחק אסטרטגיה לא נחמדה. יוצא הדופן היחידי היה אסטרטגיה נחמדה בודדת שהפסידה לאסטרטגיה לא נחמדה בודדת.

כל השיקולים האילו נעלמים כלא היו, אבל, אם אני יודע שנותרו לי רק עוד שני משחקים לשחק. במצב כזה, לשותפי למשחק לא נשאר צל עתיד לאיים עלי באמצעותו. במילים אחרות, הסיבה ש-IBM משתפת פעולה עם תנועת התוכנה החופשית אינה שהיא חברה עם מוסר וראיה אנושית של העולם. הסיבה ש-IBM משתפת פעולה עם תנועת התוכנה החופשית זה כי זה משתלם לה כלכלית. הסיבה שזה משתלם לה כלכלית, אבל, היא בגלל שזו חברה יציבה שחושבת לטווח ארוך.

אנחנו רואים את זה בעוד מקומות. בכל מקום שלינוקס התחיל להכנס, מי שאימץ אותו הם אנשי השיווק. אנשי המכירות מאוד מאוד לא אהבו אותו. ההבדל נעוץ במרחק אליו רואים. אנשי המכירות שואלים “איך נמכור מחר”. תוכנה חופשית מאוד מקשה על המכירות. למה למישהו לשלם על משהו שהוא יכול להשיג בחינם. אנשי השיווק, מצד שני, שואלים “איך נמכור עוד שנה?”. הם הגיעו, ביותר מחברה אחת, למסקנה שלינוקס, ודרכו תוכנה חופשית, זו הדרך היחידה.

במילים אחרות, אין טעם לקחת אישית את זה שסאן התגלתה כפועלת נגד תוכנה חופשית. זה יכול לקרות גם ל-IBM. אם זה יקרה ל-IBM, אבל, זאת תהיה אינדיקציה שהגיע הזמן למכור, בפניקה, את כל המניות שאתם מחזיקים בחברה.

שחר

כפי שכבר כתבתי, יש חברה שפתחה בפרוייקט שנקרא פרוייקט “David”. אני לא אחזור על הפרטים פה.

מה שכן חדש, אבל, זה שהם פנו לרשימת התפוצה של Wine, וביקשו ליצור קשר עם “המנהלים של הפרוייקט”.

בואו נגיד שזה לא מעורר אמון לגבי מידת ההבנה שלהם בתהליכי הפיתוח של תוכנה חופשית.

שחר

עדכון:
התגלה לי שהמייל אינו קריא מהארכיון עקב הצורה שבה הוא חתום. הדרך הטובה ביותר לקרוא אותו היא לקרוא את התגובות שלו (מייק ואני).
שחר

http://www.winehq.org/hypermail/wine-patches/2004/09/0383.html

יש עיתון מקוון בשםwhatsup. זהו עיתון שמנוהל בצורה דומה ל-slashdot, דהיינו, כל אחד יכול לשלוח כתבה, וצוות עורכים שנבחר מתוך קהל הקוראים מאשר את הכתבות.

למרבה הצער, בזמן האחרון אני מרגיש שהוא עבר תהליך שמאוד נפוץ בקרב רבים וטובים לפניו. התהליך נראה בערך כך:
יש עיתון חדש. העיתון מקצועי, אמין ואיכותי.
כתוצאה מכך שהוא מקצועי, אמין ואיכותי הוא צובר קהל קוראים נאמן.
עורכי העיתון מתעוררים יום אחד, ומגלים שבמקום להיות ה-Underdog, הם נהיו trend setters.
עורכי העיתון אומרים לעצמם, למה שלא ננצל את קהל הקוראים הנאמן שלנו כדי לדחוף אג’נדות.
וכאן כבר תלוי באיזה עולם חי העיתון. המקרה הטיפוסי הוא שהעיתון הופך להיות משהו שמעניין רק את אילו שתומכים באג’נדות שלו (ראו לדוגמא את “הארץ”).
תפוצת העיתון מתחילה לרדת כאשר אנשים שהאג’נדות שלהם לא מתאימות לעיתון עוזבים.
עורכי העיתון עושים סקר בין קוראי העיתון, ומגלים שאת הקוראים מעניין לסקר את האג’נדות ביתר שאת. זה לא מפתיע. כל מי שזה לא עניין אותו כבר עזב.
העיתון הופך לעיתון נישה לא מעניין.

בעוד שזה מצער לראות כל עיתון מאבד את רמת המיקצועיות שלו, זה מצער במיוחד כשזה קורה לעיתון שאתה קורא ואוהב. לפני שנתיים, כשאני התחלתי להיות פעיל בעמותת “המקור, היו מספר פניות עם טענות על כך שאנחנו לא מודיעים על אירועים ב-whatsup. תשובתי היתה אז היתה שאני לא קורא את whatsup, ועל כן חוסר תשומת לב אליו (וגם שמכיוון ש”המקור” הינה פרוייקט קהילתי, שאילו שכן קוראים אותו שיפרסמו שם). באותה תקופה בדקתי את whatsup מספר פעמים, וקיבלתי את הרושם שהוא בעיקר חוזר על חדשות שניתנו במקומות אחרים שאני קורא ממילא.

מאז whatsup השתפר מאוד. התחילו לעלות בו ידיעות מקומיות, וכן ידיעות גלובליות בתיזמונים בחשיפות מוקדמות. אני התחלתי לקרוא אותו על בסיס קבוע, אף לפני שאני קורא את slashdot, אחיו הגדול. אבל בזמן האחרון אני רואה סימנים מדאיגים.

לפני כמה ימים התפרסם ב-whatsup דיווח על שידרוג שעשתה מיקרוסופט לקמפיין הטלת הבוץ שלה. דוביקס יצא שם בטענה דיי גורפת שהקמפיין פגע בה, כשהוא מתבסס על הדיווח של מיקרוסופט ל-SEC (הרשות האמריקאית לניירות ערך). עם כל הכבוד, דיווחים ל-SEC הם פסימיים בצורה מוגזמת, מכיוון שכל דבר אחר מסכן את ההנהלה של החברה בעבירה פלילית. להתחיל להסיק על החוסן הכלכלי של מיקרוסופט מזה שהיא מדווחת ל-SEC שהיא רואה בלינוקס איום זו הסחפות.

אבל, כמו שאמרה פעם מורה שלי לחיבור, דוגמא אחת זה מקרה, שתי דוגמאות זו מגמה. מאמר שמתפרסם היום מביא ציטוט של גרטנר לגבי איכות המוצרים של מיקרוסופט. התגובות הפעם הם לא שלי. בגדול, התגובות אומרות, במידה מסויימת של צדק, שזה לא הגיוני להביא בגדול כל שטות שגרטנר אומרים נגד מיקרוסופט או בעד לינוקס, ואז לזלזל בצורה קיצונית בכל מה שהם אומרים בעד מיקרוסופט או נגד לינוקס. או שהם מקצוענים שיש טעם להביא את דבריהם תמיד, או שהם ליצנים שאומרים יום ככה ויום ככה, ואז אין טעם לצטט אותם בכלל.

מה שאני רואה פה זה תהליך, שהוא לא תהליך רע, שבו קהילת משתמשי הלינוקס מתבגרת, ואנחנו מפסיקים להיות הנרדפים המנודים. כחלק מהתהליך הזה, פחות חשוב לנו שה”אויב” יצא רע. זהו תהליך טוב ורצוי. הבעיה היא שבכל תהליך שינוי כזה יש מי שמשלם מחיר. אני מאוד מקווה שאחד ממשלמי המחיר הפעם לא יהיה whatsup, מכיוון שזהו באמת עיתון טוב וראוי שישמור על רמת הדיווח המקצועית הגבוהה שלו.

וכל מה שנותר לי זה לחזור על הכותרת.
Wake up, whatsup.

שחר

אוקיי, אחרי שלא ניקיתי את מגירת הספאם שלי 24 שעות, אילו התוצאות:
זוהו 140 אימיילים כספאם
לא זוהו עוד כ-10% ספאמים (בערך 13)
אימייל אחד זוהה כספאם על אף שלא היה (הראשון מזה בערך חודש).

סה”כ, פחות או יותר:
False positive: פחות מפרומיל
False negative: בערך 10%
נפח תנועה: מעל 150 אימיילים “עוינים” ביום.

שחר

כותרתו המקורית של המאמר היתה “בג”ץ החליט: מיקרוסופט אינה מונופול”. ייתכן ובעקבות תגובה שלי בתגובות הקוראים שונתה הכותרת ל”בג”ץ נמנע מהתערבות בשאלת המונופול של מיקרוסופט“.

אני חייב להודות שאני מוטרד למדי מהתגובות לכתבה. זה שרוב המגיבים, הן בעד והן נגד “לינוקס” או “מיקרוסופט” עושים זאת בלי להתייחס לתוכן הדברים, כבר התרגלנו. זה שיש תגובות על גבול המשעשע, כמו תגובה מספר 28, גם התרגלנו.

אבל התגובות לכתבה הזו הינן מתחת לכל ביקורת. לא עקבתי אחרי ההליכים, ולא התעמקתי בתביעה המקורית. כן קראתי את פסק הדין. אז נכון, יהיה מאוד קשה לקרוא לזה “פסק דין מנומק ומפורט”. עדיין, ההתלהמות של חלק מחברי לקהילה לגבי מיקרוסופט, ובעיקר לגבי בית המשפט העליון, הינה בושה למדינה דמוקרטית.

אני כן זוכר שקראתי את הכתבה על הגשת התביעה, לפני כל כך הרבה זמן, וחשתי לעצמי שהצורה שבה היא מנוסחת אינה מבטיחה במיוחד. אני מאמין לבית המשפט ששקל את דבריו, ובעיקר, אני מבין את ההגיון מאחורי פסיקה כזו.

לכל אילו שמניחים באופן אוטומטי שכל דבר שתומך בעמדת “האויב” הוא רע, מושחת או מכוון, אני מפנה את הקריאה הבאה:
קחו את הדברים פחות אישי.

במקרה הזה, בג”ץ התבקש להחליט האם להפוך החלטה שכבר נלקחה ע”י הממונה על ההגבלים העסקיים. אני רוצה לקוות שבג”ץ לא לוקח החלטות כאילו בקלות ראש מידי. ההחלטות האילו צריכות להתבצע ע”י הרשות המבצעת (קריא – הממשלה), לא על ידי הרשות השופטת. ככה עובדת דמוקרטיה, וכל ציפיה לדבר אחר היא ציפיה נאיבית במקרה הטוב, ומסוכנת במקרה הרע.

לאור הנ”ל, על בג”ץ להחליט שהיתה פה חריגה משמעותית מכללי המנהל התקין לפני שיחליט להפוך את ההחלטה של הממונה על ההגבלים העסקיים. יש פה שני חלקים. החלק הראשון הוא “חריגה משמעותית”. אני מאמין שרבים מהמגיבים ב-Ynet אכן מאמינים שכזה היה המקרה פה. למעשה, אני לא בטוח בעצמי שלא. אבל לא זו הנקודה. הנקודה האמיתית היא החלק השני. לא מספיק שאנחנו נהיה משוכנעים בכך. צריך לשכנע את בג”ץ.

וכאן נכנסים סדרה של שיקולים שקצת קשה לי להאמין שמגיבי Ynet לקחו. האם התביעה היתה מבוססת דיה? האם הראו לשופטים את הנזקים שנגרמו? האם הפסיקה הרצויה תואמת את החוק בארץ? הרבה הרבה שיקולים שייתכן ולא הוצגו בפני בית המשפט באותה צורה שחלק מהמגיבים חושבים. מכאן ועד להאשים את בית המשפט בלקיחת שוחד (תגובה מספר 25), מאוד ארוכה הדרך.

רציתי לכתוב את הפוסט הזה אל המחנה “שלי”. להאשים את רשויות החוק בשחיתות והטיה רק בגלל שלא פסקו “לטובתינו” זה משהו שאני רואה כשפל המדרגה. זה המצב כשמדובר בגדר הפרדה, הורדת יישובים, פתיחת או סגירת תיק פלילי נגד ראש ממשלה, הכרחת הבן של האחרון לחשוף מסמכים, וגם כאשר מדובר בהפיכת החלטה של פקיד שממונה על תחום, שבמקרה קרוב לליבם של חלק מהמגיבים. לא ראוי.

שחר

למען הסר ספק:
אני חושב שהתנהלותו של שטרום בפרשה הזו היתה מתחת לכל ביקורת. נראה לגיטימי בעיני להגיע להסכם שהגיע עם מיקרוסופט. לא מסכים עם זה, אבל זה נראה לי לגיטימי. לא לגיטימי בעיני לשמור את ההסכם סודי. הסכם מהסוג הזה צריך שיחייב את מיקרוסופט, ואין אפשרות לחייב אותם בהסכם כזה אם הגופים שמולם הם מפירים אותו (ספקי המחשבים) לא מודעים לקיומו.

בתקופה שההסכם היה בתוקף קיבלתי מספר פעמים את התשובה ש”יש לנו הסכם עם מיקורוספט שמונע מאיתנו למכור מחשבים ללא מערכת הפעלה”. זהו דבר שמנוגד להסכם הנ”ל, ועל פניו צריך היה לגרום לשטרום לפעול נגד מיקרוסופט. ללא הידע על ההסכם, אבל, לא היו בידי הכלים לפעול בנידון.

שחר

עקב סיבות טכניות לא צפויות, את כל הפעילויות הפיננסיות של לינגנו בזמן האחרון אנחנו עושים על תיק עוסק המורשה שלי, ולא על החשבון של לינגנו.

עקב העובדה שהסיבות הנ”ל אינן צפויות, כבר יש את כל הטפסים ממס הכנסה, מע”מ, וכו עבור לינגנו. כמובן שאין בעיה – פשוט ממלאים “אפס” בכל הטפסים, ומחתימים בדואר.

אלא שלמע”מ יש שני טפסי דיווח. אחד שאומר “היו לי יותר הכנסות מוכרות מהוצאות מוכרות, הנה צ’ק שבו אני משלם את המע”מ על ההפרש”, ושני שאומר “היו לי יותר הוצאות מוכרות מהכנסות מוכרות, אנא החזירו לי מע”מ בשיעור ההפרש”. ועכשיו נשאלת השאלה:

אילו מהטפסים הנ”ל צריך למלא אם הסכומים זהים? האם אפס הינו הסכום שאני צריך לשלם להם, או הסכום שהם צריכים לשלם לי?

אני חשבתי שהשני. ההגיון הוא כזה – אם אני ממלא את הטופס הראשון, הרי שהם יצפו לצ’ק ממני. ברור שאני לא אתן צ’ק על סך אפס שקלים חדשים. אני אמלא את הטופס השני. מסתבר שטעיתי.

אז רק כדי להרגיע את כל החוששים – מסתבר שאפס הינו חיובי. אין מה לדאוג.

שחר