לינוקס ותוכנה חופשית

אריאנה מלמד, בכתבה שנעה בין כועסת לבוכה, מלינה על השתלטותה של המליה “לשים” על כל פועל אחר, כמעט.

יש לי חבר בלשן, ואחרי שיחות איתו אני לפעמים יוצא עם כמה תובנות מאוד מעניינות על השפה העברית בפרט, ועל שפה בכלל. הנה כמה טענות של אותו חבר, ואריאנה מוזמנת לשנות או לא לשנות את דעתה בנידון:
– שפה מתפתחת מלמטה, מהרחוב. מילים וביטויים חדשים נוצרים, ואז מתים או הופכים לחלק מהשפה.
האצולה הבריטית של היום מדברת את שפת הרחוב של לפני מאתיים שנה.
– שפה לא סובלת יתירות. כאשר יש יותר מידי מילים עם משמעויות דומות מידי, חלקן ימותו, וחלקן יקבלו משמעות שונה.

בקיצור, בין אם האצולה הלשונית אוהבת את התהליך ובין אם לאו, השפה מתפתחת והכיוון שהיא הולכת הוא לביטול המיניות של מספרים, ביטול פעלי הלבישה הנפרדים, ועוד שינויים שנראים מוזרים למי שמדבר את ה”עברית התקנית”. להזכירכם, האקדמיה ללשון עברית קיבלה את “לַבְּרִיאוּת”, אני חושב שאין ספק שהכיוון הוא לתת לשפה לעקוב אחרי הכיוונים שהעם לוקח אותה, בין אם אריאנה מלמד (או אני) אוהבים את הכיוון ובין אם לאו.

שחר

באמת מצטער על הכותרת הסנסציונית, אבל אני מוצא את עצמי יותר ויותר ביומיים האחרונים מראה בהתלהבות לאנשים חצי מעונינים חלון עם שני טאבים, שאחד מהם ריק והשני מחולק לחצי לבן וחצי עם כפתור אחד. אני חושב שהגיע הזמן להפסיק להציק למכרי הקרובים ולהתחיל להתעלק על הנפשות הטועות שקוראות את הבלוג שלי.

אז ככה – התחלתי ללמוד wxWidgets. זוהי ערכת פיתוח שמאפשר ייצירת ממשקים חלונאיים (GUI) בצורה שאינה תלויית פלטפורמה, כאשר הממשקים יוצאים במראה מקומי על כל פלטפורמה. בעברית, כותבים קוד פעם אחת, הוא נראה כמו תוכנת GTK על לינוקס, כמו תוכנת Windows רגילה על חלונות, וכמו תוכנת OsX על מאק. לא מזה אני מתלהב.

מה שכן מלהיב אותי זו הצורה שבה מייצרים את החלונות (אם רוצים, כמובן). הצורה המסורתית היא לשבת עם עורך WSIWYG (‏What you see is what you get) ולמקם כפתורים על המסך. על פניו, זו הצורה האידאלית לעשות את זה. הבעיה מתחילה ברגע שבו החלון שבו נמצאים הכפתורים צריך גם לשנות את גודלו. בצורה המסורתית, כל הכפתורים ממוקמים יחסית למערכת צירים שמתחילה בפינה השמאלית עליונה של החלון. אם החלון גדל, מה שיקרה זה שכל הכפתורים ישארו במקומם, וייווצר שטח מת מימין ומלמטה לאיזור המכופתר. כך זה ב-Visual Basic, כך זה ב-Visual Studio, וכך זה היה תמיד.

כדי להתמודד עם הבעיה, המתכנת צריך לכתוב כמויות לא קטנות של קוד שמבין מתי היה שינוי גודל של החלון, ומשנה את מיקום הכפתורים ו/או את גודלם בהתאם. יוצא שאחרי שמיקמנו את כל הכפתורים בצורה יפה וגרפית, אנחנו צריכים לכתוב עוד לא מעט קוד שגם ידע לנהל הן את המיקום והן את הגודל של כל כפתור וכפתור. בסיכומו של דבר, יותר טוב מאשר לנהל הן את המיקום הראשוני והן את הגודל, אבל לא בהרבה.

השיטה של wxWidgets מזכירה קצת HTML. במקום לספר למערכת אילו כפתורים יש ואיפה הם נמצאים, אנחנו מספרים למערכת מהו המבנה העקרוני של החלון. אנחנו יכולים לייצר אזורים אנכיים ואזורים אופקיים, ולהגדיר היררכיות (לדוגמא, איזור אנכי שמגדיר “שורות” יורדות, שבו יש אזורים אופקיים שמגדירים כל “שורה”, ובתוך אחת השורות אפשר עוד למקם איזור אנכי לכפתורים ספציפיים). החלק הבאמת יפה הוא שברגע שהגדרנו את זה כך, המערכת עצמה תדע אלו כפתורים להגדיל ואלו להזיז כאשר גודל החלון משתנה. היא גם תדע מהו הגודל המינימלי שהגיוני להגדיר לחלון. במילים אחרות, סט שלם של ניהול שהיה כאב ראש מאוד גדול ומאוד לא קשור למה שהתוכנה בעצם עושה נחסך לנו.

רק למען ההגינות, נראה כאילו בגרסה שעכשיו מיקרוסופט מנסה לדחוף של ‎.Net הם הכניסו משהו מאוד דומה. מכיוון שנראה כאילו שב-wxWidgets יש את זה כבר כמה שנים, תזכרו מי העתיק ממי….

שחר

אתה כותב תוכנה, אתה משחרר אותה לעולם. אחד החסרונות היחידים של תוכנה חופשית היא שאתה לא יודע מה קורה לה אחרי אותה נקודה.

משהו אני כן יודע. את rsyncrypto הורידו מ-Source Forge כבר 91 איש בגרסת קוד המקור, ועוד 88 איש בגרסת החלונות. מתוך כלל האנשים בדביאן שהדליקו את מערכת המעקב (popcon), ‏15 איש שידרגו אותו כאשר יצאה גרסה חדשה, ו-9 ממש משתמשים בו באופן תדיר. מה זה אומר? לא ברור. המצב הוא, עדיין, שהתוכנה נמצאת אי שם. ירצו, יקחו. לא ירצו, לא יקחו.

אבל יש פה משהו שמזכיר סיפור ידוע. ילד אחד לא דיבר. שנים עברו, והילד לא מוציא מילה אחת מהפה. פתאום, בגיל חמש, כשמכינים אותו לגן, הוא פתאום אומר “אמא, השוקו קר”. שמחה וששון בכל הבית, וכולם שואלים אותו למה הוא עד עכשיו לא הוציא מילה מהפה. התשובה: “עד עכשיו הכל היה בסדר”.

היום בלילה קיבלתי שאלה על רשימת התפוצה לגבי באג ידוע בספריה בה אני משתמש. עם הבאג כבר פניתי למתחזק של הספריה, שפתר אותו. בדביאן, שם אני מתחזק את הספריה, הבאג כבר פתור.

מסתבר שאפשר להפעיל את rsyncrypto גם על לינוקסים אחרים, ומישהו נתקל בבאג. זה כיף לראות שאנשים נהנים מהתוכנה שלך, אבל זה קצת חבל לי שאני שומע על זה רק כשיש באגים. אני מניח שאין מה לעשות בנידון.

שחר
נ.ב.
אני אפילו לא ידעתי שאפשר להריץ את rsyncrypto על לינוקסים אחרים. אני חשבתי שרק דביאן מכילה את השינוי ב-gzip ש-rsyncrypto צריך כדי לעבוד. מסתבר שהידע שלי כבר מזמן לא רלוונטי, והשינוי הנדון נפוץ לפחות ב-RedHat/Fedora וב-Suse.

ש

הבוקר התפרסם בגלי צה”ל שעופר גלזר, בעלה של שרי אריסון, מוציא רשיון טייס. הבעיה? יש חוק שאוסר על מתן רשיון טייס, וגם על החזקת רשיון טייס, על מי שהורשע בפלילים.

אז חלילה לי מלהגן על מישהו שמטריד מינית אנשים. מה שכן, מעניינת אותי סיבת החוק. על פניו, מה הקשר בין העובדה שעופר גלזר הטריד מינית שתי נשים לבין יכולתו להטיס מטוס בבטחה? אם בית העונש הנכון למי שמטריד מינית זה שלילת רשיון הטייס שלו, הרי שבית המשפט הוא זה שצריך להחיל את העונש. שלילת רשיון טייס ללא שום שייכות לעבירה הרלוונטית נראית לי כמו החלטה שרירותית ולא הגיונית.

אל תבינו אותי לא נכון. אני בהחלט חושב שיש מצבים שבהם אסור לתת למישהו להחזיק הגהים ביד. מישהו שרשיון הנהיגה שלו נשלל, לדוגמא, צריך, לדעתי, לוותר גם על רשיון הטייס שלו. מי שלא יודע להיות אחראי בנהיגה, אין שום סיבה שיתקוף אותי מלמעלה. באותו עניין, אין לי בעיה עם זה שמי שנמצא מחזיק סמים יהיה מחוייב בבדיקת סמים כתנאי לקבלת רשיון. באמת אין לי חשק שמישהו שהתגובות שלו איטיות בגלל צינגלה יתחיל לתפעל מטוס.

אבל שלילה לכל מי שהורשע בפלילים, מאיזשהו סוג ובלי קשר לשאלת “איזו עבירה” היא פשוט ענישה כפולה.

שחר

דבר ראשון, לכל מי שלא שמע, לפני זמן מה מכרה חברת IBM את ייצור המחשבים שלה (אני לא סגור אם את כולם, או רק את הניידים) לחברת לנובו.

לפני זמן מה עלה הצורך לקנות מחשבים ניידים חדשים ללינגנו. בהתחלה הייתי משוכנע שזה לא עומד להיות thinkpad (הסדרה של IBM לשעבר), אבל הסתכלות על השוק הראתה לי מצב קצת עגום:
HP – מדיניות התיקונים שלהם, בין אם בתוך ובין אם אחרי תקופת האחריות, היא “תסדרו לבד”. לא מתאים למחשב עסקי, לא מתאים לאף אחד.
Dell – עבדתי קצת עם המחשבים שלהם בזמן האחרון, ולא התלהבתי מתמיכת הלינוקס שלהם. כמו כן, המחשבים עצמם עשו עלי רושם הרבה פחות עמידים לאורך זמן.
מה שמשאיר Thinkpad או חסרי שם. לא כל כך ששתי ללכת על חסרי השם. אז קניתי Thinkpad.

נציין בהערת אגב שיש לי Thinkpad בן מעל שנתיים, והוא עובד מצויין. פעם אחת נשרף לו ספק (יותר נכון, קבל בתוך הספק. קניתי ספק חדש. בדיעבד הסתבר לי ש-IBM הוציאה recall על ספקים שנמכרו עם אותו דגם מחשב שיש לי, באותה התקופה, בגלל אותה התקלה. המספר הסידורי של הספקים ב-recall שונה, אבל אני מניח שאם היה לי זמן וכוח הייתי יכול לקבל חזרה את עלות הספק). כמו כן, לאחרונה הלך לו ה-DVD של המחשב לעולמו. חוץ משני הנ”ל, המחשב הינו סוס עבודה (גם אם קצת איטי יחסית לתקופתינו).

ומה אגיד – ה-Thinkpads החדשים הינם קצת אכזבה.

נתחיל בדברים הלא רלוונטים.

קניתי R50e. באופן משונה, על המחשב עדיין כתוב, בצורה הרגילה, “IBM Thinkpad”. המחשב מגיע עם דיסק של 60GB. מתוך כל המקום הפנוי, 4.5GB הלכו על מה שמכונה service partition – מחיצה שבה נמצאת תוכנה שיודעת לשחזר את מערכת ההפעלה. עוד 2GB הלכו על גרסאות ניתנות להתקנה של כל התוכנה שהגיעו מותקנות עם המחשב, ושל קבצי ההתקנה של חלונות שלא מגיעים ב-CD נפרד (מגירות בתוך המחיצה הראשית). במחיצה הראשית של חלונות היו קבצים במשקל כולל של 6.5GB. אם נניח עוד 800MB לחלונות עצמו, הרי שיש עוד מעל 3GB שאני לא יודע על מה הלכו. מכיוון שממילא סביר להניח ש-XP יעצבן אותי מעבר ליכולת השימוש שלי מאוד בקרוב, יש סיכוי טוב שאני אשתמש בקבצים שציינתי קודם כדי למחוק אותו להתקין 2000 במקום.

בצד החיובי, התקנת לינוקס עברה ללא כל בעיות. כל החומרה, כולל כרטיס הרשת האלחוטי המובנה, זוהתה ללא שהייתי צריך לעשות כל פעולה ידנית. הדבר היחידי שכן הייתי צריך לעשות במיוחד זה להתקין את ה-driver של המקשים המיוחדים (שליטה על עוצמת קול וכפתור ה-“Access IBM”, שפותח לי konsole חדש ).

ועכשיו לבעיה האמיתית. הגימור של המחשב נמוך, בצורה משמעותית וניכרת לעין, מהגימור לו באנו לצפות מ-IBM. המחשב מיוצר, באופן בולט, באיכות נמוכה יותר. זה מאוד חבל, בגלל ש-IBM היו פעם עם עיצוב שהיה חסר תחרות מבחינת החשיבה שמאחוריו.

כמה דוגמאות שראיתי בנתיים. את המחשב הישן שלי פותחים באמצעות שני זיזים שצריך להזיז, ואז להרים את המכסה. על פניו, מדובר בעיצוב שדורש שתי ידיים כדי לפתוח את המחשב. מסתבר שלא – כל זיז שהוזז מהמקום לא יחזור להנעל עד שהמכסה לא ייפתח וייסגר פעם אחת. זה אומר שאפשר לפתוח זיז אחד, ואז את השני, ואז להרים את המכסה. כמו שאני מתאר את זה, זה נשמע שביר, אבל שנתיים וחצי של שימוש לא הראו בו שום אותות של שחיקה.

המחשב החדש מגיע עם זיז אחד בלבד, וטקסט גדול שאומר “One hand operation”. כנראה שמישהו לא ידע על היכולות של הקודמים. כך או כך, את המחשב החדש צריך שתי ידיים כדי לפתוח. את הזיז אמנם אפשר לפתוח עם יד אחת, אבל הציר של המסך חזק מידי (או שמשקל המחשב נמוך מידי). בלי להחזיק את גוף המחשב ביד השניה, לא ניתן לפתוח אותו.רק הזמן יגיד מה יקרה לאורך זמן.

עוד בעיה, והפעם בעיה שממש ממש מטרידה אותי. לקח לי טיפה זמן לנסח לעצמי מה היא. המקלדת של המחשב לא איכותית. אנשים שעובדים הרבה עם המקלדת, כמוני, יודעים שלכל מקלדת יש מגע משלה. יש מקלדות רכות ויש קשות. כמעט לכל מקלדת יש היום מעין “קליק”. פעם הקליק היה ממש נשמע (זה אפילו היה הסמל המסחרי של… IBM). היום הקליק לא נשמע, אבל מורגש. התנגדות המקש ללחיצה לא אחידה לאורך הלחיצה. זה מאוד חשוב, הן לצורך הגנה על הידיים מכאבי הקלדה, והן לצרוך מהירות ההקלדה. מקלדת לא איכותית היא משהו שמרגישים באצבעות.

פעם קניתי מקלדת מתקפלת לפאלם פילוט. זוהי קופסא בערך בגודל של הפאלם עצמו. הקופסא היא בעצם מקלדת שמקופלת לארבע, ונפתחת למקלדת בגודל מקלדת לאפ-טופ רגילה. ההפתעה הכי גדולה שלי מהמקלדת המאוד דקה הזו היתה שהיא היתה מקלדת עם קליק. איכות הקלידים שם לא היתה פחות טובה מאיכות הקלידים של מקלדות לאפטופ לפחות.

המקלדת של ה-Thinkpad החדש היא ללא קליק. אני מקליד עליה, ואני מתעצבן. אין לי מושג מה אני עומד לעשות עכשיו עם המחשב. אולי אני אחזיר אותו, אולי אני פשוט אעביר אותו למישהו אחר. כך או כך, אני לא חושב שאני אוכל להשתמש במחשב הזה לצרכי פיתוח, שזו היתה הסיבה שבגללה קניתי אותו.

יש לי עיצה אחת לחברת IBM – אל תתנו ללנובו לשים את הלוגו שלכם על המחשבים שלהם. זה רק יוציא לכם שם רע.

ולכל האחרים, אני לא בטוח שהדוגמאות האלו הן לא אינדיקציה לירידה משמעותית בעלויות הייצור ע”י שימוש ברכיבים זולים יותר. עד להודעה חדשה, ההמלצה שלי היא לא לקנות מחשבים ניידים שנושאים את השם “IBM”.

שחר

אתמול קיבלתי דיווח מאוד מטריד. משתמש של rsyncrypto שקימפל אותו לעצמו קיבל תוכנה שיודעת לפתוח הצפנות, אבל לא לתמיד להצפין. חלק מהקבצים שהוא מייצר עם התוכנה שהוא קימפל לא נפתחים אצלו או אצלי, אבל קבצים שאני מייצר (עם המפתחות שלו) נפתחים אצלו בלי בעיה. במילים אחרות – כנראה שיש בעיה ב-rsyncrypto שצצה רק אצלו. ההבדל המרכזי שהצלחתי לאתר – הוא משתמש ב-Fedora.

משום מה הדיון התפצל לכמה threads נפרדים בכל מה שקשור למה שמערכת הארכיון של sourceforge חושבת, אבל אפשר לקבל אותו בכל המיילים האחרונים (העליונים) כאן.

מכיוון שאני לוקח באגים ב-rsyncrypto בכל הרצינות הראויה, שהרי באג כזה עלול להשפיע על לקוחות שלי, אני עכשיו מתקין Fedora. זו, בעצם, מטרת הפוסט הזה.

מה אני אגיד לכם. כבר כמה שנים שאני משתמש דביאן באופן בלעדי, וכנראה שהתפנקתי לחלוטין. את ההתקנה של פדורה אני, כמובן, עושה בתוך vmware, שהרי לא יעלה על הדעת שאני אמחק דביאן טוב לחלוטין למען מערכת אחרת ללא סיבה טובה.

שלה ראשון – הורדת מדיית ההתקנה.
לאחר מאמצים מסויימים, מצאתי אתר ישראלי שנותן את ה-CDים, שמתי את wget להוריד את תקליטורים 1 ו-2, ויצאתי לקניות. אחרי שעה וחצי של קניות חזרתי, והנה דיסק 1 כולו פה, ודיסק 2 לקראת סיום. מצויין.

מכיוון שאני לא משתמש במחשב אמיתי, לא צריך לצרוב את הדיסקים. אומרים ל-vnware שה-image של הדיסק הראשון הוא ה-CD בכונן, ומדליקים את המחשב הוירטואלי.

זיהוי מסך עובר בשלום
בחירת שפה עוברת בשלום
בחירת איזור זמן קצת בעייתית. מספיקה תנועה מאוד קלה של העכבר כדי לעבור מ-Asia/Beirut ל-Asia/Gaza. בסופו של דבר מצליחים לקלוע לירושלים, וממשיכים.
בחירת חבילות:
התקנת ברירת מחדל תופסת 1.8GB. אני לא צריך את כל הדברים האלו. כל מה שאני צריך זו סביבה שיודעת לקמפל. אני כבר אתחבר מהמחשב האמיתי שלי ב-SSH ואעשה את כל מה שאני צריך מרחוק. אני מוריד את כל מה שאני רק יכול, ומוסיף את כלי הפיתוח. 1GB. יותר טוב.
לוחצים next ו……
הוא צריך את כל ארבעת הדיסקים כדי להמשיך! אין לי עכשיו עוד שעתיים כדי להוריד עוד שני דיסקים מלאים.
לוחצים back, ובוחרים minimal. התקנה מינימלית של פדורה תופסת 630MB!!! טוב, בסדר. לוחצים next ו……..
הוא צריך את דיסקים 1, 3 ו-4.למה? למה התקנה מינימלית צריכה שלושה דיסקים שונים????

טוב, במקום לבלות עוד שעתיים בהורדת עוד שני דיסקים, אני אעשה התקנת רשת. רק איפה היא? אל המידע הכל יכול מכזיב אותי לחלוטין. גוגל לא נותן שום דבר רלוונטי על “Fedora network install”. ברגע של הארה אני מחפש מה קורה כאשר אני לוחץ על העזרה בתפריט ה-boot של ה-CD, ואכן יש שם אופציה רלוונטית, פחות או יותר. צריך לכתוב “method=askme” כשהמחשב עולה. ניחא.

אני בוחר net install, ונותן את שם השרת, ואז הוא כותב את תקוות השוא הגדולה ביותר האפשרית – found install media in drive. האם ייתכן? האם הוא ידע להשתמש ב-CD שכבר הורדתי?

אני אחסוך לכם את המתח. התשובה היא “לא”. אני עכשיו מחכה שהוא יוריד ויתקין את המערכת, ואז אני אבדוק עד כמה yum יודע לעשות את הדברים הנכונים.

לצורך ההשוואה, הנה אותה הפעולה בדביאן:
יש image שמיועד במיוחד ל-net install.
החבילות מסודרות במיוחד כך שככל שחבילה נמצאת בשימוש נפוץ יותר, כך היא נמצאת ב-CD בעל מספר נמוך יותר. כדי להבין עד כמה זה עובד טוב, הנה סטטיסטיקה – בפדורה יש ארבעה דיסקים של התקנה. לצורך התקנה, כפי שראינו, אנחנו צריכים את כל הארבעה. בדביאן יש 12 דיסקים. נדירות ההתקנות שבהן צריך אפילו את הדיסק השני.
התקנה מינימלית של דביאן היא מתחת ל-300 מגה, אני אפילו לא בטוח שזה עובר את ה-200. ביננו, אני חושב שגם זה הרבה, אבל לא בדקתי בציציות למה.
אם אתה מספיק יודע מה אתה עושה, אין שום בעיה לתת לדביאן לקחת את מה שהוא יכול מהדיסקים, ולקחת את השאר מהרשת. למעשה, אם יש לך חיבור רשת במהלך התקנת דיסקים, דביאן יעשה את זה אוטומטית עם עדכוני האבטחה, מה שאומר שהתקנת דביאן לא מתקינה מערכת ואז ישר מעדכנת אותה עם כל עדכוני האבטחה, אלא מתקינה אותה כבר מעודכנת בצורה המיטבית.
בכל מקרה, מכיוון שהתקנה של תוכנות אחרי ההתקנה הראשונית לא יותר מסובכת (ויש הטוענים – הרבה פחות מסובכת) מאשר ההתקנה הראשונית עצמה, זה לא משנה לאף אחד עם תוכנה מסויימת חסרה (למשל – נמצאת על CD שאין לך). פשוט מתקינים אותה מהרשת בזמן ההתקנה, או מתקינים אותה מהרשת אחר כך.

בקיצור, התרגלתי לטוב, ויש לי הלם תרבות.

שחר

לפני כמה ימים התפרסמה ב-Daily Maily מאמר לא חתום לגבי ביקורת על תוכנית טלוויזיה שירדה קשות על כל פעילות ה-BSA בארץ. דבר ראשון, כמו שאתם וודאי יודעים, לא ראיתי את התוכנית. מה שכן הטריד אותי היה הצורה שבה הכותב (בדיעבד מסתבר שזה היה יהודה קונפורטס) לכאורה קונה ללא עוררין את הזכות של ה-BSA להכנס לעסקים אותם הוא מבקר.

לאור הנ”ל, שלחתי את תגובתי. כדי להשלים את התמונה רק נציין שקיבלתי תשובה באופן פרטי שאומרת שהוא מודע היטב לכך של-BSA אין בסיס חוקי להכריח עסקים להכניס אותו פנימה, אבל הכתבה בטלוויזיה למעשה עודדה פיראטיות. כמו שאמרתי, לא ראיתי אותה, ועל כן אני לא יכול להעיד בעד או נגד.

ולסיום – האם אני יותר מיד מדקדק בדברים שאומרים בעיתונות? לא נראה לי סביר שעיתונאי יפרסם דברים שע”י ההנחות המובלעות שלהם (מה שמכונה “presuppositions”) יאשרו דבר תעמולה של גוף חיצוני, ובפרט דבר תעמולה שיקרי. מצד שני, אם המשפט הנ”ל אומר שבסך הכל נתפסתי למשפט אחד בכתבה, אולי אני מדקדק יותר מידי בפרטים?

שחר

כתבה שלי ב-NRG.

שחר

אם יש פה מישהו עם קצת ידע ב-HTML וב-CSS, אני מחפש עזרה כדי להרים אתר סביר, פחות או יותר, עבור rsyncrypto. התקנתי כבר מערכת ניהול תוכן בכתובת הרלוונטית, אבל צריך לשחק עם התבניות כדי שיציג את התמונות הנכונות, בצבעים הנכונים, ועם ההפניות הנכונות.

כפי שאמרתי – עזרת הציבור תתקבל בברכה.

שחר

אני יודע שתגובות ממשתמשים הן הדבר החשוב ביותר למפתח תוכנה, ועל כן הנה סיפור קטן לכל מי שכותב תוכנה למסעדות.

אתמול הלכנו, אני, החברה שלי וחבר שלה, למקס ברנר. בסוף הארוחה קיבלנו חשבון על סך 125 שקלים. החבר עשה חשבון, הגיע למסקנה שחלקו בעניין הוא 47 שקלים. המלצרית רשמה לחייב את כרטיס האשראי שלו ב-47 שקלים, ואת שלי בשאר.

כאשר מגיע הספח לחתימה, אני רואה שהספח שלי הוא על סך של 158 שקלים. לא סכום הגיוני במיוחד (להזכירכם – כלל החשבון הוא 125 שקלים). קוראים למלצרית, שמתנצלת ואומרת שהם חייבו את כרטיסי האשראי שלנו על השולחן הלא נכון בטעות. בשלב זה הסתקרנתי לראות מה יקרה. הנה האופציות האפשריות:
– לזכות את כרטיס האשראי שלי ב-80 שקלים
– לזכות את כרטיס האשראי שלי ב-158 שקלים ואז לחייב אותו ב-78 שקלים

מישהו רוצה להמר מה היתה התשובה הנכונה?

אכן, התשובה היתה לזכות את הכרטיס שלי ב-158 שקלים ולחייב אותו ב-78 שקלים, וגם לזכות את הכרטיס של החבר ב-47 שקלים ולחייב אותו באותו הסכום. שמעתם נכון.

למה? בגלל שהתוכנה שבה משתמשים מקס ברנר מבינה את המונח “חשבון לשולחן”. אין לה את היכולת להעביר חיובים משולחן לשולחן. מי שכתב את התוכנה לא חשב על האפשרות שיקלידו לא נכון את מספר השולחן. כתוצאה מכך, צריך היה לבטל את כל חיובי האשראי מהשולחן הלא נכון, כולל את אלו שחויבו בסכום הנכון.

ועל זה אני אומר, “טכנולוגיה בשירות האדם”.

לקח – הפעם הבאה שיגידו לכם ש”התוכנה לא יכולה”, תמיד תזכרו שזאת אשמת מישהו שלא חשב מספיק (או שלא היה לו מספיק משוב מהשטח) על איך ישתמשו בתוכנה. חשוב להבין שזו לא גזירה משמיים, ושזה אכן באג שימושיות בתוכנה.

ואקנח (תרתי משמע) בשאלה קיומית. אמנם מקס ברנר מביאים, בלי שאלות ובלי לעשות מהומות, פרלינים ממש טובים כפיצוי על טעויות שהם עושים, אבל למי יש מקום לאכול פרלינים בסוף ארוחה במקס ברנר?

שחר