לינוקס ותוכנה חופשית

עמיר פרץ, בהלוויה של ליעד גולן, אמר את המשפט הבא:
“הייתי מעניק לליעד את צל”ש הלוחם החברתי”

האמת? לא מסובך להבין את ההגיון שעומד מאחורי המשפט. הנה הוא:
– ליעד נהרג במסגרת נסיון לקידום מפלגת העבודה
– קידום מפלגת העבודה הוא קידום צדק חברתי
– ליעד נהרג על קידום צדק חברתי

אם מישהו מבין קוראי לא רואה את העיוות שבהגיון הזה, הרשו לי לנסות להציע שאותו ההגיון שימש מנהיג מפלגה אחרת, נקרא לה Y, בזמן האחרון. הנה הוא:
– מי שמצביע עבור Y מקדם את Y
– ‏Y עושה מעשים טובים
– מי שמצביע עבור Y הוא בן אדם טוב

כן, זה לא משנה אם אותו מצביע Y הוא רוצח מורשע, מרגע שהוא מצביע עבור Y הוא בן אדם טוב. כמה טוב? כזה שהולך לגן עדן, כמובן.

ההגיון הזה מסוכן, וראוי לו שאומרו (אומריו, והלוואי שהיו רק שניים) יזהרו בלשונם, ומה שיותר חשוב, במחשבותיהם.

שחר

דבר ראשון – היום יום ההולדת ה-33 שלי. מזל טוב לי!

טוב, אולי “מזל טוב” זה לא התיאור של החודש האחרון. השבוע אובחנתי סופית עם סרטן לימפה מסוג “הודג’קינס“. למעשה, מאז הפוסט הזה אני כל הזמן אצל רופאים ובאיבחונים.

הצפי הוא לסיכויי החלמה מאוד מאוד גבוהים, אבל בהחלט צפויה לי לפני תקופה לא קלה. אני חושב שמה שצריך להגיד זה “שיהיה לך מזל טוב משהיה עד כה”

גם ברכות של “ליומולדת הבא בריא” יתקבלו בברכה.

לקוראי הקבועים – הבלוג הזה לא עומד להפוך לבלוג של תיאור המחלה. זה היה ועודינו בלוג בנושא לינוקס ותוכנה חופשית. למי שמעוניין להתעדכן מה קורה איתי במישור האישי, פתחתי בלוג נוסף. עד עכשיו הוא היה בעילום שם, מכיוון שלא היתה לי ביד דיאגנוזה סופית. עכשיו אפשר כבר לגלות שמדבור בי. הבלוג הוא “איזה דג“, על שם הבדיחה הידועה. אשמח אם את ההתיחסויות למחלה תבצעו שם. רק ראו הוזהרתם – היו כבר תלונות שהבלוג ההוא “רפואי מידי”.

בנושא לא לגמרי בלתי קשור, אבל כן קשור לנושאי הבלוג, אני מושך את מועמדותי לחברות בועד “המקור”. אני חושש שיש לי דברים יותר קרובים לבית להתעסק בהם בזמן הקרוב. עכשיו צריך למצוא דרך לנסח את הפניה לרשימת התפוצה של “המקור” כדי להעביר את המסר הבא:
– קודמי למשיכת מועמדות ניצלו את הבמה כדי להעביר ביקורת על הועד הנוכחי
– משיכת המועמדות שלי לא קשורה לתפקוד הועד הנוכחי
– מה שלא אומר שאין לי ביקורת

בקיצור, אני רוצה למשוך את מועמדותי מבלי שחברי הועד הנוכחי או מבקריהם יוכלו להשתמש בהודעה בתור קרדום לחפור בו. נצטרך לנסח משהו בזהירות.

שחר

עדכון:
הוספתי ברשימות קישור קבוע לבלוג השני שלי. באותה הזדמנות כבר החלטתי להפסיק להיות סנוב ולתת קישור לבלוגים אחרים שאני קורא באופן קבוע.

עדכון תוכנה שמיקרוסופט חייבה את משתמשי XBox להתקין גורם לתקלות לחלק מהמשתמשים (הידיעה האמצעית).

עדכוני תוכנה זה מלכוד 22 קלאסי למנהלי רשת ולחברות – You’re damn if you do and you’re damn if you don’t.

ושימו לב – מדובר בעדכון עבור מערכת שהיא לחלוטין לא ניתנת לשינוי למשתמשים. בניגוד למחשב אישי, אין פה למשתמשים בחירה של איזה hard disk, איזה כרטיס מסך, מקלדת, לוח אם, מעבד, זכרון ועשרות פרמטרים אחרים. בסופו של דבר מדובר על חומרה שהיא לחלוטין בשליטת מיקרוסופט, ועדיין העדכון לא נבדק מספיק לעומק וגורם לכשלי תוכנה. אם בסביבה כל כך אחידה לא ניתן לכתוב עדכונים שלא נכשלים, מה יקרה בסביבות ההטרוגניות של מחשבים אישיים?

והבעיה האמיתית היא שאין פתרון טוב. מה עושים מנהלי רשת היום עם עדכונים של מערכת? התשובה היא – מחזיקים אצבעות ומתקינים, או מחזיקים אצבעות ולא מתקינים. בכל מקרה, מנהל רשת פותח את עצמו לסיכונים.

בגלל דברים כאלו נתתי כבר בעבר נבואות זעם.

שחר

אותה תוכנה שכבר כתבתי עליה לא מזמן. אתמול בערב שיחררתי גרסה שאני מרגיש מספיק בנוח איתה כדי לקרוא לה “1.0“.

דבר מעניין קרה לגבי הפוסט הקודם. שני אנשים התייחסו בתגובות לקוד של התוכנה. מייד אחרי הפירסום הייתי קצת עסוק מידי מכדי להתעמק בתגובות, אז ריפרפתי עליהם ויצאתי עם הרושם שלאנשים היו תלונות על איכות הקוד.

עכשיו, כשהיה לי יותר זמן להתעמק, חזרתי לתגובות כדי לראות מה אפשר ללמוד. גיליתי שבעוד שאכן היתה שם ביקורת (בונה וממוקדת), בסך הכל התגובות היו חיוביות על איכות הקוד. מעניין איך העייפות מתעתעת בזכרון. חלק מהביקורת יישמתי, חלק יצטרך לחכות טיפה.

שחר

לפני כשעה קיבלנו (אחרי מאמצים לא הגיוניים) את המאק שקנינו. רועדים ומתרגשים הכנו את עצמינו לחוויית ההפעלה הראשונה של מאקינטוש.

במילה אחת:
מ ז ע ז ע

פעם פיתחתי, עבור חברה בה עבדתי, מערכת שמבצעת התקנה אוטומטית של מערכת ההפעלה (חלונות 95). כחלק מההתעסקות שלי היה הרבה צורך לעבור על חווית ההתקנה הראשונה. אני חושב שאני אחד האנשים המוסמכים בארץ להגיד את המשפט הבא שלי:

אפילו מיקרוסופט לא היתה מסוגלת לייצר חוויית משתמש ראשונה כל כך מזעזעת.

להזכירכם, מדובר ב-Mac mini. קניתי את אחד האחרונים שיצאו עם מעבדי Power. זה לא שלא היתה לי את האופציה לקנות מחשב עם אינטל, אבל מכיוון שאני צריך אותו לבדיקות, פחדתי שהתוצאה לא תהיה מספיק מייצגת של איך התוכנה תתנהג על מחשב Power אמיתי, אז העדפתי את הדור הישן. המחשב מגיע בלי מקלדת או עכבר. אני משתמש במתאם של PS/2 ל-USB כדי לחבר את המחשב לערמת השרתים שיש לנו במשרד באמצעות KVM Switch.

בואו נתחיל מההתחלה. למחשב לוקח המון זמן לעלות בפעם הראשונה. המשתמש בוהה בסמל של אפל ומתחתיו סימן עגול מסתובב. אין שום אינדיקציה כמה זמן זה ייקח (מעל דקה, מתקרב לשתיים).

אחרי שעוברים את התהליך הזה, אנחנו נשאלים באיזו שפה אנחנו רוצים את המערכת. עד כאן, בסדר.

ואז מתחיל סרטון אנימציה. זהו סרטון של כעשרים שניות שמהלל, מקלס ומשבח את OS X החדש והנפלא. כיאה לסגנון המינימליסטי של אפל, הוא לא עושה את זה בצורה בוטה מידי. רואים את המילה “Welcome” בכמה וריאציות עם אפקטים תלת מימדיים מרשימים. הבעיה היא אחת פשוטה – אי אפשר לדלג עליו. בגלל סיבות שאני אציין עוד מעט, חזרנו על הסרט הזה פעמיים, וכאשר מה שאתה רוצה זה להתחיל לעבוד עם המחשב, הסרטון הזה הוא מעבר למעצבן.

המסך הראשון של כמעט ההתקנה מבקש ללחוץ על שני כפתורים על המקלדת לצורך זיהוי שלה. לאור העובדה שאנחנו משתמשים בחומרה של PC דרך מתאם USB ו-KVM Switch, אני מניח שאפשר לסלוח לו על זה שלא זיהה את המקלדת לבד.

ואז מתחילה ההתקנה. “איפה אתה”, “איזו שפת מקלדת”, שאלות סטנדרטיות.
הגדרות רשת – על הרוב אפשר לדלג.
רישום המחשב.

כמובן שזה לא רישום המחשב, זה רישום בן האדם.

ואי אפשר לדלג על זה. חייבים לשלוח לאפל את פרטי האישיים (שם, כתובת, טלפון). אי אפשר להגיד “לא רוצה”. בפעם הראשונה שהפעלתי את המחשב זה היה עם מתאם מקלדת שלא כל כך עבד, והייתי צריך להתחיל את המחשב מחדש. אני חייב להגיד שזו היתה חוויה מחרידה בפולשנות שלה. אי אפשר לדלג, אי אפשר לזייף בפרטים (הם חייבים להראות נכונים). פשוט זוועה.

אחרי שפיברקנו פרטים כלשהם (והיינו צריכים לעבוד על זה קשה, כי הוא התלונן כאשר הטלפון לא נראה כמו טלפון, והמיקוד לא נראה כמו מיקוד), היינו עוד צריכים לענות על “לאיזו מטרה ישמש המחשב” (מה איכפת לכם?) והאם הוא עסקי או ביתי (לא ענינכם).

הכי גרוע, את השליחה של הנתונים לאפל הוא עושה רק אחרי שהגדרתי גם שם משתמש למחשב. אני עדיין לא בטוח שהוא לא שלח גם את זה לאפל.

לסיום, הוא מתעקש לנסות לשכנע אותי להרשם לכמה שירותים נוספים שאפל מספקים (בתשלום, כמובן).

בקיצור, הנסיון של אפל לקבל עוד כסף בא על חשבון חוויית המשתמש. אם מיקרוסופט הסתפקה בלשים איקונים של ספקי אינטרנט ששילמו לה על החשיפה על הדסקטופ (ולאסור על ייצרני המחשבים להוריד אותם לפני שהמחשב מגיע ללקוח), או להפעיל לכם מסנג’ר עם ההתקנה של המחשב, הרי שאפל לוקחת את זה צעד נוסף קדימה ומונעת מכם להתחיל להשתמש במחשב עד שאתם לא מוסרים לה פרטים.

אני חייב להודות שלאור האהבה שמרעיפים על החברה הזו, אני התאכזבתי. אין לי אלא לקוות שאחרי ההתקנה המצב ישתפר.

שחר

לפני כשבועיים פנה אלי לקוח עם בקשה. הם התחייבו לייצר תוכנת flash, והם התחייבו שהיא תעבוד הן על חלונות והן על לינוקס. הבעיה היא שאין להם אף מכונת לינוקס שם, והם מעוניינים לוודא שהם עומדים בהתחייבויות שלהם.

למען האמת, לאור העובדה ש-Flash, בדומה ל-Java, הוא לא תלוי פלטפורמה, לא צפיתי שיהיו להם יותר מידי בעיות. עדיין, הם צריכים לוודא את זה.

הם ביקשו לשכור מחשב שמריץ לינוקס למשך שבוע.

אחרי קצת מחשבה הגעתי למסקנות הבאות:
– יהיה לי קשה לפנות מחשב לצרכהם.
– את המחשב שאני יכול לפנות אני אצטרך להתקין מחדש בשבילם, אחרת ישאר עליו חומר שאני לא רוצה שיחשף
– הסיפור עומד להיות להם יקר

במקום זה, הלכנו בכיוון אחר לגמרי. לקחנו דיסק של Knoppix, שיכול לרוץ על כל מחשב בלי שום התקנה, והוספנו פנימה Flash. התוצאה היא דיסק live cd שמכיל את כל מה שקנופיקס 4 מכיל, פלוס נגן פלאש. שינינו מעט את מסך הפתיחה כדי שאפשר יהיה לראות שזה לא דיסק קנופיקס רגיל.

סך הכל – 4 שעות של עבודה. הלקוח מקבל פתרון שיהיה לו טוב להרבה יותר משבוע, הרבה יותר בזול מאשר לשכור מחשב, ואין כאבי ראש.

שחר

גם הפעם – דוגמא אישית:
לפני כחודש כתבתי תוכנה קטנה. אני חושב שאפילו לקרוא לה “תוכנה קטנה” זו הסחפות מסויימת. מדובר בכמה עשרות שורות קוד בקובץ יחיד. לכל מי שמתעקש, הנה קישור לעמוד הבית של התוכנה.

מיקרוסופט לפעמים מציינת שהיחס בין כמות המתכנתים ב-Source Forge לבין כמות הפרוייקטים הוא 10:1. “כמה טוב אפשר לעשות פרוייקט אם יש רק עשרה אנשים שעובדים עליו?” הם שואלים.

מבלי להתייחס למספר האסטרונומי של רמות שבהן הטיעון הזה מגוכח, הנה דוגמא נגדית. Sshpass זו תוכנה שאני הייתי בטוח שלא תגיע מעבר לגרסה מס’ 3. אני עדיין לא בטוח שהיא תגיע. התוכנה הזו היתה כל כך לא חשובה בשבילי שאפילו לא עדכנתי פה את העובדה שהיא נכתבה (כשעה עבודה בזמן המילואים שלי) ושוחררה. כל כך לא חשבתי שמישהו יהיה מעוניין שאפילו לא ייצרתי לה רשימת תפוצה.

והנה ההפתעה. שלשום גיליתי שאני צריך תכונה מעט שונה מהתוכנה, ובגלל זה שחררתי גרסה חדשה. עד כמה שחשבתי שהתוכנה תעלם בתהום הנשייה איך שאני אשחרר אותה, שני אנשים פנו אלי עם שאלות. אחד אפילו ציין בפני שהתוכנה לא עבדה לו, ואת השינוי שהוא עשה כדי שתחזור לעבוד. מסתבר ששכחתי לקחת בחשבון אספקט מסויים של הצורה ש-ssh עובד, וכתוצאה מכך היו נסיבות שבהן התוכנה לא תפקדה נכון.

מה שחשוב לציין בשלב זה הוא את העובדה המשעשת הבאה – אילו לא הייתי משחרר את התוכנה, היו עוברים כמה חודשים עד שהבאג הזה היה נתפס ומתוקן. כמו בעבר, העובדה שויתרתי על הבלעדיות שקשורה בתוכנה חופשית גרמה לכך שהמוצר יוצא לשוק כשהוא הרבה הרבה הרבה יותר מלוטש מאשר יכולתי לעשות במשאבי לינגנו המצומצמים.

שחר

ממש לאחרונה עברנו לנהל את הגרסאות עם Subversion. למי שלא יודע, ניהול גרסאות (או ניהול תצורה) הינה מערכת ששומרת את קוד המקור של התוכנות של הפרוייקט. מה שמיוחד בו לעומת סתם מגירה עם הקבצים זה שניהול הגרסאות שומר את כל הגרסאות, לא רק את האחרונה.

קשה קצת להסביר עד כמה הדבר הזה חזק למי שמעולם לא עבד איתו. המערכת זוכרת את כל ההיסטוריה של כל הקבצים, בד”כ החל משלב הקובץ הריק. ניתן לעקוב אחורה על ההיסטוריה של הקובץ, לראות מה השתנה בכל שינוי, ולקבל את התיאור שהכנסתם לכל שינוי כזה. היכולת לשחזר איפה נעשתה טעות, מה גרם לה, ומה היו ההשלכות שלה לא תסולא בפז.

עד עכשיו עבדתי באופן כמעט בלעדי עם מערכת שנקראת “CVS”. זוהי מערכת ותיקה, מאוד אמינה ומאוד פשוטה. חסרונה המרכזי של המערכת הוא בדבר אחד פשוט – היא עובדת על כל קובץ בנפרד. שינויים שהם שינויים לרוחב הפרוייקט, כמו שינוי שם של קובץ או שינוי בכמה קבצים בו-זמנית, CVS מפרק לשינויים בכל קובץ בנפרד ושומר בהתאם.

לצורך הדוגמא – rsyncrypto התחיל את דרכו עם קבצים בסיומת “cc”, שהיא הדרך המקובלת לציין קבצי C++‎ ביוניקס. בגרסה 0.14 של הפרוייקט עלה הצורך לייצר לו גרסת חלונות. בחלונות מקובל לסמן קבצי C++‎ באמצעות הסיומת cpp. מכיוון שיוניקס (ולינוקס) מסתדרים הרבה יותר טוב עם הסיומת cpp לקבצי C++‎ מאשר חלונות עם הסיומת cc, הייתי צריך לשנות את שמם של על קבצי קוד המקור של הפרוייקט. מי שמסתכל היום על קובץ בפרוייקט (למשל, main.cpp) יכול לקבל את הרושם שהקובץ לא היה קיים לפני גרסה 0.14. זוהי הגרסה הראשונה שמופיעה במערכת ניהול הגרסאות. רק מי שמבקש חתכים של כל הפרוייקט יגלה שלפני גרסה זו היה קובץ בשם main.cc, שהיא בעצם אותו הקובץ תחת שם אחר. ההיסטוריה (אותה אפשר לראות אם לוחצים על הקישורים שנתתי) לא עברה מהקובץ הישן לקובץ החדש. מי שרוצה לדעת מה קרה לקובץ טרם היותו בשם האחרון שלו עלול לא למצוא את הקובץ הקודם, ולא לדעת מה ההיסטוריה.

כל זה לא אומר ש-CVS הוא מוצר לא טוב. ההיפך הוא הנכון. זהו מוצר מצויין. אם האופציה היא לא להשתמש בכלום או לייצר בשתי פקודות מאגר CVS ולהשתמש בו, אתם יכולים לנחש מה התשובה שלי לגבי מה כדאי לעשות.

מכיוון שבעיותיו של CVS ידועות, אנשים בקהילת התוכנה החופשית עובדים על חלופות. כמובן שיש גם פתרונות בתחום התוכנה הקניינית. הידוע ביותר מבניהם הוא כלי של IBM (לשעבר rational) בשם “ClearCase”. אני חייב להודות שנסיוני עם המוצר מועט הוא אבל כואב. יש לו יכולות מאוד מפותחות בתחום של התפצלויות ואיחודים של העבודה, אבל הוא סובל מבעיות מבעיות שונות. הבעיה החמורה ביותר, מבחינתי, היא שגרסאות שורת הפקודה שלו לא חזקות כמו הגרסאות הגרפיות. במילים אחרות, יש דברים שאם רוצים לעשות עם ClearCase, חייבים להשתמש בכלים הגרפיים. במקום שבו אני נתקלתי בו היו לו גם בעיות ביצועים די קשות, אבל בהחלט ייתכן ששם אלו היו חבלי לידה. כמו כן, גם במקום אחר שבו רצו שאשתמש בו היו לו בעיות שנבעו באופן ישיר מהעובדה שצריך רשיונות. אנשים רבים שם על הרשיונות הצפים. באותו המקרה, נתתי רשימה של דרישות ממערכת ניהול תוכן, וכאשר אנשי ה-ClearCase של החברה אמרו שהם לא יכולים לעמוד בדרישות, הסברתי להם בתקיפות אך בנימוס שאני מתכוון להשתמש ב-CVS, תודה. זה שאני הייתי איש הפיתוח על לינוקס היחידי בחברה שמפתחת כולה בחלונות גם עזר קצת.

אבל עכשיו התחלנו לעבוד פנימית בלינגנו עם מערכת שנקראת SubVersion. מכל המערכות החופשיות שמחליפות את CVS, זו המערכת הבשלה והסטנדרטית ביותר. אני חייב להגיד שאני לא עובד איתו הרבה מידי זמן, וכבר מאוד מאוד מרוצה. מעבר לתמיכה בדברים שחסרים ב-CVS, הדבר המרכזי שטוב הוא זה – הוא לא מדבר עם השרת אלא אם צריך מידע מעודכן. CVS נהג לדבר עם השרת על כל פעולה – בדיקת מה השתנה אצלך, השוואות עם המקור, גרסאות – הכל. Subversion כמעט ולא מדבר אף פעם. כל הנ”ל הן שאילתות שאפשר לעשות על לאפטופ שמנותק מהרשת (או, במקרה שלי, מחובר לרשת, אבל מופרד מהשרת בפיירוול שבו ה-VPN עוד לא עובד :-). הכל קורה מהר ובצורה טובה.

אם להוסיף את דבר טוב, בימים אלו sourceforge (אתר גדול לאירוח פרוייקטי קוד פתוח) התחיל להציע שירותי Subversion לפרוייקטים שמתארחים אצלו. ברגע שיהיה לי זמן אני בפירוש מתכוון להעביר את rsyncrypto למערכת החדשה. יש עוד כמה דברים שאני צריך ללמוד איך עושים, אבל חוץ מזה, אפשר להגיד שהשתכנעתי.

שחר