פוסט זה הוא תגובה לטור של ג׳קי לוי בישראל היום.
מר לוי היקר,
אני יהודי חרד. לא חרדי. אינני נוהג ללבוש שחורים, אפילו לא כאסטרטגיית דיאטה. את השקפתי הדתית ניתן לסכם במילה „אתאיסט”, אף כי אני מקיים באדיקות את הוראות מורינו הדגול רוג׳ר רביט (הוראות שמהכרותי עם הצדדים היותר פומביים של אישיותך, גם אתה לא לחלוטין זר להן). הדבר לו אני חרד הוא פרטיותי. בדיוק רב יותר, זה לא שאני חרד שמה אנשים ידעו עלי דברים, כפי שהנני חרד שאנשים ידעו עלי דברים ללא שיש לי כל שליטה על הנושא. מסיבה זו, בין השאר, עזרתי להקים את התנועה לזכויות דיגיטליות.
בטורך אתה קבעת, בצער מסויים, „שהנושא היחיד שמעניין אותנו תמיד וברציפות הוא פטרת הציפורניים!”. אבחנה זו מתבססת על העובדה שלאורך שנים, „אולי יעניין אותך גם” הפנה אותך לכתבות בנושא זה. התלוננת על חוסר הקשר בין נושא הכתבה לבין ההפניה. סיפרת על ההנחה שהנחת בתחילה, שקיים גוף חכם שיודע לנחש את תחומי העניין שלך, ולגלגת עד כמה הם טועים.
אני כותב לך היום במקום לעזור למשפחתי להתארגן ללכת לים (בכל זאת, עונג שבת) מכיוון שאתה טועה. אתה טועה כשאתה חושב שפטרת צפרניים זה מה שמעניין אותנו, ואתה טועה כשאתה מזלזל בחוכמה של מי שמנסה לדחוף לך שאריות בצורת כתבות על פטרת צפרניים.
נתחיל מהראשון. ההפניות העקביות לכתבות על פטרת הצפרניים הן לא משהו שכל מי שגולש באתרים המקוונים מקבל. זה רק אתה. אם אתה לא מאמין לי, נסה את הניסוי הבא. בכל דפדפן שמכבד את עצמו יש מצב שנקרא „גלישה בסתר”. בדרך כלל הוא מיועד לגלישה לאתרי פורנו, אבל אני מאמין שחילול הקודש לא יהיה גדול מידי אם תנסה להשתמש בו למטרות אחרות. נסה להפעיל אותו, ואז לגלוש לאותם אתרים שמציעים לך דרך קבע טיפול מהיר ואפקטיבי בפטרת הצפרניים. אתה תגלה שההפניות לכתבות על פטרת הצפרניים נעלמו כלא היו. במקום זה, תגלה כמעט רק כתבות שנושאן קשור לנושא הכתבה שקראת הרגע, בדיוק כפי שהיית מצפה.
מה שמביא אותי לטעות השניה שלך. לחשוב שרק מכיוון שנושא ההפניות אינו קשור לנושא הכתבה מדובר בהפניה לא חכמה. אתה כותב:
ברגע שנשאלתי “אולי יעניין אותך גם” מייד התמלאתי הערכה עצומה למנגנון האינטרנטי המתוחכם שזה עתה עקב, בלא ידיעתי, אחרי תחומי העניין שלי, ופיצח אותם. המילים “אולי” ו”גם” נשמעות מעורפלות במתכוון. הוא יודע משהו, האינטרנט הארור. עכשיו הוא יושב על קוד הסקרנות הפנימי של נפשי, יודע טוב ממני במה אני בעצם מתעניין, ובתוך דקות הוא כבר קורא אותי כספר פתוח. הרגשתי חשוף. הרגשתי שקוף. עירום ועריה.
צר לי לבשר לך שהתחושה הראשונית שלך היא היא המוצדקת. הטעות היחידה במקטע הזה הוא החלק שבו אתה אומר „תוך דקות”. לא מדובר על דקות. מדובר על מאמץ מרוכז שנמשך שנים. לפני שנים אמרת משהו ברדיו על פטרת צפרניים, וקיבלת המון תגובות. התגובות האלו נשלחו אליך בדואר אלקטרוני שנסרק ע״י חברות כמו גוגל. זה יצר פרופיל שלך שאומר, בין היתר, „מאוד מאוד מתעניין בפטרת צפרניים”. עברו שנים, יכול להיות שהתקנת מחדש את מערכת ההפעלה של המחשב שלך, אבל בפעם הראשונה שהתחברת מהמחשב החדש שלך לחשבון הדואר שלך, נוצר קליק: „החיבור החדש הזה, זה אותו אחד עם הפטריה ברגל”.
וכך, אתה החלפת מחשבים, דפדפנים ואולי גם מקומות עבודה, אבל הפרופיל של מי אתה בעיני המפרסם נשאר. כך קורה שבמשך שנים, אתה מקבל הפניות לכתבות בנושא פטרת צפרניים, עד שאתה טועה לחשוב שמדובר בכולם.
כאשר אתה מפעיל את מצב הפרטיות בדפדפן, המפרסמים מאבדים את המעקב אחר מי אתה. בצר להם, בהעדר כל עוגן שאיתו הם יכולים להפנות אותך לכתבות שעשויות לשכנע אותך להוציא כסף, הם נאלצים להפנות אותך לכתבות שקשורות לנושא הכתבה שקראת הרגע.
והדבר העצוב הוא שעכשיו, עם פרסום הטור הזה, המצב רק יחריף. האלגוריתם רק יגיע למסקנה חזקה יותר שמדובר בנושא שעדיין קרוב לליבך.
ברוך הבא למאה ה–21.
שחר
