העולם שלנו מונע ע״י קודים.

אנחנו בתהליכי מעבר דירה. קנינו דירה, חדשה מהניילונים, ואנחנו כרגע בתהליך של להכניס לתוכה את אותם הדברים שאנשים כמוני נהגו לקחת כמובן מאליו. במילים אחרות, אנחנו בתהליכי בניית המטבח.

ואם לא יצא לכם לעשות את זה מעולם, פשוט לא תאמינו כמה בעלי מקצוע שונים מעורבים בתהליך. את הארונות מייצרת חברה אחת, את השיש שניה, ושלישית את הקרמיקה. יש חברת הובלות שמובילה כל רכיב בנפרד, ויש מתקין שמחבר את הכל ביחד לכדי מוצר מוגמר. כמובן שצריך חשמלאי שיזיז את השקעים למקום הנכון, ושיפוצניק שיסגור את הקיר אחרי שהחשמאלי עבד עליו.

אבל לא על זה רציתי לדבר.

רציתי לדבר על BD36001. זהו קוד פריט. מק״ט, אם תרצו. הוא שייך לאריח קרמיקה בגודל 30 ס״מ על 60 ס״מ, בטקסטורת מט ובצבע קרם. שמו הוא „פרגמון מט”. נמכר בחנות נגב קרמיקה הקרובה למקום מגוריכם. פשוט תבחרו אותו מהתצוגה, תרשמו את קוד הפריט בהזמנה, ואחרי שבועיים תגיע אליכם משאית עם יותר קרמיקה מכמה שאתם יכולים להרים, בגודל הנכון ובצבע הנכון.

לפחות זו התיאוריה.

אתמול קיבלנו את הזמנת הקרמיקה שביקשנו. אלא כשמ׳ פתחה את האריזה, היא פצחה בקריאות שבר. הצבע היה לבן, לא קרם. כאשר שיחת הטלפון עם נציגת השירות של נגב טיפסה לאיומים באלימות, החלטתי לקחת פיקוד על הטיפול במשבר.

ברמת העיקרון, כאשר קורית תקלה מסוג זה, ישנן כמה סיבות אפשריות. יכול להיות שמ׳ זכרה לא נכון איזה צבע הזמנו. יכול להיות שהקוד הועתק לא נכון מהתצוגה להזמנה. יכול להיות שסופק מוצר בעל קוד שונה מאשר הוזמן, ויכול להיות שצבע האריח המסופק שונה מצבע האריח בתצוגה על אף היותו בעל אותו הקוד.

למען האמת, אני חששתי מאוד בשלב הזה שהאופציה הנכונה תהיה אחת או שתיים. אלו הטעויות שדורשות הכי הרבה אמון מצד החנות, ועלול להשאיר אותנו במצב לא נעים. אחרי הכל, קל מאוד להוכיח שקוד הפריט המסופק שונה מקוד הפריט שהוזמן, ואני בדקתי בשבע עיניים שהקוד שהוזמן זהה לקוד שכתוב בתצוגה. על כן, כך סתם באמצע היום, ארזנו מטלטלינו ונסענו לחנות נגב קרמיקה הקרובה למקום מגורינו, כדי לבדוק מהו הצבע בתצוגה של BD36001.

הצבע הוא צבע קרם, בדיוק כפי שמ׳ זכרה. אני לא פונקציה פה. אני לא זוכר כלום בדברים כאלו.

בשלב הזה מאוד נרגעתי. בעיית אספקה שכזו קל מאוד להוכיח, ועל כן, לפתור. אחרי שאלת הבהרה הופנינו לאבי, מנהל הלוגיסטיקה של החנות, שיצא להסתכל על האריח. דבר ראשון הוא הפנה את תשומת ליבי שעל אריזת האריחים כתוב במפורש „Pergamon Matt”. כשאמרתי שזה טוב ויפה, אבל זה לא אותו הצבע כמו בתצוגה, הוא אמר „בוא נבדוק באותה התאורה”, ולקח אריח מהאריזה פנימה.

מסתבר שתאורה יכולה לשנות הרבה מאוד.

הרבה מאוד מאוד.

אבל היא עדיין לא יכולה להפוך לבן לצבע קרם. בניסוחו של אבי: „זה אפילו לא דומה!”

וכאן, לכאורה, נסתיימה הבעיה. קיבלנו זיכוי על הקרמיקה הלבנה, הוּצְאָה הזמנה חדשה לקרמיקה בצבע הנכון עם הערה („גוון הפרגמון שונה מהתצוגה משמעותית!” – סימן הקריאה במקור), ואנחנו אמורים לקבל ביום ראשון את הקרמיקה עם הגוון הנכון. פשוט!

אלא שלקראת סוף ההזמנה המחודשת אבי אמר משפט שהתחבר להרגשה לא נוחה שהיתה לי בבטן גם. הוא שאל את עצמו, אם קוד המוצר היה נכון גם בפעם הראשונה, מה ימנע מאיתנו לקבל עוד־פעם קרמיקה בעלת קוד נכון אבל צבע לא נכון?

על ההסתמכות על קודים

מק״טים הם דבר נפלא. במקום לנסות להגיד „קרמיקה 30×60 ס״מ בצבע קרם מט”, ולנסות לתאר את גוון הקרם הספציפי שאליו התכוונתם, אפשר להגיד BD36001, וכל הצדדים יודעים בדיוק למה התכוונתם. אם אתם מרגישים צורך עז לראות את צבע הקרמיקה שבחרנו הביתה, אתם יכולים לדפוק אצלי בדלת, או שאתם יכולים ללכת לחנות של נגב ולחפש בתצוגה את האריח שנושא את אותו הקוד. קודים משמשים אותנו בכל מקום, מניהול מלאי ומחסנים ועד הבר–קודים בסופר.

לא רק מוצרים מקודדים. גרפיקאים עובדים עם קודים (טבלאות Pantone ודומיהן) כדי לאפשר כיול מדוייק בהדפסות צבע שיצאו זהות למקור. צבעים עובדים עם קודים כדי לאפשר לקנות צבע לקיר שיתמזג בצורה מושלמת עם הצבע שצבעתם לפני שנתיים. קודים מאפשרים תיאור מדוייק וקומפקטי של הדבר, תוך אי מתן אפשרות לצד השני לטעות ולתהות לְמָה, בדיוק, התכוונתם.

אבל אותה ההסתמכות על קודים גורמת לכך שכאשר המערכת נשברת, היא נשברת כמעט ללא תקנה. מוצר שככל הנראה קוטלג לא נכון כשהזינו אותו למלאי, כך שכיום יש ערימה של אריחים לבנים במקום שבו אמורים היו להיות אריחים בצבע קרם, גורם לכך שהדרך היחידה לנסות לוודא שלא יוציאו עוד אריזות מאותה הערימה הלא נכונה היא הערה כתובה, מלווה בתפילה עזה שמי שמספק את ההזמנה מבין את ההערה, או בכלל קורא אותה.

ישנה שיטה לגנוב מחנויות תוך מעבר עם עגלה בדלת הראשית. מדפיסים, במדפסת הביתית, מדבקות בר–קוד של מוצרים בעלי עלות נמוכה. לוקחים מהמדף מוצרים בעלי עלות גבוהה, ומדביקים על הבר–קוד שלהם את המדבקות מהבית. כשהמוצר עובר בקופה, הוא עובר עם מחיר לא נכון. לא זו בלבד ששילמתם פחות על המוצר, כל ניהול המלאי של הסופר עכשיו לא נכון.

מה שאנחנו צריכים לזכור, בעודינו מנווטים את דרכינו בחברה המודרנית, זה שקודים הם כלים לא מושלמים. בכל פעם שפקיד מנסה לטעון שמשהו קורה „בגלל המחשב”, צריך להזכיר לו ולעצמכם שאנשים, בניגוד לקודים, מסוגלים להסתכל על הצבע בעיניים, ולהגיד „זה לא נכון, זה לא מה שהזמנתי. זה אפילו לא דומה!”.

שחר