דון קישוטעידו קינן ניסה לבצע לוחמה כלכלית נגד העדר תודעת השירות של בזק בינלאומי, בכך שהם לא מעבירים את תהליך הכניסה שמבצעים לקוחות בין החלקים השונים של האתר, מה שאומר שהוא צריך להזין את ארבע הספרות האחרונות של כרטיס האשראי שוב ושוב. באופן ספציפי, הוא הפסיד מכיוון שנציגת השירות שדיברה איתו לא נתנה לו בלעדיות על הזמן שלה, מה שאומר שהוא לא יכל לנצח אותה במשחק ה„מי מבזבז יותר כסף על להיות עקשן”.
חשוב לי להבהיר שאני האחרון שיכול להטיף לאחרים אלו מלחמות להלחם, אבל במקרה הזה, לדעתי יש קרב הרבה יותר חשוב שחשוב וראוי להלחם בו, שקשור לאותן ארבע ספרות. בעוד שאכן קצת מרגיז שצריך להקליד את אותן ארבע ספרות מספר פעמים כשמנסים להגיע לנציג תמיכה, הנושא נהייה הרבה יותר חמור כאשר נציג תמיכה מנסה להגיע אליך.
עד לא כל כך מזמן, היו ללינגנו מספר קווי טלפון בחברת אורנג׳, ואחר כך סלקום. בכל פעם שאחד מעובדי ביקש לעשות פעולה, הנציגים היו מתקשרים אלי כדי לוודא שיש לו אישור לבצע את הפעולה הזו. עד כאן טוב ויפה, ואבטחת מידע ראויה לציון. אלא שמה שהיה קורה בפועל זה שאני הייתי מקבל, ללא כל התראה מוקדמת, טלפון ממספר טלפון חסוי. על הקו היה או היתה נציג או נציגה (בהתאמה), שהיו מספרים לי שהם מתקשרים מהמוקד של חברת סלקום, מוודאים שהם מדברים איתי, ושהתקשרו אליהם כדי לבצע פעולה. שוב, עד כאן הכל תקין. הנקודה שבה הסיפור הופך למוזר הוא כאשר הם היו מבקשים ממני מספר תעודת זהות וארבע ספרות אחרונות של כרטיס אשראי.
לא פחות מהחוצפה של הבקשה, מטרידה אותי התמיהה שכל נציג ונציג הביע מכך שאני לא שש לתת את אותם הפרטים האישיים שמאפשרים למי שמחזיק אותם לבצע פעולות בקו הטלפון שלי (ובחיבור האינטרנט, ובעוד סדרה לא קצרה של נותני שירות) לשיחה חסויה נכנסת. גם כשניסיתי להראות להם את האבסורד בבקשה שלהם, הם לא הצליחו לראות מדוע יש בה פסול.
באחת השיחות שאלה אותי נציגה מה אני מציע להם. כאשר הצעתי שהשיחה לא תכנס ממספר חסוי (אלא, לדוגמא, *012), היא הסבירה לי שזה לא כך, וזה המצב, ואני צריך להתאים את עצמי. היא ממש ממש הופתעה כאשר סירבתי לתת לה את הנתונים, גם בסופו של דבר. בשיחה עם אחד המנהלים הוא אף הציע לי לפנות לשר התקשורת בנושא (ודווקא יצא לי לראות את כחלון באירוע פומבי מאז, אבל משום מה לא חשבתי שזה הפורום המתאים להעלות את הנקודה).
כנראה שבאמת הגיע הזמן לנסח מכתב למשרד התקשורת.
שחר
בהתנהלות הזאת הם מלמדים את הלקוחות שלהם להיות פתאים שנותנים פרטים אישיים לזרים מוחלטים. כשמישהו מתקשר אלי ממספר חסוי וטוען שהוא מספק שירות שלי, אני מבקש ממנו לתת לי את ארבע הספרות האחרונות של מספר האשראי שלי.
לנו יש חוזה באורנג’ משפחתי על שמי, כאשר זוגתי ביקשה לבצע שינוי התקשר נציג השרות בשיחת ועידה, וביקש כי נזהה אחת את השני לפני שביקש את הפרטים. אולי מקרה יוצא דופן.
להתקשר ממספר מזוהה לא עוזר יותר מדי, בכלל שזה מאד פשוט לזייף את המספר שמופיע בשיחה מזוהה. הדרך הסבירה ביותר היא לא לשאול שום פרטים בשיחה נכנסת או שהם יוכיחו לך שהם באמת מי שהם טוענים.
הפתרון פשוט. תן לכל עובדיך יפוי כח על הקו שלהם, כך לא יציקו לך והעובדים יוכלו לשנות מה שירצו…
lrm!
מירכאות תחתונות!
גרש!
איזה יופי.
חוץ מזה א׳: אני מקבל דו״חות של כרטיס אשראי בדואר אלקטרוני וחודש אחרי חודש הדואר הזה היה שוכב אצלי בתיבה המון זמן כי הייתי מתעצל לקום ולחפש את כרטיס האשראי כדי להזין את ארבע הספרות האחרונות. בסוף כתבתי אותן בקובץ על המחשב. חרא אבטחה, אבל לא צריך לקום.
חוץ מזה ב׳: פעם תרמתי כסף למלכ״ר די מפורסם. מאז הם היו מתקשרים איזה פעמיים בשנה כדי לבקש תרומה. הייתי מסרב לתרום, כי הם התקשרו ממספר חסוי. אחרי בערך ארבע שנים הם התקשרו ממספר חסוי ואמרו: „שלום, אנחנו מתקשרים מ_____, ואנחנו יכולים גם להתקשר ממספר לא חסוי.” באותה הפעם חזרתי לתרום להם.