מי מנהל פרוייקטים חופשיים?

זו תופעה שנתקלתי בה בעבר בגוף ראשון. רם רחום היה צריך לתת הרצאה במועדון הלינוקס החיפאי (חייפוקס), אבל כשהגיע לא היה שם אף אחד מהמארגנים. לזכות מארגני חייפוקס ייאמר שאכן, חלקם, התנצלו. עדיין, היו הרבה תגובות בסגנון של “ואני אפילו לא ידעתי שאני מהמארגנים”, או “אני לא מהמארגנים, אבל אני יודע איך לפתוח את החדר ולהשיג את המפתח למקרן”. הפוסט הזה מיועד לכל מי שענה כך.

פרוייקטים חופשיים נהנים, בהגדרה, מהעדר נהלים מוסדרים. אין היררכיה מובנית של מי אחראי על מי, או מי יכול להגיד לאחרים מה לעשות. מצד שני, זה שאין אחת מובנית לא אומר שאין אחת בפועל. בני אדם הם יצורי עדר, ולעדר יש מנהיג. במצב כזה חשוב לשאול “מי מנהיג”, כמו גם “איך הוא נבחר”.

קל להתפתות לחשוב שבמקומות שבהם יש היררכיה מובנית (כמו מקום עבודה), או שאחת מוגדרת על פי תקנון (כמו עמותת “המקור”, או הממשלה), הרי שההיררכיה מכתיבה את התשובה שאלה הזו. האמת היא הרבה יותר מורכבת. בפועל, החוקים הם, הרבה פעמים, דומים לחוקים בפרוייקטי תוכנה חופשית הרבה יותר מאשר הם דומים למה שכתוב בתקנון, או מה שכרטיסי הביקור של האנשים אומרים.

להלן בדיחה של מרצה שלי לחדו”א באוניברסיתת תל אביב. ראוי להקדים ולציין שהוא חבש כיפה (הוא מאז נפטר):

מדוע אי אפשר להתחפש לרב?

רוצה אדם להתחפש ל-cow boy. מייד חובש הוא כובע רחב שוליים, שם שני אקדחי צעצוע בתוך נרתיקים מעוד מזוייף, נועל מגפיים גבוהים, והרי לך – תחפושת של cow boy.
רוצה אדם להתחפש למלך. עוטה הוא גלימה, חובש כתר על הראש ומחזיק שרביט, והרי לך, תחפושת של מלך.
רוצה אדם לתחפש לרב. מגדל פאות, חובש שטריימל ולובש ציציות ומקטורן שחור, והרי לך רב. לא תחפושת של הדבר, אלא הדבר עצמו.

הדינאמיקה בתוך פרוייקט קוד פתוח, בין אם זה פרוייקט פיתוח של קוד, מועדון לינוקס או עמותה, היא, בסופו של דבר, דינאמיקה חברתית. אנשים מובילים כי הם הולכים קדימה מתוך תקווה שיש מי שהולך אחריהם. אם באמת הולכים אחריהם, הרי שהם מנהיגים. ניתן לבצע בחירות לוועד עמותת “המקור” כל שנה כמו שעון, אבל, בפועל, אם מי שייבחר הוא לא מנהיג, לא יקרה כלום. זו הסיבה שבעבר שמעתי אנשים אומרים שהמקור היא עמותה “של שחר”, וזאת גם בתקופות שכלל לא הייתי חבר ועד. אני מאמין שאין מישהו שמעורה במעשי העמותה לאחרונה שעדיין חושב כך, וזה רק לזכות הוועד הנוכחי.

בחזרה למקרה חייפוקס – אחד מהחסרונות של שיטת הכתרת המנהיגים הזו היא שאדם עשוי שלא לשים לב שהפך למנהיג. יוצא שאנשים קמים ואומרים “מי מנהל את זה”, והוא אפילו לא מבין שדיברו עליו.

זה לא נורא. זו אפילו שיטה יותר טובה לבחור מנהיגים מאשר שיטות אחרות. רק צריכים להבין שהאחריות באה בין אם מישהו שם אותה על כתפיכם, ובין אם היא נפלה שם.

שחר