הבעיה שאני מנסה להצביע כל כך חמורה בעיני, עד שהבנתי שאני לא יכול לכתוב אותה פה בצורה מפורשת מבלי להפוך לקורבן שלה בעצמי. הנה דעתי לגבי הסיבות לרצח רבין: ההסתה שכולם אוהבים לדבר עליה אולי היתה גורם שתרם משמעותית להחלטה של יגאל עמיר לרצוח, אבל היא עצמה היתה סימפטום לבעיה חמורה יותר – חוסר קבלה הדדית.
האוכלוסיות במדינת ישראל מפולגות מאוד. ערבים ויהודים מגדירים את עצמם באופן מובהק ככאלו. אנשי שמאל ואנשי ימין מגדירים את עצמם באופן מובהק. חרדים לעומת ציונות דתית לעומת חילונים. עולים מרוסיה לעומת עולים מאתיופיה לעומת “ישראלים”. כל אוכלוסיה, לא זו בלבד שמגדירה את עצמה כקבוצה שצריכה לדאוג לעצמה, אלא שרואה בקבוצות האחרות “מישהו אחר”. במקרים רבים, עצם המחשבה שמישהו ששייך לקבוצה האחרת יהיה, לדוגמא, בשילטון מעבירה חלחלה.
והבעיה הזו היא כל כך חמורה, עד שאני מפחד שעצם זה שאני אתן דוגמאות יגרום לחלק מהקוראים לקטלג אותי בתור “חבר בקבוצה השניה”. אני אסתכן בכל זאת בשתי דוגמאות כדי להבהיר עד כמה התופעה הזו כוללת את כל הסקטורים באוכלוסיה, גם זה שאתה, שקורא את הטקסט הזה עכשיו, משתייך אליו. לטעמי אין הבדל מהותי בין החלחלה שעוברת אצל חלק גדול מאנשי השמאל מהמחשבה שבינימין נתניהו עשוי להיות ראש הממשלה הבא לבין העובדה שאף ממשלה לא הסכימה, עד היום, לקבל לשורותיה חברי מפלגה ערבית. כאן וגם כאן מדובר על ציבור שעל פי כל אמת מידה סבירה זכאי לייצוג הוגן, אבל שלדעת חלק מהאוכלוסיה אסור לו להיות מיוצג במוסדות השילטון המרכזיים.
לדעתי האישית, הבעיה הזו היא אולי לא הבעיה החמורה ביותר שעומדת בפני מדינת ישראל כיום, אבל היא כן עומדת בבסיס רוב הבעיות החמורות ביותר שעומדות מול מדינת ישראל כיום.
כאשר אין פתחון פה לגיטמי לבעיות, התסכול יוצא בדרכים אחרות. אם זו אלימות, אם זו הסתה, ואם זה נסיון להשתיק אחרים באמצעות טענה להסתה. אף אחד לא מוכן לקום ולהודות שזה שה”צד האחר” נוקט בשיטות לא לגיטימיות לא אומר שלך כן מותר.
והבעיה היא שכאשר הבעיה הזו מבעבעת מתחת לפני השטח, היא מטרפדת נסיונות לפתור את הבעיות החמורות יותר. קשה לטפל בגורמים מעכבי צמיחה של הכלכלה כאשר מאשימים אותך באג’נדות פוליטיות אישיות. קשה לטפל בבעיות הבטחון כאשר ממשלה מסרבת להודות שקו מסויים לא עובד, רק בגלל שיריביה הפוליטיים קוראים מעל כל במה שהוא לא עובד, ולהודות בכך יהיה “לתת להם נצחון”. קשה לטפל בבעיות השחיתות כאשר כל מנהיג מושחת יודע שאם הוא יעשה צעד מדיני גדול, חלק מספיק גדול מהציבור יהיה מוכן לסלוח לו על הכל. בחסות השנאה המחנאית הבעיות הגדולות של מדינת ישראל נשארות ללא טיפול, במקרה הטוב.
אני אציין שלא מדובר פה בתופעה חדשה. מדובר במשהו ששורשיו ותיקים כמעט כמו ההתישבות הציונית בארץ ישראל. זכורים משפטים כמו “בלי חירות ומק”י” או “האיש שיושב ליד חבר הכנסת באדר” של בן גוריון, שהיוו סימפטומים של אותה התופעה בדיוק. זה שהתופעה לא חדשה, לא אומר שהיא לא מסוכנת.
ועל כן, כשאנשים מחפשים לשאול “האם למדנו את הלקח מרצח רבין”, התשובה שלי היא בד”כ: “צורת הצגת השאלה מעידה שהתשובה היא לא”
שחר
שחר, אני מסכים איתך בנושא, אך גם לא מסכים איתך, ומייד אפרט.
אני גם הגעתי מהצד השני של המפה ( מהצד הימני יותר ), והכל עניין של גישה ודרבון.
רוב האנשים, אם נרצה להודות בזה ואם לא, מושפעים בקלות מאחרים, והרבה פעמים דעתם תהיה הדעה שחינכו אותם בבית אליה ( או בסביבה הקרובה ), ולצערי ולצערך, אין הרבה מה לעשות בנידון, כי לא כל האנשים רוצים או ירצו בכלל לסטות מהדעה שגובשה אצלהם.
בנוסף, אני חושב שכאשר אתה מתעסק בנושאים כאלה, אתה מביא אותם גם אליך בדרך מסויימת, כי אם תחקור היטב תראה שהעניין נובע מתכונות אנושיות שגם אני ואתה לוקים בהן, אם תראה מישהו שיש בו משהו מוזר ( למשל גמד ), באוטובוס, זה לא יעשה לך כלום? לא תחשוב עליו שהוא שונה?
ברגע שאתה אומר שיש בעיה בגלל הפרדה, אתה על הדרך גם מחזק אותה, כי עכשיו ברגע שאמרת שיש יהודים, ערבים וכו’ בעצם הפרדת ביניהם ובינינו ועזרת לחיזוק הבעיה במקום לפתור אותה.
הבעיה לדעתי היא לא הדעות הקדומות אחד על השני אלא הפרדה כללית שאנו עושים אחד מהשני, ולא רק בישראל. ברגע שנבין שכולנו בני אדם וכולנו אותו הדבר בסך הכל, כל הבעיות האלה ייפתרו, ברגע שנעשה את ההפרדה, אנחנו רק ניתן לה לגיטימציה יותר גדולה.
“על פי כל אמת מידה סבירה… אבל שלדעת חלק מהאוכלוסיה”
אתה לא מרגיש שזאת הבעיה עצמה? ההנחה שאי אפשר לערער עליה, שמה שאני חושב הוא: “*כל* אמת מידה סבירה”, ומכאן שמה שהאחר חושב הוא לא אמת אמידה, או אמת מידה אבל לא סבירה…
בצורה כזאת אני לא חושב שנתקדם הרבה.
היו לי הרבה הערות על הפוסט, אבל נראה לי שבנקודה הזו מתומצת חלק גדול מהן.
קול ספוט:
עצם זה שאתה מניח שאתה “מהצד השני של המפה” רק בגלל שאני לא נשמע כמו הימני הטיפוסי זה הסימפטום של הבעיה שעליה אני מדבר. אתה מניח שאני שמאלני.
אני לא מנסה לבטל את ההבדלים. הבעיה היא לא שאנחנו שונים אחד מהשני. הבעיה היא שאנחנו רואים כלא לגיטימי לא להסכים איתנו (להשתייך לקבוצה אחרת).
שחר
זו לא הפואנטה, זה לא חשוב מאיפה אני ומאיפה אתה, וייתכן וההנחה שלי הייתה שגוייה, אבל לא רשמתי היכן אני עכשיו, אלא מה חשבתי פעם, ( או, מאיפה הגעתי ).
כל עוד תקבץ אנשים בקבוצות תמיד יהיה ניגוד ביניהם ואף פעם לא תוכל למנוע את הקיצוניים מכל צד, ולכן הפתרון הטוב ביותר לדעתי הוא ביטול הקבוצות הללו, דבר שלדעתי יכול להתבצע על ידי מציאת מכנות משותפים ושיתוף פעולה.
בכל מקרה, דעתי היא שבסופו של דבר הקבוצות לאט לאט ידאכו, ויתאחדו בכל מקרה, הקיצונים עליהם דיברתם אינם משקפים את רוב האוכלוסיה.
a:
בהחלט ייתכן ואני טועה. בוא תן לי אמת מידה סבירה (כלומר – לא אחת שמותאמת ספציפית לאנשים שאתה מבקש לפסול) שעל פיה המשפט הנ”ל לא נכון.
על פי תפיסתי, אחד מעקרונות היסוד של מדינה דמוקרטית זה שלכולם יש זכות ייצוג, והזדמנות שווה להשתתף בשלטון.
שחר
קול ספוט:
אנשים יתחלקו לקבוצות. אני לא חושב שהגיוני לשאוף לזה שכולם יהיו אותו הדבר. למעשה, לשאוף לזה שכולם יהיו אותו הדבר זה בדיוק הדבר שגורם לזה ש”אם אתה לא איתנו, אתה נגדנו”.
לגבי הטענה שמדובר בקיצונים – אתה טוען להשתייכות לצד הימני של המפה. בזמן ההתנתקות שמעתי את הרב של אלון שבות אומר “זה קורע את ליבי, אבל זו הגזירה של השלטון ואת זה צריך לעשות, גם אם יגיעו הנה”. לא שמעתי אף אחד אחר מהמגזר הזה מתבטא בצורה אפילו דומה. נשמע באוזני כאילו דווקא הקולות הלא קיצוניים הם במיעוט.
שחר
נ.ב.
כן, יש לי דוגמאות דומות גם לגבי השמאל בישראל. אני מדבר פה על בעיה שמכסה, לצערי, את רוב המפה הפוליטית.
בראשית, אציין, שלא הבנתי בסופו של דבר אם שחר הוא ערבי או חרדי ..
🙂
ואחרי שסיימנו עם ההומור הדלוח שלי נעבור לפסים הרציניים כי הנושא הוא רציני.
למה אתם מתפלאים? צריך להסתכל במראה ולפחות לומר לעצמנו, אנחנו שמנים|מכוערים|נמוכים מידי .. ההכרה היא השלב הראשון בדרך לפתרון.
אנחנו חיים במציאות שבה כל אחד חושב שהוא יודע הכל, כל אחד חושב שהוא צודק, כל אחד חושב שמותר לו לחרבן על השני , וכל אחד חושב שסוף העולם מגיע אם השני צודק והוא טועה .. מנקודה כזו , הדרך לכל מיני דברים אחרים , היא קצרה.
אבל לא סתם הגענו למקום הזה , לנקודה הזו.
בלי שום קשר לדעתי הפוליטית, אם יש לנו בארץ יישובים שבהם זורם ביוב ברחובות באין מפריע , ונזכרים לטפל בזה רק אם גשש או לוחם מאותו יישוב נהרגו/נפלו בשבי , כי עכשיו יגיעו לכאן צמרת המדינה, אלופי צה”ל והתקשורת (טלוויזיה) – ואם הוא לא היה נהרג , זה פשוט לא היה מעניין אותנו .
אם יש לנו בארץ ילדים שגדלים למציאות שבומים של נפילות קסאמים הם חלק יומיומי מהחיים שלהם והם לא מכירים מציאות אחרת – וחוץ מלקרוא על כך בעיתון ולצקצק בלשון , זה לא באמת מעניין אותנו .
אם יש לנו בארץ כאלו שמחליטים איזה חוקים הם ממלאים ואיזה לא , והקיצוניים שבהם מרשים לעצמם לקרוא לחיילים ששומרים עליהם קלגסים – וזה ממש לא מעניין אותנו בדרך כלל ואנחנו מתעלמים מזה .
ויש לנו בארץ את אלו שעומדים ב 12 בלילה לקנות עוד משחק מחשב .
נכון לראשון קוראים מוחמד, השני מן הסתם הוא יליד ישראל אך ממוצא מזרחי , השלישי חי באמונה ששני גדות לירדן, והרביעי חי מן הסתם במדינת גוש דן ..
אבל הבעיה היא שההנצחה של המצב הזה , ותסלחו לי , המצב הזה קיים עוד לפני שאני נולדתי , יוצרת תסכולים מצד אחד – יוצרת הרגשת עליונות מצד שני ..
כן, זה מביא לזה ששכחנו להיות בי אדם אחד לשני , כן זה מביא לאחר מכן להרבה דברים אחרים לא טובים , כן זה מביא לבידול, לאי הקשבה .. לאי כיבוד הדדי .
אחרי רצח רבין, דיברו על עשבים שוטים , עשבים שוטים גדלים בדרך כלל בקבוצות בודדות ומנותקות – אין עשבים שוטים בג’ונגל מכוון שהג’ונגל כולו עשבים שוטים .
ולנו יש ג’ונגל .
זה אגב לא קרה סתם , שום דבר לא קורה סתם כך . יש את הסיבות לכך שזה קרה .
אבל למה ללכת רחוק ? לכו תציצו בפורומים השונים של אנשי הלינוקס , מלחמת הפצות יכולה להידרדר ל”מלחמת הפלצות” שבה כל אחד מפליץ על השני את מה שיש לו לומר בלי להקשיב כלל.
אם פעם היינו “עם הספר” היום אנחנו עם של “מפרץ האהבה” ו”האח הגדול” – אז מה הפלא שיש לנו מלחמות של בובלילים בפרידמנים ?
קודם כל , אני חושש שכולנו כאלה , מי יותר ומי פחות , ואחרי שנוכל להכיר בזה , אולי גם נמצא את הפסיכולוג הלאומי שיוכל לטפל בזה . אל תוציאו אותכם מהכלל – כי נראה לי שכולנו כאלו .
ומה הפלא ? גדלנו על ברכיים של קיפוח של אוכלוסיות מסויימות, גדלנו על ברכיים של טיפוח אוכלוסיות אחרות .. כן , ילד בשלומי מקבל פחות מילד ברעננה .
לא אמרתי שאנשים לא צריכים להחזיק בדעות משלהם, אבל יש הבדל בין כך שאנשים מחזיקים דעות לבין שהם מקבצים מאחוריהם קבוצות “מאמינים”.
ושוב אתה משייך אותי, אני לא בצד הימני של המפה, אני בצד של כולם, והשיקולים שלי לא מגיעים מ”מאיזה צד של המפה הם הגיעו”, אלא כל שיקול ודעה לגופה על פי תפיסת העולם האישית שלי, כן יש כזה דבר, תפיסת עולם אישית!
הכי קל לקחת דעה אחת – למשל שצריך או לא צריך להתנתק, ולפיה להחליט לגבי כל הדעות האחרות, יותר קשה לחשוב בכל דבר לגופו של עניין ובצורה אחראית יותר.
זה שנשמע באוזניך כי הקולות הלא קיצוניים הם במיעוט זה מכיוון שהקיצוניים משמיעים את כולם טוב יותר.
על מה יעדיפו החדשות לספר לך, על הקיצוני שיש לו משהו קיצוני להגיד או על הלא קיצוני שיש לו משהו רגיל לומר?
צריך לקחת דברים בפרופורציה ולפעמים לדעת שמה שמגיע אלינו עבר כמה תחנות בדרך וסונן בכדי שנשמע את מה שהכי יעורר אותנו ו”ידליק” אותנו, זו המטרה של העיתונים וזו המטרה של התקשורת.
רוב האנשים ברחוב הם אנשים רגילים שלא ידקרו אותך אם לא תתן להם שכטה מהסיגריה ( אל תיקח את זה מילולית 🙂 )
הכי קל לראות את העולם בעיניים שחורות, כי זה מה שהאנשים שבסביבתנו והתקשורת מספקים לנו. קל לך יותר לראות את הדברים ה”רעים” במה שאני אומר או מייצג מאשר הדברים כפי שהם, בגלל ההרגל הזה. פספסת לגמרי שאין לי צד במפה, ושאני לא נגד דעות של אנשים, אני פשוט נגד השימוש לרעה שנעשה בדעות שלהם.
I agree with your analysis.
Especially with the hindsight of living abroad for a few years now, in a country which despises American Political Correctness but still most people on the street just listen to what the other guy has to say and evaluate it on merit rather than on where this guy came from.
It’s not heaven, there are corrupt politicians and stupid people, but it’s almost never mentioned (and nobody cares, really) where the person came from even when he looks different or has an accent or says something that people don’t agree with or even get mad about.