החיים ברוסיה קשים. אפילו קשים מאוד. עד 1991 המדינה היתה תחת שלטון קומוניסטי חזק, והיתה אחת משתי מעצמות העל ששלטו בעולם. כולם נשאו אליה עיניים, מי בהערצה ומי בחשש. ואז, ב-1991, מתמוטטת ברית המועצות ורוסיה הופכת לדמוקרטית. תוך שום דבר זמן הכלכלה מתמוטטת גם היא. המצב ברוסיה הופך לקשה מאוד, ונשאר כך במשך תקופה מאוד ארוכה. המצב רק מתחיל להשתפר כאשר עולה נשיא חדש לשלטון – ולדימיר פוטין. פוטין אכן מצליח לשפר את הכלכלה, חלקית בזכות משבר הנפט בעולם, אבל חלקית בזכות שלטון מאוד קשוח כלפי “האוליגרכים”, בעלי ההון שהתעשרו אחרי נפילת ברית המועצות. למעשה, פוטין נוהג כלפי האוליגרכים ביד שנוגדת את עקרונות הדמוקרטיה – החרמת רכוש, זיוף מסמכים, כליאה וכו’. את צורת השלטון הזו לא שומר פוטין רק כלפי בעלי ההון, אלא כלפי כל מי שעומד בדרכו. הוא אפילו לא חושש להכניס ראש מפלגה יריב, אלוף עולם מוערך בשח, למעצר רק בגלל שהעז להפגין נגדו, או להורות לכל ערוצי הרדיו שלפחות חצי מהדיווחים על מצב האומה יהיו חיוביים.
ומה אומרים הרוסים על זה? הם אוהבים את פוטין. הוא הוציא אותם מהבוץ הכלכלי. הם מאשימים את הדמוקרטיה בזה שהיא חשפה את חוסר עמידות הכלכלה שלהם, ומוכנים לקבל מנהיג “חזק” כדי לקבל שקט נפשי (יחסי) כלכלי.
אנחנו, בעיניים של אנשים שחיים בתוך דמוקרטיה, מבינים שהמשבר הכלכלי נבע דווקא בגלל המערכת הקומוניסטית. אנחנו מבינים שהמשבר יכול לעבור ברגע שאנשים יתרגלו למציאות החדשה שנוצרה. אנחנו גם מבינים שהחופש שהרוסים מוותרים עליו הוא יקר ערך, ושיהיה להם קשה לקבל אותו חזר בשלב מאוחר יותר, ולמעשה הם כרגע בנתיב לחזור לשלטון דיקטטורי. הרוסים לא רואים את כל זה. מבחינתם, פוטין הוציא אותם מהמשבר שהדמוקרטיה יצרה. מבלי מודעות לחופש, לא ניתן להעריך אותו, וכל מה שרואים זה את הצדדים השליליים שלו, ואת הבעיות (גם אם הן חולפות) שיש בו.
אני מוצא את עצמי חושב על האנלוגיה הזו בכל פעם שמישהו אומר לי את אחת הביקורות הסטנדרטיות על לינוקס. אם זה “הוא לא ידידותי”, “לא תואם לחומרה שלי” או “לא מציג אתרים כמו שצריך”. שלושה עשורים של שעבוד מתמשך לתוכנה יצרו מנטליות אצל המשתמשים שמצפה למרורים שמאכילים אותם. בעוד שזה עשוי להיות נכון (עבור ערכים כלשהם של “נכון”) שלינוקס לא מספקת לאנשים בדיוק את מה שהם מצפים, הרי שאין שום בעיה עקרונית שתספק בעתיד. הבעיה היא שזה לא יקרה עד שאנשים לא יפקחו את עינהם כדי לראות את היתרונות שיש בצד החסרונות.
מספר דוגמאות:
מאמר ב-TheMarker מאת פז ויסמן שואל האם לינוקס מוכנה. במקרה של פז, הבעיות שמטרידות אותו הן היכולת של אופן אופיס לפתוח מסמכים שנשמרו בפורמטים של מיקרוסופט. לדעתו (ובהחלט ייתכן שהצדק איתו), התמיכה לא מספיק טובה.
כמובן שמקור הבעיה היא בתלות הלא הגיונית של עולם התוכנה בספק יחיד, ועוד אחד שהוא נטול מוטיבציה אמיתית לאפשר תחרות. האם זו בעיה אמיתית באופן אופיס? בוודאי שכן. זה מחסום אמיתי לשימוש בתוכנה. זו בעיה אמיתית למי שרוצה להשתמש בה. הטענה שלי היא אחרת. ככל שאנחנו ניתן לבעיה הזו לשעבד אותנו יותר, כך מצבינו יהיה קשה יותר. נצטרך לשלם יותר על תוכנה שכן פותחת את הקבצים שלנו, כשרשיון השימוש שלנו הולך ומצטמצם, היכולת שלנו להחליט מתי אנחנו משדרגים נעלמת, התוכנה יותר ויותר פולשנית לגבי מה היא מנטרת על ההתנהגות שלנו ומדווחת לחברת האם והיכולת להשתמש בגרסאות ישנות הולכת ונעלמת.
כמובן שאם אתם שייכים לרוב האוכלוסיה, אלו שעובדים על חלונות ועושים את זה כבר הרבה זמן, בהחלט ייתכן שאתם לא מבינים על מה אני מתלונן. לא נדיר לשמוע טיעונים כמו “זו תוכנה יותר טובה”, או “ribbons זו המצאה גאונית”. בהחלט יכול להיות שאלו טיעונים נכונים (הרי פוטין באמת הוציא את הכלכלה הרוסית מהבוץ), אלא שבעיני מי שראה חופש מהו, הם מתגמדים לעומת הבעיות שהעליתי קודם. בעיניים שלי, המצב רק מתדרדר כבר כמה שנים, גם אם איכות התוכנה משתפרת (מה שניתן לדיון), הרי שהדברים האחרים ידאגו שהשימוש יהיה בלתי נסבל ככל שהזמן מתקדם.
וזאת הסיבה האמיתית שהרבה פעמים קשה להבין את ההגיון של “מופרעי הלינוקס”. באמת חשובים לנו דברים אחרים, בעיקר כי אנחנו יודעים שהדברים ש”אתם” מתלוננים עליהם הם דברים שיפתרו עם הזמן, בעוד שהדברים שאנחנו מתלוננים עליהם רק הולכים ומחמירים.
שחר
אנלוגיה מעניינת, אהבתי.
מה שכן, הדוגמה שלך על תאימות עם פורמט מיקרוסופט היא דוגמה מובהקת לנושא שבעייתי לפתור.
אבל לפעמים הביקורות של הלינוקס-פובים הן הגיוניות, כמו בעיות בקינפוג X שנתקלתי בהן לא מזמן.
לאחר חפירות וניסויים בקובץ Xorg.conf,
המשתמשים אמרו לי ובצדק שבווינדוס לא היינו מסתבכים ככה עם הגדרות מסך.
אז אתה אומר: נכון, אבל אני מוכן להתאמץ קצת יותר בשביל החופש. אני מסכים מאוד אבל מוסיף: צריך ללמוד מהתחרות הקשה ולשאוף להיות גם חופשיים וגם יותר טובים מהמתחרים הסגורים.
אני אומר משהו טיפה שונה. באנלוגיה שלי, קונפיגורצית X מסובכת יותר שקולה לכלכלה הרעועה של רוסיה. זו לא בעיה מדומה, זו בעיה אמיתית. העניין היחידי הוא שסוג הבעיות הזה הולך ונהיה יותר ויותר נדיר ככל שמתקדמות ההפצות. במילים אחרות, הבעיות שיש לתוכנה חופשית הן בעיות סליקות, בעוד שהבעיות של תוכנה קניינית נובעות בצורה ישירה מהעובדה שהתוכנה קניינית.
באותו אופן, בעיית פורמטי הקבצים הבעייתיים של מיקרוסופט. ככל שעובר הזמן, מיקרוסופט נמצאת בסנדוויץ בין שני גורמים – הגורמים שדוחפים אותה להיות פתוחה יותר (התחרות עם אופן אופיס, ההכרה ההולכת וגדלה של ארגונים ומדינות שהם לא מוכנים יותר להיות משועבדים וכו’) מצד אחד, ולא לאבד את זרם ההכנסה שאופיס מייצר מנגד (ועל כן – מנגנוני הגנת זכויות חזקים יותר, מדיניות רישוי מגבילה יותר וכו’). כמו שכתבתי – ככל שיותר אנשים חושבים “חופשי”, הכוח של מיקרוסופט מצטמצם. בגלל זה גם לא האמנתי למיקרוסופט כשהם אמרו שהם לעולם לא יתמכו ב-ODF מתוך אופיס.
שחר
מעולה! יישר כח.
פוסט מעניין. דרך אגב, שמת לב שפוטין למד מביל גייטס את הטריק של “פרישה” והשארת התפקיד לבן טיפוחיו?
(לא מקבל את המטפורה שלך, אבל לא ניכנס לניתוחים כלכליים-פוליטיים כרגע, ברשותך 🙂
הבעיה היא שעבורי* – כמישהו שאדיש למערכת ההפעלה שלו, ומה שמעניין אותו זה לגלוש באינטרנט ולקרוא\לכתוב מסמכים – הבעיות האלה הן הכל. אותי לא מעניינת הפילוסופיה מאחורי הקינפוג של כרטיס המסך שלי. גם אם ברור לי שריבוי מערכות הפעלה הוא טוב לי, כצרכן, זה לא מספיק חשוב לי כדי להשקיע בזה את המאמצים הנדרשים. יש הרבה מטרות שחשובות לי, ואני בוחר להשקיע זמן ומאמץ רק בחלק מהן.
* טוב, לא בדיוק עבורי. אני משתדל לעבוד על האובונטו שלי, כשאני יכול (קרי – לא בעבודה וצריך להחליף מסמכי וורד עם אנשים אחרים, למשל)
לא, זה לא ממש נכון. מה שקורה זה שהחוק ברוסיה מאפשר לנשיא להבחר רק פעמיים ברצף. פוטין היה חייב לא לרוץ הפעם. בפועל מי שזכה זה מישהו שמאוד מאוד מקורב אליו, אולי אפילו בובה שלו.
שחר
לא מקבל את המטפורה שלך. הבעיה היא שעבורי, כמישהו שעבר את המשטר הקומוניסטי, ומה שמעניין אותו זה להביא לחם הביתה בסוף היום – הבעיות האלה הן הכל. אותי לא מעניין אם קספרוב נכנס לכלא או שהעיתונות מושתקת. גם אם ברור לי שחופש ביטוי זה דבר שטוב לי, כאזרח, זה לא מספיק חשוב לי כדי לתת את הקול שלי למתנגדי פוטין. יש הרבה מטרות שחשובות לי, ואני בוחר לתת את הקול שלי למי שמקדם רק חלק מהן.
I sympathise with you about “wanting to just surf the web, write documents and generally Get Things Done(TM)”, but from personal experience:
1. I bought a new Dell desktop computer with Windows XP licence (just to have a legal one) which until today I haven’t been able to activate. Luckily I also never had to use it because Debian and now Ubuntu do it better.
2. If you will buy a computer today you’ll be FORCED to buy it with Windows Visata because Microsoft doesn’t sell XP licenses any more. This means learning a nw system, buying stronger hardware and possibly get a broken system (see all the reports about vista’s problems).
3. My wife, a relatively anti-linux user, eventually did the unbelievable and on her own initiative suggested that maybe I should try to install Ubuntu on top of her aging Windows XP because it just stops working in the last couple of weeks.
4. My Windows XP desktop at work (the headless one I keep around for when I really need it for work, which is less and less) also started stuttering in the last few days.
So you see – it’s not that “it just works” in Windows only and not in Linux. For me “it just works” more on Linux than on Windows, actually.
The argument that “on windows things just work” and on linux “you just work to make it work” is out of date and not true any more.
Shachar’s analogy is pretty good, except that the state of Linux on the Desktop today is much much better than the state of Russia before or even during Puttin’s government.
Ah and forgot to write this – I sympathise with your sentiment because this is mostly what I get to do while using my home Desktop and laptop – not enough time to do the real fun stuff once I have a family to take care off.
התלות וההרגלים זו באמת הבעיה העיקרית.
פה בבית האובונטו עבר את מבחן האמא הטכנופובית, האחות בת התשע (מגיל שבע בערך) והסבתא שמעולם לא השתמשה במחשב קודם לכן. כל אחת עם מחשב הלינוקס שלה ומאושרת.
לגבי האנלוגיה – לא בטוחה כמה היא מדוייקת, אבל בהחלט יש בה משהו מעניין ומעורר מחשבה.
נראה לי שלא הבנת למה אני מתכוון ב’עבודה’.
כשאני גולש להנאתי, אני יכול להרשות לעצמי לסגור אתרים שתומכים גם באקספלורר. אבל כשאני מקבל מעמית לעבודה קובץ וורד עם סקירת שינויים – אחד הדברים שאופן אופיס לא יודע לקרוא – אין לי ברירה אלא להריץ את המייקרוסופט אופיס.
ועוד הבדל: בבית אני יכול להרשות לעצמי לעבוד על אובונטו, ולהחליף לווינדוז בכל פעם שיש לי בעיה. בעבודה – הזמן שלי יקר לי מדי.
מעניין. אני מקבל קובצי וורד עם מעקב שינויים על בסיס קבוע (track changes, אני מניח שלזה התכוונת), ואופן אופיס פותח לי אותם בלי בעיה (כולל להציג מה היו השינויים ומי עשה אותם).
בכל מקרה, צריך להבדיל בין שני דברים. הראשון הוא האם צריך להשקיע בלעבוד עם תוכנה חופשית, גם אם יותר קשה. אני טוען שלפחות עד כמה שהדבר נוגע בהשקעה בעתיד, וכמובן שתוך שמירה על גבולות מסויימים, התשובה היא “כן”.
השאלה השניה היא האם באמת יותר קשה לעבוד עם תוכנה חופשית, וכאן התשובה היא “תלוי”. יש מקרים שבהם התשובה היא כן, יש מקרים שבהם התשובה היא לא.
שחר
Again you seem to imply that Linux can’t provide you with the tools you need to get your work done, which is not true from my experience.
I use Linux desktop solely both at work and at home. I’m the only one at work with a Linux desktop, everyone else uses Windows and a couple of people use Apple Macs. I can’t recall if and when the old open office on my Linux (2.0, current OpenOffice version is 2.4) wasn’t able to coup with anything my colleagues threw at it.
As for switching to Windows – it could be a matter of opening up a virtual machine on top of Linux, if CrossOver office or IEs4Linux aren’t enough.
Amos
עמוס, סתם שאלה.
למה באנגלית?
Because I don’t have a Hebrew keyboard here and I don’t know enough Hebrew touch-typing to manage without it.
Sorry.
A
הו, רשומה יפה. אכן אנלוגיה מוצלחת.
האנלוגיה בהחלט מעניית אבל יש לי 2 דברים לומר:
1)הדברים שאנחנו מתלוננים עליהם היו אמורים להפטר “עם הזמן” כבר מזמן. אני לא מדבר על בעיות משפטיות אותן הזכרת בכתבה, אלא על בעיות כמו עיצוב או ממשחק מלוטש מספיק. ההתקדמות בלינוקס איטית מאוד.
בתוכנה קיניינית לעומת זאת האיכות משתפרת בקצב מדהים בעוד שההגבלות לא יכולות לעבור איזשהו “קו אדום”.הנה 2 דוגמאות:
-כשויסטה הייתה בגרסת בטא, המון אנשים התלוננו על חוזה השימוש הדרקוני שלה וכשויסטה בסוף יצאה, מיקרוסופט הגמישה את החוזה.
-תוך ימים ספורים מאז שכרום, הדפדפן של גוגל, יצא אנשים מצאו שורה “איומה” בחוזה השימוש וגוגל מיד הורידה אותה.
אנשים לא כאלה טפשים וההגבלות לא כאלה חמורות.
2)בקשר למושג “חופש”.
בוא ניצא רגע מהתוכנות הגדולות ונדבר על תוכנות קטנות.
ניקח את משחק הילדים הפופולארי “ליטל פייטר 2”.
המשחק הוא חינמי, הקוד הוא סגור.
ניתן להוריד את המשחק ולהתקין אותו על איזה מחשב שרוצים-בלי שום הגבלות.
יוצרי המשחק אפילו מאפשרים לקחת את המשחק, לערוך את התמונות, לערוך את קובץ הEXE(בעזרת תוכנות מיוחדות), לערוך את קובצי הדאטה(בעזרת תוכנה מיוחדת וידע) וליצור גרסאות, מודים, ותוספות שונות ואז להפיץ אותם בצורה חופשית ברשת.
נשאלת השאלה: האם המשחק חופשי?
לדעתי, התשובה היא כן, המשחק עצמו חופשי ועוד איך. קוד המקור לעומת זאת שייך ליוצרים.
אני לא רואה בכך שום דבר רע שפוגע בחופש שלי.
לפי תפישתי, אין לי זכות לקבל בחינם את מה שאחרים עבדו עליו קשה.
שלום ג’ניה,
לגבי פתרון הבעיות – בעיות הליטוש נפתרו מזמן. הממשקים בלינוקס לא פחות, ויש שיטענו יותר, מלוטשים מהרבה ממשקים בחלונות. את מוזמנת לנסות את אובונטו בהתקנת ברירת המחדל שלו.
מצד שני, לגבי המגבלות המשפטיות, את ויסטה עדיין אסור להריץ בתוך מכונה וירטואלית למעט הגרסה היקרה ביותר, עדיין אסור להעביר אותה ממחשב למחשב יותר משלוש פעמים (למעט גרסת ה-OEM, אותה אסור להעביר אף פעם), עדיין אסור לבצע בה reverse engineering וכו’.
לגבי 2 – אני שמח שאת מסתפקת בחלק מהחופש. מה לגבי נסיון לקחת את המשחק הזה ולהפוך אותו למדמה טיסה או למעבד תמלילים? הרשי לי לנחש שזה אסור (או לפחות לא מעשי).
למעשה, התשובה שלך, לטעמי, בדיוק ממחישה את מה שניסיתי להגיד בפוסט עצמו – לא מעריכים את החופש עד שלא חווים אותו באמת.
שחר
אני אפתיע אותך ואומר שאני בן.
אני אפתיע אותך שוב ואומר שניסיתי אובונטו 8.04 ואפילו השתמשתי בה חודש.
ממשק גנומי נוח וידידותי אבל מינימליסטי מידי. KDE כנראה מכיל הרבה חידושים אבל קבלת הפנים שהוא נתן לי אחרי ההתקנה לא הייתה ידידותית בכלל.
אני לא טוען שהממשקים גרועים, אני טוען שההתקדמות שלהם איטית לעומת תוכנות קינייניות.
בקשר להגבלות-אתה מבין בזה יותר ממני אז אין לי מה להגיד.
הרעיון של החופש ברור לי אבל לערוך קוד מקור של תוכנה סגורה נראה לי דווקא מעשי. צריך לקנות את זכויות היוצרים על קוד המקור מהיוצר ואז אתה מוזמן לעשות מה שאתה רוצה.
אם היוצר יתן את הקוד בחינם, הוא לא יוכל להרוויח מהיצירה שלו(לפחות לא בצורה ישירה).
אולי אם הייתי משתמש מנוסה באובונטו הייתי רואה את החופש ומעריך אותו אבל כרגע אני מעריך תוכנות טובות שבאמת כיף להשתמש בהם ואת הזכות הטבעית של היוצרים להרויח.
נ.ב.
לקח לי הרבה זמן להגיב כי המחשב שלי היה בתיקון…