זהו פוסט שמבקש את עזרת הציבור להפנות אחד ממחוקקינו השפויים אל הבלוג. אני מתכוון לשלוח גם אימיילים, אבל לא בטוח שאלו יגיעו ליעדם. מתוך זה שהייתי בכנסת כמה פעמים אני יודע שיש לנו מחוקקים שפויים.
לכל מי שלא עקב, הכנסת העבירה אתמול את חוק נתוני התקשורת. החוק מאפשר למשטרה לקבל, מאוד בקלות, פרטים מזהים על אנשים. אפשר לבקר את החוק הזה מפה עד הודעה חדשה, אבל יש מאחוריו בעיה אחת מרכזית. המשטרה באמת באמת צריכה גישה למידע הזה. אולי לא בצורה כל כך רחבה, אבל באמת צריכה.
ועל כן עלתה בדעתי שיטה לפתור את הקונפליקט. בדרך הזו המשטרה באמת באמת תוכל לאסוף את המידע שהיא צריכה, אבל גם יהיה מנגנון בקרה שימנע מהמשטרה לנצל את הכוח שלה לרעה. המנגנון שאני מציע מבוסס על אכיפה אזרחית, מהסוג שהיה כל כך אפקטיבי נגד עשן הסיגריות לאחרונה.
הרעיון הוא כזה. לא נוגעים בחוק נתוני התקשורת, או בכל חוק אחר שמאפשר גישה למידע אישי עלי. במקום זה, מוסיפים לחוק הגנת הפרטיות את הסעיפים הבאים:
1. הגדלת הפיצוי הסטטוטורי למי שהוצאו עליו פרטים שלא כדין ממאגר רשמי של מדינת ישראל.
2. החלת אחריות אישית לעובד ציבור בעל גישה כדין לפרטים כנ”ל שניגש לפרטים שלא במסגרת מילוי תפקידו
3. הודעה, רצוי על ידי מערכת אוטומטית, לכל אדם שעובד ציבור ניגש לפרטים עליו תקופה סבירה (אני חשבתי חודש אחד) לאחר הגישה. ניתן לדחות את מועד ההודעה רק בצו שופט, ורק לתקופות מוגבלות בכל פעם (נגיד חצי שנה). הדחיה של מועד ההודעה לא יכולה להיות בנוהל “שופט תורן באמצע הלילה”.
הנה הרעיון שעומד בבסיס ההצעה. במקום לנסות לקוות, כנגד כל הסיכויים, שעל עובדי הציבור שאמונים על המידע האישי שלנו לא ימעלו בתפקידם (בלתי סביר בעליל), בואו נכניס מנגנון שדרכו עובדי הציבור יודעים שאם הם ימעלו בתפקידם, ויפיצו פרטים אישיים שלא במסגרת תפקידם, שזה שהם בגדו באמונו ידע מכך. יותר מזה שהוא ידע מכך, הוא יהיה מסוגל לפעול בנידון, והפעולה תעלה לאותו עובד ציבור שמעל, באופן אישי.
במילים אחרות, אני רוצה להגדיל את הסיכוי שעובד ציבור שסרח ייתפס, ולאפשר לאזרח הקטן להתגונן.
הצעות לשיפור יתקבלו בברכה.
שחר
אני דווקא לא ממש מבין מדוע המשטרה באמת באמת צריכה גישה לנתונים אלה. אין מדובר בציתות – הם לא מקבלים את תוכן השיחה. עכשיו נניח שאתמול חייגתי אל ביתו של יעקב אלפרון, והשיחה נמשכה 8 דקות. מה המשטרה יכולה לעשות עם המידע הזה? זה בודאי לא ראיה בבית משפט, כי זה לא מוכיח שום דבר. לדעתי זה גם לא אמור להיות מספיק בשביל צו חיפוש, ציתות לטלפון שלי, או אפילו עיכוב לחקירה. אז בשביל מה?
נניח גם שאתמול היה רצח בנתניה. טלפון סלולרי זה לא GPS. הטלפון שלי ממקם אותי בטווח של 200 מטר מהזירה. מה זה מוכיח?
אני לגמרי לא שקט כשלמשטרה ניתנת גישה למידע שהוא מעניין, ואולי מזיק לי, אבל נראה כל כך חסר תועלת לצרכי חקירה.
למדינה יש צורך משלה במידע על האזרחים :
בהבט הפלילי ביטחוני ושילטוני
“כמו שנהוג לומר נסתרות הם דרכי ה … ”
אולם לא בכך עסקינן.
מידע שעבור רובינו נחשב כמידה זוטר בידי בלש מיומן או אפילו פקיד טוב יאפשר התקדמות משמעותית בחקירה .
מכיוון שהעולם האמיתי קצת שונה מהסרטים פעמים רבות המידע נאסף ללא צוים כאלה או אחרים (רמז בהרבה שרתים יש מארחות מעקב שמתמשות ב tcpdump לנגזותיו ) .
בנוסף תודות לגיגול או פייסבוק ניתן לאגור מידע רב על אנשים בקלות די גדולה.
אכשיו נשאלת השאלה מה קורה כאשר יש קריית נתונים שלא לצורך :
לדוגמה פקיד זוטר מעביר מידע עם מי דיברו רשימת אנשים בעלי תכונה מסויימת ?
החלק היפה הוא שבחוק נתוני התקשורת אין התייחסות לאבטחה ולכלל המנגנונים שאמורים לטפל במאגר הזה (חוק מאגרי הנתונים חל עליו מכיוון שמדובר במידע רגיש על תושבים ) .
בעת האחרונה ישנה מעילה רבה של עובדי ציבור או אנשים בעלי גישה למידע רגיש (דוגמה רישומון).
נ.ב.
יואב :
רמז פרופיל.
יואב, לצערי סלולארי זה כן GPS. ניתן למקם אנשים בדיוק של מטרים. בארץ שולחים לאנשים SMS פרסומת כשהם נכנסים לקניונים מסוימים ובאנגליה עושים מחקרים על תנועת לקוחות בתוך קניון ואפילו על מסלולי הטיול שלו ברחבי חנויות ספיציפיות כדי לעשות אופטימיזציות של ארגוני חנויות. אין לך מושג כמה מידע אפשר להרכיב ככה על אדם ואיפה הוא מסתובב, ובתוך קניון לחבר לזה בקלות מידע מוצלב ממצלמות הקניות והחנויות, מה שבבריטניה הולך אפילו יותר חזק ממה שהיית רוצה להאמין, במצב כמו בלונדון כשעיר שלמה מכוסה עד הסנטימטר האחרון במצלמות וכל המידע ברשות המשטרה בלחיצת כפתור. הבעיה שלא ברור אם זה מונע פשע, זה עוזר חלקית לתפוס פושעים, אבל רמת הפשע הכללית לא יורדת.
הספק הסלולרי לא יודע איפה אתה, אלא רק עם איזה אנטנה אתה מדבר כרגע. אפשר לאורך זמן להתוות מסלול, ובקניון אפשר גם לעקוב. בכל מקרה זה אולי מספיק טוב בשביל לשלוח לך פרסומת, אבל לא מספיק טוב כראיה בבית משפט שהיית במקום.
לכן אני חוזר על השאלה: למה לתת למשטרה כלי חקירה, שאינו מניב ראיות לבתי משפט?
כי חוקרים לא צריכים לפעול על פי ראיות בלבד, ויכולים להשתמש בכלי החדש כדרך לאמת “תחושות בטן”. זה כמובן לא תחליף להוכחות מוצקות שהם יצטרכו לספק בבית משפט לאחר מכן.
יואב, די בזה כדי לעזור למשטרה להתמקד ברשימת אנשים מסויימת. אם הסלולרי שלך היה באזור, סביר שגם אתה היית באזור. (מה שמביא אותנו למסקנה שכיום חשוב מאוד לדווח על גניבת סלולרי…)
אני לא מביע דעה אם זה טוב או לא, כנראה שלא כ”כ, לפחות בצורה הנוכחית. (אם אני זוכר נכון, כבר ראינו שקצינים הורו בפירוש על האזנות לא חוקיות, מה ימנע מהם להוציא מידע “דחוף”?)
חברה, אני חושב שאתם סוטים מהנקודה. הנקודה היא שטוב או רע, חוק נתוני התקשורת (וגם המצב לפניו) היו מצב נתון. היה להם לובי חזק ויהיה מאוד קשה להלחם בהם ישירות. מה שיותר גרוע, להלחם בהם ישירות באמת באמת יקטין במשהו את אפקטיביות עבודת המשטרה.
במקום לנסות להלחם בהם ישירות, אני מציע מנגנון שמטרתו בקרה על המערכת. במקום להגיד לאנשים “על פי חוק מותר/אסור”, ואז לקוות שזה באמת ישתקף במציאות, אני מציע מנגנון שרק אומר, אבל מגדיל את השקיפות לרמה כזו שמישהו שמנצל את המערכת לרעה יודע שהקורבן ידע מזה, ומה שיותר גרוע מבחינתו, שלקורבן יש אמצעי כדי לפעול נגד.
זה הרעיון של מה שאני מציע. שקיפות מוחלטת כדרך לנקות את המערכת.
שחר
הרעיון יפה אבל נאיבי. יאכף בפחות התלהבות מאשר חוק העישון במסעדות עשר שנים אחורה.
אבל זה לא עשן סיגריות וכאן לא יהיו קבוצות לחץ שיפלשו למטא”ר ויתבעו לקבל ומיד דיווחים על איך שעוקבים אחריהם. המשטרה תצפצף על חוק כזה יותר חזק מסירנה של יום הזכרון.
אני אבהיר משהו. הגוף שעליו החבות לדווח לך הוא לא המשטרה (במקרה של חוק נתוני התקשורת), אלא ה-ISP/חברת הטלפוניה שלך. על המשטרה יש רק חובה לבקש הארכה אם זה רלוונטי.
ולא, אני לא חושב שהמשטרה תצפצף על זה. הכוונה היא שהדיווח יקרה אוטומטית, ע”י המערכת שממנה מוציאים נתונים.
שחר
בכל רגע נתון הטלפון מחובר לכמה אנטנות במקביל, כאשר החזקה יותר היא הפעילה. כלומר הספק הסלולרי יודע לאיזה אנטנות הטלפון מחובר ובאיזה עוצמה לכל אנטנה, מה שמאפשר חישוב מאוד מקורב של מיקום.
אם רוצים, ניתן לבצע על מכשיר מסויים טריאנגולציה בכל רגע, ללא תלות באנטנה אליה הוא משוייך. דיוק האיכון כמובן תלוי במס’ האנטנות באיזור.
כולי תקווה שההצעה לך תיושם בצורה זו או אחרת. אבל למרות השפיות של מחוקקינו, למשטרה (שמכירה בכך שהיא מושחתת) יש לובי חזק יותר ואינטרס קטן (עד לא קיים) להקטין או להגביל את כוחה.
אתה יודע מה שינה את דעתי? אתמול בבוקר התארחו בתוכנית של רפי רשת בגלי צה”ל אסף חפץ (לשעבר מפכ”ל המשטרה) שדיבר בעד החוק, ויוסי ביילין (יו”ר מר”צ) שדיבר נגד.
אסף חפץ דיבר על זה שהחוק הכרחי כדי שהמשטרה תוכל לבצע את תפקידה וכן הלאה וכן הלאה. אז יוסי ביילין דיבר על כמה שהחוק לא מידתי, שעבירות מסוג עוון הן כבר סיבה מספקת לחיפושים וכו’.
השלב הבא כמעט וגרם לי לעשות תאונה. אסף חפץ הגיב בשוק מוחלט למה שיוסי ביילין אמר. הוא אמר שגישה כל כך חסרת בקרה לנתונים היא אכן משהו שהמשטרה לא תצליח לשלוט בו, שחייבים לשים בקרות על המשטרה וכו’. במילים אחרות, אולי בפעם הראשונה מאז שאני מקשיב לרדיו, מישהו שדיבר בעד עמדה מסויימת הצליח לשכנע את זה שדיבר נגד.
אני חושב שהמשטרה (הדרגים הגבוהים) דווקא כן היתה רוצה מנגנון שהיה מאפשר לה לעשות את עבודתה עם פיקוח.
שחר
אני הצעתי בזמנו לאפשר לחברות התקשורת להתנגד לבקשות ולחייב את המשטרה לנמק; אבל זה לא עזר.
הרעיון שלך הוא נהדר, אבל אני בספק אם ניתן יהיה לממש אותו בלי עוד חקיקה. אני אדבר עליו עם זהבה.
מצד שני, הדבר החשוב ביותר לעשות עכשיו הוא לנסות למצוא דרכים יותר יעילות לתקשורת מוצפנת : לדוגמא, מעבר לטלפונים סלולרים שמייצרים את השיחות בVoip על WiFi פתוח ו\או על GPRS יקשה על המשטרה, מה שיגרום לחוק הזה להיות מיותר. חיבור לאינטרנט באמצעות שרתים אנונימיים והצפנת כל התעבורה גם תסייע.
כמה שיותר מידע, וכמה שהוא יותר מוצפן, כך מצבנו יהיה יותר טוב.
אתה יכול לשלוח את ההצעות לחבר’ה מעבודה שחורה, הם טובים בלהטריד חברי כנסת 🙂
חשבתי היום בצהריים על מה שיהונתן אמר, אבל מזווית אחרת: האזרחים ימשיכו להשתמש בטלפונים כמובן, הפושעים הכבדים יעברו לטלפוניית IP אם אפשר ולסוגי תקשורת אחרים. בסופו של דבר הכי הזה ישמש בלי כל מידה מהנסיון שצברנו על משטרת ישראל. בגלל זה הרעיונות שלך מצויינים, דוגמא מושלמת למערכת “איזונים ובלמים” בחוק 🙂
שחר – אני חושב שהרעיון שלך מצוין וזו מערכת שיכולה באמת לפתור את הבעיה בצורה אמיתית אבל לצערי אין שום סיכוי שרעיון כזה יתפוס – הוא מורכב מדי טכנית מכדי שאפשר יהיה לחוקק חוק ושאכן מערכת טכנולוגית כשלהו תיבנה לפיו.
הרעיון שחוק יכול לאכוף מערכת טכנולוגית מסוימת (אפילו עם ספציפיקציות מאוד פשוטות כמו מה שתיארת) ושמערכת טכנולוגית שכזו שתיבנה אכן תעבוד לפי רוח החוק, הוא מאוד לא מציאותי.
שחר, רעיון מעניין למרות שניראה לי שבמקרה כזה בכל מקרה לא תהיינה הגנה לעובד ציבור על שימוש לרעה במאגר, הבעיה היא באכיפה. מבלי להכביר במילים- ראה את הראיון שערכנו אתמול עם עו”ד דן אור חוף בנושא בפודקאסט המשפטי שלנו שעוסק לא מעט בדברים שאמרת: http://p.odcast.co.il
זה יפה שאתה מפנה אותי לפודקאסט של חצי שעה בלי לספר לי מה אני אמור לחפש שם. עברתי על התקציר באתר שלכם ולא נראה היה שיש שם משהו שרלוונטי לדיון פה. אם זה לא נכון, אתה מוזמן להגיב עניינית פה בנושא שנידון פה.
בעיית האכיפה לא קיימת פה (בקירוב, כמובן). מי שמבצע את האכיפה במקרה של מה שאני מציע הוא האזרח שנפגע, והוא יהיה הראשון לדעת אם יש לו אינטרס אם לאו.
כן, יכול להיות ששוטר יטען שהוא השאיר מחשב פתוח או סיסמה ידועה לאחרים. לדעתי, זה לא פותר אותו מאחריות בגרוש.
לא הבנתי מה אמרת לגבי “בכל מקרה לא תהיה הגנה”. אם מפקח פצח בחקירה לא מוצדקת כדי להציק לאזרח, אני לא רואה למה שהשוטר שבמקרה לחץ על כפתור השאילתה יהיה זה שיצטרך לשלם את המחיר.
שחר
אני חייב לציין -א הבתי!
בהחלט יכול להוריד משמעותית את כמות הסכנות מהחוק הארור הזה.
השוטר המסכן שרק לחץ יועמד לדין משמעתי בידיוק כמו הפקידה שרק בדקה את הגיליון האישי הצבאי של איזשהו סלבריטי. אם השוטר, כמו הפקידה, יאמר שהוא מילה רק אחר פקודותיו של X. החקירה תועבר ל-X. ובא לציון גואל. כל מה שאני אומר זה שאני מסכים עם הדיעה שלך, וחושב שראוי ליישם את שיטת הבקרה שנהוגה בצה”ל על תיקים אישיים של חיילים וקצינים.
אני מבהיר שלא הדבקתי את הפודקאסט כפרסומת תגובתית, אלא אם תאזין ותבין שיש לחוק הזה גם “צד שני”. תודה בכל מקרה על התגובה חזרה
למשטרה מגיע מידע מודיעיני על משלוח סמים שמישהו אמור להביא לאותו אלפרון, היא בודקת עם מי הוא דיבר. לאחר מכן באיחור מה מגיע מידע על איסקה בו אחד האנשים שלו אסף את הסם במיקום מסויים ובזמן מסויים, עבור האנשים שאלפרון דיבר איתם מתבצעת הצלבה של מיקום הפלאפון באותו הזמן. אם המספר שלך עלה בגורל, סיכויים טובים ששופט יתן צו חיפוש על סמך המידע הזה (כבר היתה הרשעה ברצח שהתבססה על איכון מיקום הפלאפון) ויערך לך חיפוש בבית. כמובן שההרשעה תתבצע על סמך מה שנמצא, אבל הדרך עוברת בפיסות המידע הללו.
ההצעה של שחר נשמעת נהדרת, לכן אין שום סיכוי שהיא תיושם.