סיכום תחרות

כמו שכבר כתבתי, ביום שלישי יצאתי לצרפת כדי להשתתף בתחרות של סטריל. הטיסה היתה ב-757 של אל על, ואו שעליתי במשקל (בהחלט אפשרי), או שהמושבים ב-757 הם יותר צרים. הטיסה יצאה באחת בלילה, ונחתה בחמש וחצי בבוקר. הצלחתי לישון בה, אבל אל במיוחד טוב (או הרבה).

סטריל ארגנו אוטובוס שייקח את כולם משדה התעופה למלון בשבע בערב. הבהרתי שאין לי כוונה לבלות משש בבוקר עד שבע בערב בצ’ארל דה גול, אז הם ארגנו לי מונית שתיקח אותי משדה התעופה למלון. כשיצאתי מהמכס, חיכה לי נהג עם שלט עם השם שלי. מסתבר שהשיטה ממש עובדת :-).

הנהג לא דיבר כמעט אף מילה של אנגלית, אז הרשיתי לעצמי לישון כל הדרך למלון. זה לא מספיק עזר. הגעתי למלון אפוף לגמרי.

למלון הגעתי ב-7:15 בבוקר. הרבה יותר מידי מוקדם מכדי לקבל חדר. או שהמלון לא זכר שהוא צרפתי, או שסטריל הזמינו כל כך הרבה חדרים. בהחלט ייתכן שסתם מדובר במלון כיפי. הפקידה ישר שלחה אותי לשים את המזוודות שלי בלובי, וללכת לחדר האוכל כדי לקחת לעצמי ארוחת בוקר. כשגיליתי שיש אינטרנט אלחוטי בחינם במלון, אבל שצריך לתת מספר חדר ושם, היא ישר כתבה לי שם ומספר חדר שאני יכול להשתמש בהם. בקיצור, שירות מפתיע יחסית למדינה שידועה בשירות אנטיפטי במיוחד.

אז החלטתי להעביר את הזמן (צפי של חמש שעות, למרות שכבר אחרי שלוש קיבלתי חדר) בלהכין את ההדגמה שאני אתן לשופטים. ואז גיליתי לחרדתי שיש באגים שמונעים ממני לעשות את ההדגמה כמו שרציתי! כשבועיים לפני התחרות שיחררתי גרסה חדשה של התוכנה, והגרסה יצרה כמה באגים שהפריעו לי בהדגמה. התחלתי לשבת בלובי ולפתור באגים. לפחות אי אפשר להגיד שלא ניצלתי את הזמן כמו שצריך. הצלחתי לשחרר גרסה חדשה עוד באותו היום, שפתרה את כל הבעיות שצצו.

קיבלתי את החדר, וישר הלכתי להתרחץ ולישון. שאר החברה היו אמורים להגיע בערך בשמונה בערב, אבל בפועל הגיעו רק אחרי תשע. בארוחת הערב הכרתי את ג’ק לואיס, שהתחרה איתי בקטגוריה של אבטחת מידע עם פרוייקט בשם Unicorscan (המתמודד השלישי לא הופיע), את קרסטן שמידט שייצג את LimeSurvey, פרוייקט לביצוע סקרים מעל האינטרנט, ואת Ola Spjuth, שזה בפרס המיוחד (כלומר – לא הצליח באף קטגוריה ספציפית, אבל כן היה מספיק מעניין כדי שיביאו אותו לקבל פרס) על תוכנה שמאגדת נתונים של חוקרים שונים בתחום הביו-אינפורמטיקה. אני לא יודע אם זה בגלל השפה, או מסיבה אחרת, אבל עיקר האנשים שהתחברתי אליהם היו אלו שזכו בקטגוריות שלהם. כך או כך, ללא ספק יצא לי לפגוש שם המון אנשים מאוד מעניינים. עוד ראוי לציין את מרטין אלברכט, מפרוייקט Sage

את יום התחרות עצמו העברנו בעיקר בהמתנה :-). באופן שקצת הפתיע אותי, את ההרצאה של החצי שעה שבה אני אמור להציג את הפרוייקט לשופטים נתתי רק בפני השופטים. לא היה קהל אחר בחדר באותו הזמן. זה לא היה בדיוק מה שתכננתי, אבל זה היה סביר. הסתבר לי שבעוד שהשופטים שלי היו עם יחסית מעט ידע בהצפנה, דווקא בקרב השופטים של קטגוריות אחרות היו אנשים עם יותר ידע בהצפנה. קיבלתי כמה שאלות ממש טובות בזמן שיחות לא פורמליות מאנשים שהפרוייקט שלהם התחרה בקטגוריות אחרות בכלל.

אחרי השלב הזה היה שלב המתנה לא קצר. היה במזדרון של הטירה שולחן ארוך ארוך ארוך שעליו היו שלטים ששמרו מקום לכל פרוייקט. לא באמת סיפרו לנו למה, ורוב האנשים פשוט התיישבו והתחילו לקרוא דואר. עברתי בין הפרוייקטים, אבל היו לא מעט שהיו יותר מידי בצרפתית מכדי להתעניין ממש.

השלב הבא היה השלב שהמתרגמות הסימולטניות הכי חששו מפניו – שלב ההרצאות של השלוש דקות. על ההרצאה של שלוש הדקות התאמנתי הכי הרבה, והצלחתי להגיע ממצב שבו אני מעביר אותה בארבע דקות וחצי של דיבור מהיר למצב שבו אני מצליח לדבר סביר במשך שתיים וחצי דקות ולהעביר (כמעט) את כל מה שרציתי. כשעליתי לדבר בעצמי (הייתי הראשון לדבר מכל ה-18) כבר הצלחתי להגיע למצב שבוא אני מעביר את החומר בקצב דיבור רגיל. הסוד היה להשלים עם העובדה שהפרוייקט שלי (החלק המעניין שבו) הוא אלגוריתמי לחלוטין, ועל כן אין לי שום סיכוי בעולם להעביר אותו בשלוש דקות למי שאין לו רקע. את החלק המעניין של הפרוייקט הצגתי רק בשקף אחד, מתוך הבנה שמי שיבין יבין, ומי שלא לא. במקום זה דאגתי להעביר את הרקע שקדם לתכנון הפרוייקט, ואת מה שהפרוייקט ניסה להשיג. אתמול, אחרי שהתפזרנו, הייתי צריך לעלות על הרכבת המהירה שחוצה את אירופה. אני הייתי צריך רק תחנה אחת (עשר דקות נסיעה), אבל אם הייתי לוקח את המטרו זה היה לוקח לי שעה וחצי. כמו שהדברים קרו, זה עדיין לקח לי שעה וחצי, בגלל שהייתי צריך להמתין לרכבת. בתחנה פגשתי שניים מהשופטים בתחרות, פרדריק להובי וואלרי דגריין, שחיכו לאותה רכבת כמונה (למרות שהם נסעו איתה יותר רחוק). פרדריק התעניין באיך נראית עברית, ופתחתי לאפטופ כדי להדגים לו (ואלרי צילמה תמונות. אני צריך לוודא שאני מקבל אותן. אני חושב שחצי מהתמונות הן של הטאקס על המחשב שלי עם הכיתוב “חופשי זה יותר מחינם”). רק כשממש עלינו על הרציף פרדריק נזכר לציין שהוא שמע את ההרצאה של השלוש דקות (הוא לא היה שופט בקטגוריה שלי), ונדלקה לו נורה שאמרה “כן, ככה צריך לעשות את זה”. מבחינתי זה אומר שהצלחתי להעביר את עיקר המסר. כמובן שההרצאה של השלוש דקות לא השפיעה על הניקוד בשום צורה, אבל עדיין טוב לדעת שהמסר עבר. אם זה בגלל הלחץ ואם בגלל התרגום, את חצי מההרצאות ששמעתי של שלוש דקות לא הבנתי, גם כשידעתי על מה הפרוייקט.

השלב הכמעט אחרון היה שלב של דיון “שולחן עגול”. לא יצאתי עם תובנות מרשימות במיוחד, אבל כן היה מעניין.

הטקס עצמו היה פשוט טקס. השופטים ניסו לעשות משהו קצת מיוחד ולהסביר למה הם בחרו כמו שהם בחרו. במקרה של אבטחת מידע, למשל, הם אמרו שהבחירה היתה מאוד קשה, ומה שהכריע את הכף היה העובדה של-rsyncrypto יש אתר שבו מאוד מאוד קל למצוא איפה קוד המקור, איפה המאגר ואיפה רשימות התפוצה. במילים אחרות, הם אהבו את זה שהפרוייקט פתוח לקהילה.

הפרסים עצמם היו, ברובם, מרשימים. כמובן שהחלק הכספי הוא ברור. כמו כן קיבלנו מחשב נייד למפתחים. מדובר על Dell Inspiron 6400 עם מעבד ליבה כפולה, דיסק SATA של 100GB‏, 2GB של זכרון ומסך רחב. כרטיס המסך הוא של אינטל (כנראה פחות חזק, למרות שממש לא משנה למטרות שלי), והמחשב עצמו קצת כבד, אבל בהחלט מדובר במחשב שבנסיבות אחרות הייתי שמח שיהיה לי, אבל מחליט שאני לא יכול להרשות לעצמי. למי שתוהה, לא, הוא לא הגיע עם ויסטה. הוא הגיע עם אובונטו.

חוץ מהכסף ומהמחשב קיבלנו גם מגן. אני משתמש במילה מגן מכיוון שאם הייתי אומר “יד”, אף אחד לא היה מבין. למרבה השמחה מרטין מ-Sage הספיק כבר לצלם ולהעלות לאינטרנט, אז אתם יכולים לראות תמונה של משהו שהוא זהה, עד כדי כיתוב של שם הקטגוריה, למה שיש אצלי. לצורך קנה המידה, אורך הבסיס הוא בערך 15 ס”מ, ואין לי מושג עדיין איך אני מביא את זה לארץ.

אחרי הטקס היה קוקטייל. החלק שהיה לי הכי חשוב שם היה לתפוס את גאורג, מה-FSFE, ולספר לו על “המקור”. הוא גם התעניין בחוק זכויות היוצרים החדש בישראל, ואני מאוד מקווה שהמקור יצליח גם להרוויח מהנסיעה הזו שלי.

למחרת (אתמול) היתה פגישת תחקור. הדבר המרכזי שהצעתי היה לפרסם יותר טוב את התחרות הזו. הסתבר לי שהודעה ל-Slashdot נשלחה לגבי התחרות, אבל גאורג האשים את סלאשדוט בזה שהם באוריאנטציה של צפון אמריקה, ושזה פשוט לא עבר מודרציה. ממש חבל בעיני, מכיוון שאני לא מכיר שום דבר שמתקרב לזה משום בחינה.

לסיכום – פגשתי הרבה אשים מעניינים, נחשפתי להרבה פרוייקטים מעניינים, וזכיתי בפרס. אפשר להגיד שזו היתה נסיעה מוצלחת מאוד.

שחר