YNet פרסמו כתבה על יהלומים מלאכותיים. הכתבה מאוד מתלהבת ממכונה חדשה שמסוגלת להבדיל בין יהלומים מלאכותיים לבין יהלומים טבעיים. היהלומים מאוד מפחדים להתבלבל, ויש שמרוויחים מזה כסף.
האמת? צודקים. זה מאוד מתסכל לשלם הון עתק על טבעת רק כדי לגלות בסוף שהיהלום בה הוא בעצם מזוייף.
אמרתי מזוייף? הרי הוא בעצם לא מזוייף בכלל. הוא רק מלאכותי.
יש סיבה שאנחנו מתעקשים על טבעת עם יהלומים אמיתיים ולא מזוייפים, בדיוק כמו שיש סיבה שזהב בתכשיטים (וגם באלקטרוניקה) באמת נותן ערך מוסף. במקרה של זהב מדובר על מתכת אצילה. זה אומר שאפשר לענוד טבעת זהב על היד כל היום וכל הלילה, בלי להוריד אותה אפילו במקלחת או כששוטפים כלים, והטבעת לא תחליד ולא תשנה את הצבע שלה. אם נוסיף לזה את הבוהק המאוד ייחודי, ואנחנו מקבלים מתכת שבאמת נותנת ערך מוסף לתכשיט. אם יימכרו לכם טבעת שנטען עליה שהיא עשויה מזהב, אבל בעצם עשויה מחומר אחר, אתם עלולים לגלות שבשימוש יום יומי הטבעת משנה את צבעה, ובזאת בעצם מכרו לכם מוצר שהוא באופן מוחשי פחות טוב.
בעולם האלקטרוניקה הזהב משמש הן בגלל שמדובר בחומר עם מוליכות מאוד טובה, והן בגלל העובדה שהמגעים שלו נשארים נקיים מאותה הסיבה שצויינה קודם. שוב, מדובר בסיבות מהותיות עקרוניות שגורמות לחומר להיות באמת עם יותר ערך למשתמש.
הסיפור עם יהלומים הוא מאוד דומה. אפשר לייצר זכוכית (וחומרים אחרים) שייראו במבט ראשון בדיוק כמו יהלום. הבעיה היא שעם השימוש, החומרים האלו יספגו שריטות, וכך יאבדו הרבה מאוד מהיופי ומהברק שלהם. יהלום הוא חומר מאוד מאוד קשה, ועל כן לא נשרט. שוב, מדובר בתכונה שהיא מעבר לקוריוז. מדובר פה בתכונה שהיא באופן מהותי חשובה כאשר בונים תכשיט. הייתי במצב בעבר שבו מישהיא שיצאתי איתה מאוד מאוד רצתה טבעת מסויימת, אבל זו עלתה הון עתק (סדר גודל של מכונית בת 15 שנה). היא שאלה על לייצר את הטבעת עם יהלומים מזוייפים, והתשובה היתה שההטבעה של היהלומים בזהב מסובכת מאוד, ואין טעם להשקיע בשביל משהו שלא יחזיק מעמד.
אלא שמאז השתנו הזמנים. היהלומים שבהם דנה הכתבה הם לא יהלומים מזוייפים. לא מדובר בחומר שאיננו יהלום, שלמראית עין נראה כמו ועל כן מאפשר רמאות של הלקוח. מדובר פה בחומר שהוא, לכל צורך ועניין, יהלום. יש לו את אותו הקושי ואתן התכונות. מי שיקנה טבעת עם יהלום מלאכותי לא יחזור עוד שנתיים עם טענה של שריטות. למעשה, כל הכתבה מדברת על זה שהיה צריך מכונה מאוד מתוחכמת רק כדי להבדיל בין היהלום המלאכותי ליהלום האמיתי. לא צריך מכונה מתוחכמת כדי להבדיל בין יהלום אמיתי למזוייף. נסיון פשוט לשרוט בקבוק בירה מספיק בשביל זה.
ועל כן נשאלת השאלה – מדוע זה משנה? אם המוצר הסופי לא פחות טוב במדדים האובייקטיביים, מדוע אכפת למישהו אילו יהלומים יש לו בטבעת? התשובה היא מעניינת. היהלומים הטבעיים הם יקרים יותר. במילים אחרות, הם יקרים יותר בגלל שהם יקרים יותר, ולא בגלל שום סיבה אחרת.
קריאת התגובות מזכירה לי מאוד את הסיפור “המחרוזת”. היהלומנים שם מנסים בכוח להגן על מקור פרנסתם על ידי זה שהם מעלים טיעונים למה לא כדאי לקנות מלאכותי. הסיבה? כי הטבעי יקר יותר.
באופן אישי, באותה מידה שאני כבר צריך להתמודד עם תכשיטים (לא הרבה), אני טיפוס מאוד פרקטי. לא מעניינת אותי יוקרה. מעניינת אותי אסטטיקה. יהלום נותן לי ערך מוסף על פני זיוף, אבל יהלום טבעי לא נותן לי ערך מוסף על פני יהלום מלאכותי. מבחינתי לקנות יהלום מלאכותי זה רווח נקי.
באופן יותר כללי (וכאן גם הקשר לנושא הבלוג), מדובר על תעשיה שאיבדה את אחיזתה במקור ההכנסה שלה. כל תעשיית היהלומים (עד ללפני כמה שנים מקור הייצוא מספר אחת בישראל, וגורם לכך שמאזן הייבוא מול מדינות כמו יפן יהיה לטובתינו) מבוססת על המחיר הגבוה של התוצרים שמעורבים בה, ובפרט על המחיר הגבוה של חומר הגלם. הדבר שהיהלומנים באמת מפחדים ממנו זו התרסקות של מקור הפרנסה שלהם. עם כל ההבנה שלי לחשש הזה, אני לא יכול שלא לחשוב שתכשיטים זולים ואיכותיים הם עדיין, בסופו של דבר, מטרה יותר חשובה מאשר הון של מעבדי היהלומים.
שחר
אתה יודע שהיה/יש ויכוח דומה על פנינים?
ובינתיים הפנינים התרבותיות מנצחות ובגדול, למרות שיש אי-אילו הבדלים בין פנינים תרבותיות לפנינים “טבעיות”, הרי שלצרכנים שלא ממש מבדילים – זה לא אכפת במיוחד.
ד”א, בנוגע תכשיטים יש דבר אחד נוסף – פעם זהב ואבנים טובות נחשבו למשהו שלא מאבד את הערך שלו, אבל היום – זה כבר לא כך, כי רוב הערך של תכשיט בן ימינו נקבע לפי ערך העבודה שהושקעה בו כך שאם רוצים “לפדות” את ערך התכשיט – ברוב המקרים אין מי שישלם על העבודה שהושקעה בתכשיט אלא רק על החומר כך שמשלמים רק בערך שליש מעלותו המקורית של התכשיט.
ליהלום/זהב יש ערך מעבר לתכונות שלו, יש לו ערך סימלי.
לא עונדים טבעת 24 שעות ביממה כי אפשר, אלא כי היא מהווה סמל — טבעת נישואים היא שונה מחתיכת יסוד כימי בעל צורה עגולה בגלל ערכו הסימלי (וגם ערכו אמיתי — שווי כספי).
כך שאני לא חושב שזה נכון להסתכל על טבעת מזהב כטבעת לא מחלידה אלא כטבעת בעלת ערך סמלי וכספי גם יחד
אני דווקא חושב שהכתבה מדברת על הרמאות שיש במכירת היהלומים המלאכותיים לצרכן הסופי במחיר של יהלום טבעי (שעולה יותר מן הסתם). בגלל שלא ניתן לזהות את היהלום המלאכותי – יש פה כר לרמאות (ההיגיון אומר שיהלומים מלאכותיים צריכים לעלות פחות מכאלו טבעיים).
ונגד הרמאות הזאת צריך לצאת לדעתי (אגב, אני מסכים איתך שאין רע ביהלום מלאכותי אם הוא מכיל את אותם התכונות של יהלום טבעי ובמחיר זול יותר).
לפי הטענה שלך, אפשר להמשיך איתה הלאה ולשאול במה שונים יהלומים משאר אבני החן? האם הם יקרים יותר רק כי הם יקרים יותר? לא, הם יקרים יותר כי אנו נותנים ערך מוסף (בצדק או שלא בצדק) לעובדה שיהלומים הם נדירים יותר מאשר אבני חן אחרות.
ובהמשך לטיעון, למה לקנות יהלום בכלל (מזוייף, מלאכותי או טבעי)?
יש מספיק אבני חן אחרות שנראות טוב ואשר לא עולות כמו יהלום, ובבקשה, בלי טענות כמו “אבן חן אחרת עלולה להשרט” אני לא קונה את הטענה הזאת.
בסופו של דבר קונים יהלום בגלל עניין מסחרי-תרבותי. כי זה סמל יוקרה, כי התרבות הקולנועית האמריקאית לימדה אותנו שטבעת נישואים “שווה” היא טבעת יהלום, וכי זה יקר.
ובכלל, אני חושב שיהלום נחשב ליפה יותר מכיוון שהוא נדיר יותר, ובמידה מסויימת מכיוון שהוא יקר יותר.
כדאי לציין שהמחיר הריאלי של יהלום גולמי שנכרה מהאדמה נמוך בהרבה מעלות היצור של יהלום ‘מלאכותי’ – לכל היותר דולרים בודדים לקראט. לחפור ולהוציא יהלומים מהאדמה זה הרבה יותר פשוט וזול מלהפעיל את המכשור שמייצר יהלומים מפחם על ידי לחץ וטמפרטורה גבוהים. כמובן שליטוש היהלום מוסיף למחיר, אבל גם את היהלום המלאכותי צריך ללטש. הסיבה העיקרית ללמחיר הגבוה היא שקרטל היהלומים העולמי שולט באופן מלאכותי במחירי היהלומים הטבעיים.
דרך אגב, יש לי נסיון בעבודה עם יהלומים במחקר, ולמדתי שאפשר לנצל אותם לישומים טכנולוגיים ומדעיים רבים (אולי לא פחות מזהב). ההופעה של יהלומים ‘מלאכותיים’ נובעת בין השאר מהתסכול של מדענים רבים מהעלות הגבוהה של היהלומים הטבעיים והנסיון למצוא תחליף. אם בסופו של דבר יהלומים מלאכותיים מגיעים גם לשוק התכשיטים, לקרטל היהלומים אין מה לבוא בטענות אלא אל עצמו שבמשך שנים ערם קשיים מיותרים על המחקר והפיתוח.
אם תעשה חיפוש בבלוג שלי על המילה “סמל” תראה שאני מתייחס לסמלים לא מעט.
אין לי ספק שיש הרבה אנשים שמה שחשוב להם בטבעת היא שהיא תהיה יקרה. מצד שני, יש הרבה יותר אנשים שרוצים משהו שיראה יקר, אבל לא יהיה. בסמל, כמו בסמל, הסוג השני הורג את הערך לסוג הראשון, אלא אם נוצר בידול. זו הסיבה שכל כך חשובה ליהלומנים המכונה שיודעת להבדיל בין יהלום טבעי למיוצר.
אבל, וזו הנקודה האמיתית, את התוכנה האמיתי לסמל יוצקים האנשים שמשתמשים בו. הסמל “לינגנו” הוא לא מה שאני רוצה שהוא יהיה, הוא מה שאני, בתור מנהל החברה, עושה איתו.
שחר
כיון שאני אחרון שאתווכח בנושא, אוסיף שזה ענין מטופש של יוקרה בעיני. אם יהלום טבעי יותר זול להפקה בצורה שלא מזיקה לאנשים והסביבה, לבריאות. אבל זה לרוב לא המקרה. יהלומי דמים עולים יותר כסף, ולא ברור לי למה מישהיא צריכה להיות גאה שהיא עונדת אחד כזה על היד או על הצוואר. אם אפשר לעבור לפרווה מלאכותית, אפשר גם לעבור ליהלומים מלאכותיים, ויפה שעה אחת קודם.
כמו שחזי אמר, מחיר היהלומים הטבעיים גבוה באופן מלאכותי, הוא תוצאה של קרטל ולא של עלויות כרייה וליטוש.
בנוסף לזה, האלמנט המשמעותי ביותרבזיהוי של יהלום מלאכותי מול טבעי הוא הנקיון, מתברר שיהלומים מלאכותיים נקיים הרבה יותר. זה לכאורה יותר טוב, אבל הזיהומים שביהלום הטבעי יוצרים את אותם יהלומים צבעוניים ונדירים במיוחד.
מבחינתי חשוב מאוד לרכוש דוקא יהלומים מלאכותיים ולא טבעיים, לא רק בגלל ההפרש במחיר אלא בעיקר כי כך אני יכול לטעון שאני לא תורם למלחמות הגרילה הרצחניות ולניצול של ילדים במדינות כמו חוף השנהב ואחרות במרכז ומערב אפריקה.
מי ירצה להשקיע בפיתוח טכנולוגיה שכל מה שהיא עושה זה לייצר יהלומים ברמת טהירות נמוכה רק כדי שיראו יפה?
אההה…. אולי אנשים שרוצים יהלומים צבעוניים כי בעיניהם הם יפים?