עליתי שלב D-:

לפני קצת יותר מחודש כתבתי פה שהגשתי פרוייקט שלי (את rsyncrypto) כמועמד לפרס שנותן מלגה לפרוייקטי תוכנה חופשית (פרס החופש, בתרגום חופשי). היה צריך להגיש את הפרוייקטים כמועמדים עד לתחילת אוקטובר, וב-1 בנובמבר חבר השופטים היה אמור לפרסם את הפרוייקטים, שלושה בכל קטגוריה, שעולים לשלב השני.

היתרון בלעלות לשלב השני הוא כפול. ראשית, כל שלושת המקומות הראשונים מקבלים פרס כספי. הוא נע בין 500 אירו (שזה לא רע) ל-3000 אירו + מחשב נייד (שזה כבר ממש ממש הרבה).

היתרון השני הוא שסטריל (נשמע כמו אחת התרופות שלקחתי אחרי כימו), הארגון שמארגן את התחרות, מממן נסיעה לצרפת לעיירה בשם Soissons (אני אפילו לא אתיימר לנסות לכתוב את השם הזה בעברית), כדי להיות נוכח בטקס. בפרט, העיירה הזו נמצאת כ-100 ק”מ מעיירה אפילו יותר קטנה שבה אחותי גרה. אם אני עולה לגמר, אני בעצם זוכה במימון נסיעה לבקר את המשפחה שלי :-).

וכאן, בעצם החדשות הטובות. אחרי ארבעה ימים קצת מורטי עצבים, התפרסמו התוצאות. עליתי לגמר.

במובן אפילו יותר חיובי, עברתי על הפרוייקטים שהיו מועמדים בקטגוריה שלי. כמה מהם הם די סתם – עוד Host IDS, עוד תואם Trip wire וכו’. מתוך כ-14 פרוייקטים סימנתי כחמישה שנראו לא סתם עוד משהו, אלא עם קצת יותר עניין וחדשנות. אני מאוד שמח להגיד שכל שלושת העולים לגמר הם מתוך “הרשימה הקצרה” שלי.

מצד אחד זה אמור היה להעציב אותי, בגלל שזה אומר שהתחרות תהיה יותר קשה. מאידך, אני רואה בזה שני סימנים מאוד חיוביים:

1. זה אומר שאני מבין את הקריטריונים, פחות או יותר, באותו אופן כמו השופטים. זה טוב, כי אני חושב שיש לי סיכוי לא רע להגיע למקום ראשון, ויש לי מה לעשות עם הכסף.
2. אפילו יותר חשוב, זה אומר שאם אני אפסיד, אני אפסיד לפרוייקט שאני מעריך. לא תשמעו אותי אומרים “הפסדתי להוא??” אין יותר משפיל מלראות מישהו שאתה לא מעריך מוערך יותר ממך, ולפחות אני כבר יודע שזה לא יקרה לי.
3. (אני יודע, אמרתי שניים. nobody expects the Spanish inquisition) זה אומר שאת הסמל של התחרות יש טעם לשים על האתר של התוכנה, מכיוון שהוא ממש אומר משהו.

כן, אני קצת מדבר שטויות. אני באמת מתרגש. יותר מהכל, זה אומר שמישהו מעריך באמת את מה שעשית, ועם כל הדיבורים על הכסף, זה הדבר שבאמת באמת חשוב לי. לעלות שלב, ובטח ובטח אם אני אזכה, אומר שאנשים באמת מעריכים את מה שעשיתי.

שחר