יעל גרוס כתבה מאמר על ביקור שלה בכנס יחסי ציבור. היא חזרה מזועזעת מהנכונות של אנשים עם כסף לשקר ולרמות כדי להרוויח עוד כסף, ופנתה בקריאה נרגשת לאנשי יחסי הציבור לבוא בצורה הוגנת וגלויה.
עד כמה שאני מאוד מאוד מאוד מסכים עם הסנטימנטים שהיא מעלה, אני לא יכול שלא להגיע למסקנה העצובה שזו תמימות לבקש את מה שהיא מבקשת.
אנשי יחסי ציבור יעשו כל מה שהם רק יכולים כדי למכור את מה ששילמו להם כדי למכור, גם במחיר של להרוג את הנשא שבו הם משתמשים. במקרה הזה התופעה אותה הם רוצים לנצל הן הרשתות החברתיות: הן האתרים שנושאים שם זה והן התופעה שעומדת מאחוריהן, כפי שמתבטאת בטוקבקים (במובן החיובי של המילה) ובהודעות בפורומים.
הקריאה שלה לאנשי יחסי הציבור לפעול בצורה אתית יותר היא מובנת, אבל לא הגיונית מבחינת אנשי יחסי הציבור. אנחנו, כגולשים, חייבים לפתח את המנגנונים לעשות את הפעילות לא כדאית. מצד שני, אם אנשים עדיין לא מחרימים ספאמרים, הרי שאיזו תקווה יש לנו פה?
שחר
איך אפשר להחרים ספאמרים? כלומר, אני לא פותחת מיילים שאני בטוחה שהם ספאם, אבל חוץ מזה?
מה עוד אני יכולה לעשות?
הגברת אמנם נאיבית לחלוטין, מצד שני, אני בטוחה שהציבור יפתח עמידות לכל ניסיונות המכירה של אנשי היח”צנות למיניהם.
בדיוק כמו שהציבור פיתח עמידות מסוימת מול הפרסומות בטלוויזיה ובעיתונים.
ד”א, יש’ך מושג איפה מחפשים משרה של טוקבקיסט בשכר?
🙂
“להחרים ספאמרים” משמעותו לא לקנות מהם את הסחורה שלהם.
תתפלאי לשמוע – אבל כל הספאם הזה כדאי למפרסמים רק בגלל שבערך פרומיל אחד של אנשים שמקבלים אותו פועלים על פיו (קונים את המוצר או קונים את המניה שהוא מפרסם וכו’). בגלל הפרומיל הזה של האוכלוסיה יש היום ספאם.
אתה צודק בהחלט. לתאגיד אין נשמה. הוא יעשה הכל (כשהדגש הוא על הכל) כדי להרוויח.