קטע חדשותי מאת Gervase Markham. הבחור אחראי על ענייני רישוי של מוזילה. לפני כמה ימים הוא קיבל אימייל משוטרת באנגליה, שמבשרת לו שנתפסו אנשים שמוכרים את התוכנה “שלו” (מוזילה פיירפוקס) על CD שהם הכינו. היא מבקשת לוודא איתו שזה אכן לא חוקי לפני שהם נוקטים צעדים נגדם.
תזכורת קצרה לכל מי שעוד לא הפנים (ואני מודה שזה קצת מסובך) – תוכנה חופשית פירושה אי הגבלה של מה צורות ההפצה של התוכנה. אי ההגבלה כוללת גם אי איסור על מכירה. במילים אחרות, מה שהמוכרים עשו (צריבה של התוכנה על דיסקים ומכירה שלה) הינו חוקי לחלוטין.
כאשר Gervase (למישהו יש רעיון איך לאיית את שמו באותיות עבריות?) הסביר לה שכל עוד הם מכרו העתקים מדוייקים, מה שהם עשו זה בסדר, וביקש ממנה להחזיר להם את הדיסקים שלהם, היא פיקפקה בתחילה, ואז התחילה לשאול אותו איך היא יודעת שהיא מדברת עם מישהו שמוסמך לענות לה. במילים אחרות, הקונספט שמישהו יגיד לה שזה בסדר שמישהו אחר ירוויח כסף מהתוכנה היה כל כך זר לה, שהיא הניחה שמישהו לא מוסמך עונה לה על האימיילים.
אבל הטענה המרכזית שלה היתה המעניינת ביותר. היא שאלה אותו איך משטרת אנגליה אמורה לאכוף את חוקי זכויות היוצרים אם קיימות תוכנה שמפיצים בחינם אבל מותר גם למכור? הוא הסביר לה על לינוקס ואופן אופיס, אבל השורה התחתונה היא שיש פה “בעיה”.
במשך שנים “התחנכנו” שזכויות יוצרים = אסור להעתיק. כל המערכת של תוכנה חופשית משתמשת בזכויות היוצרים כדי להבטיח שמותר יהיה להעתיק. מערכות האכיפה מוצאות את עצמן מול הצורך ללמוד את ההבדל בין תוכנה חופשית, ואולי, רחמנא ליצלן, אף לקרוא את הרשיונות של התוכנות המדוברות.
ג’רוויס (אני אניח שאתם יודעים על מי אני מדבר) טוען שקיום תוכנה חופשית גורם להחלשת האכיפה על תוכנה קניינית. אני לא חושב שאני מסכים. אני מאמין שבסך הכל, מה שיקרה זה שרשויות החוק יבינו שאין להן כלים כדי להחליט אם הפצה של תוכנה חופשית היא מותרת או לא, ועל כן פשוט ימנעו מלאכוף את חוקי זכויות היוצרים על התוכנות הנ”ל.
ולא שאני חושב שיש בזה משהו רע.
שחר
נראה לי שהעניין הזה נופל לקטגוריה של "כשר אבל מסריח" – קשה לי להאמין שהמוכרים טרחו ליידע את הקונים שהתוכנה זמינה להורדה חופשית ברשת ושהם יכולים לחסוך את הכסף שלהם במאמץ מינמלי. גם אם אין פה עבירה על חוקי זכויות היוצרים, זה נשמע לי כמו סוג של הונאה.
מדי פעם גם מתפרסמות ידיעות על אנשים שמוכרים ב-eBay דיסקים של אובונטו (אלה שקאנוניקל שולחת בחינם למי שמבקש) וגם זה מאוד מרגיז.
זה לא בהכרח מסריח. קיימים עסקים רבים שמוכרים, לדוגמה, דיסקים צרובים של לינוקס – ואף אחד לא אומר מילה (וזה בסדר גמור). מוזילה בעצמה מוכרת דיסקים של התוכנות שלה. אני לא מכיר את פרטי המקרה, אבל לא נשמע שהמוכרים עשו משהו בלתי סביר.
אם המחוקקים עדיין לא הבינו איך להגדיר ולכפות זכויות יוצרים בעידן האינטרנט, איך הזרוע המבצעת אמורה להבדיל בין מצבים שונים של זכויות יוצרים?
יש נטיה לא מובנת לחשוב שברגע שיש "אינטרנט", צריך לשנות חקיקה. הסיבה המרכזית שיש חקיקות ספציפיות לעידן האינטרנט היא שיש גופים שהרוויחו הרבה כסף לפני פרוץ האינטרנט (ועל כן זכו בהשפעה אצל המחוקקים), שמפחדים שתנאי השוק שהשתנו ייקחו מהם את הכסף שהרוויחו.
זכויות היוצרים אומרות שבעל הזכויות זכאי להחליט באלו תנאים משתמשים ביצירותיו. לגיטימי לבעל זכויות להגיד "אני רוצה שכולם יוכלו להעתיק". אם המשטרה לא מסתדרת עם לאכוף את הזכויות של אלו שעדיין רוצים שלא יעתיקו, זו לא בעיה שלי.
שחר
אני לא יודעת אם יש צורך "לשנות חקיקה", אולי רק להגדיר מחדש מהם "זכויות יוצרים".
ואני לא חושבת דווקא על תוכנות, אלא גם על מוזיקה, ספרים, תמונות וכיו"ב.
פשוט, נראה לי, שכשאי אפשר לכפות את החוק – לפעמים עדיף שלא יהיה חוק בכלל.
אבל זה כבר באמת לא שייך למקרה של ה"תוכנות החופשיות".
ד"א, ממה יוצרי התוכנות החופשיות מרוויחים את מחייתם?