חודש: נובמבר 2005

אתמול ביקרנו במפעל “עלית” שבנצרת עילית.

דבר ראשון, הביקור נתן אליבי טוב לשם של המפעל ושל היישוב. היה לי חשד מסויים שהיה קשר בינהם, אבל המפעל נוסד ברמת גן, כך שהוא לא קרוי על שם היישוב. היישוב אכן נמצא מעל נצרת הערבית (קווי גובה), כך שטיפשי לחשוב שהיישוב נקרא על שם החברה. אפילו לטעון שזו היתה סיבה לבחור את מיקום המפעל הנוסף אי אפשר – המפעל בנצרת עילית היה של חברה שייצרה שוקולדים אותה “עלית” קנתה. וכך הלכה לה תיאוריה יפה.

לגבי המפעל עצמו – נראה שיש להם מדיניות מאוד חמורה של אי אכילה מכל סוג שהוא על רצפת הייצור. בניגוד למה שאנשים חושבים, אני לא חושב שזה קשור לזה שהם “מתקמצנים” על מה שמבקרים לוקחים. יש בסוף “פינת טעימות” שבה אין כל הגבלה על כמה לוקחים. אפילו כשמישהיא מהקבוצה טענה שמה שהם אורזים זה לא הוופלים שהיא אוכלת בד”כ, המדריך לקח קופסה שיוצרה בזו הרגע, והלך איתה כל הדרך עד לפינת הטעימות לפני שהוא פתח אותה. נראה לי יותר שהסיבה למדיניות קשורה בהיגינה, ועל כך אין אלא לברך.

מה שעוד היה לי מוזר זה רמת המיכון. יותר נכון, רמת אי-המיכון. ה”אגוזי”ם נספרים ביד לתוך שקיות, הוופלים מועברים ביד לעגלה ומשם לחיתוך. היה שם אפילו מישהו שכל תפקידו הוא ליישר את העוגות שיוצאות מהקירור (אי אפשר לארוז עוגה כשהיא עדיין חמה) מספיק כדי שמכונת האריזה לא תתבלבל.

עוד דבר שקצת הפליא אותי הם אחוזי הפסולים הגבוהים. לא לדאוג – כל הפסולים שאנחנו ראינו היו פסולים בגלל סיבות אסטטיות. עדיין, כמות ממש גבוהה (אני מעריך שמעל 5%) מרוב מוצרי השוקולדת שראינו אתמול לא הגיעו לאריזה. נראה לי, בעין בלתי מקצועית, שאפשר היה להוריד את האחוזים האלו, אבל כמובן שיכול להיות שסתם נדמה לי.

מה שכן, הם מגיעים למיחזור גבוה. נראה די הגיוני שכאשר הם חותכים עיגולים מרצועת שוקולד כדי להכין מטבעות אז ממה שנשאר הם ייצרו רצועה חדשה. רק קצת פחות מפתיע היה לראות שכאשר יש בועת אויר בתוך חטיף שוקולד יתיכו אותו ויחזירו אותו לייצור.

הרבה יותר מפתיע היה לגלות שכאשר ביסקוויט נשבר ממחזרים אותו. מסתבר שמביסקוויטים מפוררים הם מייצרים אבקה שבה הם משתמשים כדי להעשיר מוצרים אחרים שלהם. אם ביסקוויטים זו מטרה ברורה למיחזור כזה, שהרי הם, בסך הכל, חתיכת בצק, לגלות שגם מטורטית (ביסקוויט, קרם אגוזים וציפוי כהה) הם מייצרים עיסה שמשמשת להעשרת קרמים. נו טוב, למדנו. אולי בגלל זה הם לא משקיעים בלהוריד את אחוזי הפסולים שלהם. הם ממילא צריכים את הרכיבים.

שתי פיסות סטטיסטיקה משעשעות:
– ביסקוויט נאפה במשך 2 דקות
– רצועת הבצק של הוופל נאפת במשך 2 שניות(!)

בכלל, להערכתי, מעל 60% משטח המפעל משמש רק לפסים נעים שכל מטרתם הוא לשנע פיסות של אוכלקינוחים בזמן שממתינים שהן יתקררו.

לסיום, עלי לציין שוופל שנאכל 10 דקות אחרי שגמר להאפות טעים עשרות מונים יותר מאשר וופל שנקנה בחנות. לא בטוח ששווה נסיעה לנצרת עילית רק בשביל לגלות את פיסת האינפורמציה הקטנה הזו, אבל בכל זאת.

ולסיום, משהו טכנולוגי. בתחילת הביקור קיבלנו סרט תלת מימדי. חוץ מהעובדה שתוכן הסרט קצת מוציא את התיאבון (אולי זו מטרתו), והלקח הנלמד ממנו שווה שינון (אושר קונים באמצעות ממתקים של “עלית”), האיכות הטכנולוגית היתה זוועתית.

הטכנולוגיה לסרט תלת מימדי בה השתמשו היתה של שני מקרנים. כל מקרן מוציא אור מקוטב. כדי לראות את הסרט כל אחד לובש משקפים מקוטבים, שבהן כל עין מקבלת מישור קיטוב של 90 מעלות ביחס לשניה. התוצאה היא שעין אחת רואה מה שמקרן א’ מוציא, בעוד השניה מוציאה את מה שמקרן ב’ מוציא. כל עין רואה תמונה אחרת, והתוצאה היא תמונה תלת מימדית.

כל זה עובד מצויין, בתנאי שאין הבדל של עשירית שניה בין המקרנים. אם יש הבדל של עשירית שניה בין המקרנים, התוצאה היא מבלבלת במקרה הטוב, וגורמת לכאב ראש במקרה הרע. התמונה הופכת כל הזמן מתלת מימדית לשתי תמונות שונות לגמרי, וחוזרת אחרי עשירית תמונה. מאוד מאוד מטריד. בסוף כל שלושתינו הסרנו את המשקפיים והסתכלנו על שתי התמונות אחת על השניה כמו שהן. לא הסתכלתי מה עשו אנשים מהקבוצות האחרות.

חבל, מכיוון שהטכנולוגיה להקרנת שני סרטים בצורה מסונכרנת לא נראית לי יותר יקרה מהטכנולוגיה לצילום ועריכה של סרט תלת מימדי מלא באנימצית מחשב משולבת אנשים. סתם מישהו לא חשב עד הסוף (חוץ מהתסריטאי, שלא חשב בכלל).

לסיכום – מומלץ בחום לבקר, אבל מומלץ בחום לאחר בעשר דקות כדי לפספס את הסרט.

שחר

לפני הרבה שנים היה בבעלותי מחשב בשם “אמיגה”. זה כמובן לא מדוייק. הוא עדיין בבעלותי, ואני כרגע בתהליך של לאסוף חלקי חילוף מחברים כדי להשמיש אותו לטובת מוזיאון המחשבים הישנים, אבל זה כבר לא רלוונטי.

האמיגה היה מחשב בעל ארכיטקטורה מאוד יוצאת דופן. במובנים רבים, הוא האבא של כל המאיצים הגרפיים של ימינו. המחשב פעל בצורה מבוזרת לחלוטין, כאשר המון מהפעולות שבמחשבים שפויים מקודדות בצורה קשיחה בחומרה, או מבוצעות ע”י המעבד הראשי, בוצעו שם ע”י מעבדים ייעודיים.

אחת התוכנות המעניינות יותר, מבחינת אופי פעולתה, היתה מדמה של מחשב מאק לאמיגה. למאק ולאמיגה היה, באותם ימים, את אותו המעבד (68000 של מוטורולה). המדמה הזה השיג ביצועים של 120% ממאק באותה מהירות שעון!

איך? התשובה היא, הוא לא דימה כלום. במקום לדמות מחשב מאק, הוא פשוט תיכנת את האמיגה להיות מאק. מכניסים את הקוד הנכון לתוך יחידת התצוגה, ומבנה הזכרון של האמיגה לצורך תצוגה נהייה זהה לזה של המאק. טוענים את ה-rom של המאק לזכרון, ומחליפים כמה פונקציות, וזהו. שיפור הביצועים בא מזה שהפנו כמה מפונקציות הגרפיות של המאק, שבמקור בוצעו ע”י המעבד המרכזי, לביצוע ע”י יחידות העזר.

היתה רק בעיה אחת, קוסמטית לחלוטין. התצוגה של המאק מאותם ימים (שחור לבן בלבד) כללה רקע שחור. במילים אחרות – כל התצוגה מיחוץ לאיזור שבו בפועל הציגו דברים היתה שחורה. מצד שני, בתוך האיזור המעניין, לבן נחשב צבע הרקע. האמיגה לא תמך במבנה תצוגה שכזה. התוצאה – הרקע ב-AMax (שם המדמה) היה לבן במקום שחור. לא מפריע לעבודה, אבל לא יפה בעין.

יום אחד, סתם ככה עקב בהייה במסך, חשבתי על דרך לפתור את הבעיה. המדובר היה בפתרון אלגנטי, יפה, ושלא דורש כמויות אדירות של זכרון או כוח עיבוד. פתרון פשוט ויפה, אבל שמשתמש בפקודה לא כל כך ידועה של אחד ממעבדי העזר.

ולא עשיתי עם זה כלום.

אחרי כמעט שנה, AMax פירסמו שהם קיבלו פתרון לבעיה. מי שנתן להם את הפתרון זכה מהם לפרס צנוע.

מוסר השכל:
אף פעם אל תניחו שמה שהמצאתם הומצא בעבר, רק בגלל שחשבתם על זה
אף פעם אל תתנו לזה שאולי מישהו אחר חשב על זה לעצור אתכם
מצד שני, אף פעם אל תקחו כמובן מאליו את האפשרות שאתם לבד
תמיד הניחו שאם אתם לא תעשו עם משהו שום דבר, מישהו אחר כבר יעשה.

שחר

היום החלטתי לבדוק מי עוד יושב באותן קטגוריות של rsyncrypto ב-freshmeat. בפרט, עניין אותי לדעת מי יושב על החיתוך של מערכות גיבוי עם הצפנה. היו תשע תוצאות, שהשניה מבניהם היא rsyncrypto (המיון הוא על פי מדד שמכונה “פופולריות”. אם אני זוכר נכון, הוא תלוי בשאלה כמה אנשים עשו מינוי כדי לדעת מתי יוצאות גרסאות חדשות).

תוצאה מספר שלוש התגלתה כתוכנה בשם “murk, שעושה בדיוק את אותו הדבר ש-rsyncrypto עושה. התוכנה יותר ותיקה מ-rsyncrypto, אבל הוציאה פחות גרסאות.

התחלתי להסתכל על קוד המקור. חלק מהדברים בנויים שם יותר יעיל (ביצועים), והיה בתוכניות שלי כבר מזמן להכניס שינויים מסוג דומה. חלק מהדברים שם בנויים הרבה פחות יעיל (שימוש בפונקצית החלטה לא איטרטיבית, מה שאומר סריקה של כל המרחב כמה פעמים עד שמגיעים להחלטה על מעבר בלוק). בסך הכל, עקרון הפעולה של murk מאוד דומה לזה של rsyncrypto, אבל התוכנה כולה, לדעתי, בנויה פחות טוב (ובכל מקרה, פחות מתאים לצרכים של לינגנו) מאשר rsyncrypto.

אני עכשיו תוהה – האם זה טוב שלא ידעתי על קיומה (למרות שחיפשתי – לא יודע למה פיספסתי) לפני שהתחלתי, או שבסה”כ עדיף ככה?

בכל מקרה, שלחתי מייל למתחזק של murk שמפנה את תשומת ליבו לעובדה שגם הפרוייקט שלי שם. אם אני מתכוון לגנוב רעיונות ממנו, למה שהוא לא יגנוב ממני?

בנושא אחר, ניגשתי לאתר של rsync, כדי לראות אם יש טעם לבקש קישור אלי. בעודי עובר על האתר כדי לראות אם יש מקום שבו הגיוני לבקש לשים את הקישור, מצאתי את דף הקישורים החיצוניים.

למרבה הצער, כנראה שאין לי בכלל טעם לבקש שיוסיפו אלי קישור, מהסיבה הקצת איזוטרית שכבר יש אחד.

הפתעות הפתעות כל הזמן.

שחר

זהו, אחרי מעל שלושה חודשים של פיתוח, ותוך הפגנת המון סבלנות מצד החברה שלי, הצלחתי לשחרר אתמול את rsyncrypto גרסה 0.16.

כל מי שלא מעורה, rsyncrypto הינה תוכנה שמצפינה קבצים. היא משמשת כחלק ממנגנון הגיבויים של לינגנו. למי שבאמת לא מעורה, לינגנו היא החברה שהקמתי.

הדבר שמייחד את rsyncrypto הינה היכולת להצפין את הקובץ, כך שהוא לא קריא מבלי שיש לכם מפתח לפתיחתו (אחד משני מפתחות, למעשה. יש מפתח נפרד לכל קובץ, ויש מפתח “מסטר” שפותח את כל הקבצים שלכם). טוב, זה לא באמת יוצא דופן. מה שיוצא דופן הוא שגם אחרי שהצפנתם את הקבצים, אם אתם חוזרים על ההצפנה עם אותו הקובץ אחרי שעבר שינוי קל, לא כל הקובץ המוצפן משתנה.

באופן פורמלי טהור, מדובר בהחלשה של מערכת ההצפנה. באופן פרקטי, הדבר אומר שניתן להעביר את הקובץ עם השינויים לשרת אחר תוך שימוש בכמות מאוד קטנה, יחסית, של נפח תעבורה. כלי אחד כזה נקרא “rsync, ומכאן שמו של rsyncrypto.

מה שמייחד את גרסה 0.16, הוא גם הסיבה שלקח מעל שלושה חודשים ושתי בטות כדי לשחרר אותה, זה הצפנה גם של שמות הקבצים. מטעמים פרקטיים, לא רציתי שכל הקבצים הפתוחים יישמרו בקובץ אחד גדול. אפשר לעשות את זה דיי בקלות עם rsyncrypto, אבל זה מקטין את הגמישות בפתיחת הקבצים אחר כך. על כן, rsyncrypto שמר מבנה עץ של הקבצים שהוא מצפין שהוא מראה של מבנה הקבצים הפתוח.

לדבר הזה יש חסרונות כאשר מדובר בשירות כמו מנגנון הגיבויים של לינגנו, לדוגמא, גם אם הקבצים עצמם לא קריאים. תחשבו על משתמש בשירות שהוא עורך דין. גם אם לא ניתן לקרוא את המסמכים שהוא מגבה, זה שמישהו יכול לראות שיש לו מגירה בשם “Documents”, בתוכה מגירה בשם “Clients”, בתוכה מגירה בשם “IBM”, ובתוכה מגירה בשם “Microsoft merger agreement.doc” (דוגמא היפוטתית לצורך ההדגמה) יכול לעשות נזק רב.

גרסה 0.16 מצפינה את שמות הקבצים. אני חושב שהמשפט הזה, כשלעצמו, לא מדוייק. מה שבפועל עושים זה מגרילים רצף אקראי של תווים, ומקצים אותו לקובץ שמצפינים. מה שמצפינים זה את הרשימה של המיפויים – קובץ X נקרא עכשיו Y.

למעשה, החל מגרסה זו אני מרגיש ש-rsyncrypto מתאים לשימוש לקהל הרחב. עד עכשיו הלקוחות של מנגנון הגיבוי היו לקוחות של לינגנו ממילא, שהסברתי להם את המגבלות ו”לקחו את הסיכון”. עם השקת הגרסה הזו, אני מרגיש שהמוצר בשל מספיק לשימוש של כולם. יש עוד בדרך שני שיפורים משמעותיים ליכולות של rsyncrpto, אבל הם לא חשובים כמו השינוי הזה. במובנים מסויימים מדובר פה בגרסה הראשונה של המוצר.

הקישור למעלה וברשימות. כולכם מוזמנים להוריד ולחוות דעה.

שחר

היום, ברגעים אלו ממש, אני לא נמצא במילואים. אני לא עושה שמירות בחור נידח אי שם בדרום הארץ.

זה, כשלעצמו, לא חדש במיוחד. גם אתמול וגם שלשום לא הייתי במילואים. למעשה, כשאני חושב על זה, עבר הרבה זמן מאז שכן הייתי במילואים מאיזשהו סוג. מה שמיוחד בהיום זה שהייתי אמור להיות במילואים. יש לי צו והכל.

בתחילת השבוע התקשרה קצינת המילואים שלי ושאלה אם אני רוצה לדחות את המילואים. כפי שאמר עורך הדין שלי – זוהי הצעה מקבלת: אין שום סיכוי שאני לא אקבל אותה.

אז זכיתי בחודש של חופש, פחות או יותר.

ובנושא אחר – עברתי את שלב ה-Policy and Procedures, למרות שזה משום מה לא מופיע כאן. אני אתחיל לעבוד על השלב הבא ברגע שאני אצליח לשחרר גרסה של rsyncrypto. כרגע אני עסוק בלהתקין Windows 2000 בתוך VMWare כדי לפתור את שארית בעיות של הגרסה לחלונות. הגרסה ללינוקס כבר מבצעת את כל מה שהיא אמורה תוך הצפנת שמות הקבצים.

שחר

עידכונון:
עורך הדין שלי מהפוסט לעיל העיר שהצעה כזו נקראת “הצעה מזכה” – היא מזכה את מי שמציעים לו, מבלי שהוא צריך להתחייב בתמורה לכלום. בנוסף לתיקון ולתודה, אני מוסיף הפניה לאתר שלו לרשימות, ולו רק בגלל שיש לו אתר מענין ורלוונטי. לכל מי שלא מכיר את האתר של חיים רביה, הוא דן במשפט אינטרנטי וקצת בתוכנה חופשית.

היום מתקיים כנס Go-Linux השלישי. את זה של 2003 אני עזרתי לארגן, ואף הנחתי בו מסלול. זה של 2004 אורגן ברגע האחרון, ותרמתי לו הרצאה אחת (לדעתי בינונית יחסית למה שאני רגיל לתת, בגלל שניסיתי להתאים אותה לסוג הקהל).

השנה קמתי בבוקר. הסתכלתי על לוח ההרצאות. החלטתי שעדיף לי להמשיך לאחד הלקוחות הקבועים שלי על פני אפילו להסתובב במזדרון ולחלק כרטיסי ביקור.

אם מישהו שהיה שם יספר איך היה, אני אקרא. בהתחשב ברמת העומס, ובתוכן הכנס, אני לא מצטער על זה בנתיים.

שחר