על (אי) החשיבות של להמציא ראשון

לפני הרבה שנים היה בבעלותי מחשב בשם “אמיגה”. זה כמובן לא מדוייק. הוא עדיין בבעלותי, ואני כרגע בתהליך של לאסוף חלקי חילוף מחברים כדי להשמיש אותו לטובת מוזיאון המחשבים הישנים, אבל זה כבר לא רלוונטי.

האמיגה היה מחשב בעל ארכיטקטורה מאוד יוצאת דופן. במובנים רבים, הוא האבא של כל המאיצים הגרפיים של ימינו. המחשב פעל בצורה מבוזרת לחלוטין, כאשר המון מהפעולות שבמחשבים שפויים מקודדות בצורה קשיחה בחומרה, או מבוצעות ע”י המעבד הראשי, בוצעו שם ע”י מעבדים ייעודיים.

אחת התוכנות המעניינות יותר, מבחינת אופי פעולתה, היתה מדמה של מחשב מאק לאמיגה. למאק ולאמיגה היה, באותם ימים, את אותו המעבד (68000 של מוטורולה). המדמה הזה השיג ביצועים של 120% ממאק באותה מהירות שעון!

איך? התשובה היא, הוא לא דימה כלום. במקום לדמות מחשב מאק, הוא פשוט תיכנת את האמיגה להיות מאק. מכניסים את הקוד הנכון לתוך יחידת התצוגה, ומבנה הזכרון של האמיגה לצורך תצוגה נהייה זהה לזה של המאק. טוענים את ה-rom של המאק לזכרון, ומחליפים כמה פונקציות, וזהו. שיפור הביצועים בא מזה שהפנו כמה מפונקציות הגרפיות של המאק, שבמקור בוצעו ע”י המעבד המרכזי, לביצוע ע”י יחידות העזר.

היתה רק בעיה אחת, קוסמטית לחלוטין. התצוגה של המאק מאותם ימים (שחור לבן בלבד) כללה רקע שחור. במילים אחרות – כל התצוגה מיחוץ לאיזור שבו בפועל הציגו דברים היתה שחורה. מצד שני, בתוך האיזור המעניין, לבן נחשב צבע הרקע. האמיגה לא תמך במבנה תצוגה שכזה. התוצאה – הרקע ב-AMax (שם המדמה) היה לבן במקום שחור. לא מפריע לעבודה, אבל לא יפה בעין.

יום אחד, סתם ככה עקב בהייה במסך, חשבתי על דרך לפתור את הבעיה. המדובר היה בפתרון אלגנטי, יפה, ושלא דורש כמויות אדירות של זכרון או כוח עיבוד. פתרון פשוט ויפה, אבל שמשתמש בפקודה לא כל כך ידועה של אחד ממעבדי העזר.

ולא עשיתי עם זה כלום.

אחרי כמעט שנה, AMax פירסמו שהם קיבלו פתרון לבעיה. מי שנתן להם את הפתרון זכה מהם לפרס צנוע.

מוסר השכל:
אף פעם אל תניחו שמה שהמצאתם הומצא בעבר, רק בגלל שחשבתם על זה
אף פעם אל תתנו לזה שאולי מישהו אחר חשב על זה לעצור אתכם
מצד שני, אף פעם אל תקחו כמובן מאליו את האפשרות שאתם לבד
תמיד הניחו שאם אתם לא תעשו עם משהו שום דבר, מישהו אחר כבר יעשה.

שחר