שפיות בפסיקה בארץ?

עידו קינן כותב כותב בבלוג שלו על נסיון של מעריב להוציא צו מניעה נגד אתר alljobs.co.il. הנסיון נכשל.

יש כמה נקודות מאוד מעודדות בפסיקה של השופט יהודה זפט. אני נותן שני ציטוטים מעודדים במיוחד:
ייתכן שיש בפעילות המשיבים כדי לגרום לכך שמפרסמים יעדיפו לפרסם את מודעתם אצל המשיבה בשל חשיפה גדולה יותר בפני ציבור מחפשי העבודה ובכך תיפגע הכנסתה בתחום זה, ברם, פגיעה אפשרית זו היא תוצאה של תחרות שהציבור יוצא ממנה נשכר, שאין כל הצדקה למנעה כל עוד אין בידי המבקשת זכות ברת הגנה.

בעברית – הזכות להרוויח כסף ממשהו שהכניס כסף בעבר היא לא זכות שמעניינת את בית המשפט, שאם לא כן לעולם לא היתה חדשנות בשוק. זהו משפט מאוד חשוב.

12. לטענת המבקשת, השקיעה ממון רב בהקמת תשתית לתפעולם של המוספים ואתר האינטרנט, והשימוש שעושים המשיבים במידע הכלול במוספים ובאתר האינטרנט של המבקשת עלול לגרום לכך שקהל הקוראים המעוניין לברר מידע אודות הצעות עבודה יפסיק לרכוש את העיתון ויחדל לגלוש לאתר של המבקשת. בנוסף, ציבור המפרסמים עלול להפסיק לפרסם אצל המבקשת בשל המוניטין שירכוש האתר של המשיבה הכולל אלפי מודעות עבודה המועתקות ממקורות נוספים. עוד טוענת המבקשת, כי אם לא תחדל המבקשת להשתמש במידע המתפרסם במוספים יחדלו המוספים ודומיהם להתקיים, למשיבה לא יהיו מקורות העתקה והאינטרס הציבורי בקיומם של המוספים ייפגע.

איני סבור שהתרחיש אותו מתארת המבקשת הוא התרחיש האפשרי היחיד. סביר להניח שהמבקשת ואחרים הפועלים באותה דרך ישכילו למצוא דרכים להתקיים לצד האתר של המשיבה ודומים לו.

במילים אחרות – התרחיש העגום של אבדן לכל משתמשי האינטרנט אם יאפשרו לאתר להמשיך לפעול הוא תרחיש מגמתי, ורחוק מלהיות התרחיש היחידי. תרחיש יותר סביר זה שתושג נקודת איזון חדשה.

עכשיו רק נותר לשאול “למה הפסיקה בפורמט קנייני?”. לא נורא, Open Office מסתדר עם הקובץ מצויין.

שחר