שמור אותי אלי מאוהבי

משונאי אשמר בעצמי.

העולם הוירטואלי מלא בסכנות. רוב האנשים חושבים על הוירוסים, הרוגלות והספאם בתור האיומים המרכזיים. בעוד שאילו אכן איומים, אילו איומים מצד אנשים שלא מעוניינים בטובתי. מכיוון שאילו אנשים שלא מעוניינים בטובתם של עוד המון אנשים, האיומים האילו הם לא אישיים, ויחסית קל להתמודד איתם. אנטי וירוס (או, כמו במקרה שלי, עבודה על מערכת הפעלה שמחוץ לטווח הסכנה), Firewall וכו’, ביחד עם עבודה זהירה ושקולה מצליחים לשמור את המחשב שלך נקי מהתקפות. יש מחיר לשלם, אבל כל אחד יכול להחליט אם הוא מעוניין או לא לשלם אותו.

אבל יש עוד סוג של סכנות. אילו הם סוחרי הזהויות הבדויות, מוכרי כתובות הדוא”ל, ארגוני ענק שמסוגלים להצליב את הכתובת שלכם עם מה קניתם בחנות הספרים המקוונת עם לאילו אתרים אתם נוהגים לגלוש, ולמכור את המידע עליכם למי שרוצה לדעת את מצבכם הפיננסי. אילו הם האיומים על צנעת הפרט שלכם.

חלק מהדברים קל לעצור. אם הדפדפן שלי מדווח לי על נסיונות של אתרים נלווים לשים לי cookie על המחשב, ומאפשר לי לחסום את האתר, אני קצת יותר בטוח.

חלק מהדברים יותר קשה לעצור, אבל הן עדיין תלויים רק בי. שימוש מושכל בשמות מתחם מאפשר לתת כתובות מייל שונות לארגונים שונים, ובכך גם לדעת מי העביר למי, וגם להקטין את היכולת של הארגונים לעשות הצלבה. אילו פתרונות שפחות פתוחים בפני מי שאינו יודע איך להריץ שרת שמות מתחם משלו, למרות שיש ספקי פתרונות שנותנים דברים דומים. אני יודע שחלק מקוראי הבלוג שלי משתמשים בדברים כאילו, אז אני אתן להם להמליץ אם הם מעוניינים.

אבל יש גם נקודה אחת שאותה, מסתבר, אי אפשר לעצור. קיים ניצול לרעה של הרשת שפשוט אין איך לעצור אותו. זהו ניצול לרעה על ידי חברים ומשפחה.

אני אתן שתי דוגמאות שקרו, שתיהן, בשבוע האחרון.
1. אני מחזיק רשימת תפוצה של חברים. היא נועדה בעיקר כדי לספר לאנשים על מסיבות מתוכננות ומפגשים, כמו גם כדי לארגן טיולים וכדומה. מידי פעם, אבל, מישהו מתעלם/לא חושב/לא מתחשב בבקשה שלא לשלוח מכתבי שרשרת. עד כמה שלא נבקש, תמיד יש מישהו שחושב שהבדיחה הזו מצחיקה במיוחד, התמונות האילו חמודות במיוחד, או שהמטרה הזו מצדיקה התעלמות, שולח דברים לרשימה.

2. היום בבוקר קיבלתי הזמנה ל-messenger של יאהו. מישהו ממשפחתי לא השקיע את המחשבה שאם הוא רוצה שאני אשתמש ביאהו, הוא צריך לשלוח לי דואר. במקום זה, הוא לקח את כתובת הדואר שלי, שאני נתתי לו, ונתן אותה ליאהו, כדי שהם ישלחו לי את הדואר שמזמין אותי.

לכאורה, שני הדברים הם דברים קטנים. הבעיה עם הדברים האילו היא שהדברים הקטנים האילו מייצרים חורים לדברים גדולים יותר. איך אני יכול לבוא בטענות ליאהו על חריגה מכללי הפרטיות שלהם, אם לא היתה לי הזדמנות להחליט אם אני רוצה או לא רוצה לתת להם את הפרטים שלי מלכתכילה? למה בני משפחתי חושבים לאני אשמח יותר לקבל הזמנה מיאהו מאשר מהם? הם באמת חושבים שאני יותר אוהב את יאהו?

הדברים האילו מראים על חוסר מחשבה. הבעיה האמיתית היא, שחוסר המחשבה הזו באה אחרי בקשות מפורשות מצדי שלא לעשות דברים כאילו. זה לא שאני מבקש מחברי להבין את השלכות מעשיהם בלא שיהיו להם את הכלים. כל הדברים הנ”ל הם דברים שהסברתי, הן לאילו ששלחו אלי את האזהרות (חסרות הבסיס, אבל זה בכלל לא רלוונטי) על תחנת דלק שמוכרת דלק מהול, והן לבני משפחתי שנתנו, בלי להשקיע שניה של מחשבה, את כתובת האימייל שלי למישהו שאני ממש מעדיף שלא תהיה לו אותה. לא מדובר פה בבורות. מדובר פה בחוסר תשומת לב פושעת במקרה הטוב, ובחוסר איכפתיות במקרה הרע.

וכאן הבעיה האמיתית. אם יש מישהו שחורג ממה שאני רואה כהתנהגות הולמת, אני מנסה להתרחק ממנו. מצד שני, ועד כמה שאני לפעמים פנאט, אין לי כוונה לנתק קשרים, לא עם חברי ולא עם משפחתי, בגלל דברים כאילו. כל מה שנשאר לי זה להתעצבן, ולבקש שוב.

שמור אותי אלי מאוהבי. אני לא יודע איך להשמר מהם בעצמי.

שחר