בג”ץ פסק שתבוטל הרשאתו של סמל יוסי פלינט, החייל שקרא לסרב פקודה בעת פינוי מאחז. צריך לשים פה לב לכמה נקודות חשובות.
דבר ראשון, בג”ץ לא הוציא אותו זכאי. הוא לא חיזק את ידיו, ולא טען שמעשיהו היה תקין. בג”ץ בסך הכל טען שההליך שבו העמידו אותו לדין היה לא תקין. אין שם (על אף תגובותיהם של כמעט כל מגיבי ynet, מימין ומשמאל כאחד), שום אימרה על המעשה עצמו.
לכל מי שחושב שהמעשה היה כל כך חמור, שנכון היה מצד בג”ץ להשאיר את פסק הדין על כנו, גם אם לא ניתנה לנאשם אפשרות נאותה להתגונן, אני מציע את המשפט הבא (שאינו שלי):
תחילה הם רדפו את הקומוניסטים, ולא מחיתי, כי אני לא הייתי קומוניסט.
אחר כך הם רדפו את הסוציאליסטים, ולא מחיתי, כי אני לא הייתי סוציאליסט.
אחר כך הם רדפו את הפועלים המאוגדים, ולא מחיתי, כי לא הייתי מאוגד.
אחר כך הם רדפו את היהודים, ולא מחיתי, כי לא הייתי יהודי.
אחר כך הם רדפו אותי, ולא נותר אף אחד למחות למעני.
– מרתין נימולר
הדמוקרטיה היא אמצעי, לא מטרה. המטרה האמיתית הינה חיים שווים (במידת האפשר) וחופשיים (במידת האפשר) לכל תושבי המדינה. נובעת מכך אמת פשוטה – אסור אם אנחנו מגינים על הדמוקרטיה בכל מחיר, הרי שנשארנו ללא הדברים שעליהם דמוקרטיה אמורה להגן, וממילא ללא דמוקרטיה.
אחד מהרעיונות שמרכזיים להגנה זו הינה הגנה על האזרח מפני המדינה. הרשויות מופרדות, כדי שלא ניתן יהיה לזרוק אתכם לכלא על סמך רצון אקראי של שליט כזה או אחר.
אלא שבמקרה הזה ,על פי בג”ץ, הרשויות לא היו מופרדות מספיק. אזרח (חייל, לא משנה לצורך המקרה הזה), לעניות דעתי שובר חוק ושראוי שימצא את עצמו בכלא, נשפט בהליך שמטרתו היתה רק לסיים את ההליך כשהבן אדם בכלא. זירוז כזה של הליכי המשפט הינו משהו שמאיים על הבטחון האישי של כל אחד מאיתנו, הרבה יותר מאשר אקט המרדנות שסמל יוסי פלינט. בגלל זה פסיקת בג”ץ היא, לדעתי, מוצדקת.
אילו הם שיקולים דומים שעומדים לנגד עיני כשאני מתנגד לחיזוק משמעותי של חוקי זכויות היוצרים, של העמקת כמות הנתונים האישיים שמוסדות, ומוסדות ממשלתיים בפרט, אוגרים עלי, ושל השארת חתימת חלקים מגופי כשאני עובר בשדות תעופה. אילו בוודאי אותם שיקולים שעומדים לנגד עיני כשאני מתנגד לחוקים בארצות הברית שנותנים לרשויות החקירה שם היתרים מופלגים לחדור לפרטיות אנשים ללא צוי בית משפט, ואף מטילים איסור על פרסום איך השתמשו בהיתרים הנ”ל.
דמוקרטיה באה להגן עלינו. בואו נדאג שהיא עושה את זה.
שחר
נ.ב.
עוד זוית אחת, ברשותכם. כאשר אדם עומד למשפט, ניתנת לו הזדמנות נאותה להציג את טיעוניו, להביא עדים, ראיות, וטענות, ועדיין הוא נמצא אשם, יכולתו לטעון שנעשה לו עוול ושמעשיהו הינו בעצם מוצדק יורדת פלאים. על ידי כך שהתביעה הצבאית זירזה הליכים, היא בעצם נתנה לגיטימציה לטענתו של סמל פלינט שמעשיהו בעצם צודק. לראיה, ראו את החצי ה”ימני” של התגובות ב-ynet.
שחר