שנה: 2004

דליה איציק, אחרי שהעבודה פוצצה את המשא ומתן:
“הם באו כמו קופאים להתווכח איתי על כל חצי מיליון.”
ועוד אחד טוב
“מבחינתנו אין מו”מ עד שלא יוסכם על הכל”

חברה, משא ומתן נועד כדי להסכים. אי אפשר להסכים על הכל ואז לפתוח במשא ומתן. על מה תישאו ותתנו? איך תגיעו להסכמה אם אתם לא מנהלים משא ומתן?

כתבה ב-YNet.

שחר

נ.ב.
למגיב מס’ 2 ב-YNet – עזאם עזאם כבר שוחרר, למה הוא צריך להיות חלק מהמשא ומתן בין העבודה לליכוד?

אני מפספס פה משהו?

ש.

אני יודע, זה התפרסם כבר בסלאשדוט, אבל אני חושב שזה משעשע, ואולי גם צעד חשוב בדרך לפתרון.

על פי כתבה ב-news.com, יצרנית הרוגלה Avenue Media תובעת את מתחרתה, DirectRevenue, על כך שהתוכנה של האחרונה מסירה מהמחשב את הראשונה. ליבי נשבר.

האמת היא שיש מאמר מעניין על כך שהתפרסם בגרסה מודפסת של Scientific American (אם זכרוני אינו מטעה אותי), לפני כשנה. האירוע שבו דנו היה אחת מאותן תולעים שעשו שיא חדש בנזקים שהם גרמו. מייד אחרי התולעת הראשית, אבל, באה תולעת טפילית. התולעת השניה הדביקה מחשבים דרך אותו החור של התולעת הראשונה. הדבר המעניין לגבי אותה תולעת, אבל, היה מה שהיא עשתה למחשב כאשר כבר הדביקה אותו. במצב זה, התולעת הורידה את תיקון האבטחה שסגר את החור שדרכו היא נכנסה, והורידה את התולעת הראשונה מין המחשב. העיתונות כבר התחילה לקרוא לזה “התולעת הטובה”.

כמובן שהשמחה היתה מאוד מוקדמת. בנוסף לצעדים האילו התולעת הזו עשתה עוד פעולה אחת. היא פתחה דלת אחורית על המחשב, כך שכותב התולעת יוכל להכנס למחשב. “תולעת טובה” זו לא היתה. למה, אם כן, לסגור את החור?

הטענה של Scientific American היתה שהתנהגות כזו היא רק שאלה של זמן. ההסתכלות של SA על התולעים הממוחשבות היתה הסתכלות בקטריאלית ביולוגית. יש לנו פה סביבת מחיה, טוען SA. במקרה שלנו – הסביבה היא מחשבי האינטרנט. יש לנו תחרות בריאה על נישה בסביבה – מחשבים שפרוצים בחור אבטחה נתון. ע”י זה שאחד מהמתחרים על הנישה סוגר את הנישה בפני התחרות, הוא משיג ייתרון על סביבת המחיה. אין פה שום רצון טוב.

באור זה, נהייה מאוד ברור למה DirectRevenue מורידה את התוכנה של Avenue Media. ככל שיהיו יותר רוגלות על המחשב, יש יותר סיכוי שהמשתמש ימחוק את כולן. העניין הוא שמאבקים מהסוג הזה יכולים לעשות בעיקר טוב.

התפתחויות אפשריות:
1. בית המשפט מחליט שמותר לתוכנה לשנות מצב של תוכנה אחרת (אם זה כתוב בהסכם המשתמש). התביעה נופלת. כל הרוגלות מתחילות להלחם אחת בשניה. כתוצאה מכך, חווית המשתמש לכל מי שנותן לרוגלה להכנס למחשב שלו נהיית בלתי נסבלת. הציבור חוטף את מכת ההארה, ומתחיל להתגונן כמו שצריך מפני רוגלות.
2. בית המשפט מחליט שהמעשה אסור. מיקרוסופט תובעת את Avenue Media על בדיוק אותה התנהגות.

בקיצור, כמו כל טפיל, זכות הקיום של רוגלות הינה רק כל עוד הם לא עושים יותר מידי נזק לנשא. הבעיה של רוגלות היא שהיום השוק כל כך רווי, שקשה מאוד שלא לעשות נזק לנשאים. מכיוון שהבעיה האמיתית עם רוגלות היא חוסר המודעות של הציבור לדרכי ההתגוננות (ויותר גרוע – לצורך לנקוט בדרכי התגוננות), לדעתי המגמות האילו יובילו, בסופו של דבר, לשיפור.

שחר

נ.ב.
לא שאני שוחה ברוגלות בעצמי. כמות השימוש שלי בחלונות היא לא גבוהה, וגם שם היא במערכות שלא נוטות להדבק.
ש.

היתה היום אספת חברים של עמותת “המקור“. אני משוכנע שהפרוטוקול יתפרסם בקרוב, כך שאני לא אחזור על כל מה שקרה שם.

אני כן אציין כמה דברים אחרים:
1. היה נורא קשה להשיג קוורום. למי שלא יודע – קוורום הינו מספר מינימלי של אנשים הנחוצים כדי להתחיל את הישיבה. אנשים, אם אתם לא מתכוונים להשתתף, אל תתעקשו להיות חברים. מצד שני, חברי ועד יקרים, אנא עשו מאמץ לעשות את הפגישות במקום שממקסם את הנוחות של כולם. אני יודע, זה משעמם להפגש תמיד במרכז. מצד שני, אין מה לעשות, שם יותר קל לאנשים להגיע.
2. אחת מההצעות שעלתה לסדר היום היתה לביטול של ההפרדה בין חברים לידידים כמבוססת על “מבחן קבלה”. (סעיף 13 ג בתקנון). בעוד שאני מבין, ואף מסכים, עם זה שאין כוונה שייווצר מצב של “שווים יותר” ו”שווים פחות”, אני עדיין חושב שהבעיה היא בעיקר בעיה הסברתית. זה גם היה, פחות או יותר, הקונצנזוס. ההצעה לשינוי התקנון נדחתה ברוב של 16 נגד, 1 בעד, ונמנע אחד.

מה שהיה מפתיע במיוחד, אבל, היה שאותו האדם שבגינו הנושא עלה, הוא הוא הנמנע. נו טויב.

שחר

נ.ב.
למי שעדיין לא יודע. בעמותת “המקור” יש חברים (על פי הגדרתם בחוק העמותות), ו”ידידים”. המטרה היא לתת את זכות ההצבעה רק למי שעשה תרומה משמעותית למען קוד פתוח ותוכנה חופשית, ובכך למנוע “רעש”. למרבה הצער, ברגע שרואים שני שמות, מייד מניחים “מעמדות”. מעולם לא הייתה כוונה כזו, ואין כוונה כזו. כל מי שתרם תרומה למען תוכנה חופשית, גם אם לא בתכנות, כנראה יתקבל כחבר מין המניין. מנגד, זה שמישהו הוא “רק” ידיד, לא אומר שום דבר. כל הסתכלות אחרת הינה קריאה לא נכונה של הכוונה.

שחר

בהמשך לקטע שכתבתי לפני זמן מה, הסתבר לי היום שמעט טעיתי. מסתבר שיש דבר כזה “פיצוי ענישתי”.

בכתבה שהתפרסמה היום ב-YNet מופיע המשפט הבא:
“השופט קבע כי הפרשי הריבית יהיו פי שלושה מהריבית הקבועה, זאת בשל התנהגות חברת הביטוח כלפי הנתבעת, וזאת על פי חוק חוזה הביטוח.”

במילים אחרות, אילו סתם היו מעכבים אותה, יש ריבית הקבועה בחוק. מכיוון שעיכבו אותה שלא בתום לב, הריבית עולה.

אני לא במאה אחוז בטוח שזה המקום הנכון להפעיל את הסעיף הזה, אבל אני, בעיקרון, בעד.

שחר

אקוונט נקנית ע”י אינטרנט זהב.

לאור העובדה שפעם שעברה שציינתי את אינטרנט זהב, העלבתי מישהו (צר לי, moonman), אני אנסה להיות מאוד מאוד זהיר במה שאני אומר.

על אינטרנט זהב יכולתי להגיד ששמעתי דברים לא טובים. השארתי, ואני משאיר, את זה מעורפל, מכיוון שבאמת זה ברמת השמועות.

מצד שני, אני חושב שאין כמעט ויכוח לגבי אקוונט בכלל, ומני נחמן בפרט. גם מסיפורים על גבי סיפורים של חברים, וגם מהתקלות אישית. נתחיל בהתקלות האישית.

לפני כמה שנים, הרבה לפני כניסת ה-ADSL לארץ, פירסמו אקוונט את “סקיינט”. הרעיון היה לגלוש באמצעות ספק מקומי, כאשר את הערוץ היורד מקבלים דרך לווין מספק אנגלי. הרעיון היה לעקוף כך רגולציה ממשלתית זו או אחרת.

נסענו למשרדי החברה כדי לראות במה מדובר. קיבלנו הסבר מאיש מכירות נחמד שאת שמו איני זוכר, לגבי כל הדברים הנפלאים שזה מאפשר (כולל, למשל, לקלוט טלויזיה). ואז הסתכלנו על הקצבים. מה אומר ומה אדבר. היינו בהלם טוטאלי. קבצים כאילו קיבלנו גם במשרד עם חיבור ה-Frame Relay הדיי מסכן שלנו.

החלטתי לקחת יוזמה, ובדקתי מסלולי התקשרות. התחברתי למכונה שיש לנו בארצות הברית, וביקשתי Traceroute חזרה להיכן שהיינו. לא אנגליה ולא לווין. איש המכירות היה מעט נבוך, הסביר שיש עוד חיבורים כרגע מלבד הלווין, וייתכן ובוחרים בו בטעות. אמרנו “אוקיי, אבל אנחנו רוצים לראות מה אנחנו קונים”.

באותו הרגע עבר שם מר נחמן. איש המכירות פנה אליו שיעזור לנו. מר נחמן פתח מתקפה חזיתית. “יש פה מנגנון שמחליט על כל פאקטה מאיפה הכי טוב להעביר אותה” (אז למה הקצבים כל כך מסכנים? הייתם צריכים לראות את התגובה על השאלה הזו…). “אתם מודדים את המסלול בכיוון הלא נכון” (מדדנו את המסלול פנימה). וכו’. למותר לציין שלא קנינו את השירות.

אנשים שמכירים את מר נחמן סיפרו לי אחרי המקרה הזה שמדובר בהתנהגות דיי סטנדרטית שלו.

והנה, שנים עוברות. כלבוטק מכניסים מצלמה נסתרת לשירות הלקוחות שלהם. חוסרי התאמה בין קצבי גלישה מובטחים וקצבי גלישה בפועל מתגלים. כדי לראות שבאמת מדובר במגמה, הרי לכם שתי כתבות:
תלונה של גולש על מה שהוא מקבל מאקוונט.
מנכ”ל אקוונט מגיב.

מעניין להשוות בין התגובה הכתובה של מנכ”ל אקוונט בוואלה, לבין התגובה שאני קיבלתי ממנו בעל פה. בקיצור, הרושם שמתקבל הוא של אדם לא מקצועי, ללא תודעת שירות, ועם ניחוח של דברים אף יותר גרועים.

הנה, למשל, מה שיש למנכ”ל אינטרנט זהב להגיד עליו:
… אותו כינה הולצמן “יזם נפלא”
“אני בטוח כי הניסיון של נחמן, עם גיבוי מהתשתית של אינטרנט זהב ומשאביה, יתרום הרבה להצלחה המשולבת שלנו”

תראה, moonman. אפילו לא הייתי שומע מילה רעה על אינטרנט זהב כל ימי, עדיין התבטאויות כאילו הן מקור להרמת גבה. לא סביר בעיני שמר הולצמן לא מודע לדברים שאני מעלה כאן. דברים כאילו אינם משפרים את התדמית של ספק שירות בעיני. צר לי עם נעלבת. זוהי רק דעתי.

שחר

נ.ב.
משעשע לקרוא את התגובות. חלקן טוענות שמסכנים לקוחות אקוונט, שעכשיו יקבלו שירות באיכות אינטרנט זהב, בעוד חלק טוען שהם קיבלו שידרוג משמעותי. כמובן שאי אפשר לבנות על האמינות של תגובות מהסוג הזה, אבל זה עדיין משעשע.

ש.

זה, נפתרו כל בעיות הכלכלה, הבטחון, תאונות הדרכים, השחיתות וכל הבעיות האחרות בארץ. מה שבאמת מעניין את ממשלת ישראל זה לשנות את שמו של המפרץ הפרסי

אז האמת לאמיתה היא שזה היה הרבה יותר מצחיק אלמלי זה היה באמת עצוב. נשיונל ג’יאוגרפיק הוציאה אטלס שבו המפרץ נקרא בשני שמות: “המפרץ הפרסי” ו-“המפרץ הערבי”. באיראן מחרימים את הספר. אז לכל מי שלא יודע, איראן אינה ערבית (על אף שהכתב שלה הוא כמעט הכתב הערבי, והדת שלה היא מוסלמית). לקחת מהם את שם המפרץ זה עניין של גאווה לאומית. נגיד שהבנתי.

אבל לטעון שזו מזימה ציונית? למה לנו? הרבה יותר הגיוני, אם נקבל את הטענה שמדובר באמת בלחץ של קבוצה פוליטית, שמפעילי הלחץ הם ערב הסעודית, עיראק, כויית ושאר מדינות המפרץ הפרסי. מדינות אילו, בניגוד לאיראן, הן כן ערביות.

זה החלק המצחיק. הבעיה היא שזה יותר עצוב. כל עוד כל בעיות העולם הן אשמת הציונים, “קירוב לבבות” הוא לא בדיוק משהו שעומד על הפרק. הנחמה היחידה היא שנראה כאילו הטענות האילו אינן תופסות אחיזה בקרב בני העם הפרסי (לפחות לא אילו המשכילים יותר, אני לא יודע לגבי העמך). מדגם לא מייצג של איראנים שמתעסקים בהיי-טק, או פעילים ברשימות BiDi של קוד פתוח, מראה שהם מקבלים נוכחות ישראלית בלי בעיות מיוחדות (אחרי ההלם הראשוני משני הצדדים, שהוא מובן).

שחר

מבצע החדש של מיקרוסופט – אם יש לכם עותק בלתי חוקי שקניתם עם המחשב, אתם יכולים לקבל תמורתו עותק חוקי למהדרין של אותה גרסת החלונות, חינם אין כסף.

כמו שקוראי הבלוג שלי יודעים, חופשי וחינם אינם היינו הך. יש מחיר לאותו עותק חוקי. המחיר הוא להפנות אצבע כלפי מי שמכר לכם את העותק הפיראטי. הרעיון הוא פשוט עד כדי גאוניות. מי שמכר לכם את העותק הפיראטי ממשיך למכור עותקים פיראטיים. מיקרוסופט רוצה לעצור אותו.

לא מזמן יצאו מיקרוסופט במבצע – אתם נרשמים לאתר שלהם, ואתם מקבלים בדיקה האם העותק שלכם הוא חוקי. בזמנו היה לא ברור למה למישהו לעשות דבר כזה. עכשיו אתם יודעים – תמורת עותק חוקי.

מוזר ככל שזה ישמע, אני בעד. אני חושב שכמו הרבה דברים אחרים שמיקרוסופט עושה, גם זה רק עוד שלב קטן בדרך לשימוש גורף בתוכנה חופשית. מיקרוסופט רוצה שתשלמו על העותקים שאתם משתמשים בהם. ככל שתשלמו יותר, כך עלות המעבר תהיה זולה יותר. למרבה הצער, המשוואה היא כל כך פשוטה.

בלי קשר, אני גם נגד ספקים שמוכרים לכם תוכנה קניינית (ולעיתים אפילו גובים מכם את הכסף עליה), ואז נותנים לכם עותק בלתי חוקי. בתור מאמין בתוכנה חופשית, אני גם מאמין בכיבוד זכויות היוצרים של כולם. מעט התוכנה הקניינית שאני כן משתמש בה הינה קנויה. אין לי בעיה מוסרית אמיתית עם אילו שמעתיקים לא חוקית (למעט, כמובן, שאני לא מתכוון להיות אחד מהם), אני מבין מאיפה הם באים. אני רק חושב שצריך לפחות לעשות מאמץ. את אילו שמכשילים אחרים, לדעתי, צריך להפיל.

שחר

בתחילת שנות התשעים פרצה מחלוקת משפטית. אוניברסיתת ברקלי שיחררה את קוד המקור של מערכת תואמת יוניקס שלה, שזכתה לכינוי BSD, לנחלת הכלל. בעלי הזכויות על יוניקס באותה התקופה טענו שהיה פה שימוש ללא היתר בקוד שנמצא תחת הזכויות שלהם, ותבעו.

התביעה נגמרה בפשרה מחוץ לכתלי בית המשפט. הפשרה הזו נשארה חסויה, ואפילו לא אושרה ע”י בית המשפט. חסויה, ז”א, עד שאתר groklaw הצליח לקבל אותה.

היא מתפרסמת, כולל כמה הערות, כאן.

לא ברור עד כמה יהיו השלכות להסכם הזה על התביעה של SCO. הסיבה המרכזית היא שהתביעה של SCO כבר פחות או יותר מתה ממילא . צריך לזכור שבעוד שכל דבר ש-Unix Systems Laboratories (שיכונו להלן USL) לקחו על עצמם מחייב גם את SCO, הרי שמה ש-BSD התחייבו אליו אינו מחייב אף אחד אחר.

על פניו, אין הפתעות גדולות פה. ההסכם מאפשר להמשיך להפיץ את רובו המוחץ של הקוד של BSD ללא מגבלות מיוחדות. גם אותם קבצים שכן מוגבלים בהפצה, מוגבלים בהפצה רק על ידי האוניברסיטה. אתר groklaw מציין כמה פסקאות שנראות מבטיחות במיוחד אם מישהו עוד חושש מתביעה מצד SCO, אולם זה רק בהנחה שמישהו עדיין לוקח את מה שדרל מקברייד וחבריו אומרים באיזושהי מידה של רצינות.

סך הכל, קריאה מעניינת, אך שלא תביא למהפיכות מיוחדות.

שחר

תוספת
בעיקבות הפרסום ב-whatsup, מוסיף JonSnow קישור לתביעה המקורית.

היום הייתי צריך לעשות סקר שווקים מאוד מהיר לגבי חיבור אינטרנט. הרוב היה קבוע מראש ולא נתון לשינוי:
ADSL במהירות 1.5, כתובת IP קבועה. הרי כמה נקודות למחשבה:
לחבר כמה מחשבים עולה יותר מאשר לחבר מחשב אחד, גם אם יש בסופו של דבר את אותה מהירות התחברות ואתה כמות של כתובות IP. בשלב כלשהו הבנתי שצריך להבהיר להם שזה לא עניינם כמה מחשבים אני מחבר. אחד המוכרים “איים” עלי שהם לא יתמכו בבעיות התחברות של המחשבים האחרים. אוי ואבוי.

שאלתי גם על תמיכה בלינוקס. לא בדקתי איך זה מתקיים בפועל.

הספק הקודם שלי היה אקטקום. הן בגלל עובדה זו, והן בגלל התרומה שיש לחברה לתוכנה חופשית, הם גם קיבלו אצלי את זכות הצעת המחיר האחרונה.

בנוסף לעלויות חיבור ADSL ביררתי גם על עלויות של שרת באירוח.

להלן הספקים:
– אינטרנט זהב – לא התקשרתי. כמות הדברים הרעים שנאמרה עליהם היא כזו שלא התכוונתי לתת להם אפילו הזדמנות.
– נטויז’יון – הציעו לי 18$ לחודש. רק אחרי שהתקשרתי פעם שניה התברר לי שהכוונה היתה להתחייבות לשנה. אחרי קצת לחץ קיבלתי חצי שנה באותו המחיר. הם מוכנים “להתחייב” לתמיכה בלינוקס.

אירוח שרת עד 4U (גודל) עולה 120$ לחודש. כל המחירים לא כוללים מע”מ.

הנציג היה יהיר מאוד. בסיום השיחה הראשונה הוא התחיל לבצע הזמנה. אמרתי לו שאני רוצה עוד לברר. הוא הסביר לי שהם הספק היחידי שתומך בלינוקס בארץ(!!). הבעתי פליאה מסויימת על זה, לאור זה שאקטקום תומכים בי בלינוקס.

בהמשך הוא הסביר לי שיש להם את חוות השרתים המאובטחת ביותר במזרח התיכון. בתשובה לשאלתי אם יותר מאשר Med1, הוא ענה “בטח!”. לראיה הוא טען שכל אתרי הממשלה מתארחים אצליהם. כאשר שאלתי עם תהילה הוא הסביר שתהילה זה אצלם. אני אשמח אם מישהו מקוראי שיודע מה עומד מאחורי זה יסביר….

012net
20$ לחודש עבור ADSL עם כתובת קבועה.

ברק
ענתה נציגה נחמדה, שביקשה מספר טלפון לפני שהסכימה לדבר איתי בכלל. בדיעבד, מדובר כנראה במיירטת (מישהי שלא יודעת לתת את השירות, רק לקחת טלפון ולבקש שיחזרו). לא היתה עם זה בעיה בעיקרון, אלא שהיא סירבה להגיד לי את זה. כתוצאה מכך השיחה היתה מאוד לא הגיונית. אחרי שהבהרתי לה שאני לא נותן טלפון, היא אמרה שהיא מעבירה אותי למחלקה אחרת (?). אחרי המתנה על הקו ענה לי בחור מאוד אדיב, שרק בעיה אחת היתה עם השירות שלו – הוא היה שייך למחלקת מכירות ללקוחות פרטיים, ולכן לא יכל היה להציע כתובת קבועה. אוקייי.

בשלב זה הוא העביר אותי בשנית. ענתה לי נציגה נחמדה שביקשה פרטים, שוב. כאשר אמרתי לה שבסרט הזה כבר היינו, הסתבר שהיא נציגת שירות לקוחות, לא מכירות. שוב פעם העבירו אותי, אלא שהפעם לכתובת הנכונה. יש!!

לסיכום, 25$ לחודש. היא קצת הופתעה לשמוע שהיא הכי יקרה בנתיים. יש תמיכה בלינוקס.

לגבי אירוח, קיבלתי את התשובה הבאה (כמעט מילה במילה):
“אירוח של שרתים אצלינו מטופל אך ורק ע”י אנשי המכירות שלנו בשטח”. שמישהו יגיד לי אם גם לא זו נשמעת כמו תשובה מוזרה. הסברתי לה שאין לי כוונה לבזבז 20 דקות מזמני על קבלת הצעת מחיר לשירות סטנדרטי. הלאה…

בזק בינ”ל
38$ לחודש. כן, כן. כשאמרתי לה שהם יותר מפי שניים יותר יקרים מאשר ההצעה הזולה ביותר, היא אפילו לא היתה מופתעת לשמוע. היא הסבירה לי בצער שהיא שמעה את זה כבר מאחרים, אבל אין לה מה לעשות בנידון. זה קצת חבל, מכיוון שמבחינת איכות השירות הטלפוני הם היו הטובים ביותר מהרשימה עד כה.

לגבי אירוח, השארתי טלפון ואולי יחזרו אלי…..

אקטקום
כפי שאמרתי למעלה, נתתי לאקטקום עדיפות מסויימת. המחיר המקורי שהם הציעו לי היה תשלום מראש של 1150 שקלים (פרוס לתשלומים) עבור שנה שלמה מראש, או 99 ש”ח לחודש ללא התחייבות. אילו מחירים שמתחרים יפה במחירים של נטויזיון, אלא שהם דורשים תשלום מראש. מסיבותי אני, אין באפשרותי להתחייב לשנה כרגע.

אחרי קצת לחץ וניפנוף בתנאים שקיבלתי מהתחרות הצלחתי לקבל מחירים מאוד דומים כאשר ההתחייבות היא רק לחצי שנה, וזה גם מה שלקחתי בסופו של דבר.

אני אוסיף על הסיבות שנתתי למעלה מדוע אקטקום היו העדפתי הראשונה עוד סיבה אחת. זה נכון. אם תתקשרו לתמיכה התכנית של נטויז’יון עם בעית התחברות כאשר המכונה שלכם מריצה לינוקס, לא יזרקו אתכם מכל המדרגות. מה שכן יעשו, אבל, זה יקחו מספר טלפון שלכם ויחזרו אליכם מאוחר יותר. בנוסף, נתקלתי לפחות במקרה אחד שבו איכות הטכנאי שחזר היתה מתחת לכל ביקורת. הוא לא עלה על בעיה מאוד מאוד בסיסית בהגדרות (usepeerdns, למי שמכיר). באקטקום לא נתקלתי בתופעה כזו. זה לא שלא יצא לי לדבר עם התמיכה ולקבל תשובות מפגרות, אבל לפחות השאקלים שלהם מבינים. אצל נטויז’יון יצא לי לקבל תשובות מפגרות מהשאקלים.

עוד הערה אחת לסיום. האתרים של רוב ספקי השירות היו מתחת לכל ביקורת. באתר של אקטקום, מספר הטלפון הינו הדבר הראשון שמופיע. באתר של נטויז’יון הייתי צריך להסתובב המון זמן עד שמצאתי את מספר הטלפון שאליו אני צריך להתקשר כדי לקבל נציג מכירות. בעיה דומה, אף כי פחות חריפה, היתה אצל רוב השאר גם כן.

בולט לרעה האתר של ברק. מי שתכנן את האתר שם קוד HTML לפני ה-<HEAD>. כתוצאה מכך, הגדרות הקידוד של האתר לא משפיעות על מוזילה, והאתר מופיע בקרילית. בנטויז’יון לא ניתן להכנס לאזור הלקוחות העסקיים ללא תמיכה בתוסף לא ברור, שלא רץ אצלי (אולי פשוט לא מותקן, אבל עדיין בעיה תמוהה). בקיצור, לא נראה כאילו הם מעוניינים שנתקשר לעשות אצלם מנויים.

לשירותכם.

שחר

זה זמן מה שאני עושה הליכות באופן קבוע. תקופה ארוכה היו לי פרטנרים להליכות, אבל מסתבר שאי אפשר לסמוך על זה לאורך זמן. הבעיה המרכזית עם ללכת במשך שעה מספר פעמים בשבוע נקראית “שעמום”.

הפתרון שניסיתי לאמץ – ללכת עם רדיו. מסתבר שזה לא כל כך פשוט. בחנות אחת הציעו לי רדיו מיוחד להליכות, כזה שנתלה על הצוואר, במחיר המציאה של 450 שקל (מה???). במקומות אחרים הסתכלו עלי במבט ריק כאשר שאלתי אותם.

בסוף עשיתי את הדבר המתבקש. עצרתי את אחד מההולכים האחרים שהסתובב עם רדיו, ושאלתי אותו איפה הוא קנה אותו. הוא נתן לי שם של מקום באיזור, וקניתי ב-50 שקל משהו קטן ופשוט, שנתלה על הצוואר.

והוא לא קולט כלום.

זה לא נכון, כמובן. הוא קולט מצויין. כמעט כל תחנה פיראטית באיזור נקלטת אצלו בבהירות מצויינת. אם אתם רוצים לשמוע על דיני טהרה תוך כדי הליכה מאומצת, בעייתכם נפתרה. באופן אישי, אני יותר רציתי לקלוט גל”צ.

ואז ראיתי בחוברת של ויזה חברה שמוכרת רדיו בתוך שעון יד. זה עולה 40 שקלים כולל משלוח (סליחה, 39). לא ברור מה אפשר לצפות ממשהו כזה, אבל החלטתי עוד פעם אחת להשקיע את הכסף ולראות מה אני מקבל.

הגיע משהו עם רצועה זוועתית, לא עמיד במים. הרדיו מודלק ע”י זה שמחברים את האוזניות (שהן גם האנטנה). למעשה, אין לי מושג אם הרדיו באמת נכבה כאשר אני מוציא אותן. אני מקווה שהבטריה לא תגמר (או תשפך לי בתוך השעון).

אבל, עכשיו חזרתי מהליכה של שעה, ושמעתי רדיו לאורך כל המסלול. הוא קלט. קשה לי לתאר את השמחה. זה אומר שאני פחות תלוי בחסדי חברי השונים.

עכשיו רק נשאר למצוא ימים יבשים……

שחר