יום: 28 בספטמבר 2004

עיתונאי ישראלי שעובד עבור CNN נחטף ברשות הפלסטינית. אם נוסיף לזה את העובדה שמדובר בערבי ישראלי, אנחנו מקבלים תופעה מאוד מדאיגה.

לא, אני לא מדבר פה על חופש העיתונות. אין פה שום דבר חדש בהקשר הזה. אם עיתונאי הולך לסקר במקום מסוכן, הוא עלול לא לחזור, בדיוק כמו כל אחד אחר.

מה שכן בד”כ היה קורה זה שעיתונאים היו מקבלים חסינות מפעילות עויינת. זה לא בגלל איזשהו כבוד למקצוע מצד אנשים שמכל בחינה אחרת הם טרוריסטים. זוהי מחשבה כלכלית פשוטה. תקוף עיתונאים, וקנית לך אוייב בדמות התקשורת. זה עלול לפגוע בבסיס שממנו אתה חי. אירגון טרור שתוקף עיתונאים, ככלל, יורק לבאר ממנה הוא שותה. זהו אינטרס כל כך חזק שאפילו עיתונאים ישראלים שאינם ערבים, ושמסקרים עבור רשתות שאינן זרות, בד”כ נהנים מהחסינות הזו.

וזה מה שכל כך מדאיג אותי. אם הטרור הפלסטיני הגיע לרמה שבה אפילו על האינטרסים שלו עצמו הוא לא יכול להגן יותר, אזי איך נפתור את הבעיות? משא ומתן מתקיים בין צדדים שרוצים לשפר את מצבם. אם אחד הצדדים לא מעוניין לשפר את מצבו, המשא ומתן לא יהיה אפקטיבי.

שחר

כפי שכבר כתבתי בעבר, משרד התקשורת רוצה להוריד את מחירי הקישוריות ל-15 אגורות, קבוע לכל המפעילים, רווח או הפסד. לדעתי זה צעד נכון.

כדי להתרשם עד כמה זה צעד נכון, המאמר הבא ב-NRG אומר, בין השאר, שמירס היא היחידה שבעד. הסיבה, בדיוק כפי שאמרתי, היא שהם מעריכים שזה יאפשר להם לגדול.

לכו על זה, משרד התקשורת.

שחר