יום: 15 בספטמבר 2004

כותרתו המקורית של המאמר היתה “בג”ץ החליט: מיקרוסופט אינה מונופול”. ייתכן ובעקבות תגובה שלי בתגובות הקוראים שונתה הכותרת ל”בג”ץ נמנע מהתערבות בשאלת המונופול של מיקרוסופט“.

אני חייב להודות שאני מוטרד למדי מהתגובות לכתבה. זה שרוב המגיבים, הן בעד והן נגד “לינוקס” או “מיקרוסופט” עושים זאת בלי להתייחס לתוכן הדברים, כבר התרגלנו. זה שיש תגובות על גבול המשעשע, כמו תגובה מספר 28, גם התרגלנו.

אבל התגובות לכתבה הזו הינן מתחת לכל ביקורת. לא עקבתי אחרי ההליכים, ולא התעמקתי בתביעה המקורית. כן קראתי את פסק הדין. אז נכון, יהיה מאוד קשה לקרוא לזה “פסק דין מנומק ומפורט”. עדיין, ההתלהמות של חלק מחברי לקהילה לגבי מיקרוסופט, ובעיקר לגבי בית המשפט העליון, הינה בושה למדינה דמוקרטית.

אני כן זוכר שקראתי את הכתבה על הגשת התביעה, לפני כל כך הרבה זמן, וחשתי לעצמי שהצורה שבה היא מנוסחת אינה מבטיחה במיוחד. אני מאמין לבית המשפט ששקל את דבריו, ובעיקר, אני מבין את ההגיון מאחורי פסיקה כזו.

לכל אילו שמניחים באופן אוטומטי שכל דבר שתומך בעמדת “האויב” הוא רע, מושחת או מכוון, אני מפנה את הקריאה הבאה:
קחו את הדברים פחות אישי.

במקרה הזה, בג”ץ התבקש להחליט האם להפוך החלטה שכבר נלקחה ע”י הממונה על ההגבלים העסקיים. אני רוצה לקוות שבג”ץ לא לוקח החלטות כאילו בקלות ראש מידי. ההחלטות האילו צריכות להתבצע ע”י הרשות המבצעת (קריא – הממשלה), לא על ידי הרשות השופטת. ככה עובדת דמוקרטיה, וכל ציפיה לדבר אחר היא ציפיה נאיבית במקרה הטוב, ומסוכנת במקרה הרע.

לאור הנ”ל, על בג”ץ להחליט שהיתה פה חריגה משמעותית מכללי המנהל התקין לפני שיחליט להפוך את ההחלטה של הממונה על ההגבלים העסקיים. יש פה שני חלקים. החלק הראשון הוא “חריגה משמעותית”. אני מאמין שרבים מהמגיבים ב-Ynet אכן מאמינים שכזה היה המקרה פה. למעשה, אני לא בטוח בעצמי שלא. אבל לא זו הנקודה. הנקודה האמיתית היא החלק השני. לא מספיק שאנחנו נהיה משוכנעים בכך. צריך לשכנע את בג”ץ.

וכאן נכנסים סדרה של שיקולים שקצת קשה לי להאמין שמגיבי Ynet לקחו. האם התביעה היתה מבוססת דיה? האם הראו לשופטים את הנזקים שנגרמו? האם הפסיקה הרצויה תואמת את החוק בארץ? הרבה הרבה שיקולים שייתכן ולא הוצגו בפני בית המשפט באותה צורה שחלק מהמגיבים חושבים. מכאן ועד להאשים את בית המשפט בלקיחת שוחד (תגובה מספר 25), מאוד ארוכה הדרך.

רציתי לכתוב את הפוסט הזה אל המחנה “שלי”. להאשים את רשויות החוק בשחיתות והטיה רק בגלל שלא פסקו “לטובתינו” זה משהו שאני רואה כשפל המדרגה. זה המצב כשמדובר בגדר הפרדה, הורדת יישובים, פתיחת או סגירת תיק פלילי נגד ראש ממשלה, הכרחת הבן של האחרון לחשוף מסמכים, וגם כאשר מדובר בהפיכת החלטה של פקיד שממונה על תחום, שבמקרה קרוב לליבם של חלק מהמגיבים. לא ראוי.

שחר

למען הסר ספק:
אני חושב שהתנהלותו של שטרום בפרשה הזו היתה מתחת לכל ביקורת. נראה לגיטימי בעיני להגיע להסכם שהגיע עם מיקרוסופט. לא מסכים עם זה, אבל זה נראה לי לגיטימי. לא לגיטימי בעיני לשמור את ההסכם סודי. הסכם מהסוג הזה צריך שיחייב את מיקרוסופט, ואין אפשרות לחייב אותם בהסכם כזה אם הגופים שמולם הם מפירים אותו (ספקי המחשבים) לא מודעים לקיומו.

בתקופה שההסכם היה בתוקף קיבלתי מספר פעמים את התשובה ש”יש לנו הסכם עם מיקורוספט שמונע מאיתנו למכור מחשבים ללא מערכת הפעלה”. זהו דבר שמנוגד להסכם הנ”ל, ועל פניו צריך היה לגרום לשטרום לפעול נגד מיקרוסופט. ללא הידע על ההסכם, אבל, לא היו בידי הכלים לפעול בנידון.

שחר

עקב סיבות טכניות לא צפויות, את כל הפעילויות הפיננסיות של לינגנו בזמן האחרון אנחנו עושים על תיק עוסק המורשה שלי, ולא על החשבון של לינגנו.

עקב העובדה שהסיבות הנ”ל אינן צפויות, כבר יש את כל הטפסים ממס הכנסה, מע”מ, וכו עבור לינגנו. כמובן שאין בעיה – פשוט ממלאים “אפס” בכל הטפסים, ומחתימים בדואר.

אלא שלמע”מ יש שני טפסי דיווח. אחד שאומר “היו לי יותר הכנסות מוכרות מהוצאות מוכרות, הנה צ’ק שבו אני משלם את המע”מ על ההפרש”, ושני שאומר “היו לי יותר הוצאות מוכרות מהכנסות מוכרות, אנא החזירו לי מע”מ בשיעור ההפרש”. ועכשיו נשאלת השאלה:

אילו מהטפסים הנ”ל צריך למלא אם הסכומים זהים? האם אפס הינו הסכום שאני צריך לשלם להם, או הסכום שהם צריכים לשלם לי?

אני חשבתי שהשני. ההגיון הוא כזה – אם אני ממלא את הטופס הראשון, הרי שהם יצפו לצ’ק ממני. ברור שאני לא אתן צ’ק על סך אפס שקלים חדשים. אני אמלא את הטופס השני. מסתבר שטעיתי.

אז רק כדי להרגיע את כל החוששים – מסתבר שאפס הינו חיובי. אין מה לדאוג.

שחר