ארץ השמש השוקעת?

אוקי, לא נחזור על גוף הידיעות. כל העולם ואישתו מפרסמים את ה”אסטרטגיה החדשה של סאן”. רק כדי לצאת ידי חובה – המאמר ב-ZDNet, המובאה שלו ב-GrokLaw, והדיווח ב-WhatsUp.

בקצרה, מסתבר שלסאן יש אסטרטגיה ברורה והחלטית איך לא להגיע לכינוס נכסים. הם יטענו שלינוקס זה רד-האט, ואז יטענו שרד האט זה פחות טוב מסאן. הם גם יטענו שזה שמערכת ההפעלה באה מאותו הספק כמו החומרה זה יותר טוב, וכל האחרים הפסיקו עם זה, כך שסאן זו הברירה היחידה בתחום הזה.

נו טויב.

רוב התגובות שראיתי לכתבה היו תגובות כועסות על ה”בגידה” של סאן. חברה, סאן היא חברה מסחרית, והיא עושה מה שהיא חושבת שיביא לה כסף. פעילותה בתחום הזה נראית, על פניו, חוקית, ולכן אין להלין עליה בהקשר הזה. אני, אילו הייתי בעל מניות בסאן, הייתי מטיל בספק את החוכמה באסטרטגיה הזו. הם אומרים שהם ימכרו יותר בזול מאשר אינטל. מה? הם לא שמים לב לאיפה השוק הולך כבר מעל עשור? רמז – זה לא אל סאן, זה מסאן. כמו כן, לטעון באוזני לקוחות ש-IBM, HP ו-Dell לא משלבות מערכות הפעלה עם חומרה יותר בלי להדרש לשאלה למה הן לא עושות את זה נשמע לי כמו ראייה קצרת טווח.

אבל זו, כשמסתכלים על זה, הסיבה לכל המהלך בעצם. אחד המגיבים ב-whatsup שאל למה אילו תמיד חברות גוססות שעושות מהלכים מהסוג הזה. התשובה, במונחי תורת המשחקים, מכונה “צל העתיד”. אני אסביר.

תורת המספרים דנה בבחירות ובהחלטות על בסיס תועלת אישית. אחד המשחקים המוכרים יותר, בשם “דילמת האסיר”, הוא דוגמא מצויינת. במשחק כל שחקן אמור לעשות בחירה בין “לקיים הסכם” או “לבגוד”. שיווי משקל נאש מראה שיש רק אופציה אחת לשני השחקנים – לבגוד. כל אופציה אחרת היא לא הגיונית. אלא מה? אם פתאום המשחק לא נהייה חד פעמי, אלא משחק שמשחקים שוב ושוב, פתאום קיימים הרבה מאוד שיווי משקל, ובחלקם הגדול לאף אחד משני השחקנים לא משתלם לבגוד.

מה ההבדל? ההבדל הוא שכאשר המשחק הינו משחק חוזר, שחקן א’ יכול להעניש את שחקן ב’ על בגידה בתור הבא. במילים אחרות, התקבולים מבגידה הם לא רק התקבולים מהתור הנוכחי, אלא צל העתיד מאיים על השחקן ששוקל לבגוד מתגובת שותפו למשחק.

בספר “הגן האנוכי”, ריצ’רד דאקינס מביא דוגמא לתחרות שנערכה בין אסטרטגיות אוטומטיות שמשחקות את דילמת האסיר. מה שהתגלה זו תופעה מדהימה. הוא חילק את האסטרטגיות לשתי קבוצות. האסטרטגיות הנחמדות והלא נחמדות. נחמדות פירושו אסטרטגיות שלעולם לא יבגדו בשותף ששיתף איתן פעולה עד כה. הסיבה לחלוקה היא פשוטה – אם שתי אסטרטגיות נחמדות משחקות אחת עם השניה, לא תהיה בגידה לאורך כל המשחק. התוצאה של התחרות היתה מעניינת. כמעט כל האסטרטגיות הנחמדות ניצחו את כל האסטרטגיות הלא נחמדות. במילים אחרות, מעצם זה שהחלטת לא לבגוד אם לא בגדו בך קודם, הרווחת מספיק ממשחק מול האחרים שהחליטו אותו הדבר, כדי להבטיח לך נצחון על כמעט כל מי ששיחק אסטרטגיה לא נחמדה. יוצא הדופן היחידי היה אסטרטגיה נחמדה בודדת שהפסידה לאסטרטגיה לא נחמדה בודדת.

כל השיקולים האילו נעלמים כלא היו, אבל, אם אני יודע שנותרו לי רק עוד שני משחקים לשחק. במצב כזה, לשותפי למשחק לא נשאר צל עתיד לאיים עלי באמצעותו. במילים אחרות, הסיבה ש-IBM משתפת פעולה עם תנועת התוכנה החופשית אינה שהיא חברה עם מוסר וראיה אנושית של העולם. הסיבה ש-IBM משתפת פעולה עם תנועת התוכנה החופשית זה כי זה משתלם לה כלכלית. הסיבה שזה משתלם לה כלכלית, אבל, היא בגלל שזו חברה יציבה שחושבת לטווח ארוך.

אנחנו רואים את זה בעוד מקומות. בכל מקום שלינוקס התחיל להכנס, מי שאימץ אותו הם אנשי השיווק. אנשי המכירות מאוד מאוד לא אהבו אותו. ההבדל נעוץ במרחק אליו רואים. אנשי המכירות שואלים “איך נמכור מחר”. תוכנה חופשית מאוד מקשה על המכירות. למה למישהו לשלם על משהו שהוא יכול להשיג בחינם. אנשי השיווק, מצד שני, שואלים “איך נמכור עוד שנה?”. הם הגיעו, ביותר מחברה אחת, למסקנה שלינוקס, ודרכו תוכנה חופשית, זו הדרך היחידה.

במילים אחרות, אין טעם לקחת אישית את זה שסאן התגלתה כפועלת נגד תוכנה חופשית. זה יכול לקרות גם ל-IBM. אם זה יקרה ל-IBM, אבל, זאת תהיה אינדיקציה שהגיע הזמן למכור, בפניקה, את כל המניות שאתם מחזיקים בחברה.

שחר