כן, כן. סנונית ראשונה של שלום נצפתה היום ממש, בכתבה של ynet. כמו תמיד בדברים חיוביים, מדובר במקרה עצוב. מקרה מוות.
האירוע הינו מותה, בגיל מופלג למדי, יחסית, של התדמית ש”גוגל תמיד זמין”. הכתבה מתארת את זה שגוגל היה לא זמין זמן מה במהלך אתמול בגלל וירוסים שתקפו אותו (יותר נכון – השתמשו בשירותיו ללא רחם).
את סימני השלום לא שאבתי מהכתבה, אבל. את סימני השלום שאבתי מהתגובות. בניגוד לרפלקסים המצופים מכתבה בנושא וירוסים, לא היו התגובות התלהמות חסרת בסיס של תומכי לינוקס כנגד מתנגדיו. נכון לרגע כתיבת שורות אילו, היתה תגובה אחת (מס’ 30), שבאופן מנומס למדי תהה מישהי האם גוגל לא רצים על לינוקס, ואם כן, איכה נפגעו. תגובה מנומסת באותה מידה (מס’ 38) של מישהו שמסביר את ההבדל בין להדבר בוירוס לבין להיות מותקף ע”י אחד.
לא לדאוג, ימות המשיח טרם הגיעו. תגובה מס’ 44 מראה לנו פנאת אחד שהצליח לחדור את מחסום הסולידריות עם גוגל, ולהשחיל מסר פוליטי מנומק היטב. “לינוקס, שמינוקס, דרעק אחד גמור”. קצר אך תמציתי. אמנם לא הצלחתי למצוא התייחסות לסוגיה אצל אף אחד לפניו, אבל אני בטוח שמר א. נונימי הגיב מסיבות טובות.
ועל כן, כל מה שיש לי לאמר הוא – אם הצלחנו לעבור את זה, אולי שלום עם הפלסטינאים לא בלתי אפשרי כמו שזה נראה כרגע?
שחר