האתר של Wine פירסם ראיון איתי. הראיון בוצע באימייל לאורך תקופה ארוכה, כך שמטיבעו חלקו מעט מיושן, אבל עדיין, חשבתי שיעניין אתכם.

http://winehq.org/?interview=16

בעקבות דיון שהיה לי ברשימת תפוצה של Wine, עליתי על נקודה שהשאירה אותי עם פה פעור. מסתבר שלא ל-Outlook Express ולא ל-Outlook אין יכולת למיין דוא”ל נכנס אוטומטית ע”פ שום דבר חוץ מאשר כותרות הדואר הסטנדרטיות (מאת, אל, נושא). איך אתם מתסתדרים עם הדבר הפרימיטיוי הזה??

היכולת למיין דוא”ל על סמך דברים אחרים חשובה לאין שיעור כאשר מדובר ברשימות תפוצה. בד”כ, רשימות תפוצה ישימו כותרת נסתרת שמזהה את הרשימה. בד”כ משהו בסגנון של “List-ID”. היכולת ליצור תיקיות, ולתייק את המיילים הנכנסים אוטומטית הינה בעלת חשיבות מכרעת.

אני, לדוגמא, מנוי על כמה עשרות רשימות תפוצה. בסה”כ אנחנו מדברים על סדר גודל של כמה מאות מיילים ביום מכל הרשימות. חלק מהרשימות חשובות לי יותר, חלקן פחות. אם לא הייתי יכול לתייק אוטומטית את המיילים לרשימות, לא הייתי מסוגל להתמודד עם כמות כזו של מידע נכנס.

הנושא פה הינו רחב יותר מאשר תוכנה זו או אחרת יכולה או לא יכולה. מדהימים אותי כמה דברים פה:

1. איך זה שאף אחד לא מתלונן. התשובה: אף אחד לא יודע שזה אפשרי. רשימות תפוצה הרבה הרבה יותר נוחות מאשר פורומים. אתה יודע מייד אילו מיילים קראת ואילו לא. אתה יודע מייד כאשר יש נושא חדש. היכולת לדלג ולבחור הרבה יותר טובה. בכל זאת, אנשים מעדיפים פורומים. אין שום הסבר אחר חוץ מזה שהם מפחדים שברשימות תפוצה הם יטבעו בים של הודעות נכנסות שמעניינות אותם פחות.
2. איך מיקרוסופט יכולה להרשות לעצמה “להתחרות” באמצעות כלי כל כך פרימטיווי. זה לא רק שהם מונופול. זה גם העובדה שאנשים בוחרים שלא להסתכל מה האלטרנטיבות. כל מי נגע באיזושהי תוכנת דוא”ל ראויה לשמה בשלוש השנים האחרונות הסתכל על ההכרזה של Outlook 2003 בהרמת גבה. ברור שתוכנת דוא”ל מסננת דואר זבל הסתברותית ומאפשרת להסתכל על ההודעות בצורה משורשרת. יש רק שתי תוכנות שמישהו מוכן לירוק בכוון שלהם שלא עושות את זה, ושתיהן מאותו בית תוכנה.

כל מה שנותר לי להגיד לכם, משתמשי החלונות שלא מכירים שום דבר מחוץ לעולם המיקרוסופטי, תסתכלו לצדדים עם מישהו שיכול להראות לכם את השימושים. אתם עשויים להדהם ממה שאתם מגלים שם.

שחר

בעיקרון הייתי יכול להגיד “כל מילה נוספת מיותרת”. בכל זאת, אני חושב שאני אגיד כמה מילים מיותרות.

מיקרוסופט מוציאה הערה לכל בוני האתרים: SP2 של חלונות XP עלול לשבור את האתר שלכם. האמת היא שיש סיבות טובות לכך. חלק מהצורה שבה אינטרנט אקספלורר מציג אתרים שלא תואמים לתקן, על ידי כך שהוא מנחש למה התכוון המשורר (כותב האתר, אבל הבנתם). הבעיה היא שהעדר התקן גורם לאינטרנט אקספלורר עצמו להתבלל לפעמים. מדי פעם, התבלבלות זו של אקספלורר גורמת לכשל אבטחה.

מיקרוסופט כנראה, כמה וכמה רגעים מאוחר מידי, החליטה להקטין טיפה את הבלאגן. התוצאה היא שחלק מהאתרים, שהתרגלו לעבוד פחות מסודר בגלל ניחושים של אקספלורר, צריכים עכשיו מהר להתאים את האתר שלהם ל”תקן” חדש, שעוד לא קיים אפילו.

הצעתי הצנועה – אל תטרכו להוריד את SP2 בשביל זה. יש לי שיטה הרבה יותר אפקטיבית, שתגרום לאתר שלכם לעבוד לא רק על SP2, אלא גם על SP3, Longhorn וכל מערכת עתידית מבית מיקרוסופט. אם זה לא מספיק, אתם תרוויחו גם סדרה שלמה של דפדפנים אחרים, כמו דפדפני לינוקס, דפדפני כף יד, ועוד.

תעבדו לפי תקן שלא זז כל הזמן.

למרבה ההפתעה, יש תקן כזה. התקן שייך לאירגון תקינה בשם “WWW Consortium”, או W3C. התקן הזה הינו תקן שכל הדפדפנים מנסים לתמוך בו (כן, אפילו אקספלורר), מה שמבטיח שאם האתר שלכם תואם לתקן הזה, גם גרסאות עתידיות של אקספלורר יעבדו איתו.

ותחשבו על זה.

במה שיכול להחשב כהמשך לפוסט שמסביר על מודלי פיתוח של תוכנה חופשית, לינגנו היום שיחררה DLL חליפי לאחד שקיים בתוכנה CrossOver Office. ההבדל המרכזי (חוץ מהגודל) הינו שה-DLL שלנו מפעיל את התמיכה בעברית, שחברת CodeWeavers שכחה להכניס למוצר שלה.

מעניין לציין שני דברים:
א. השיחרור הנ”ל נעשה תוך שיתוף פעולה של CodeWeavers. הם נתנו לנו גרסה של CrossOver Office לבדיקות, כמו גם עזרו עם מידע חסר.
ב. את השיחרור הנ”ל ניתן היה גם לעשות, אף כי מעט יותר מסובך, גם בלעדיהם.

הדבר מעניין בגלל ש- CrossOver Office (להלן XOO) מבוסס על Wine, שהיא תוכנה חופשית. בפרט, זוהי תוכנה שמשוחררת תחת רשיון LGPL. בעיקבות זאת, בעוד של XOO יש רכיבים שלמים שהם קניניים, הרי שאותם הרכיבים שמכילים את המימוש של הספריות של חלונות, ובפרט את התמיכה בעברית, הינם תחת רשיון חופשי, וחייבים להשאר כאילו. לאור זאת, כל לקוח של XOO יכול להיה לעשות את מה שאנחנו עשינו פה. כמובן שבתור אילו שכתבו את התמיכה בעברית מלכתכילה, לנו היה הרבה יותר ידע כדי לעשות את הפעולות הדרושות. עדיין, כל אחד עם ידע טכני מספיק היה יכול לעשות את השינוי.

התוצאה הסופית הינה שלמרות שהתוכנה עצמה היא קנינית, עדיין נשמרת מידה מסויימת של חופש, בגלל שהספריות הינם תחת רשיון חופשי.

עוד נקודה אחת מעניינת – בניגוד למחשבה שמתנגדי רשיונות ה-Copyleft למינהם היו רוצים שתחשבו, CodeWeavers לא היתה מעדיפה ש-Wine יהיה זמין תחת רשיון שמאפשר לה לסגור אותו. הסיבה שאני יודע את זה בכזאת וודאות הינה פשוטה. הרשיון של Wine היה פעם כזה. הוא שונה ל-LGPL רק לפני שנתיים וחצי. היוזמים המרכזיים לשינוי הרשיון היו CodeWeavers.

ולסיום, למקרה שמישהו מיכם הינו לקוח של XOO, ומעוניין בתמיכה בעברית, ניתן להוריד אותה מאתר חברת לינגנו.

שחר

בתקווה שהפעם המערכת לא תאכל את הבלוג שלי.

אז ככה – כמו כל מלחמה – לא היו פה מנצחים. כל מי שהתעצבן על שינוי מבנה האתר (והאחת הסבירה מצויין למה זה לא קטנוני), זכה לקצת יותר נחת, בהנחה שהוא מנוי פרו.

כן יש לי מספר מילים להגיד ליריב, ובעיקר לשי מנענע. היתה דרך אחת שבה הייתם יכולים להמנע מכל הטררם:

שקיפות

כן, כן. אם הייתם חושפים מה אתם מתכוונים לעשות ולמה, ונותנים לנו זמן להגיב, היתה נחסכת מכם הרבה עבודה דחופה. כשהרמתי טלפון לשי היום, ושאלתי מה שלומו, התשובה היתה “בבוקר היה יותר טוב”. באותו נושא, אם הייתם חושפים את החוזה בין ישראבלוג לבין נטויזין, עוד מידה של חוסר אמון היתה נחסכת מכם. אני מניח שכל אחד זכאי לעשות את הטעויות שלו.

רק לידע כללי, אני רואה את עצמי כלא מחוייב על ידי החוזה החדש. שילמתי כסף על פי הסכם השימוש הישן, ואני לא רואה איך אתם יכולים לשנות לי את תנאי העסקה כמה חודשים לאחר שבוצעה. אני מציע שתערכו בהתאם.

לידיעת שאר הקוראים, הצעתי לשי דרך שבה הוא יכול לשמור את הכותרות של נענע למנויים שאינם פרו, ועדיין להקטין את הכעס. הדרך היתה פשוטה להדהים – לעשות אותם שחור לבן. הוא אמר שהם ישקלו את זה.

ולשאר הקהל – אנחנו עכשיו חוזרים לתוכניות המתוכננות. סליחה על התקלה.

שחר

כאשר פתחתי פה את הבלוג, עשיתי זאת עם הרבה “למרות”ים. למרות שהמערכת לא רצה על תוכנה חופשית. למרות שהוצעו לי בלוגים בחינם במערכות כן חופשיות, וכו’. הסיבה היתה שרציתי בלוג במקום שנגיש לאנשים מלבד “המשוכנעים”.

מסיבות אילו, הורדתי את “קנה לי מנוי פרו” מהאופציות. רציתי להעביר מסר – אם אני משתמש בשירות, הרי שזה צריך להיות שירות שאני מוכן לשלם עליו. מנוי הפרו שלי בישראבלוג הינו מנוי שאני שילמתי עליו, מכיוון שזהו שירות שאני קונה.

אלא שהוספת הבאנר למעלה איננה מין העניין. אם זהו שירות שאני משלם עליו כסף, הרי שאני רוצה להיות זה שמממן אותו. אם שמים פרסומות, שיתכבדו נא המפרסמים ויממנו את השירות.

אנא, ביום שלישי, ה-22 ליוני, אל תכנסו לפה. באמצעות פוסט זה אני מנסה להעביר מסר, ביחד עם אחרים. בלוג המחאה של אוקה הוא הראשי בהם. אני אשמח אם קוראי יצטרפו למסר, ויעבירו שיש כוח בידי המשתמשים, גם כשהתוכנה לא חופשית.

שחר

כאן בישראבלוג קוראים את הקוראים. באופן ספציפי, יש לי פה רק קורא אחד, כנראה, אבל כל אחד צריך להסתפק במה שהוא מקבל.

אז איך הולך הקסם הזה שנקרא תוכנה חופשית? מי מחליט מה, איך ומתי? התהליך הולך בערך כך:
השלב הראשון הוא שמישהו מחליט להתחיל פרוייקט תוכנה חופשית. אם זה פרוייקט שהיום מרכזיים וחשובים, כגון לינוקס, ואם משהו שולי. למישהו היה איכפת מספיק כדי לכתוב את הקוד, ולשחרר אותו.

בשלב הזה, מי שמחליט מה יהיה בקוד הוא מי שכותב את הקוד. אני אתן רמז – זה לא משתנה מאוד בהמשך. דוגמא אמיתית מפרוייקט קטן: משתמש בשם Jhonatas M. Rodríguez רצה תמיכה בסוג משתנה חדש בדרייבר שלינגנו מתחזקת. התשובות האפשריות הן:
1. אוקיי, נכתוב
2. מצטער, אין לנו משאבים. תכתוב אתה ונכניס
3. זה לא מתאים, מצטערים.

במקרה של לינגנו (ותמיכה מסחרית בכלל), יש גם:
4. אם תשלם אז נכתוב, אחרת – תכתוב בעצמך

היופי פה הוא שאין אינטרס למשחקים. אם באמת לא מתאים, לא נכניס קוד חדש. אם כן מתאים אבל אין משאבים לפתח, אז הוא מוזמן לפתח בעצמו (או לשכנע מישהו אחר לפתח), ואנחנו נכניס את זה לקוד.

עכשיו שאלה – מה יקרה אם הוא יפתח תוספת שתורמת לקוד, אבל מייצרת תחרות עם לינגנו? מה ימנע מאיתנו למנוע את הכניסה של הקוד הזה, שטוב לכל העולם למעט לינגנו, לפרוייקט?

התשובה היא פשוטה. בעוד שאני שולט על פרוייקט OLE DB שנמצא על שרת של PostgreSQL, אני לא שולט על כלל הדרייברים של OLE DB שנמצאים בעולם. גם לא על אילו שנכתבו בהתבסס על הקוד שלי. במילים אחרות – אם הניהול שלנו את הפרוייקט מעכב אותו במקום לתרום לו, הרי שיכול כל אחד שאכפת לו מהפרוייקט לקחת את הגרסאות החופשיות שכבר קיימות, ולהתחיל לפתח גרסא אחרת על פי ראות עיניו. התופעה הזו נקראת “forking” (מיזלוג?).

מדרך הטבע, יווצרו עכשיו שתי תוכנות שמתחילות את דרכן מאוד דומה. כדי שאנשים יעברו מהתוכנה הקיימת לתוכנה החדשה, צריכה להיות סיבה ממש טובה לביצוע fork. בהיסטוריה של תוכנה חופשית, יש מעט מאוד מיקרים שבהם בפועל בוצעה פעולה כזו. אחת מהן, שקרתה מאוד לא מזמן, הינה בפרוייקט XFree86, ובפרוייקט שהתפצל ממנו – X.Org.

במקרה שבו התוכנה המקורית הינה תחת רשיון Copyleft דוגמת ה-GPL, הרי שמובטח שעדיין אפשר יהיה לבצע מעבר קוד הדדי בין הפרוייקטים. דבר זה אומר, בפועל, שלא יתצע Forking לאורך זמן. בד”כ, גם אם ינסו, אחד הפרוייקטים (החדש או הישן) יאבד מומנטום, וכל השינויים שייעשו בו ימצאו את דרכם לפרוייקט השני. בד”כ, אחד מהם ימות.

מתנגדי הקוד הפתוח טוענים בד”כ ש-forking הינה הסכנה הגדולה ביותר לקוד פתוח. בפועל, אנחנו רואים שהדבר כמעט ולא קורה, בעיקר בגלל שקשה לייצר מומנטום לפרוייקט חדש, ובלי מומנטום תוכנה חופשית לא חיה.

עוד סיבה שהתופעה לא קוראת הרבה הינה בגלל היכולת לייצר גרסאות מקומיות עם שינויים. למשל, אם אתם משתמשים בלינוקס מתוך הפצה של RedHat, הליבה שאתם מריצים מאוד מאוד שונה מהליבה המקורית. בספירה אחרונה, רד האט מכניסים מעל 600 שינויים שונים בקוד הליבה שהם מפיצים, לעומת הליבה המקורית כפי שניתנה מלינוס.

מדוע אני לא קורה לזה fork? הסיבה היא שעל אף השינויים, הליבה של רד האט עדיין עוקבת אחרי הליבה הנקיה. מספרי הגירסאות, התכונות והקוד ממשיכים לזרום מהליבה המקורית אל הליבה של רד האט. מצד שני, שינויים שהוכיחו את עצמם בליבה של רד האט יכולים למצוא את דרכם אל תוך הליבה הראשית. למעשה, לינוס ממליץ לאנשים שרוצים לשכנע אותו להכניס שינויים שלהם לליבה הראשית, להכניס את השינויים לליבה של הפצה כלשהי קודם. ע”י כך, לינוס זוכה לראות את השינוי בפעולה, ולקבל רושם טוב יותר לגבי היתרונות (והסיכונים) של להכניס אותו פנימה.

עוד דוגמא מעניינת של הקוד שרודף אחרי קוד אחר הינה היחסים ההדדיים שבין Wine לבין Crossover Office. למי שלא מכיר, Crossover Office הינו מוצר קנייני שמבוסס על Wine. כמובן שהמוצר אינו כולו סגור, מכיוון ש-Wine הינו תחת רשיון LGPL.

בין גרסת ה-Wine שנמצאת בתוך Crossover Office לבין גרסת ה-Wine הסטנדרתית יש מספר הבדלים. יצרני XOO עבדו קשה, ומצאו טריקים ומעקפים שגורמים לאפליקציות שבהם הם מעונינים (Office, Internet Explorer וכו) לעבוד יותר טוב. השינויים האילו הינם זמניים ו”מכוערים” מידי מכדי שהמפתח האחראי על פרוייקט Wine יכניס אותם לקוד הראשי. מכיוון שאפשר להוריד את הקוד מהאתר של Code Weavers (היצרנים של XOO), זה לא הופך לסוד מסחרי. עדיין, XOO עוקב אחרי Wine, למרות שיש בו שינויים תמיד.

אני מקווה שהתהליך קצת יותר ברור.

שחר

יהודה קונפורטס כותב על הדרישה של לינוס שמעכשיו כל מי שמגיש קוד לשינוי בקרנל צריך להתחייב בשמו שהקוד המוגש שלו. ציטוטים נבחרים מהתגובה של יהודה:
“המציאות כנראה עושה את שלה וכעת מבינים כל מפתחי הלינוקס ומשווקיו כי אם הם רוצים לשרוד, כלומר להיות רלבנטים בשוק העסקי, עליהם לשחק לפי הכללים ששוק זה מכתיב.“

התחושה האישית שלי היא שיהודה, עם כל הרצון הטוב, פיספס טיפה את הנקודה. בעוד שניתן להבין מדוע עורך של מגזין שמכסה את שוק ה-IT העסקי יראה את העולם במשקפיים כלכליות עסקיות, הרי שקשה לי להאמין שהשיקול העסקי הינו מה שדחף את לינוס לעשות את השינוי המנהלי הזה הינו הצורך שתהיה קבלה גבוהה יותר של לינוקס בשוק העיסקי.

האמת הפשוטה היא שללינוס לא איכפת מהשוק העסקי. הדבר היחידי שאכפת לו הוא מהמערכת שמיוצרת מהתהליך. אם אף אחד בעולם לא ישתמש בה, הרי שעדיין הוא עמד ביעדים המקוריים שלה. והאמת הכואבת אף יותר הינה שזה בדיוק מה שגורם ללינוקס להתעלות על מתחרותיה המסחריות. אין עיגולי פינות כדי להוציא מוצר. אין הכנסת קוד מהר כדי לרצות לקוח. אין תאימות אחורה שמטרתה היחידה הינה לשמור שתוכנות שהתעלמו מהתיעוד בעבר, ימשיכו לעבוד היום. היעד היחידי של פרוייקט הליבה “לינוקס” הינו להוציא מערכת הפעלה טובה ככל האפשר.

וזאת בדיוק הסיבה שלינוס עשה את השינוי שעשה. לא בגלל ש”השוק העסקי” דרש. למעשה, היחידים שאיי פעם לקחו את SCO ברצינות הינם העיתונאים. הוא עשה את זה בגלל שזה היה הדבר הנכון לעשות.

שחר

הארה חשובה
כשאני אומר שלא איכפת ללינוס מהשוק העסקי, אין הכוונה להגיד שהוא לא שמח על חברות שמתמשות בלינוקס, או שהוא לא היה רוצה שפלח השוק של לינוקס יגדל. הכוונה הינה שהוא לא מוכן לשנות דבר במערכת, רק כדי להקל על השוק העסקי לקבל את לינוקס.

כאשר חברה עסקית (כמו גם בן אדם פרטי) באה לבקש שינוי בלינוקס, השאלה היחידה שנשאלת הינה “מדוע זה טוב למערכת”. אם זה טוב, זה ייכנס. אם זה לא טוב, זה לא ייכנס. אם זה לא טוב, אבל יאפשר לעוד חמישים חברות להשתמש בלינוקס למוצרים שיימכרו למאות אלפי לקוחות, זה עדיין לא ייכנס.

דוגמא מעט קיצונית לגישה הזו ניתן לראות ביחסו של לינוס לשימוש במודולי ליבה שאינם בקוד פתוח. אין ספק שהשוק העסקי היה רוצה שהיחס יהיה אחר, ושהממשק יהיה יציב יותר. מצד שני, התחושה בקרב מפתחי לינוקס הינה שזה לא יהיה טוב למערכת, ולכן זה לא קורה.

בהמשך לקטע הקודם, ניתן להוריד מצגת של אייל דורון מכנס Tech Ed מהאתר של מיקרוסופט. אני מקווה להתייחס לכל הנקודות שהוא מעלה.

בואו נתחיל על פי הסדר במצגת – עלות בעלות כוללת. שוב אנחנו מקבלים את המחקרים המוזמנים שעשתה מיקרוסופט. שוב מסבירים לנו את הבלתי יאמן – איך מערכת שעולה כמה אלפי דולרים לא מייקרת את העלות הכוללת. בואו ננסה לראות איפה האמת (ולא – אני לא אובייקטיבי).

דבר ראשון – הנה האמת לאמיתה. כל מי שאומר שלינוקס חד משמעית יותר זולה מחלונות, אינו יודע את שהוא אומר, או משקר.
ומצד שני
כל מי שאומר שחלונות חד משמעית יותר זולה מלינוקס, אינו יודע את שהוא אומר או משקר.
או במילים אחרות: אין אמיתות מוחלטות.

אז מה כן? המצגות שראיתי ממיקרוסופט תמיד מתחילות בשקר. “אומרים לכם שלינוקס זה בחינם”. אני מבקש בזאת מאנשי מיקרוסופט להראות לי מישהו שאמר כזאת. זמן זה כסף, וכל התקנה דורשת זמן. ברור, לכן, שהתקנת לינוקס עולה כסף. מצד שני, מנסיוני, התקנת חלונות עולה הרבה יותר כסף, גם אם גנבתם את המערכת. הכשל הלוגי חמור אף יותר. כאשר מישהו אומר “כולם אומרים שלינוקס זה בחינם. ברור שזה לא נכון. לכן חלונות זולה יותר”, הוא שוגה לא רק למציאות, אלא גם לחוקי הלוגיקה. יש פה הנחה מובנית שהזמן שלך לא עולה כסף על חלונות.

מי עוד אמר? Robert Frances Group, MITR, גרטנר ועוד.

אז איך בכל זאת מגיעים למספרים שאומרים שלינוקס יותר יקרה? יש הרבה דרכים. אפשר, לדוגמא, להתעלם משינוי מדיניות הרישוי של מיקרוסופט. אפשר לא לכלול עלויות פרצות אבטחת מידע. אפשר גם, כמו שעשה פיני כהן במצגת שלו, להניח שהספק היקר ביותר הוא הוא הספק שאתם עומדים לבחור. בחירה זו משעשעת במיוחד אם לוקחים בחשבון שהוא לא החשיב את התמיכה שאתם קונים בכסף היקר הזה כנקודה לזכות המערכת. אני לא יודע מה אתם מתכוונים לעשות, אבל התחשיבים של פיני כהן מניחים שאתם זורקים את התמיכה ששילמת עליה לרד האט לפח, ואז משלמים עוד על תמיכה נוספת!. יש לי הרבה מה להגיד על הרבה גופים, אבל תחשיבים כאילו נראים לי לא מקצועיים ברמה.

אז בואו נראה מה כן. בואו נבדוק עלויות לגדלים שונים:
1. אירגון קטן. 5-20 תחנות קצה:
אירגון כזה צריך שרת לצורך חיבור לאינטרנט+פיירוול, שרת קבצים פנימי, ופחות או יותר זהו. למיקרוסופט יש פתרון אידאלי לעניין. הוא נקרא (ואני לא צוחק עליכם – זה באמת השם שלו) Microsoft Windows 2003 Server Small Businesses Server. אנחנו נקרא לו SBS, בגלל שיש גבול כמה פעמים אפשר לשים את המילה “Server” באותו השם.

SBS נותן שרת קבצים, דוא”ל, SQL, פיירוול (אם אתם רוצים לסמוך על מיקרוסופט עבור דבר כזה), WEB ואולי עוד משהו. בכל מקרה – הרבה יותר ממה שאירגון בגדלים המדוברים זקוק. עלותו של הפלא היא כ- 450$ ל- 5 רשיונות. אין לי נתונים מדוייקים לגבי עלויות הרשיונות הנוספים, אולם הם נעים סביב ה- 80$ לרשיון. אירגון של 5 תחנות ישלם עליו 450$ לפני עלויות חומרה, ואירגון של 20 תחנות ישלם עליו כ- 1650$ לפני חומרה.

דרישות מינימום של החומרה הינם 256MB, עם המלצה חמה למעל 384MB, מה שאומר שהחומרה צפויה לעלות לא פחות מ- 700$, כנראה יותר קרוב ל- 800$. שמעתם נכון – עלות התוכנה פה גבוהה מעלות החומרה.

מערכת דומה על לינוקס ניתן לספק מבוססת על תוכנה חופשית לחלוטין. אפשר, תיאורטית, לקנות לצורך העניין RedHat Adcanced Server, אולם אין פה שום דבר שדביאן, פדורה או גרסת החינם של מנדרייק לא מספקות. אין צורך אמיתי בכל השירותים שניתנים עם SBS, אולם ניתן לספק את כולם. החומרה הדרושה תהיה אף היא זולה יותר. תלוי בצרכים המדוייקים, ניתן לשלם אפילו רק 500$. לחליפין, ניתן לשלם את המחיר המלא, ולקבל חומרה חזקה יותר (ביצועים טובים יותר).

החסכון בנתיים – 650$ לארגון של 5 תחנות. 1650$ לארגון של 20 תחנות (בהנחה שארגון כזה ירצה חומרה של 800$).

מנסיוני, ארגון של 5 תחנות כמעט ואינו צריך תמיכה למערכת ברגע שהיא רצה. גם אם התמיכה היתה עולה כפול (והיא לא – היא יותר קרובה להיות באותו המחיר), עדיין אין כל הצדקה שלא לחסוך את העלויות. גם מבחינת קלות התקנה, התקנה של מנדרייק הינה רק קלה יותר מאשר התקנה של SBS, כך שאירגונים שעומדים לשלם על ההתקנה של אחד, יצטרכו לשלם על ההתקנה של השני. התשובה הנכונה נראית מתבקשת.

ועכשיו הקטע המפתיע. ככל שהארגון גדל, הפער מחריף. רשיונות SBS אינם מגיעים עד אינסוף. לא ניתן להריץ יותר מ- 50 תחנות על אותו השרת, גם מטעמי רשיון וגם מטעמים פרקטיים. הדבר אומר, בפועל, שתצטרכו להפריד את השרתים למחשבים שונים. פעולה זו כרוכה באיבוד כל הרשיונות שניקנו עד כה. כמו כן, השרתים הנפרדים של מיקרוסופט כבר באים בעלויות שגבוהות באופן משמעותי מ- 450$.

לגבי עלויות התמיכה, ככל שיש יותר מחשבים בחברה המריצים לינוקס, כך יותר משתלם להחזיק איש לינוקס מקומי. בעוד שייתכן ויש אמת לטענה שאנשי לינוקס עולים יותר מאשר אנשי חלונות (אף כי אני, באופן אישי, לא מאמין שאנשי לינוקס טובים עולים יותר מאשר אנשי חלונות טובים), הרי שהוכח שיחסי המחשבים למנהלים טובים בכפי עשר בלינוקס מאשר בחלונות. במילים אחרות – מנהל חלונות טוב מסוגל לנהל במשרה מלאה כעשרה שרתים. מנהל לינוקס טוב מסוגל לנהל כמאה על אותה המשרה.

בתקווה שנתתי חומר למחשבה,

שחר

נ.ב.
גיליתי שבחלק א’ נתתי קישור שלא עבד. אף אחד לא אמר כלום. האם זה בגלל שאף אחד לא קורא, בגלל שאף אחד לא לחץ על הקישור, או בגלל שלאף אחד לא היה כוח לשלוח תגובה?
ש.ש