גם הפעם בעקבות מאמר ב-YNet.
1. משרד החינוך קיבל מחיר מצויין לתוכנות מיקרוסופט. מה אמורים לעשות תלמידי משרד החינוך כשירצו לעבוד עם אותם התוכנות בבית? לשלם מחיר מלא? לגנוב? איזה מסר חינוכי אנחנו מנסים להעביר פה?
2. חישוב גובה התרומה של מיקרוסופט לפרוייקט מחשב לכל ילד, על פי איזו עלות תוכנה חושב? מותר לנחש שלא על פי העלות האמיתית למיקרוסופט (~2$ למחשב), וגם לא על פי המחירים שהם גובים ממשרד החינוך, אלא על פי מה שאותם התלמידים היו צריכים לשלם כדי לקבל את התוכנה? זה לא קצת מוזר שהתורם קובע את שווי התרומה?
לדעתי, מחשב לכל ילד זה פיספוס. הבעיה היא שכדי להכנס לשם, צריך לייצר הפצה שמתאימה לצרכים שם, וזה לא הולך להיות קל.
עוד חדשת מיקרוסופט קטנה – נקודות למחשבה
מאת
או. כאן נגעת בנקודה מהותית בlinux שמונעת את הפצתה בשוק הרחב.
למה צריך ליצר הפצה מיוחדת למשרד החינוך? ולמשרד העבודה? ולמשרד שלי ולמשרד שלך? למה צריך את זה? microsoft יכולים ליצור מערכת הפעלה ג’נרית, וכולם מבסוטים! למה? כי היא מתאימה ל- 95% מהמקרים. גם לילד בביס, וגם לאיש העסקים על המחשב הניד. למה?
תשובה לשאלה הזו ומענה נכון יכולים להקפיץ את linux כמה דרגות קדימה מבחינת נפוצות ב-low end וב-desktop.
ההשערה שלי היא שהחולשה של windows היא גם החוזק שלו: דיסק ההתקנה משאיר אותך עם סביבה ג’נרית אך מעטת אפליקציות. משתמשי windows מחונכים לכך שכדי להפוך מחשב לשימושי יש להתקין עליו 10 תוכנות נוספות לאחר התקנת מעה. linux לעומת זאת מנסה תמיד להביא לך חבילת התקנה משופעת בתוכנות ספציפיות לצורך שלך, ואילו התקנת תוכנות נוספת כרוכה בדכ בפעולות מסתוריות שהמקצוען מכיר על בוריין אך המשתמש הפשוט אינו מסוגל להן. לעשות מה? apt-get? לפה אי אפשר להוריד מהאינטרנט וללחוץ דאבל-קליק? סיסמת root? מה זה בכלל?
הפתרון – שוב, לדעתי – הוא ליצור הפצת bare bones. מערכת linux שיש בה רק מערכת הפעלה ו-utilities..
המשך
… בלי latex, בלי OpenOffice, בלי XBill. טוב אולי עם XBill, גם windows בא עם סט משחקים. עם אחד מכל דבר (KDE או gnome). הפצה שגודלה פחות מ-CD אחד, שתופסת פחות מ- 1BG על הדיסק הקשיח. מי שיתקין את ההפצה הזו יקבל מערכת אימפוטנטית כמו windows, אבל מחוברת לרשת, עם desktop ודפדפן ותוכנת דואל וזהו. בלי לבחור כלום בתהליך ההתקנה, כמו ב-windows xp.
ובנוסף סטים של אפליקציות למגזרים שונים – סביבה למשרד מודרני, סביבה למפתח, סביבה לילדים, סביבה לgamerz. אחרי ההתקנה הראשונית תוכל להתקין את הסביבה שאתה רוצה עם האופציות שאתה רוצה.
וממשק גרפי לכל זה שמשאיר לך מספר מינימלי של אפשרויות ובחירות. ההתקנה צריכה לבקש בדיוק מה שהתקנה של xp מבקשת, ולא יותר. ברירות מחדל סבירות לכל דבר וכפתור גדול שכתוב עליו next. התקנת תוכנה חדשה צריכה להיות לא יותר מסובכת מאשר double-click ואז next next next finish.
נראה את microsoft מתחרים בזה.
— אריק
זה רעיון מעניין, אך לא לגמרי מדוייק.
דבר ראשון – זה לא נכון שלא מתאימים את חלונות לצרכים. כאשר אתה מקבל מחשב חדש עם חלונות, הוא מותאם למחשב בצורה מלאה. גם האפליקציות, גם הדרייברים. העובדה הפשוטה היא שברגע שיש מספיק קונים, יותר זול לבצע התאמה לצורך.
אחד הפרוייקטים שניהלתי בעברי היה פרוייקט בשם GTFormat. הוא עסק בדיוק בזה, על חלונות. פרוייקט גדול ומורכב שהתעסק באיך מייצרים את תקליטור השיחזור שאתה מקבל עם מחשב חדש שאתה קונה, כך שיחזיר את המחשב שלך למצב של החנות, כולל התוכנות הנוספות. לכן אני לא קונה את זה שלא צריך לבצע התקנה נפרדת לכל צורך. זה נכון שהמשרד שלי והמשרד שלך כנראה יסתפקו באותה התקנה בסיסית, אבל האם ניסית כבר את קנרי?
לגבי התקנות תוכנה חדשות, למיטב הבנתי זו מטלה פשוטה של לדאוג שדאבל קליק של קובץ deb יבקש סיסמת root, ואז יבוצע כרגיל. אין צורך בדכ, מכיוון ש-apt גם יותר נוח וגם יותר חזק.
ולא, אני לא חושב שכדאי לוותר על נושא הסיסמה. חוסר הנוחות יותר ממחזיר את עצמו בחוסר הוירוסים.
לדעתי זה דווקא חסרון שחלונות מגיעה בתצורה אחידה,
משעממת, וחסרת כל תועלת מעשית ללא התקנת תוכנות נוספות…
לעומת זאת ניתן להשיג את לינוקס במאות גרסאות, המותאמות למטרות ספצפיות או לתפקיד מוגדר – חופש הבחירה בהתגלמותו 🙂
להלן רשימה מצויינת ומפורטת של גרסאות לינוקס, למטרות שונות, שאינן מצריכות התקנה ועובדות מכונן סי.די. בלבד (!):
http://www.frozentech.com/content/livecd.php
הדמוקרטיה וחופש הבחירה לא הוטמעו בארץ עד הסוף. זה פשוט לא חלק מדרך המחשבה באותה צורה שבארצות הברית. זה לא אומר כמובן שהמצב בארצות הברית טוב יותר, אך הסיבות לכך אחרות(חופש ודמוקרטיה בארהב = החזקים יכולים לעשות כרצונם כי מותר להם…) אך הלינוקס והGPL ועוד קרובי משפחה לא היו יכולים לצוץ באף מקום אחר. רק לאחרונה החלו להבין את משמעותם של אלה האחרונים בארצנו והדברים מחלחלים. עצם העובדה שהדבר עולה בכלל לדיון ומצליח לקבל דריכת רגל הוא הישג בפני עצמו.
ובלי כל קשר – מעולם לא ממש התנסיתי ב-Linux רק תכנתתי ב-UNIX אך מנסיון אב שנים אני יודע שמשתמש שנותנים לו לבחור סופו שישרוף את המחשב מרוב עצבים.
השאלה היא לא אם נותנים למשתמש לבחור, אלא אם נותנים למי שמכין את המחשבים לבחור.
כשהתחלתי לעבוד על GTFormat, היינו צריכים להתמודד עם ספר של מיקרוסופט בשם OPK Manual. אילו הוראות ההתקנה לספקי המחשב. היו שם שלושה עמודים של הגבלות שאמרו, בגדול, שאסור לספק לשנות כמעט כלום בתצורה של חלונות כפי שמגיעה למשתמש. אסור לו להריץ תוכנות שלו, מגבלות על צבעים וגודל של איקונים שהוא מוסיף, וכו. אני מדבר על Windows 95 OSR2.
עבור Windows XP, בעיקבות המשפטים השונים, מיקרוסופט נאלצו להרפות טיפה את החוקים. התוצאה היא שספר ה-OPK של XP מכיל מעל 30 עמודים של מגבלות. מותר לשנות Theme, אבל אסור שה-Theme יהיה Classic, וכו’.
אפילו ברמה הבסיסית הזו, לינוקס נותן יכולת למי שמוכר/מחלק את המחשב הרבה יותר שליטה על מה הוא מוכר/מחלק. כמובן שכאשר מגיעים לבחירת התוכנות שמותקנות, התצורה וכו’, החופש נהיה הרבה הרבה יותר בולט.
הסיבה שאני אומר את זה היא שהבחירה לאו דווקא חייבת ליפול על המשתמש הסופי. החופש לבחור כולל את החופש שלא לבחור. מי שאורז את הפצת הלינוקס למחשב לכל ילד יכול לבחור רק גנום וכו’. זה להיפך שבעייתי.
אההם, התכנתי לומר נסיון רב שנים…