היה לי היום את החוויה להתדיין עם מישהו שעוסק בתחזוקת מערכות במשרדים. בשלב כלשהו הוא ציין שהוא לא יודע כמה זמן אני בתחום המחשבים. עניתי לו שאני מעל 20 שנה, ושהתחלתי בגיל 9. הוא ענה לזה שהוא התחיל בגיל יותר מאוחר ושהוא עוסק בתחום יותר זמן. אני מספר את זה רק כדי לתת הקשר לשיחה.
הבן אדם התחיל להסביר לי למה בעולם המחשבים לא קורה שמייצרים מוצר דפוק בכוונה, כדי שיהיה מה למכור בהמשך (תופעה שקוראת בכל תחום, דרך אגב). אני טענתי שחברת התוכנה הגדולה ביותר בעולם עושה את זה על בסיס קבוע, ולא מתוך כוונה רעה, אלא פשוט כי לא משתלם לה להשקיע בתוכנות טובות יותר.
התשובה שלו היתה “סתכל כמה טוב הולך לה”, מה שיכולתי לקבל כחיזוק לטענתי, אני מניח. מצד שני, תשובתי היא שלא הולך לה כל כך טוב, ושיש לה תחרות עזה מצד הגרסאות הישנות שלה עצמה (שנהייו מספיק טובות), עם הסבר על הקטנת היכולת לגבות כסף מרשיונות תוכנה בגלל כניסת התוכנות החופשיות.
וכאן התחילו להכנס משפטי מפתח שווים ציטוט:
“הלינוקס לעולם לא יצליח – מיקרוסופט לא תיתן לו” 
“אולי בשרתים, אבל בתחנות העבודה זה לעולם לא ייכנס” (רגע, לפני ארבע שנים אמרו את אותו הדבר על שרתים, לא?)
“אני לעולם לא ארדם בפני טכנולוגיה חדשה”. למה, אתם שואלים את עצמיכם? מכיוון ש:
“אני הייתי בעולם של שרתים, וזילזלנו במחשבים הקטנים, אמרנו שאי אפשר להריץ עליהם ריבוי משתמשים. ואז ביום אחד לא נשאר לי שוק”.
טענה מעניינת, אתם חייבים להודות. במילים אחרות, הוא לעולם לא יטעה יותר, מכיוון שהוא הוכיח שהוא טעה בעבר. כמו כן, הוא לא ראה את התחזקות המחשבים האישיים כתהליך – זה בא לו בהפתעה.
בפני מוח עליון לשלי בצורה כל כך מרשימה, הייתי חייב להודות בתבוסה ולהמשיך לדרכי.
שחר