פרצו לי לרכב חלק א’: איך תפסתי גנב

לפני כחצי שנה, ביום שישי בהיר אחד בבוקר של אוגוסט, יצאנו (אני, מ’ וש’) מהבית. בעודי מעיף מבט לכיוון האוטו שלי (התכוונו לנסוע בשל מ’), אני רואה רכב חונה בצורה שחוסמת אותו, ואת מכסה המנוע של הרכב שלי פתוח. מכיוון שאני לא ידוע בהתנהגות הרגילה שלי, במקום לעשות את הדבר הרגיל, כלומר לצעוק, אני שלפתי טלפון והתחלתי לצלם. ליד המנוע עמד פועל חרוץ מספר אחת, ובתוך האוטו פועל חרוץ מספר שתיים (להלן, פח”מ1 ופח”מ2 בהתאמה).

פח”מ1 מסתובב אלי, רואה את הטלפון, וצועק אלי “מה אתה מצלם?” (משפט שזיכה אותו, בעולמי הצר, בתואר “שיא החוצפה”). בשלב הבא, הוא רץ לאוטו שחנה ליד הרכב שלי (להלן, רכב המילוט), ותלש את לוחית הרישוי שלו:

כמובן שיש פגם קטן בתוכנית המילוט. לרכבים יש גם מספר מאחורה (לחיצה להגדלה):

טישטשתי שתי ספרות במספר הרכב, כיוון שזהו רכב שכור. השאר מספיק כדי להמחיש שניתן לראות את מספר הרכב ללא בעיה.

במשטרה חוקר משועמם לקח ממני עדות, אבל הצילומים היו חזקים. כבר ביום ראשון הם הזמינו את מי ששכר את הרכב לחקירה, ועצרו אותו (בדיעבד, כנראה, עד תום ההליכים). כמה ימים אחרי, התבקשתי לחזור למשטרה כדי לתת עדות נוספת, הפעם ע”י חוקר יסודי יותר, שגם שיבח אותי על התיק המצויין שנפל בחלקם. הוא כבר היה הרבה יותר קפדן על הפרטים.

הנזק לרכב שלי:

• חלון שבור
• טבעת immobilizer שבורה
• חובק הגה שבור
• חוטי כרית אוויר חתוכים
• צילינדר של מפתח (משהו שקשור ב-immobilizer)
• יכול להיות ששכחתי עוד משהו
• מחשב הזרקת הדלק נגנב

אני רוצה קצת להתעכב על הפריט האחרון. לאחר כל אלו, נכנסתי לרכב, התנעתי אותו, והרכב התניע וגם נסע! הם התגברו על ה-immobilizer המובנה של הרכב, כנראה ע”י החלפת מחשב הדלק במחשב פרוץ. מכיוון שבשבועות הקרובים נסעתי עם הרכב לא מעט, אני יודע שצריכת הדלק לא היתה כשהיתה, אבל הרכב, בגדול, נסע.

הנזק: מעל 7000 שקל(!!), לא כולל יום חופש שלקחתי ורכב שהייתי צריך לשכור בזמן ששלי תוקן. לצורך קנה המידה, את הרכב קניתי בערך ב-15,000. יותר מבן אדם אחד ניסה לשכנע אותי פשוט להוריד אותו מהכביש, ואילו הרכב היה מבוטח בביטוח מקיף אולי גם הייתי עושה את זה. התיקון עצמו היה מסלול ייסורים לא קטן. רק מוסך מורשה יכול לתקן את ה-immobilizer. הצילינדר מיוצר ספציפית לכל רכב, כך שהיה צריך להזמין אותו במיוחד מגרמניה. זה לא היה כל כך יקר (כמה מאות שקלים), אבל זה לקח שבועיים. כדי לא להיות מושבת לשבועיים (או לשכור רכב לכל כך הרבה זמן), המשכתי לנסוע איתו. זה אומר שאת חלק מהנזקים הם לא יכלו לראות עד אחרי שהאוטו נכנס לטיפול, כך שהיה סיכון שעלות התיקון פתאום תקפוץ מעל לעלות הרכב, ולא יהיה שווה לתקן גם ללא ביטוח, אלא שאז כבר קניתי חלפים.

ישנן שתי סיבות שהסיפור כולו עולה רק עכשיו לבלוג. הראשונה היא שעומס מנע ממני לכתוב פה על הרבה דברים שרציתי לכתוב. השניה היא שנודע לי (ועל כך בפרק ב’) שיש עסקה בין פח”מ1 לבן התביעה בתיק ת”פ 40636-08-13, שבמסגרתה הוא הודה בעבירות של נסיון גניבת רכב בצוותא, נסיון לטשטש זהות רכב, נסיון פירוק מרכב בצוותא (מה שזה לא אומר) והיזק לרכוש. במסגרת זו גם נקבע פיצוי של 1000 (אלף. A thousand. עשירית רבבה) שקלים חדשים, טבילין וטקילין. כל בעיותי הכלכליות נפתרו, בזאת!

לקחים:
1. אל תנסו להתפרנס מפריצות לרכבים.
2. אתם נושאים בכיס שלכם את אחד מכלי הנשק הטובים יותר נגד התנכלויות – מצלמה
3. צילום בוידאו היה עדיף (מרוב אנדרנלין הסתבכתי עם להעביר לוידאו)
4. בפעם הבאה (בתקווה שלא תהיה, כמובן) – להתקרב פחות. הסיטואציה היתה לא אלימה, אבל לעולם אי אפשר לדעת.

בחלק ב’: מטעם הפרקליטות: עו”ד פראנס קפקא.

שחר
נ.ב.
למי שתוהה, אני יודע את שם פח”מ1. הסיבה שאני לא מפרסם אותו פה היא שחיפוש בגוגל מגלה שיש אוכלוסיות מסויימות בחברה הישראלית שבהן שם + שם משפחה לא מזהה באופן שמתקרב להיות ייחודי בן אדם. זה מה שקורה כאשר כל אדם רביעי באוכלוסיה נקרא באותו השם הפרטי. לאור זאת, אני חושש שפרסום שמו יהווה פצצת גוגל לאנשים חפים מפשע, ועל כן נמנעתי.

למי שמעוניין, הנה קישור לפסק דין של מישהו שאיננו הוא, אבל נושא את אותו השם (וכנראה גר באותה העיר). אני יודע שזה לא הוא, כי נשוא האשמה במקרה הזה היה במעצר בזמן שפרצו לי לאוטו: האליבי המושלם.
שחר