אריאנה מלמד לא שמה קצוץ?

אריאנה מלמד, בכתבה שנעה בין כועסת לבוכה, מלינה על השתלטותה של המליה "לשים" על כל פועל אחר, כמעט.

יש לי חבר בלשן, ואחרי שיחות איתו אני לפעמים יוצא עם כמה תובנות מאוד מעניינות על השפה העברית בפרט, ועל שפה בכלל. הנה כמה טענות של אותו חבר, ואריאנה מוזמנת לשנות או לא לשנות את דעתה בנידון:
– שפה מתפתחת מלמטה, מהרחוב. מילים וביטויים חדשים נוצרים, ואז מתים או הופכים לחלק מהשפה.
האצולה הבריטית של היום מדברת את שפת הרחוב של לפני מאתיים שנה.
– שפה לא סובלת יתירות. כאשר יש יותר מידי מילים עם משמעויות דומות מידי, חלקן ימותו, וחלקן יקבלו משמעות שונה.

בקיצור, בין אם האצולה הלשונית אוהבת את התהליך ובין אם לאו, השפה מתפתחת והכיוון שהיא הולכת הוא לביטול המיניות של מספרים, ביטול פעלי הלבישה הנפרדים, ועוד שינויים שנראים מוזרים למי שמדבר את ה"עברית התקנית". להזכירכם, האקדמיה ללשון עברית קיבלה את "לַבְּרִיאוּת", אני חושב שאין ספק שהכיוון הוא לתת לשפה לעקוב אחרי הכיוונים שהעם לוקח אותה, בין אם אריאנה מלמד (או אני) אוהבים את הכיוון ובין אם לאו.

שחר

מאת

שחר שמש

מייסד ומנכ"ל "לינגנו ייעוץ קוד פתוח בע"מ" חבר ועד בעמותת "המקור" וסתם פעיל קוד פתוח ולינוקס

16 thoughts on “אריאנה מלמד לא שמה קצוץ?”

  1. תיקון: פועלי הלבישה השונים מעולם לא היו חלק מהשפה העברית התקנית (כפי שהם מנוסחים ע"י האקדמיה לשפה העיברית).

  2. אני מסכים עם אריאנה . יש הבדל בין התפתחות לשונית לבין זלזול לשוני . אם אתה אומר "לשים נעלים" במקום "לנעול נעליים" אין בזה שום התפתחות אלא נסיגה לשונית . מצד שני אני בטוח ששמעת לאחרונה את הביטוי "ישראל חופשת" אתה יודע שהביטוי הזה כן קיבל את אישור האקדמיה ? אין כאן זילזול לשוני .
    כאן זה באמת יצירת מושג חדש או ביטוי חדש וניכר שהושקעה כאן מחשבה ולא זילזול .

    רתם

    1. אני, באופן אישי, לא חושב שהאקדמיה היא האורים והתומים של השפה העברית. האקדמיה עצמה מראה זילזול בתהליכים מסויימים (ובהיסטוריה), תוך נסיון לכפות תהליכים אחרים.

      במבחן ארוך הטווח, האקדמיה לא ממש משנה. מי שקובע את השפה זה העם, והאקדמיה יכולה רק להמליץ לגבי מילים חדשות (קלטת נתפס, אסכלה וטוזיג קצת הרבה פחות).

      לגבי כל המקרים שבהם האקדמיה מאשרת "שיבושים" קיימים – מישהו באמת שואל אותה? האם באמת שינה למישהו כשהם אמרו ש"לַבְּרִיאוּת" הינה צורה תיקנית?

      בקיצור, עם כל זה שגם אני שייך לאוהבי השפה ה"תיקנית", אין לי אלא להסתכל על מאמרים כמו זה של אריאנה (ואני שותף לרצון שאנשים ידברו בשפה "סבירה") כעל נוסטלגיה. האדרת המצב כפי שהיה בעבר כאילו היה טוב יותר מהמצב כיום.

      אני לא חובב של זילזול, וזילזול בשפה הוא זילזול. עדיין, זהו תהליך שקצת חסר סיכוי להלחם כנגדו. השפה מחפשת להיות פשוטה יותר, ושום דבר שטרחנים דקדקנים כמוני וכמוך לא יצליח לשנות את זה.

      שחר

  3. אני חושבת שמדובר בחוסר ידע ולא ב"זלזול בשפה העברית", בדיוק כמו שחוסר ידע מוביל ל"שתי שקל", "שלוש סגריות" ו"הלכתי הבית".
     
     

  4. המבחן האמיתי לדעתי הוא: האם רוב הציבור ירגיש לא נוח עם הביטוי?
    לכן, "שתי שקל" הוא רע, רוב הציבור לא מרגיש נוח עם זה.
    לעומת זאת, "לשים סוודר" הוא בסדר גמור.

    השפה העברית היא שפה חיה (למורת רוחם של חלק מהאנשים), ולכן היא משתנה ומתפתחת עם הזמן. התפתחות יכולה לבוא בצורה של יצירת מילים ופעלים חדשים או הרחבת "תחום הפעילות" של מילים קיימות. אף אחד לא ביטל את המילה ללבוש, רק הוסיפו עוד משמעות ללשים.

    1. טענה נוספת של אותו החבר היא שישנם חוקים מאוד ברורים (ובמקרים מסויימים, גם מתועדים) שמסוגלים לחזות מה יקרה למילה ברגע שהיא נכנסת לשימוש יום-יומי. לטענתו, אם ניקח מילים כמו "through" באנגלית, אפשר להסביר את קיום כל האותיות המיותרות במילה באמצעות המסלול שהיא עברה מאז המקורות האוסטרו-הונגריים שלה (דרך לטינית, אנגלית עתיקה ואני לא יודע מה עוד). מצד שני, אם ניקח את המילה האוסטרו הונגרית המקורית וננסה להכניס אותה ישירות לאנגלית מודרנית, לטענתו, יקרו לה את אותם התהליכים, ונסיים עם אותה המילה בעלת אותו האיות.

      להגיד "רוב דוברי השפה ירגישו נוח" זה בסה"כ להגיד את אותו הדבר, בלי לנסות להתיימר לציין בדיוק מהם החוקים.

      שחר

      1. הנושא שהזכיר החבר שלך נקרא "מעתק הגאים" והוא מראה, כמו שאמרת, איך שפה אחת משתנה באופן שיטתי לשפה שניה.
        לדוגמא, חלק מהמעבר מלטינית לספרדית גורר את השינוי של העיצור p המוקף בשתי תנועות לעיצור b.
        כך המילה הלטינית lupus הופכת בספרדית ל lobo ו opera הופך ל obra.
        אגב, בעזרת המעתקים הללו אפשר לעקוב היסטורית אחרי שפות ולהסיק כיצד נראו שפות שלא קיימות יותר. למשל מתוך השפות הגרמניות (גרמנית, אנגלית, הולנדית והשפות הסקנדינביות) אפשר לשחזר שפה קדומה יותר שנקראת "פרוטו-גרמנית" ואינה קיימת יותר בעולם.

        זה נושא ממש מרתק, אפשר ליצור גרפים שמתארים קשרים בין שפות ולגלות כל מיני דברים מוזרים על קשרים לא ברורים בין עמים שונים.

  5. מסכים עם מרגי – יש הבדל בין יצירת ביטויים חדשים שייכללו בשפה, שינוי מילים וביטויים כך שיהיו נוחים יותר ובין סתם חוסר ידע ובורות.
    כך למשל – שגיאות כתיב קיימות אצל לא מעט אנשים, אבל אני לא רואה שהמילון משתנה רק בגלל שאנשים שוגים באיות.

    1. באמת? אתה בטוח שאתה לא רואה?

      ספר לי, האם במילון כתוב "מצטנע" או "מתצנע"? איך, בדיוק, אתה חושב שאחד הפך לשני, אם לא דרך השגיאות שאנשים עשו? שגיאות מאוד מובנות, ויש לנו (היום) כללים שמסבירים את השגיאות האלו, אבל כשהן קרו, אלו היו שגיאות.

      מאיפה לך שעוד אלף שנה לא יהיו כללים שמסבירים את התהליכים שקורים היום?

      שחר

    1. אתה רואה! אפילו בלשנים גנרטיביים אומרים את אותו הדבר. אם אתה מצליח לגרום לבלשן גנרטיבי ולבלשן סטרוקטורליסטי להגיד את אותו הדבר, כבר באמת אין לך מקום לוויכוח.

      שחר

  6. נער הייתי וכבר אינני, רבות כבר ריקדתי מול חתנים וכלות בחופתם ("וכלות" בכ' רפויה) ולא זכיתי שתיאמר מלאכת עריכת החופה בעברית כהלכתה. לעולם יהא הֶחתן (בה' הידיעה סגולה) – "החתן" (בה' הידיעה בפתח) "וכלה" בכ' דגושה (תחת רפויה).
    אם כלתה על ההגיה מבית המדרש של שוק מחנה יהודה להיות המולכת בשער, ניחא, יכשירוה שועי האקדמיה ללשון העברית (והרי "אקדמיה" הנה תמצית העברית), וקול מצהלות חתנים בחופתם יעלה עד לכסא הכבוד ויתברך.
    עד אז, במטותא מאלה שפרנסתם ואמנותם בעריכת החופות, ילמדו את מקצועם וידברו בשפתם נכוחה שכן, כשגרירי תרבות מסויימת, הם טועים ומטעים.
    בין הפעמים הבודדות בהן שמעתי דברים נאמרים שלא בעלגותם, היו החופות אשר ערכן הרב לאו. באותן פעמים, כולי נרגש, עטרתי תודותי והערצתי לגרגרותיו של הרב הנכבד ואולי לא ידע הלה במה זכה ומה לאותו תמהוני הנופל לצוארו.

סגור לתגובות.