שנה: 2005

הפוסט המלא מתפרסם ב-NRG.

אין טעם שאני אעיר על הדברים שאני כתבתי – הרי פשוט תקראו אותם שם. אני כן אעיר על הדברים שהעורכים עשו. השימוש במגילת העצמאות כדוגמא ל”פורמט לא קנייני” הוא, לדעתי, גאוני.

שחר

את הקטע הבא שלחתי ל-NRG כאשר עוד היה רלוונטי. הוחלט לא לפרסם אותו שם, אז אתם נהנים מהשיירים פה. קבלו את התנצלותי שהוא קצת ישן (25 ביולי).

לפני כמה ימים עברתי ליד ההפגנה נגד האנטנה הסלולרית שעוד לא הורידו בגבעתיים/רמת גן. לא, אני לא עובד בחברת סלולר. את האינטרסים הכלכליים שלי כל אחד יכול לקרוא בתיבה למעלה מימין לכתבה. כמו כן, אני לא מומחה לקרינה סלולרית. מה שכן, אני מבין קצת פיסיקה. לדעתי, ההיסטריה נגד נושא הקרינה עושה יותר נזק מאשר תועלת. לפני שאני מסביר למה, אבל, בואו ניתן כמה מושגי יסוד.

דבר ראשון, מדובר פה בקרינה אלקטרו מגנטית. אותה אחת שאינשטיין הגדיר כ”גם גל וגם חלקיקים”. קרינה כזו נמדדת בשני מדדים מעניינים. בגלל האופי הדו-ערכי של הקרינה, לכל אחד משני המדדים הנ”ל יש כמה שמות.

המאפיין הראשון, ובד”כ החשוב יותר, נקרא תדר הקרינה, אורך הגל שלה, או האנרגיה של כל פוטון (תלוי באיזה ייצוג משתמשים). העלאה של תדר הקרינה = קיצור אורך הגל = העלאת האנרגיה של כל פוטון. כדי למנוע בילבול, נתייחס אל המדד כאורך הגל. שוב, אורך גל קצר יותר = אנרגיה לפוטון גבוהה יותר. המאפיין השני הוא עוצמת הקרינה. זו נמדדת במספר הפוטונים היוצאים (ייצוג חלקיקי) או במשרעת הגל. אנחנו נקרא לזה פשוט “עוצמת הקרינה”. כדי שיהיה ברור, לא ניתן להשוות עוצמות קרינה של קרינות באורכי גל מאוד שונים. ההשפעה של תחומי אורכי גל על הגוף כל כך שונה, שאין שום משמעות להשוות עוצמות.

כדי להבין עד כמה שונה ההשפעה, כמו גם לנסות להמחיש את המושג “קרינה אלקטרו מגנטית”, בואו ניתן כמה טווחים. הטווח הראשון נקרא “אור נראה”. הוא מכיל את כל צבעי הקשת, החל מאדום באורכי הגל הארוכים יותר, ועד לסגול באורכי הגל הקצרים יותר. מכיוון ששאלת האנרגיה היא השאלה החשובה בד”כ, מכונה האדום תחתית הטווח (אורכי גל ארוכים = אנרגיה נמוכה) והסגול ראש הטווח. כל האור הנראה נמצא באיזור כמה מאות מיליארדית (אחת חלקי מיליארד) המטר. כרגיל, וויקיפידיה נותנת פירוט רב יותר.

מעל האור הנראה (אורכי גל נמוכים יותר), או מעל הסגול שנמצא בראש האור הנראה, נמצא את האור העל סגול. זה מתחלק לשני תחומים – על סגול קרוב ועל סגול רחוק. לפחות עד לאחרונה, מדענים היו תמימי דעים שרק החל מעל סגול רחוק יש לכל פוטון מספיק אנרגיה כדי לגרום לשינויים גנטיים. קרינה בטווח הזה נקראת “קרינה מיננת”, והיא הגורמת לסרטן. מעל האור העל סגול נמצא גם את קרני הרנטגן וקרני הגמא. אילו קרינות שמסוכנות לבני אדם כמעט ללא התחשבות בעוצמת הקרינה.

כאשר פונים מהאור הנראה כלפי מטה, אל אורכי הגל הארוכים יותר, אנחנו פוגשים ראשית את הקרינה התת אדומה. בהמשך אנו רואים את גלי המיקרו (אורכי גל של מילימטרים) ואת גלי הרדיו (אורכי גל של עשרות סנטימטר ובעיקרון עד אורכי גל של קילומטרים, אבל אלו תדרים פחות שימושיים).

האם הקרינה מסוכנת? קרינה באורכי הגל הקצרים מאוד, בתחום העל סגול והקצרים יותר, בוודאות מסוכנת. כל פוטון מגיע עם כמות מאוד גדולה של אנרגיה, ויכול לייצר שינויים במולקולות בהן הוא פוגע. שינויים אלו יכולים לגרום לשריפה של העור, ואף לשינוי של מבנה ה-DNA של תא, מה שעלול לגרום לסרטן. מה עם אורכי הגל האחרים, אבל? התשובה אינה חד משמעית. קרני מיקרו, למשל, בעוד שאינן יכולות לגרום לסרטן, בהחלט יכולות לגרום לבישול ולהתחממות של חלקים בגוף, בדיוק באופן שהן פועלות על האוכל. מחקרים לגבי הנזקים של קרני UHF (אורכי גל של חצי מטר עד מטר), היא הקרינה שמפיקים הטלפונים הסלולרים, אינם חד משמעיים. בעוד שדי ברור שאין סכנה לסרטן מהקרינה הזו, לא ברור מה עם נזקים אחרים. רוב המחקרים מראים שהקרינה לא מזיקה, אבל רוב המחקרים ממומנים ע”י חברות הסלולר. רוב המחקרים הבלתי תלויים מראים שהקרינה כן מזיקה, אבל אין תקציב למחקרים מקיפים (נחשו מאיפה מגיעים התקציבים בד”כ). התנהגות שפוייה, לכן, היא להניח שגם אם לא ידוע על נזק, אנחנו רוצים להקטין למינימום את כמות הקרינה שאנחנו נחשפים אליה.

עוצמת קרינה אלקטרו מגנטית פוחתת ביחס של ריבוע המרחק. בעברית, אם התרחקתם פי שתיים מאנטנה, הורדתם את כמות הקרינה פי ארבע. אם במקום אורכי גל של חצי מטר ניקח אורכי גל של מיליארדית המטר (מיליונית המילימטר), ל”אנטנה” שלנו נוכל לקרוא “פנס”. עכשיו שאלה בהנדסה – אם אתם רוצים להאיר כביש, כך שכל הכביש יהיה מואר מצד אחד (תהיה קליטה), אבל אף איזור בכביש לא יהיה מואר כל כך שהנהג יסונוור מצד שני (אף אחד לא יספוג יותר מידי קרינה), איך הייתם ממקמים את הפנסים? סביר להניח שלא הייתם דורשים להרחיק מכם פנסים. סביר להניח שהייתם מבינים שאם אתם מבקשים להציב פנס שיהיה מאוד רחוק מכם, אבל שעדיין יאיר לכם את הרחוב, הוא היה צריך להאיר כל כך חזק שמי שעומד קרוב אליו יכול, כמעט, להשתזף. סביר להניח שהייתם מעדיפים פנס קרוב אליכם, אבל שמאיר יחסית חלש. הייתם מעדיפים אפילו עוד יותר הרבה פנסים לאורך אותו הרחוב, שכל אחד מאיר ממש חלש. למעשה, ככל שתשימו יותר פנסים לאורך הרחוב, כך תקטן העוצמה של כל אחד מהפנסים, וכמות האור המקסימלית תהיה יותר נמוכה.

הבעיה עם המפגינים נגד האנטנה בגבעתיים זה שהם לא מבינים שהרחקת האנטנה רק מגדילה את עוצמת הקרינה שהאנטנה פולטת. אילו יכלו חברות הסלולר לשים אנטנה על כל קבוצת בתים, הרי שעוצמת הקרינה שכל אנטנה היתה פולטת היתה יורדת פלאים, וממילא עוצמת הקרינה שכל אחד סופג היתה יורדת. במקום להלחם באנטנות הבודדות, אני מציע להעביר חוק שמגדיר עוצמות שידור מקסימליות לכל אנטנה, על פי מרחקה מאיזור יישוב. במקביל, להסיר, כמעט לחלוטין, את ההגבלות מחברות הסלולר על מיקום האנטנות עצמן. הגישה הזו תקטין את כמות הקרינה שכל אחד מאיתנו נחשף לה, ובכך תביא לשירות אמיתי של המטרה.

שחר

נ.ב. מאוחר
היום, חודש וחצי לאחר שכתבתי דברים אלו, (ואחרי שיצא לי לעבור באותו המקום ולראות מנוף מוריד גם את האנטנה השניה), אני לא בטוח שחברות הסלולר באמת יקטינו את עוצמת הקרינה אם יהיו להן יותר אנטנות בשטח. אני כן, עדיין, חושב שאם נגביל לא את מיקום האנטנות אלא את עוצמתן, לכולנו יהיה טוב יותר.

ש.

בצפת נולדו במהלך ארבעים ושמונה השעות האחרונות שמונה (8) זוגות תאומים.

וואו.

אני מקווה שהם לא כולם לאותה אמא.

שחר

כאשר טנק במשקל כמה עשרות טונות נופל עליך, התוצאה היא לא אסטתית, בלשון המעטה.

שחר

טוב, זה כבר הגיע לידי אבסורד.

אחרי הרבה זמן שלא שמעתי רדיו באוטו עקב בעיות טכניות, התחלתי שוב פעם להקשיב. הפעם הפירסומת היתה לתרופת מרשם לגמילה מעישון.

אלא מה? לא אמרו את שם התרופה! הרי אין פירסומות בגלי צה”ל, נכון?

התוצאה נעה בין מגוחך להזוי. “באמצעות תרופת המרשם…” – הרי יש רק אחת כזו.

אני בד”כ מקשיב לגל”צ בגלל שהפרסומות בתחנות האחרות מעצבנות אותי. אני
חייב להודות, אבל, שרמת העצבים שלי על גל”צ מתחילה אף היא לעלות.

שחר

קצת הסבר.

דבר ראשון – התנצלותי שלוחה לכל מי שחשב שאני מדבר על מחשבי Macintosh. לא זה הנושא.

יש
מודל, שלמרבה החסד דיי נבעט מהעולם, בשם “מודל שבע השכבות”. הרעיון הוא
שכל רשת תיקשורת אפשר לחלק לשבע שכבות, כאשר כל שכבה מתקשרת אך ורק עם
השכבה שמעליה ועם זו שמתחתיה. לצורך העניין, כרטיס הרשת עצמו הוא שכבה
מספר 1, ו-TCP הוא שכבה מספר 4.

המודל הפסיק להיות אור לישראל
כאשר המובן מאליו נהיה מובן אפילו לאנשי תקינה (מלשון תקן). כאשר “כיווץ”
מופיע בשכבה 2, 3, 4 וגם 5, לא ברור למה המודל עוזר משהו בחיים. עדיין,
השכבות הנמוכות (קרי – עד 4 כולל) עדיין נמצאות בשימוש כללי.

שכבה 2 מתייחסת לפרוטוקול שכרטיסי הרשת מדברים בינהם. למשל, במקרה של
כרטיסי רשת רגילים (Ethernet), מדובר בפרוטוקול שנקרא “IEEE 802.2”. אלו
בד”כ פרוטוקולים בעלי טווח מוגבל (במקרה של Ethernet – עד 180 מטר), וללא
יכולת להשתמש בנתב כדי להגדיל את הטווח (הנתבים פועלים בשכבה 3).

כדי לאפשר תקשורת, כל כרטיס צריך לדעת עם מי הוא מדבר. הדרך לעשות את זה
היא להקצות כתובת ייחודית לכל כרטיס ברשת. הכתובת הזו מכונה “כתובת
פיסית”. במונחי TCP/IP היא מכונה “Media Access Control”, או MAC.

איך
עושים את זה? כל ייצרן כרטיסים מקבל טווח של כתובות, והוא אמור לייצר כל
כרטיס עם כתובת שונה. במילים אחרות – באחריות ייצרן הכרטיסים לוודא
שמהמפעל לא יוצאים שני כרטיסי רשת שלהם אותה הכתובת.

לפני כמה
זמן אני מקבל טלפון מעובד שלי. לינגנו היתה באמצע הקמה של רשת אצל הלקוח,
והעובד שלי נתקל בבעיה לא ברורה. התקנו שרת DHCP בחברה. למי שלא מעודכן,
שרת DHCP מחלק כתובות IP למחשבים באופן אוטומטי. הדרך להבדיל בין המחשבים
היא על פי כתובת ה-MAC שלהם. והנה, שני מחשבים ברשת מסרבים לדבר אחד עם
השני. לאף אחד מהם אין בעיה לדבר עם המחשבים האחרים ברשת, אבל אחד עם השני
הם מסרבים בכל תוקף לדבר. בעיה מוזרה לכל הדעות.

לאחר שלא
הצלחתי לחשוב על פתרון לבעיה בטלפון, השארתי את העובד שלי להתמודד עם
הבעיה לבד. כאשר הרמתי לו טלפון אחרי כשעתיים, הוא אמר שהוא מצא את מקור
הבעיה:

אני: “נו, מה היתה הבעיה?”
הוא: “שני המחשבים קיבלו את אותה כתובת IP”.
אני: “??? איך זה יכול להיות. יש שם DHCP”
הוא: “יש להם את אותה הכתובת הפיסית”.

למען האמת, שמועות על כך שחברות כרטיסי הרשת מעגלות פינות וממחזרות מספרי
כרטיסים נפוצו כבר דיי ממזמן. אני חייב להודות שהלוגיקה נראית חסינה. אם
הם חוזרים על מספר כרטיס אחת למליון כרטיסים, מה הסיכוי ששני כרטיסים בעלי
אותה הכתובת יגיעו לאותה הרשת המקומית? אחרי הכל, שני כרטיסים על רשתות
שונות לא גורמים לכל בעיה.

וכל זה בא ללמד אותנו ש:

שחר

היום ניצלנו את מבצע “מסעדות היוקרה” של מעריב. הרעיון הוא כזה: כל יום
מודפסים במעריב, כחלק מהעיתון, שוברים. עם השוברים האלו אפשר ללכת לאכול
בכמות לא קטנה של “מסעדות יוקרה” בעלות קבועה של 79 שקלים (מנה ראשונה,
עיקרית וקינוח). אנחנו הלכנו ל-White Hall בהרצליה פיתוח.

אז ככה:

לגבי המסעדות – מדובר, על פי מיטב הבנתי, בתרגיל שיווקי. אני הייתי שמח
לראות שם מסעדות יוקרה אמיתיות. מה שהיה שם בפועל זה מסעדות “היי טק”,
שבהן הארוחה לא מאוד שונה במחיר שלה. בסך הכל, נראה היה שהחסכון על הארוחה
לעומת התפריט הרגיל היה של לא יותר מ-30 שקלים. לאור זה שהתפריט המוזל היה
תפריט אחר, כנראה שהחסכון האמיתי, אם בכלל קיים, קרוב יותר ל-10 שקלים.

מצד שני, לגבי מעריב – הם מדפיסים את השוברים בדפים הפנימיים, בכל פעם
בעמוד אחר. אני לא בטוח, אבל, מה זה עוזר להם. לי יש כרגע מינוי על ידיעות
אחרונות (לא באשמתי – הוא של חברה שלי), והקניה ברגע האחרון של זוג עיתוני
מעריב לא באמת גרמה לנו לעבור גם עליהם. מכיוון שמעריב לא באמת מרוויחים
כסף מהתשלום על העיתון עצמו (הכסף מהעיתון מכסה אך ורק את עלויות ההפצה,
והרווחים של העיתון הם מפירסום), הרי שאני לא מבין מה הם הרוויחו.

בקיצור, מבצע קצת מיותר, ואפשר פשוט ללכת להנות מהמסעדות בלי תירוץ של מבצע של מעריב. זה אקט פירסומי סטנדרטי למידי.

שחר

לא מזמן, לינגנו עברה למשרד חדש בעיר הגדולה (תל אביב). האתר לא מעודכן כרגע, מכיוון שאין איך לקבל שם דואר.

כשבאנו לחתום על חוזה השכירות, היינו צריכים למלא את סעיף “מטרת העסק”.
טיפ קטן שקיבלנו היה “בתי תוכנה מקבלים הנחה של 50% בארנונה”. ועכשיו רק
נשאר לענות על השאלה:

האם לינגנו היא בית תוכנה?

ההגדרות של עיריית תל אביב היו “עסק שתחום עיסוקו המרכזי הוא ייצירת
תוכנה”. למרבה החסד לא היו שם התיחסויות לשאלות כמו “מי יכול להשתמש”,
“מכירה” ועוד דברים שהיו שמים אותנו במצב מאוד בעייתי. ואז נשאלה השאלה:
האם מה שאנחנו עושים עשוי להחשב כייצירת תוכנה? אחרי שהחלתנו שבהחלט אפשר
להחשיב את התוכנה שאנחנו כותבים בשביל לקוחות, כתבנו שאנחנו בית תוכנה.
כפי שניסח זאת עורך הדין שלי – תמיד אפשר לטעון לתום לב.

מסתבר שעיריית תל אביב החליטה לחסוך לנו את שיקול תום הלב – הגיעה ביקורת.
כנראה שזו לא נועדה להיות ביקורת פתע, מכיוון שקיבלנו מכתב שאומר שביקורת
אמורה להגיע. זה שקיבלנו את המכתב רק שלושה ימים אחרי שהביקורת כבר היתה
לא אמור לשנות כלום, נכון?

לפני הכל, מילה טובה. המבקר באמת עשה רושם של מישהו שמבין מה זו תוכנה, איך מפתחים אותה, וכו’.

למרות זאת, ויותר סביר שבגלל זה, הוא יצא מאוד מאוד מבולבל.

התחלתי בלהסביר לו מה זו תוכנה חופשית. הוא אכן הצליח לשאול את כל השאלות
הנכונות (“איך מקבלים על זה כסף” וכו’). הסברתי לו את מה שהחברה עושה. את
הבילבול על פניו הייתי צריך לצלם .

הוא ביקש תוכנות שכתבנו. הדפסתי לו קישורים לחלק מהתוכנות שמופיעות בקישורים פה מצד שמאל. הוא יצא, אמר שהוא יכתוב את הדו”ח.

שורה תחתונה – עיריית תל אביב החליטה שמה שאנחנו עושים מספיק דומה
ל”ייצירת תוכנה” כדי להיות זכאים להנחה בארנונה. Hurray! עדיין, ברור
שהגופים הבירוקרטיים לא כל כך בנויים להתמודד עם הצורה המאוד שונה שבה
תוכנה חופשית באה לעולם.

שחר

טוב, אז האמת היא שלא מגיע לישרא, אבל הצטברות של כמה דברים הכריעה את הכף:

1. לא כיף לי לכתוב בבלוגים. אני לא מספיק מסתדר עם הממשק.




2. האתר למטה באופן הרבה יותר מידי תכוף




3. אין דרך פשוטה להגיב בלי להרשם, ולהגיב בשירשור




4. אין משלוח הודעות על עדכונים לרשימת תפוצה.

האמת היא שירידת תכיפות העדכונים פה נובעת, בחלקה, מהסיבות הנ”ל. כמובן שאני גם הייתי (ועודינו) עמוס עד בלי די, וכו’ וכו’.

בנתיים בישראבלוג:

1. יריב הצליח לתקן את ה-RSS (בשעה טובה) כך שיוציא RSS תיקני
   כמעט למהדרין. הוא כן מוסיף שם טג “div”, שאני לא בטוח עד כמה הוא תיקני,
   אבל הטג הזה לפחות נפתח ונסגר כמו שצריך, והכלים של לינוקס לא מתבלבלים
   ממנו. זה מספיק טוב לצרכי.




2. יריב תיקן את הצורה השבורה שבה
   הוא נהג לשלוח הודעות עדכון למנויים בדוא”ל, מה שגרם לכמעט כל מי שלא נוהג
   לקרוא דוא”ל באמצעות Outlook לקבל את ההודעה בג’יבריש. כמובן שכשאני
   ביקשתי הוא פטר אותי ב”ככה זה – תתרגל”, אבל כאשר אחרים ביקשו הוא תיקן.
   נו טויב.

לא, אני לא מרוצה מישראבלוג, אבל כרגע זה מה שיש במגבלות הזמן שלי. את
הפוסטים שפירסמתי במערכת בלוגים אני אעביר הנה ברגע שמערכת בלוגים תחזור
להגיב .

אחי דרש ממני לפנות את מחשב האמיגה שהעלה אבק בחדר שלו. במאמצים
מסויימים הצלחתי למצוא את הבחור שמחזיק מוזיאון מחשבים ישנים. הוא מאוד
שמח לשמוע על אמיגה תקין כמעט לחלוטין שיבוא בכיוונו. הצלחתי לחבר את
המחשב, ויש קצת בעיות, אבל שום דבר מהותי. המסך עובד (אבל צריך להחזיק את
הכפתור לחוץ), העכבר פחות או יותר עובד, והצלחתי למצוא דיסקט עם AmigaDos
עובד מספיק כדי להריץ Workbench, ותוכנה שמאפשרת לקרוא דיסקטים של PC. את
כל השאר כבר אפשר להוריד מהאינטרנט, ואני מתכוון לעשות את זה ברגע שאני
אמצא מחשב PC עם כונן דיסקטים ואקנה דיסקטים ריקים. פשוט!

במקביל, הפעלתי חבר שלי שעליו זרקתי את כל הג’אנק שלי, וביקשתי ממנו
למצוא את מתאם הדיסק הקשיח לאמיגה. הוא התלהב והבטיח לי גם ערמה שלמה של
מערכות ישנות אחרות, אבל מאז לא שמעתי ממנו….

שיגעון המחשבים הישנים, כמו גם שומר מסך חדש שמראה Apple עולה ומריץ
תוכנות, גרם לי לתיאבון. הצלחתי להשמיש את מדמה ה-Apple II ללינוקס, ואני
עכשיו משחק מחדש את Robot Odyssey, המשחק שלימד אותי מעגלים חשמליים. פשוט תענוג צרוף.

ואם כבר מדברים על שומר המסך, הנה מכתב שכתבתי ליוצר שלו:

Hi Jamie,
Sorry for the extreme nitpicking, but I think you have a fundemental bug
in your "apple2" unix screen saver. When trying to type in your programs
into an apple2 (running inside an emulator), I found several bugs in the
programs. Personally, I have not seen the screen saver actually run any
of the programs, so I find it hard to understand whether merely fixing
the programs for proper applesoft is enough, or whether the bugs in the
programs reflect some fundemental bug in an applesoft interpreter
somewhere in the code, which means that other changes need to be performed.
So far, I have only typed in the first program:
static char *moire_program[]={
"10 HGR2n",
"20 FOR Y = 0 TO 191 STEP 2n",
"30 HCOLOR=4 : REM BLACKn",
"40 HPLOT 0,191-Y TO 279,Yn",
"60 HCOLOR=7 : REM WHITEn",
"80 HPLOT 0,190-Y TO 279,Y+1n",
"90 NEXT Yn",
"100 FOR X = 0 TO 278 STEP 3n",
"110 HCOLOR=4n",
"120 HPLOT 279-X,0 TO X,192n",
"140 HCOLOR=7n",
"150 HPLOT 278-X,0 TO X+1,192n",
"160 NEXT Xn",
The problems:
1. There is no command called "HLINE". There is a command called "HLIN",
but it's a low resolution graphic command (horizontal line), and does
not follow this syntax. Lines 40, 80, 120 and 150 were replaced with
"HPLOT", which is the command you were after.
2. If X goes to 279, line 150 tries to hplot to -1,0, which is illegal.
I changed line 100 to step only to 278.
Now, I know this is EXTREME nitpicking, but I couldn't resist. Sorry.
I have not yet looked at any of the other programs in the screen saver.
Let me know if you are interested in further feedback.
Thanks,
Shachar

שחר

נ.ב.

בעקבות התחרות של נענע נתקלתי בבלוג של מרגי.
אחד הדברים הגרועים יותר שקרו לפרודוקטיביות שלי בשבוע האחרון. לקרוא בלוג
שנכתב ע”י מישהי שאוהבת לכתוב (והרבה), עושה את זה כבר שנתיים וחצי, ותמיד
כותבת טוב זה משהו שמסיח את הדעת מדברים פעוטי ערך כמו “עבודה” בצורה
הרסנית. למרבה השמחה הגעתי כבר לזמן “הווה”, אז אני מקווה שהגרסה הבאה של
rsyncrypto אכן תצא שבוע הבא.

למקרה שהיה לא ברור – מומלץ בחום.

שחר

ועוד דבר אחד

אני לא משתתף בפרוייקט “לכל בלוג יש שם”. נראה לי טיפשי:

“מה עומד מאחורי שם הבלוג?” זה בלוג על לינוקס, ועל תוכנה חופשית.

“מה עומד מאחורי בחירת הכינוי שלך?” תשאלו את ההורים שלי.

ש.

קטע חדש בבלוג שלי.

שחר