שנה: 2004

כל מילה נוספת מיותרת.

בקצרה – כחלק מניסוי של מערך האבטחה בשדה תעופה בקנדה, החדירו קופסאת ריבה מלאה בחומר נפץ פלסטי למזוודה, ובדקו אם כלבי ההרחה מוצאים אותה.

בעיה מספר אחת – הכלבים לא מצאו אותה.


בעיה מספר שתיים – החומר הוחדר למזוודה הלא נכונה – מזוודה של נוסע.


בעיה מספר שלוש – מי שהחדיר את חומר הנפץ לא הצליח למצוא אותו אחר כך.



כל הסיפור התגלה כאשר הנוסע הגיע הביתה, פתח את המזוודה, ומצא חומר נפץ פלסטי בפנים. מסתבר שלא רק בארץ יודעים להיות שלומיאלים.

שחר

להלן מייל שקיבלתי. המייל מתייחס, כנראה, לדיון שהיה ברשימת התפוצה Linux-IL, במסגרתה שאלתי “איך עושים” משהו בלינוקס. להלן המייל בהשמטת כתובת האימייל המפורשת, אבל פרט לזה מדובר בציטוט מדוייק:

מכיוון שאני חושב שחלק מקוראי מתעסקים בייעוץ, ובייעוץ לקוד פתוח, יש כמה דגשים שניתן להוציא ממכתב זה. בעיקר לגבי איך לא למכור את עצמך.
1. תמיד תציגו את עצמיכם. מכתב פניה לעשיית עסקים צריך שיהיה טיפה יותר רציני מאשר שתי שורות. יותר גרוע, אין לי מושג עד עצם הרגע מי היה זה שפנה אלי, מהם כישוריו, ואיך אני יודע שהוא אכן מסוגל להביא את מה שהוא הבטיח (אין לי מושג גם מה הוא הבטיח, אבל זאת חלק מאותה הבעיה). בקיצור – אף אחד לא ישלם לכם על עיניכם היפות.
2. נסו לשדר רצינות ואמינות. כתובת מייל שנמצאת בשם המתחם “unixwarez” לא עונה על ההגדרה הזו. מייל של שתי שורות לא עונה על ההגדרה הזו. מייל שלא ידוע מה שם הכותב שלו בוודאי ובוודאי שלא עונה על ההגדרה הזו.
3. תבהירו מה אתם מציעים, וכמה אתם מעוניינים לקבל על זה. החיים הם קשים – מי שמציע את ההצעה צריך להיות זה שמציע את המחיר. שאלות כמו “כמה אתה מוכן לשלם על זה” אינן שאלות שמפגינות רצינות.

אני מקווה שנקודות אילו יעזרו במעט לאילו שצריכים לשלוח מכתבים מסוג זה.

שחר

בכל העיתונים המכוונים בזמן האחרון – פעולה קטנה לטובת אינטרנט נקי יותר.

כמו שהיה כתוב ב-NRG, החלק הכי מעניין בכל הסיפור הוא המחירון. החברה עשתה תחשיבים של העלות שהושקעה בטיפול ובניטרול של הבעיה, ועל הסכומים האילו היא תובעת. בסה”כ מדובר בעלויות על פי החלוקה הבאה (החלוקה הינה שלי):
37158 שקלים – עלות משכורות לאנשים שמועסקים ע”י 012.נט, והיו צריכים לטפל בבעיה הזו במקום בדברים שבגינם משלמים להם משכורות (בעברית – אובדן הכנסה).
10692 שקלים – הוצאות ממש. אני לא בטוח עד כמה המספר השני בקטגוריה הזו (עלות שליחת מייל – 0.24 אגורות) אמין עלי, אבל המספר הראשון נראה לחלוטין תואם למספרי השוק שאני מכיר.
200,000 – לשון הרעה ופגיעה בשמם הטוב (אני לא מבין את ההבדל, אבל אני לא עו”ד).
7500 – הרווחים המוערכים משליחת הספאם

זהו הקטע הבאמת מזעזע בכל מה שקשור לספאם. זה לא משתלם. זו פעולה שעלותה גבוהה בהרבה מאשר הרווחים הצפויים. הסיבה היחידה שהספאמרים עדיין עושים את זה היא מכיוון שהם מפילים את העלויות על מישהו אחר. במילים אחרות, שולחי דואר זבל עושים את זה בשם הזכות שלהם להתעשר על חשבון מישהו אחר.

והחלק הכי מפחיד – אותו הדבר צפוי לנו עכשיו עם SMS. יש!

פתרון אפשרי אחד לבעיה הוא להגביל כל אחד למשלוח לא יותר מ-100 הודעות ביום. אני לא מכיר אנשים פרטיים שמגבלה כזו תשפיע עליהם, אבל העלות של משלוח 510,000 הודעות עכשיו נהיית הרבה הרבה יותר גבוהה. פתאום צריך להחזיק כמה עשרות חשבונות דואר כדי לשלוח את אותה כמות הודעות. למרבה הצער, אנחנו כבר יודעים מה התגובה תהיה – זה כבר קורה בחו”ל. הזבלנים יתחילו לפרוץ לחשבונות תמימים כדי לשלוח את הדואר.

כנראה שגם אני לא הצלחתי למצוא פתרון לבעיה.

שחר

נובל הוציאו סדרה חדשה של סרטונים. הנושא בכולם זהה – מישהו מוחץ את הפרפר של MSN. לפעמים זה פינגווין, לפעמים זיקית (Suse – הפצת הלינוקס שנובל קנתה), ולפעמים מישהו אחר.

אני לא אוהב את הנושא הזה. המסר יותר מידי שלילי, והרושם שאני מקבל זה שהם יותר מידי עסוקים בלהגיד “כמה מיקרוסופט רעים”, ופחות מידי בכמה הם טובים. אין התייחסות ענינית, אין השוואה, סתם גישה תוקפנית וחסרת חן.

אני מציין את זה מכיוון ששמתי לב שבזמן האחרון הרבה מהפוסטים שלי דנים במיקרוסופט. רציתי להבהיר שאין לי טינה על בסיס אישי לחברה הזו. אני לא אוהב הרבה מהדברים שהם עשו ועושים, אבל בסה”כ אני מאמין בתחרות חופשית, וביכולת האמיתית של לקוחות, בהנתן ברירה, לבחור במה שבאמת טוב להם.

שחר

בזמן האחרון יש עליה משמעותית בכמות הספאם שאני מקבל שמציעה לי לקנות תוכנות במחירים זולים במיוחד (אין לי אלא להניח שהכוונה היא לתוכנות פיראטיות). השאלה שלי היא – למה? מה הם רוצים מחיי?

נו טוב – ביחד עם הפירסומות לויאגרה וההבטחות לעשות את דף הבית של החברה שלי מאוד פופולרי (אם הייתי רוצה לעשות את דף הבית של החברה שלי פופולרי, לא הייתם חושבים שהייתי שם אליו קישור?)

הקטע הבא בדיילי מיילי, ובעיקר שני הסעיפים האחרונים שלו, הם מעניינים.

תקציר:
קבוצת מנמ”רים של אנשים ומחשבים ערכה ביקור במשכן הכנסת. בין השאר הם ישבו במליאת הכנסת, ונערכו כמה הצבעות כדי להראות להם איך עובדת המערכת הממוחשבת. אחת מההצבעות היתה הצעה “להוציא את מיקרוסופט מחוץ לחוק”.

כמה נקודות שהייתי רוצה להעלות:

1. הצבעתי האישית – נגד.
2. אותי מאוד מעניין לדעת – מה הצביעו המנמ”רים.
3. אני מאוד מסכים עם דעת עורך העיתון, שחברת מיקרוסופט צריכה לפתח טיפה יותר חוש הומור. אני במקומם גם הייתי מסתכל על נורת האזהרה המהבהבת. ניחא זה שמארגן הביקור חשב שזו תהיה הצבעה משעשעת לעשות, אבל אם נגלה שהמנמ”רים הצביעו “בעד”, הרי שזה אומר שהלקוחות הגדולים ביותר שלהם לא אוהבים אותם. זה משהו שאף חברה לא אוהבת לגלות על עצמה. אולי בגלל זה הם כל כך התרגזו.

אולי בגלל זה גם לא פורסמו תוצאות ההצבעה.

שחר

האתר של Wine פירסם ראיון איתי. הראיון בוצע באימייל לאורך תקופה ארוכה, כך שמטיבעו חלקו מעט מיושן, אבל עדיין, חשבתי שיעניין אתכם.

http://winehq.org/?interview=16

בעקבות דיון שהיה לי ברשימת תפוצה של Wine, עליתי על נקודה שהשאירה אותי עם פה פעור. מסתבר שלא ל-Outlook Express ולא ל-Outlook אין יכולת למיין דוא”ל נכנס אוטומטית ע”פ שום דבר חוץ מאשר כותרות הדואר הסטנדרטיות (מאת, אל, נושא). איך אתם מתסתדרים עם הדבר הפרימיטיוי הזה??

היכולת למיין דוא”ל על סמך דברים אחרים חשובה לאין שיעור כאשר מדובר ברשימות תפוצה. בד”כ, רשימות תפוצה ישימו כותרת נסתרת שמזהה את הרשימה. בד”כ משהו בסגנון של “List-ID”. היכולת ליצור תיקיות, ולתייק את המיילים הנכנסים אוטומטית הינה בעלת חשיבות מכרעת.

אני, לדוגמא, מנוי על כמה עשרות רשימות תפוצה. בסה”כ אנחנו מדברים על סדר גודל של כמה מאות מיילים ביום מכל הרשימות. חלק מהרשימות חשובות לי יותר, חלקן פחות. אם לא הייתי יכול לתייק אוטומטית את המיילים לרשימות, לא הייתי מסוגל להתמודד עם כמות כזו של מידע נכנס.

הנושא פה הינו רחב יותר מאשר תוכנה זו או אחרת יכולה או לא יכולה. מדהימים אותי כמה דברים פה:

1. איך זה שאף אחד לא מתלונן. התשובה: אף אחד לא יודע שזה אפשרי. רשימות תפוצה הרבה הרבה יותר נוחות מאשר פורומים. אתה יודע מייד אילו מיילים קראת ואילו לא. אתה יודע מייד כאשר יש נושא חדש. היכולת לדלג ולבחור הרבה יותר טובה. בכל זאת, אנשים מעדיפים פורומים. אין שום הסבר אחר חוץ מזה שהם מפחדים שברשימות תפוצה הם יטבעו בים של הודעות נכנסות שמעניינות אותם פחות.
2. איך מיקרוסופט יכולה להרשות לעצמה “להתחרות” באמצעות כלי כל כך פרימטיווי. זה לא רק שהם מונופול. זה גם העובדה שאנשים בוחרים שלא להסתכל מה האלטרנטיבות. כל מי נגע באיזושהי תוכנת דוא”ל ראויה לשמה בשלוש השנים האחרונות הסתכל על ההכרזה של Outlook 2003 בהרמת גבה. ברור שתוכנת דוא”ל מסננת דואר זבל הסתברותית ומאפשרת להסתכל על ההודעות בצורה משורשרת. יש רק שתי תוכנות שמישהו מוכן לירוק בכוון שלהם שלא עושות את זה, ושתיהן מאותו בית תוכנה.

כל מה שנותר לי להגיד לכם, משתמשי החלונות שלא מכירים שום דבר מחוץ לעולם המיקרוסופטי, תסתכלו לצדדים עם מישהו שיכול להראות לכם את השימושים. אתם עשויים להדהם ממה שאתם מגלים שם.

שחר

בעיקרון הייתי יכול להגיד “כל מילה נוספת מיותרת”. בכל זאת, אני חושב שאני אגיד כמה מילים מיותרות.

מיקרוסופט מוציאה הערה לכל בוני האתרים: SP2 של חלונות XP עלול לשבור את האתר שלכם. האמת היא שיש סיבות טובות לכך. חלק מהצורה שבה אינטרנט אקספלורר מציג אתרים שלא תואמים לתקן, על ידי כך שהוא מנחש למה התכוון המשורר (כותב האתר, אבל הבנתם). הבעיה היא שהעדר התקן גורם לאינטרנט אקספלורר עצמו להתבלל לפעמים. מדי פעם, התבלבלות זו של אקספלורר גורמת לכשל אבטחה.

מיקרוסופט כנראה, כמה וכמה רגעים מאוחר מידי, החליטה להקטין טיפה את הבלאגן. התוצאה היא שחלק מהאתרים, שהתרגלו לעבוד פחות מסודר בגלל ניחושים של אקספלורר, צריכים עכשיו מהר להתאים את האתר שלהם ל”תקן” חדש, שעוד לא קיים אפילו.

הצעתי הצנועה – אל תטרכו להוריד את SP2 בשביל זה. יש לי שיטה הרבה יותר אפקטיבית, שתגרום לאתר שלכם לעבוד לא רק על SP2, אלא גם על SP3, Longhorn וכל מערכת עתידית מבית מיקרוסופט. אם זה לא מספיק, אתם תרוויחו גם סדרה שלמה של דפדפנים אחרים, כמו דפדפני לינוקס, דפדפני כף יד, ועוד.

תעבדו לפי תקן שלא זז כל הזמן.

למרבה ההפתעה, יש תקן כזה. התקן שייך לאירגון תקינה בשם “WWW Consortium”, או W3C. התקן הזה הינו תקן שכל הדפדפנים מנסים לתמוך בו (כן, אפילו אקספלורר), מה שמבטיח שאם האתר שלכם תואם לתקן הזה, גם גרסאות עתידיות של אקספלורר יעבדו איתו.

ותחשבו על זה.

במה שיכול להחשב כהמשך לפוסט שמסביר על מודלי פיתוח של תוכנה חופשית, לינגנו היום שיחררה DLL חליפי לאחד שקיים בתוכנה CrossOver Office. ההבדל המרכזי (חוץ מהגודל) הינו שה-DLL שלנו מפעיל את התמיכה בעברית, שחברת CodeWeavers שכחה להכניס למוצר שלה.

מעניין לציין שני דברים:
א. השיחרור הנ”ל נעשה תוך שיתוף פעולה של CodeWeavers. הם נתנו לנו גרסה של CrossOver Office לבדיקות, כמו גם עזרו עם מידע חסר.
ב. את השיחרור הנ”ל ניתן היה גם לעשות, אף כי מעט יותר מסובך, גם בלעדיהם.

הדבר מעניין בגלל ש- CrossOver Office (להלן XOO) מבוסס על Wine, שהיא תוכנה חופשית. בפרט, זוהי תוכנה שמשוחררת תחת רשיון LGPL. בעיקבות זאת, בעוד של XOO יש רכיבים שלמים שהם קניניים, הרי שאותם הרכיבים שמכילים את המימוש של הספריות של חלונות, ובפרט את התמיכה בעברית, הינם תחת רשיון חופשי, וחייבים להשאר כאילו. לאור זאת, כל לקוח של XOO יכול להיה לעשות את מה שאנחנו עשינו פה. כמובן שבתור אילו שכתבו את התמיכה בעברית מלכתכילה, לנו היה הרבה יותר ידע כדי לעשות את הפעולות הדרושות. עדיין, כל אחד עם ידע טכני מספיק היה יכול לעשות את השינוי.

התוצאה הסופית הינה שלמרות שהתוכנה עצמה היא קנינית, עדיין נשמרת מידה מסויימת של חופש, בגלל שהספריות הינם תחת רשיון חופשי.

עוד נקודה אחת מעניינת – בניגוד למחשבה שמתנגדי רשיונות ה-Copyleft למינהם היו רוצים שתחשבו, CodeWeavers לא היתה מעדיפה ש-Wine יהיה זמין תחת רשיון שמאפשר לה לסגור אותו. הסיבה שאני יודע את זה בכזאת וודאות הינה פשוטה. הרשיון של Wine היה פעם כזה. הוא שונה ל-LGPL רק לפני שנתיים וחצי. היוזמים המרכזיים לשינוי הרשיון היו CodeWeavers.

ולסיום, למקרה שמישהו מיכם הינו לקוח של XOO, ומעוניין בתמיכה בעברית, ניתן להוריד אותה מאתר חברת לינגנו.

שחר